ספר חדש קבלו את אורחי הפורום: אריה ארליך ונשמת ירושלים

[עדיאל]

(מילא אני - אני מתפרנס מכך. אבל מה הביא את אחד המגיבים הנכבדים לעיל להכתיר אותי "מורי ורבי, אלופי ומיודעי" - אתמהה).

והלא כך הורונו חכמינו ז"ל במשנה באבות פ"ג:

הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, שנאמר (תהלים נה יד): "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי". והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד.

 

[הדוויג]

שלום ר' @אריה ארליך

שאלה לי. מה קורה היום בתחום הכתיבה בעיתונות המגזינית ושות'? האם יש מקום ודרך לכותבים חדשים לחדור למצודה המבוצרת הזו?

שאלה נוספת שמסקרנת אותי. האם אחרי כל כך הרבה כתיבה בתשלום, אתה עדיין נהנה מן הכתיבה? האם קורה לך שאתה כותב לעצמך, סתם בשביל ההנאה? או שהכתיבה הפכה להיות מטלה מעצבנת?

 

[ארבע]

האם קורה שאין חשק לכתוב? מרגישים שהכל יבש ומשותק?
מה עושים אז? הרי הבמה הקבועה מחייבת.

 

[yonatanr]

ושאלת השאלות - לאן נעלם שמעון ברייטקופף?

 

[אריה ארליך]

באם הספר הנוכחי בא להמשיך את המסורת המפוארת הזו

שלום וברכה.
גדלתי על סדרת ספריו של מ' גץ. הספר לא ממשיך את המסורת הזו. זהו ספר אלבומי, שבו אני מצמיד את ה-1,000 מילים (או פחות) שמאחורי התמונה האחת. ובניגוד לספרי גרליץ ואחרים - הספר לא עוסק בהיסטוריה, אלא בעיקר בהווה. התצלומים בו הולכים 15 שנים לאחור לכל היותר, ועד להווה ממש.

 

[אריה ארליך]

יש מצב להעלות פה עמוד שניים שלושה מהספר?
שנטעם ככה קצת?

אבקש מהגרפיקאית רבת הכישרון והעלילה של הספר, הגב' א' בצלאל, שתתנדב בטובה לעשות זאת. (מי שיודע כיצד לתייגה - יבורך).

 

[אריה ארליך]

לאריה ארליך יש נשמה גדולה. הוא ושמעון בריטקופף

תודה, ר' נתן. רק מי שיש לו נשמה גדולה באמת - יודע להבין בנשמות גדולות

 

[אריה ארליך]

התמונה!
אני יושבת מולה שעות והיא מעלה לי כל כך הרבה דברים.

מסתבר שלא רק הסופר ברוך כישרון
אלא הספר מאחד כמה וכמה בעלי כשרונות...

אכן. בראשם אמן הצילום הנִשְׁמָתִי ר' ברוך יערי, היזם מלא המעוף והמרץ ר' מנדי פלדהיים, והגרפיקאית החתומה על מיטב היצירה - הגב' א' בצלאל. אני תפסתי 'טרמפ' על נבחרת הכשרונות הזו ומילאתי את חלקי הקטן.

 

[אריה ארליך]

איזו השגחה פרטית, עמדה לי על המקלדת, השאלה, מיהו ברוך יערי? ומה חלקו בספר?
אבל הוא באמת השתתף רק בתמונות.
אז אריה הוא כזה מפרגן? מעולם לא ראיתי בספר שחתומים עליו, המחבר והצלם.

כפי שהגבתי לעיל, מדובר בספר אלבומי, שהתמונות תופסות את חלקו המרכזי, אם לא העיקרי. הכיתובים נועדו לקשט את התצלומים ולהשלימם לכדי יצירה משולבת המשלימה זו את זו. אין מדובר אפוא ב"צלם" גרידא, אלא בחלק המרכזי והעיקרי שבספר.

 

[אריה ארליך]

י"ל שעיקר הספר הם התמונות

ברוך שכיוונת. אם כי אין לזלזל בחלק הטקסטואלי, שבו בהחלט השתדלתי להשקיע לב ונשמה. מכאן ייחודיותו של הספר: ספרים כתובים ישנם למכביר, וגם אלבומים מצולמים אינם חסרים. השילוב של אמנות צילומית ואמנות ספרותית - הוא החידוש שמאחורי היצירה המשותפת לברוך יערי ולי.

 

[אריה ארליך]

ולראות כיצד הוא בנוי, על פי מה הוא מחולק.
אשמח לשמוע!

מיֶתֶר תגובותיי באשכול זה, דומני שתוכל להבין, פחות או יותר, את טיבה של היצירה.

 

[אריה ארליך]

(חוץ מכמה טעויות זניחות בשמות של מצולמים שמצאתי)

"אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות נה עמוד א'). על משקל זה הוסיפו המושלים: 'כשם שא"א לבר בלי תבן - כך א"א לספר בלא טעויות'. אי"ה במהדורות הבאות נשתדל לתקן.

והאם רוב התיאורים לא גורמים לדברים להישמע מאולצים קצת?

גם כאשר אני נסחף לתיאורים מסולסלים - אני משתדל מאוד להיצמד אל האמת, ולתאר בדרך ציורית דברים שבאמת ראיתי וחוויתי. לא תמצא בכתבותיי דברים מעולם הדמיון, אם כי תמיד יש מקום לתוספת נופך בגבולות המציאות העובדתית.
לשאלתך, בשנים האחרונות שיניתי מעט את סגנון כתיבתי לסגנון ישיר ומקורקע יותר - גם בסוגה הזאת של כתבות על גדולי ישראל, שמעצם טבעה היא כתיבה אָפּוֹלוֹגֶטִית.

איך מצליחים להספיק כל כך הרבה בכל כך קצת: טור שבועי, כתבות, ספרים, שידורים ועוד מן הסתם?

הלוואי שכדבריך הייתי מספיק כ"כ הרבה. הדברים שאתה מתאר אינם הרבה כלל ועיקר, ואילו זמני היה מנוצל בצורה נכונה יותר - מניח שהספקיי היו גבוהים יותר. ומה לעשות שהתברכתי גם בתכונת העצלנות. וכשם שמברכים על הטובה וכו'.
יישר כח על המחמאות!

 

[אריה ארליך]

המאושר (תרתי משמע. הברקת המאה), יש מצב שתעלה לנו לפה מספר עמודים מתוך הספר? שנדע על מה כל המהומה?

אכן - אין מאושר ממני להיות בחברת בעלי דעת וכישרון שנתקבצו לאכסניה זו.
ביקשתי לעיל שמישהו יתייג את הגרפיקאית, והיא מן הסתם תוכל לעשות זאת בקלות יתר, הישר ממחשֵׁבה.

 

[מ"ם]

אבקש מהגרפיקאית רבת הכישרון והעלילה של הספר, הגב' א' בצלאל, שתתנדב בטובה לעשות זאת. (מי שיודע כיצד לתייגה - יבורך).

@א"ב

הנה תמונות מתוך הספר, שהעלתה באשכול סמוך:

https://www.prog.co.il/threads/בשעה-טובה-ומוצלחת-יוצא-לאור-העולם-הספר-החדש-של-ברוך-יערי-בטוח-שהסתקרנתם.478742/

(ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה)

*

אם יורשה לי להוסיף בעניין שילוב התמונות והטקסט, יש כאן חיבור מוצלח מאוד, כפי שכתבתי בהודעה הראשונה.

ואחדד:
טקסט בלי תמונות יכול לרתק מאוד, אבל צריך למצוא את הזמן והפניות הנפשית להתעמק בטקסט ולהיסחף.
תמונות בלי טקסט יכולות להפעים את העין, אבל גם כשהנשמה מרגישה שיש כאן משהו מיוחד, בלי הסבר מתאים התמונות עלולות להישאר כחידה אנתרופולוגית.
התמונות והטקסט יחדיו, יוצרים שלם הגדול מסך חלקיו.

נסו ותיהנו.

 

[אריה ארליך]

הקדושה של ירושלים מושכת חוט של חן על כל מה שנקשר בשמה, השמים שלה תכולים יותר מבכל מקום. והאויר הצלול שבה (והרבה יותר מזה) פשוט עובר גם דרך התמונות

לנוכח תיאורים נלבבים כאלו - חבל שלא ביקשתי ממך לכתוב הקדמה...

רציתי לשאול אם לא הגיע הזמן להפוך את מגזין משפחה ליותר צבעוני ומצולם? יש לי מספר רעיונות בעניין אבל אתם בוודאי לא צריכים את הרעיונות שלי... למה באמת לא להפוך את המגזין לחדשני יותר?

אנו משתדלים תמיד להתחדש ולרענן, ויחד עם זאת - תמיד פתוחים לרעיונות והצעות חדשים. אדרבה, אתה מוזמן לשלוח, ואני מבטיח להעלות לדיון בל"נ.
תודה!

 

[אריה ארליך]

סופרלטיבים מסופרלטיבים שונים, שרעפי קודש ושרפי מעלה החונים ממעל לו ועשן המערכה המיטמר ונר התמיד הדולק והערטילאיות הסובבת כל פינה ונשמת רוח חיים אלוקית במוחש?

אני שמח לבשרך: התקבלת לעבודה...
(אגב: כותבים מיתמר, בתי"ו).

האם לא היה נכון לערטל את סיפורי הצדיקים מכל תיאורי ההוד הללו, שיש בהם, במעט, טעם לפגם כשהם חלולי-תוכן וריקי-מהות?

צר לי להודיעך: בזה הרגע פוטרת

לגופו של עניין - נהרא נהרא ופשטיה, קולמוס קולמוס וסגנונו. המתכון הוא איזון נכון בין סגנונות מסולסלים שבהחלט יש להם מקום וחן ויופי, לבין השתדלות חיונית להישאר צמודים לקרקע המציאות.

 

[אריה ארליך]

ר' אריה היקר מספר שאלות לוחצות לי על המקלדת.
כבודך ככותב טורים וספרים מלאי ערגה וקדושה או פוליטיקה וענייני דעלמא, כיצד אתה ישן רגוע על מיטתך בעוד כובד האחריות והמעוף יושב על בקושי קילו ג'לי אי שם בגולגולת?
שאלתי השנייה היא לאו דווקא בתור סופר אלא בתור ידוען האם עובדת היותך אדם מוכר אשר דעתו נחשבת בנושאים מסויימים גורמת לך לשקול מילים בצורה שונה ממושכלך הראשון או שאתה לוקח סיכונים על מזבח האומנות?
יישר כחך
חיילך לאורייתא.

שאלה חשובה ומצוינת. אולי החשובה ביותר שנשאלה כאן עד כה.
התשובה בנאלית מאוד, אבל אמיתית באותה מידה: תפילה תמידית שלא ייצא מכשול מתחת ידינו - זה המתכון היחיד שלא להיכשל.
ישנה תפילה קדומה מאוד, שמופיעה בין היתר בסדר 'מענה לשון' (קובץ תפילה שערכו אדמו"רי חב"ד להשתטחות על קברי הצדיקים). שם ישנה פִסקה שכל אימת שאני אומר אותה - אני מתחבר אליה מאוד, כי היא רלוונטית במיוחד לעיסוק שלי. כך מבקשים בה: "וּתְזַכֵּנִי שֶׁלֹא יִתְחַלֵל שֵׁם שָׁמַיִם עַל יָדִי, וְאֶהְיֶה מִן הַמוֹעִילִים וְהַמַשְׁפִּיעִים טוֹב לְכָל אָדָם תָּמִיד".
לצד החרדה ממכשול וטעות שעלולים להביא ח"ו לחילול השם - יש לי ציפייה שכתיבתי תועיל לאנשים ותשפיע עליהם טוב.
יחד עם זאת, גם אובר חשש זה לא דבר רצוי. כותב שיחשוש יתר על המידה - יאבד את ביטחונו העצמי, קולמוסו יתייבש ומעיינו יכזיב ומקלדתו תעלה אבק. צריך לכתוב באומץ ובביטחון, לייחל לסייעתא דשמיא, וכמובן - למלא את חובת הזהירות הנדרשת.
לגבי שקילת מילים - זהו תמיד עניין חשוב ומבורך. בכתיבה עוד איכשהו ניתן לעבור פעם שנייה בטרם שיגור לדפוס, אבל בשידור למשל - את הנאמר אין להשיב. זהירות, השתדלות ותפילה הם הפורמולה היחידה.
תודה על השאלה. מקווה שהועלתי.

 

[אריה ארליך]

במשך יומיים נכנסתי ללופ, וכל מבוגר שעבר לידי ברחוב זכה למבט בוחן האם ראוי היה להיכתב עליו שיש לו הדרת פנים אם לאו

כתיבה ספרותית, חביבי, הוא עניין סובייקטיבי שקשור לחוש הדמיון ויכולת התיאור של הכותב. בניגוד לכתיבה מדעית - שצריכה להתבסס על אדנים עובדתיים יצוקים בסלע - הכתיבה הספרותית יונקת את כוחה מהמעוף, חוש הציור התיאורי וכוח הדמיון הפורה. אלמלא דמיונם וחוש תיאורם של סופרים לדורותיהם - עולמנו הספרותי היה דל והמדפים בספריות היו ריקים. עובדה שכשראית את התמונה - השתכנעת שהמצולם הוא אכן בעל פנים הדורות...

הרי בתמונות כאלו כל אחד רואה משהו אחר.
היו וויכוחים בינך לברוך יערי מה להדגיש בתמונה ספציפית?

חסדי השם, כמעט שלא היו ויכוחים. חלוקת העבודה הייתה ברורה - ברוך מביא את האמנות הצילומית ואני את האמנות הספרותית. אנו משלימים זה את זה - לא מתנגשים זה בזה.

 

[אריה ארליך]

האם קורה שאין חשק לכתוב? מרגישים שהכל יבש ומשותק?
מה עושים אז? הרי הבמה הקבועה מחייבת.

קורה בהחלט, כמעט בכל שבוע... התשובה טמונה בהמשך השאלה...

 

[אריה ארליך]

ושאלת השאלות - לאן נעלם שמעון ברייטקופף?

כפי שפורסם כבר בערב החג - עמיתי שמעון ברייטקופף התמנה לתפקיד יועץ רה"ע ירושלים לתקשורת חרדית. מתוקף תפקידו החדש ומטעמי ניגוד עניינים ואתיקה מקצועית - הוא מנוע מלפרסם טור שיעסוק בנושאים פוליטיים. התכנית היא שבשבועות הקרובים הוא יחנוך אי"ה טור אישי שיעסוק בנושאים כלליים, כמיטב הכישרון שחננו ה'.