הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שלום,
אני חדשה פה בפורום כתיבה,
רוצה לשתף אתכם במאמר שכתבתי, אמיתי לגמרי. קצת קשה לקריאה.
אשמח לשמוע תגובות
***
בית החולים קידם את פני בשמחה, המסדרונות המצוחצחים והשקטים קלטו אותי אליהם באהבה, כמו רצו לומר לי שאין מה לחפש בחוץ.
צעדתי בבטחה במסדרון, הרי זה לי הפעם הרביעית במקום, ארבע פעמים במשך שלושה שבועות זה מספיק כדי לסלק את תחושת הזרות.
הדלת המקושטת בקישוטי סוכה שעדיין לא הוסרו, כנראה הם עושים למישהו טוב והוא בחר להשאיר אותם כך למרות שהחג נגמר, או שאולי לאף אחד פה לא ברור היכן אוחזים בלוח השנה...
ומעוטרת בציורי אחייניות המאחלות "הכלמה מאירה" קידמה את פני.
-שלום!
אבא הלך לתפילה ואני נשארתי למשמרת שאעשה היום.
-אמא
הנהנון בראש.
-זאת אני
הנהון ראש
-הגעתי מוקדם מוקדם כדי להיות כאן איתך, אפילו את השמש הקדמתי.
הדרך לכאן היתה מרוממת, השמש שהחלה לעלות דמתה לכדור ירח עגול ומאיר. שניה יכולתי להביט בה ושניה אחרי היא התעטרה בשרשרת של הילה זרחנית שסינוורה את עיני.
כמוך,
אמא,
גם כשמצבך קשה ואין סביבך את ההילה המיוחדת שלך אנחנו יודעים מי את, מעריכים אותך, ואם רוצים, אפשר להקשיב מהלב, כי האוזניים כבר לא שומעות את דבריך, ולחוש את העוצמות שלך שתמיד היו בך.
היה בחדר ריח משכר, ריח מבלבל, ריח של תרופה חדשה שכנראה הוסיפו לך. החולצה שלי ספוגה בריח הזה, אולי לא אכבס ואשמור אותה כדי שתמיד אוכל להרגיש אותך? לזכור אותך?
כמו ילד קטן שנפרד מאימו לכמה שעות והיא משאירה לו את הכותונת שלבשה אתמול או את המטפחת שלראשה והתינוק שכ"כ מתגעגע לאמא מתרפק על הריח המשכר של המטפחת, על הריח של אמא, מתכרבל ומעט נרגע ולבסוף נרדם. כשמתעורר הוא מחפש שוב את אמא אבל כיון שאינו מוצא הוא אוחז באצבעות לבנות ממאמץ בפריט היחיד שאמא השאירה לו, במה שמזכיר לו את אמא.
לאחר כמה שעות שנדמות כנצח הוא רואה אותה עומדת מלוא קומתה הזקופה מולו, מושיטה ידיה. הוא רץ והיא מחבקת אותו.
-אני יודעת שהתגעגעת בן, אך לא היתה לי ברירה והייתי חייבת ללכת לכמה שעות ולהשאיר אותך כאן, אבל אתה רואה שחזרתי בסוף לקחת אותך?!
אני רוצה שתהייה רגוע והנה לך המילה שלי – אף פעם לא אזנח אותך, גם אם אני הולכת זה רק לכמה שעות וכשמגיע הזמן לחזור אני מיד חוזרת אליך.
התינוק לא מבין מימד של זמן. כשאמא הולכת לכמה שעות, מבחינתו היא לא תחזור כי הבנתו מוגבלת
*
כשאמא הולכת לכמה שעות והתינוק נשאר לבד
כשאמא הולכת עד יקוצו ישני עפר ואנחנו נשארים לבד...
*
הקב"ה כבר קבע מתי זה יקרה והוא יודע לכמה זמן היא תעזוב אותנו, אבל אנחנו לא יודעים... כי הבנתנו מוגבלת, מוגבלת מאוד, מוגבלת כ"כ עד שזה אפילו לא מצליח לנחם אותנו...
אני חדשה פה בפורום כתיבה,
רוצה לשתף אתכם במאמר שכתבתי, אמיתי לגמרי. קצת קשה לקריאה.
אשמח לשמוע תגובות
***
בית החולים קידם את פני בשמחה, המסדרונות המצוחצחים והשקטים קלטו אותי אליהם באהבה, כמו רצו לומר לי שאין מה לחפש בחוץ.
צעדתי בבטחה במסדרון, הרי זה לי הפעם הרביעית במקום, ארבע פעמים במשך שלושה שבועות זה מספיק כדי לסלק את תחושת הזרות.
הדלת המקושטת בקישוטי סוכה שעדיין לא הוסרו, כנראה הם עושים למישהו טוב והוא בחר להשאיר אותם כך למרות שהחג נגמר, או שאולי לאף אחד פה לא ברור היכן אוחזים בלוח השנה...
ומעוטרת בציורי אחייניות המאחלות "הכלמה מאירה" קידמה את פני.
-שלום!
אבא הלך לתפילה ואני נשארתי למשמרת שאעשה היום.
-אמא
הנהנון בראש.
-זאת אני
הנהון ראש
-הגעתי מוקדם מוקדם כדי להיות כאן איתך, אפילו את השמש הקדמתי.
הדרך לכאן היתה מרוממת, השמש שהחלה לעלות דמתה לכדור ירח עגול ומאיר. שניה יכולתי להביט בה ושניה אחרי היא התעטרה בשרשרת של הילה זרחנית שסינוורה את עיני.
כמוך,
אמא,
גם כשמצבך קשה ואין סביבך את ההילה המיוחדת שלך אנחנו יודעים מי את, מעריכים אותך, ואם רוצים, אפשר להקשיב מהלב, כי האוזניים כבר לא שומעות את דבריך, ולחוש את העוצמות שלך שתמיד היו בך.
היה בחדר ריח משכר, ריח מבלבל, ריח של תרופה חדשה שכנראה הוסיפו לך. החולצה שלי ספוגה בריח הזה, אולי לא אכבס ואשמור אותה כדי שתמיד אוכל להרגיש אותך? לזכור אותך?
כמו ילד קטן שנפרד מאימו לכמה שעות והיא משאירה לו את הכותונת שלבשה אתמול או את המטפחת שלראשה והתינוק שכ"כ מתגעגע לאמא מתרפק על הריח המשכר של המטפחת, על הריח של אמא, מתכרבל ומעט נרגע ולבסוף נרדם. כשמתעורר הוא מחפש שוב את אמא אבל כיון שאינו מוצא הוא אוחז באצבעות לבנות ממאמץ בפריט היחיד שאמא השאירה לו, במה שמזכיר לו את אמא.
לאחר כמה שעות שנדמות כנצח הוא רואה אותה עומדת מלוא קומתה הזקופה מולו, מושיטה ידיה. הוא רץ והיא מחבקת אותו.
-אני יודעת שהתגעגעת בן, אך לא היתה לי ברירה והייתי חייבת ללכת לכמה שעות ולהשאיר אותך כאן, אבל אתה רואה שחזרתי בסוף לקחת אותך?!
אני רוצה שתהייה רגוע והנה לך המילה שלי – אף פעם לא אזנח אותך, גם אם אני הולכת זה רק לכמה שעות וכשמגיע הזמן לחזור אני מיד חוזרת אליך.
התינוק לא מבין מימד של זמן. כשאמא הולכת לכמה שעות, מבחינתו היא לא תחזור כי הבנתו מוגבלת
*
כשאמא הולכת לכמה שעות והתינוק נשאר לבד
כשאמא הולכת עד יקוצו ישני עפר ואנחנו נשארים לבד...
*
הקב"ה כבר קבע מתי זה יקרה והוא יודע לכמה זמן היא תעזוב אותנו, אבל אנחנו לא יודעים... כי הבנתנו מוגבלת, מוגבלת מאוד, מוגבלת כ"כ עד שזה אפילו לא מצליח לנחם אותנו...
