פידבק - על חשבון אחרים???

[מירי איצקוביץ]

שאלה ממישהי קרובה:
אני עובדת כגננת בגיל צעיר, ילדים עדיין נגמלים. תגמלתי ילד במחמאות ובסוכריה על כך שהתקדם, ולמחרת אמא אחרת ספרה לי שהילד שלה מאוד רצה גם סוכריה, ומכיון שלא קיבל - בכה כל הדרך הביתה.
הילד שלה אינו גמול והיא טענה שהופעל עליו לחץ ריגשי. כי הגננת אמרה לו שהחבר מקבל כי... והוא יקבל כש... וכו'.
הגננת ההיא אומרת: כל אחד מתוגמל בזמן אחר. כשהילד ההוא יגמל - גם לו נעשה טררם גדול. הילד צריך כחלק מהגדילה ללמוד להתאפק - לכל זמן ועת.
דעתכם???
חשובה לה מאוד.

 

[ציפי-ה]

הייתי שואלת את האמא,
1. האם היא מתכוונת גם לעשות לו יום הולדת עם כל חבר/ חלאקה וכו'
2. האם היא בבית תמיד מפדבקת את כל הילדים באותו דבר? וכל מי שרוצה מקבל..
לדעתי: הגננת צודקת במאה אחוז

 

[סוניהלה]

הייתי שואלת את האמא,
1. האם היא מתכוונת גם לעשות לו יום הולדת עם כל חבר/ חלאקה וכו'
2. האם היא בבית תמיד מפדבקת את כל הילדים באותו דבר? וכל מי שרוצה מקבל..
לדעתי: הגננת צודקת במאה אחוז

גם אני!!

 

[מירי איצקוביץ]

ומה בדבר זה שלכאורה מופעל עליו לחץ ריגשי להיגמל בטרם הזמן רק בגלל שהוא רוצה סוכריה? זו היתה רוח הדברים...

 

[D123]

הבן שלי בן 2... לא גמול... הגננת נתנה בגן משרוקיות לילדים שהולכים לשרותים. היה לו קשה עם זה. הוא באמת לא הבין את ההבדל.
לדעתי לילד קטן קשה להבין מתי הוא מקבל ומתי לא...
למה לא לתת את התגמול בצורה שקטה שלא כולם יראו ויצאו להם העיניים?

 

[ציפי-ה]

אמא יקרה, אני מבינה את הכאב שלך - גם לי יש ילד בן שנתיים שלא מבין, וזה כואב שהם עצובים ובוכים...
הוא למשל מאד בוכה כשמישהו יוצא מהבית ולא לוקחים אותו. -כל שבת כשהבנים יוצאים לבית הכנסת, או בכל פעם שאני יוצאת -זה מסכת חדשה של בכי היסטרי וקורע לב... נו, אז אפשר תמיד להתחבא ממנו ולא לצאת כשהוא רואה? או לחילופין האם צריך לקחת אותו לכל מקום?
עוד דוגמא: אחותו בת השלוש חוזרת הביתה עם יצירה/ פרס/ ממתק מהגן והיא לא רוצה לוותר לו.. נו, אז אם הוא בוכה אני לא אתיחס לזה שהיא כן קיבלה? (ולא, לוותר זה לא חובה, לוותר זה מידה יפה שמאד משתדלים ללמד ילדים אבל אי אפשר לחייב ילד לוותר)
האם לא קרה שהוא ביקש משהו ולא נתת לו? אפילו שהוא בכה...
ישנם עוד הרבה מאד דוגמאות שגם ילדים בני שנתיים שלא מבינים צריכים להתמודד. זה חלק מהחיים.....

 

[D123]

אמא יקרה, אני מבינה את הכאב שלך - גם לי יש ילד בן שנתיים שלא מבין, וזה כואב שהם עצובים ובוכים...
הוא למשל מאד בוכה כשמישהו יוצא מהבית ולא לוקחים אותו. -כל שבת כשהבנים יוצאים לבית הכנסת, או בכל פעם שאני יוצאת -זה מסכת חדשה של בכי היסטרי וקורע לב... נו, אז אפשר תמיד להתחבא ממנו ולא לצאת כשהוא רואה? או לחילופין האם צריך לקחת אותו לכל מקום?
עוד דוגמא: אחותו בת השלוש חוזרת הביתה עם יצירה/ פרס/ ממתק מהגן והיא לא רוצה לוותר לו.. נו, אז אם הוא בוכה אני לא אתיחס לזה שהיא כן קיבלה? (ולא, לוותר זה לא חובה, לוותר זה מידה יפה שמאד משתדלים ללמד ילדים אבל אי אפשר לחייב ילד לוותר)
האם לא קרה שהוא ביקש משהו ולא נתת לו? אפילו שהוא בכה...
ישנם עוד הרבה מאד דוגמאות שגם ילדים בני שנתיים שלא מבינים צריכים להתמודד. זה חלק מהחיים.....

מסכימה איתך...אבל אם יש לגננת אופציה לתת את הפרס בשקט שהוא לא יראה, זה לא יותר טוב?

 

[סוגרים שידוך]

הילדה שלי נגמלה רק עם מחמאות.
מי שמציע לה סוכריה היא מסרבת בנימוס שזה לא בריא...

 

[DAndna]

באמת אפשר לתגמל את הילד בצורה שקטה בסוף יום כשאמא שלו לוקחת אותו, לתת לו משהו רחוק מעיני שאר הילדים.

 

[מירי איצקוביץ]

מצד שני הילד לומד להתאפק כבר מגיל שנתיים.
זה לא מה שאנחנו רוצים?
חוץ מזה לא תמיד יש לגננת אפשרות לתגמל בשקט. והכבוד שהילד מקבל מהסביבה - זה גם משהו מאוד מקדם.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

אפשר לומר באופן פילוסופי כי על כל התנהגות באשר היא תהיינה פידבקים חיוביים לצד תלונות ואכזבות.
חושבתני שכרגע אין הנידון האם הגננת צודקת או לא כמו שלא משנה אם מוצדק בעינינו מחיר הלחם במכולת - כרגע זה מה יש ועם הנתונים הללו אנחנו מתנהלים כמיטב יכולתנו.
אמא יקרה וצדיקה. יכול להיות שאת צודקת וייתכן גם שלא אבל זאת כרגע הגננת של ביתך וכל עוד היא אינה פועלת חריגות או מתעללת חריגה אין זה מתפקידך לשנותה, אלא לבדוק כיצד את מתמודדת עם מה שהילדה שלך (אולי) מתמודדת.
הרי לא תוכלי לשנות את הבוס של ילדתך או את נהג האוטובוס העצבני שלה או להבדיל בשמחות את השוויגער שלה או בעלה, אז במקום לשפוט האם הגננת צודקת או לא ולהקים בית משפט עם שנים עשר מושבעים פשוט תחליטי שאם זה מה שיש לך כרגע אז זה לא טוב או רע אלא נתון. וממילא במקופ להשקיע אנרגיה מיותרת בברור וחקר הענין תוכלי להשקיע בפתרונות זמינים ותועלתיים - שחוץ מאשר יעזרו לך ולילדתך במקרה זה ילמדו אותה (וגם אותך...) שאנחנו לא הולכים לשנות את העולם, אלא למצוא את עצמנו בתוכו בצורה הכי מיטיבה ואיכותית.

 

[טחינה גולמית]

תשמיעי לה את הסיפור של "יעלי רוצה יום הולדת עכשיו" שרה קיסנר ולאה פריד.

1. האם היא מתכוונת גם לעשות לו יום הולדת עם כל חבר/ חלאקה וכו'

 

[999]

שאלה ממישהי קרובה:
אני עובדת כגננת בגיל צעיר, ילדים עדיין נגמלים. תגמלתי ילד במחמאות ובסוכריה על כך שהתקדם, ולמחרת אמא אחרת ספרה לי שהילד שלה מאוד רצה גם סוכריה, ומכיון שלא קיבל - בכה כל הדרך הביתה.
הילד שלה אינו גמול והיא טענה שהופעל עליו לחץ ריגשי. כי הגננת אמרה לו שהחבר מקבל כי... והוא יקבל כש... וכו'.
הגננת ההיא אומרת: כל אחד מתוגמל בזמן אחר. כשהילד ההוא יגמל - גם לו נעשה טררם גדול. הילד צריך כחלק מהגדילה ללמוד להתאפק - לכל זמן ועת.
דעתכם???
חשובה לה מאוד.

יתכן שזה נותן הרגשה לילד שעדיין לא הצליח, שהוא עדיין קטן, וזה רק גורם הפוך ממה שרוצים, כי הלחץ להתקדם בעניינים כאלו רק מביאים תוצאות הפוכות. זה אמור להגיע ברוגע ועם הרבה סבלנות. וכל אחד והקצב שלו עם התנאים הרגשיים שלו.
לתת מתנה לילד שהצליח במשימה הזו זה בסדר, אבל זה רק אם כל החברים שסביבו גם יכולים להגיע להצלחה הזו, אבל אם אין לחברים את האפשרות להגיע לזה בשלב הזה מכל מיני סיבות, הדבר מצער אותם מאוד, וזו תחרות לא הוגנת, ובכלל לא בטוח שהתחרות הזו תועיל להם להיגמל יותר מהר, אולי להיפך...
אפשר לעודד את הילד שנגמל בלי שאחרים יפגעו מזה, וכנראה שתחרות לא מתאימה כאן, כי כל אחד והקצב שלו

 

[מילה בסלע]

גננת יקרה, תַגְמְלִי, בטח, אבל למה לעיני כולם? אולי מחמאה וקולולולו באותו רגע ועדש לפני שיוצאים הביתה, לא כל הילדים צרכים לראות ולשמוע את הקולות ולחוש מקופחים.

לגמרי מזדהה עם האם.

 

[רוצה יותר]

למעשה כולן צודקות. אי אפשר לחיות באורח קומוניסטי ומותר לילד לדעת שלכל אחד הזמן שלו וכל אחד מקבל בזמן אחר.
אבל - לא באמת חייבים לנפנף בזה מולו. החיים מזמנים מספיק הזדמנויות לאיפוק ודחיית סיפוקים שלא חייבים לתת את זה בכוח.