דרוש מידע טור בעיתון- נחלת מי?

  • הוסף לסימניות
  • #21
צר לי לומר, אבל בתור אחת שקוראת את רוב העיתונים, למרות שלא בצורה רציפה,
מתוך כל העיתונים יש אולי 2 טורים שמחדשים משהו, שמביאים אמירה מטלטלת וכו'.
רובם המוחלט בנאליים לחלוטין.
אבל זהלא רק זה.
בדכ טורים הם נחלתם של כותבים ששוקדים על כתבות, ושומעים מלא דעת קהל,
מתאמצים על סיפורים, והטור הוא סוג של בונוס.
ומי שמגיע מבחוץ עם טור- חייב לחדש משהו רציני, כדי שתהיה סיבה לבחור בכל זאת- דווקא אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אבל זהלא רק זה.
בדכ טורים הם נחלתם של כותבים ששוקדים על כתבות, ושומעים מלא דעת קהל,
מתאמצים על סיפורים, והטור הוא סוג של בונוס.
ומי שמגיע מבחוץ עם טור- חייב לחדש משהו רציני, כדי שתהיה סיבה לבחור בכל זאת- דווקא אותו.
סליחה! בגלל שהם שוקדות על כתבות משעממות בגלל זה אנחנו צריכים כבונוס לקבל עוד טורים משעממים פי כמה???!!!!

ואני מדברת על טורים כדוגמת מה שחברה של אפרת כתבה, לא סיפורי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני לא כותבת בשום עיתון, כן? שלא תחשדו בי בקנאת סופרים :p
זה נחמד, זה מעורר הזדהות, זה אפילו משל חזק, אבל לא חושבת שזה יתפוס את הקהל.
אחרי הכל זה די רגיל, אמירה שאנחנו שומעים כל הזמן, מודעים אליה ברמה כזו או אחרת, מוטרדים ממנה. יומיומית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
צר לי לומר, אבל בתור אחת שקוראת את רוב העיתונים, למרות שלא בצורה רציפה,
מתוך כל העיתונים יש אולי 2 טורים שמחדשים משהו, שמביאים אמירה מטלטלת וכו'.
רובם המוחלט בנאליים לחלוטין.
מוכנה לגלות איזה את אוהבת?
מסקרן אותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
  • הוסף לסימניות
  • #28
כבר נשתברו קולמוסין על הצ'אנס הבלתי מוגש והפוטנציאל הבלתי ממומש של כאלה שכל חטאן הוא שלא מכירים אותם - אבל ברמתן הן מגיעות או אפילו עולות על אלה שמוכרות מן הבמות.
אני לא יודעת אם זה באמת עובד ככה.
הרי כל הזמן נכנסות לשדה הכתיבה חדשות (ולא פרוטקציונריות...) והופכות למוכרות.
תסתכלי על 'בית נאמן' מלפני עשר שנים לעומת קטיפה,
על 'הבית שלנו' לעומת קראט,
ומי מדבר על כל העיתונים החדשים יותר - זה לא אותן שמות מלפני עשר שנים. אלו כותבות חדשות (ברובן) שטיפסו לאט לאט.
אז מי הכניס אותן? ומי החליט שהן טובות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
  • הוסף לסימניות
  • #30
3.האם כותבת מתחילה יכולה להשתוות לכותבת פופלרית?
לדעתי אותה כותבת גם כן הולכת ומשתבחת עם השנים.
אהבתי את 'נתנו בה אמון' של בתיה פרומן, אבל את 'ילדה נוף' אני אוהבת יותר. מרגישה בשלות גדולה יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
  • הוסף לסימניות
  • #33
אז מי הכניס אותן? ומי החליט שהן טובות?
עכשיו אני עונה לך ברצינות:
הן עצמן החליטו שהן טובות. והן היו ככ בטוחות בזה, ולכן נדנדו לעורכת שוב ושוב ושוב,
כי הבינו שחבל שהעולם יפסיד אותן.
וכשהעורכת לא התייחסה הם הבינו שזה בגלל שהיא צרת מוחין ולא הם.
ונדנדו שוב, עד שהעורכת התייאשה.

אני באמת חושבת כך.
אולי כתבתי בהגזמה, אבל מי שמתמיד ולא משנה לו מה יגידו, מגיע בסוף, משתשף, מעלה חומרים, מקבל עליהם ביקורת, משפר, והולך עם החזון שלו הלאה. עד להגשמה.

ואני רוצה להזכיר שבהתחלה צרות המוחין של העיתונות של קיבלה את מיה קינן, היא הוציאה ספר לבד, עד שהבינו שיש לה מה להגיד.

מי שמאמין בעצמו, הולך עם זה עד הסוף.
מי שמתייאש- אינו מתקדם.

ואני כותבת את זה גם לעצמי לאו דווקא בתחומי כתיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לפי דעתי הציבור קץ בהגיגי המפורסמים. לא אכתוב גורף אבל יש כמה שמתאימים לכתיבת טור כמו כפפה לרגל. ובגלל שהם מפורסמים נגזר על הציבור לקרוא אותם (כמובן שאפשר לעקוף, אבל כך נמנע מאיתנו טור אחר).
אני מאמין שבסופו של דבר רחשי הציבור מגיעים להנהלת הבמה התקשורתית, ודברים משתנים.
רק ארמוז, שאפשר לראות דוגמא לדבר כאן, ובתגובה זו, וגם בזו שלפניה...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #35
בכל מקרה היא יכולה לכתוב כמה, להציע לעורכות, ולראות אם יתקבל.
כמובן להקפיץ להן כל שבועיים במשך שנה,
לא מגיבה לדיון הסוער שמתנהל כאן,
כן הייתי רוצה, ברשותכם, לנסות לתקן מיתוס רווח מאוד בציבור, וחבל.
בתור עורכת שעובדת בשני עיתונים שונים (בעריכה וגם בהפקה),
המיתוס של "העורכת לא מתייחסת אלי" אינו נכון מיסודו.
עורכות מתייחסות מאוד לכל פניה שמתקבלת. בעיקר בעיתונים מיוסדים וותיקים. יש דיווח מלא על כל פניה שמתקבלת, תיוק וטיפול. להגיד "סתם לא מתייחסים אלי כי אני מתחילה" זה לא נכון.
נכון שלפעמים זה לוקח זמן, ונכון שלפעמים מייל יכול להיעלם, ואז צריך לשלוח אותו שוב. אבל אף אחד לא מתעלם בדווקא. הפניה מתקבלת ונשקלת בכל הכבוד הראוי.
אלא שלעורכת יש מוגבלות, ולעיתון יש דרישות, ולא כל דבר יכול להיכנס, בגלל מיליון סיבות קיימות. וגם אם הכתיבה יפהפיה וגם אם התוכן מרתק, לא תמיד העיתון יכול לקבל את הכותבת.
הלוואי והיה ניתן לקבל את כולן, אבל יש פחות עיתונים מכותבים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
מתלוננת על קולמוסין שמשתברים על הצ'אנס והפוטנציאל ובלה בלה
תודה תודה
אבל-
לפעמים ה'מתחילות' הן אלה שמשקיעות פי כמה מאלה שהבמה כבר מכורה להן, והאמירה של 'מי הן שישתוו לי' מתנגנת קצת כהתנשאות.
וודאי שיש מקום לנסיון, ללימוד ולשפשוף - אבל יש עוד יותר מליון מקום למה שנאמר למעלה - למה שיש לבן אדם לומר. לתוכן שלו. לצורה המיוחדת בא הוא בוחר להביע זאת, מספיק מקום יש לזה - בשביל שלפעמים זה יכריע יותר מכל הסופרות ה'מלומדות'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אהבתי את 'נתנו בה אמון' של בתיה פרומן, אבל את 'ילדה נוף' אני אוהבת יותר. מרגישה בשלות גדולה יותר.
לא קשור לאשכול, אבל הפרק של השבוע שובר לב.
איך אפשר לתרום למשפחה הזו? כי אני מוכן לממן כאן ועכשיו את השמיכה ההיא ולא משנה כמה יעלה.
(אולי רק אותי, אבל המקרה של משפחת וייס שבר בי משהו, ואני טיפוס קשוח וחזק. האשכול 'מוטי, מחר בשמונה' מפרק אותי כל פעם שההוא כותב שם. בשבועות האחרונים עברנו ושמענו הרבה יותר מדי כאב ושברון לב).
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
@efrat1
יש לה כשרון כתיבה והתנסחות.
בעיתון - הייתי מרפרפת על טור כזה ועוברת הלאה.
הוא נחמד בשביל להעביר במיילים ולחברות, לא בשביל לתפוס שטח בעיתון שנמכר לקהל.

אבל אם יש לה כשרון בסיסי והיא אוהבת לכתוב, שתנסה לסלול לעצמה כיוון בכתיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
לפעמים ה'מתחילות' הן אלה שמשקיעות פי כמה מאלה שהבמה כבר מכורה להן, והאמירה של 'מי הן שישתוו לי' מתנגנת קצת כהתנשאות.
אני חושבת שיש ממש בודדות שהבמה 'מכורה' להן. הרוב עובדות קשה מאד כל פעם מחדש למכור את הסיפור הבא/הכתבה הבאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
הלוואי והיה ניתן לקבל את כולן, אבל יש פחות עיתונים מכותבים.
ממש לא הלוואי. במחילה.
לא קונה עיתון בשביל לקרוא את כווולללללם. כן רוצה תוכן קצת יותר איכותי, אפילו יותר מפרוג.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה