התינוקת שלי, בת חצי שנה, הגיע לראשונה לטיפת חלב, האחות השלימה לה את מה שהחסירה, סה''כ שלוש זריקות, אחד מהם מחומש.
לפני תקופה הייתי בהרצאה של איזה ארגון מסוים שבה ממש הפחידו אותנו האמהות על רמות החומרים שנמצאים בחיסונים....
לא שהשתכנעתי להפסיק לחסן...
אבל בכל זאת... אחרי שהיא לא מפסיקה לילל... למה בעצם לקחת סיכון, אולי הייתי צריכה להתעקש על חיסון אחד ודי? האחות הסבירה שהכל עניין של חוסר בתורים.
מה דעתכם?...
אני פעם בדקתי וחקרתי את כל הענין לעומק.
דיברתי עם אנשים שחקרו הרבה יותר יסודי ממני, ועם גישה למאגרי מחקרים מדעיים , הם קראו את המחקרים הקיימים ועשו על זה סוג של דוקטורט

המסקנה שהגעתי אליה היא, שאפשר אחרי הרבה הרבה למידה לדעת איזה חיסונים אפשר כן לדחות בקצת ואיזה מותר לפצל, אבל זה עדיין יהיה סיכון מיותר.
בעצם , כמה שהמסקנה בנאלית, רוב החיסונים ניתנים במועד שהם צריכים להינתן בו , וגם אם יש כאלו שמקדימים אותם קצת - בגלל שהורים בחל"ד יותר נותנים חיסונים - זה בטוח והתינוק בסך הכל מקבל הגנה יותר מלאה, וגם האוכלוסיה.
גם אני חשבתי לפצל בשביל לא להעמיס עם המערכת החיסונית של התינוק.
למעשה, אשת אימונולוג הסבירה לי, שהגוף שלהם מתמודד כל כך הרבה, בכל יום הוא נחשף למליוני נגיפים ומחוללי מחלות ומתגבר על כולם , כך שכמה נגיפים מוחלשים זה לא מה שיעמיס על מערכת החיסון.
כמו שהשם ברא את מערכת החיסון, היא מסוגלת להרבה הרבה יותר.
בקשר לחומרים בחיסון זה לגמרי מזערי
אמא שמביאה לילדים שלה שקדי מרק, ברזל או נורפן מפעם לפעם צריכה לחשוש יותר.
אני כן חושבת שמי שמרגישה שיותר נכון לה ולילד שלה לפצל,
אם בגלל שהוא חלש, או לדחות חיסונים והיא בדקה את זה לעומק ויודעת שזה בסדר לדחות ומה הסיבה האמיתית למתן החיסון ביום המדויק - אי אפשר לסתור את זה.
אבל אם זה גורם לה לדלג על מנות חיסונים זה כבר הרבה יותר מסוכן.
למשל חיסון הפטיטיס בי שניתן בגיל לידה, ניתן בגלל שיש חשש שהאם נשאית , או האב, והילד ידבק מהמסגרת.
אם בודקים שהאמא לא נשאית , ומחסנים בשתי מנות לפני כניסה למסגרת - זה בסדר.
ואם עושים את זה , זה בעיקר בשביל לחסוך את הכאב של הדקירה ביום הראשון לחיים , כי הגוף בכל מקרה מתמודד עם מיליוני נגיפים מהרגע שהוא נולד.