שיר בית קסמים על השביל

[גלוריה]

שיר שכתבתי בנערותי. בגלל אופיי השונה מהותית משל משפחתי, הרגשתי לפעמים קצת כמו זרה בביתי שלי ...
מצאתי פתאום את השיר הזה, ותהיתי אם עניתי על הציפיות הגבוהות שלי מעצמי

בית קסמים על השביל

כמו אלה מהלכים

בצידי הדרכים.

אין מקום בַשביל

בִשביל אורחים.


שפופי קומה,

טרופי אימה,

מלקטי שיירים

של שייכות .


איפה אני?!

בבואתי נסתרת.

האם אני כאן

או המראָה משקרת?


מחר, ירחיב השם גבולי,

ובית יפה יעמוד בשבילי.

בית קסמים יהיה זה, כי אמנם,

כל אורח ירגיש בו כמו כולם.

 

[Violinist]

נו ולמסקנא הצלחת?!
יפה מאוד רק אולי כדאי יותר לשמור על החרוזים בשיר בקצב מסודר
כלומר אם בבית הראשון עשית שתי סיומות דומות ושלישית לא תואמת ורביעית שוב תואמת
אז או שתמשיכי עם זה לאורך כל השיר או שתשני שיתאים לשאר חרוזים של השיר באותו סדר
כ בבית השני כבר עשית שתי סיומות תואמות ושלישי ורביעית לא תואמות לכלום אז או להתאים אותם לסיומות של הבית הראשון שגם זה עובר או להפוך אותם לחרוז או להשאיר אותם בלי חרוז אבל לבטל גם בבית הראשון את החרוז בשורה הרביעית
בית שלישי שינית לסיומת של שני ורביעי וזה גם עובר בפני עצמו אבל בהצטרפות לקודמים זה ....
בית רביעי עשית שוב שתיים שתיים וזה מאוד יפה... מתחבר לבית הראשון אילו הסיומת השלישית והרביעית בבית הראשון היו תואמות

 

[גלוריה]

כתבתי את זה קצת מתוך סערת רגשות, אז פחות התמקדתי בקטע האמנותי של השיר, יותר זרמתי עם התוכן שלו.
(יכול להיות שהאמנות באה פה לידי ביטוי דווקא בחיספוס המסוים הזה... ההתעלמות מהידוע והמקובל.)
אבל בגדול, את בהחלט צודקת!

 

[Violinist]

כתבתי את זה קצת מתוך סערת רגשות, אז פחות התמקדתי בקטע האמנותי של השיר, יותר זרמתי עם התוכן שלו.
(יכול להיות שהאמנות באה פה לידי ביטוי דווקא בחיספוס המסוים הזה... ההתעלמות מהידוע והמקובל.)
אבל בגדול, את בהחלט צודקת!

התוכן מדהים... וממש יפה ומרגש... המילים מעולות ולכן רציתי ככ שהוא יהיה מושלם....

 

[kiwi]

איזה יופי!
שיר מקסים ממש אהבתי!
ובאמת לפעמים אדם מרגיש שונה בתוכו למרות שהוא זהה חיצונית.
קרה לי בעבר שהרגשתי שונה מכולם. הם חושבים אחרת ואני אחרת, אוף!
ואז הבנתי עם הזמן שלכל אדם יש נקודה שהוא שונה מכולם,
וזה מה שמייחד אותו והופך אותו למה שהוא.
ולא היינו רוצים שכולם יהיו שווים כי העולם היה משעמם נורא. ויש מקום לחריגות (בגבול)
אם רק ניתן לה מקום של כבוד (בעיקר בתוך עצמינו) ולא נפסול אותה מראש...
העולם צבעוני ויפה חבל לקלקל אותו ולהכניס דברים לתוך מסגרת מקובעת.