דיון בואו נדבר על זה: למה לפרסם סיפור בפורום?

למה לפרסם סיפור בפורום?

  • זו פלטפורמת פרסום נהדרת

    הצבעות: 28 19.4%
  • זהו המקום הנכון להעברת מסרים

    הצבעות: 7 4.9%
  • כדי לקבל ביקורת

    הצבעות: 51 35.4%
  • כדי לקבל פידבק חיובי ולטפח ביטחון

    הצבעות: 58 40.3%

  • סה"כ מצביעים
    144
  • הוסף לסימניות
  • #1
למה באמת?
כקוראים, ככותבים, או גם וגם,
מה אתם חושבים על מטרתו של עוד סיפור שרואה אור עולם בפורום?
מהי זכות הקיום שלו כאן,
ומהו היעד הצפון לו?

תשובותיכם לסקר חיוניות.
מוזמנים גם לגלול מטה לתיבת הטקסט ולהרחיב על דעתכם בנידון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש הרבה תשובות מסתמא.
כהתחלה, שני אפשרויות:
א.
אחד הכותבים הכי אהובים בתולדות הפורום הוא אברך יקר ונחבא אל הכלים, רזה כמו אטריה ומתנשא לגובה של מטר תשעים, עם כיפת נ-נח ענקית, נגיד.
האיש הזה היה מאחורי ניק פופולרי למדיי, והעלה לפה סיפורים בקצב גדול. בחיי היום-יום שלו אין לו בסביבתו מישהו שקורא את החומרים שלו או מפרגן עליהם. אז הוא מרגיש קצת טיפש לשבת ולכתוב לעצמו, לגמרי למגירה.

הוא סיפר לי שהיה לו אושר גדול לראות חומרים שלו שסתם היו במגירה - פתאום רואים אור ומקבלים פידבק ויחס מאנשים.
זה גורם לשבת ולכתוב ולחדד את כישורי הכתיבה.

ב.
לפעמים כותב משלה את עצמו שהכתיבה שלו היא הכי טובה בעולם, וברגע שעורך עיתון ייחשף לכתיבה שלו, בו ברגע הוא יוכתר לשלמה קוק/ אריה ארליך/יעקב ב"ב פרידמן הבא.
וכשהוא מעלה לפה חומרים, וחוטף קיתונות של ביקורת, ונשבר ומתחזק וכותב דברים טובים יותר, הוא מפסיק ללכת עם כאב בטן ותחושת פספוס, כי הוא יודע את מקומו ומבין שיקח לו עוד שנים להגיע לרמת כתיבה שמצדיקה טור בעיתון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אחד הכותבים הכי אהובים בתולדות הפורום הוא אברך יקר ונחבא אל הכלים, רזה כמו אטריה ומתנשא לגובה של מטר תשעים, עם כיפת נ-נח ענקית, נגיד.
האיש הזה היה מאחורי ניק פופולרי למדיי, והעלה לפה סיפורים בקצב גדול. בחיי היום-יום שלו אין לו בסביבתו מישהו שקורא את החומרים שלו או מפרגן עליהם. אז הוא מרגיש קצת טיפש לשבת ולכתוב לעצמו, לגמרי למגירה.

הוא סיפר לי שהיה לו אושר גדול לראות חומרים שלו שסתם היו במגירה - פתאום רואים אור ומקבלים פידבק ויחס מאנשים.
זה גורם לשבת ולכתוב ולחדד את כישורי הכתיבה.
איפה הוא כיום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה שהעלית את הנושא
וזו שאלה ממש טובה וממקדת.
אני העליתי את הסיפור שלי, עליו עבדתי במשך למעלה משנה, כי רציתי לקבל ביקורת.
היה ברור לי שמשהו בכתיבה שלי לא נעשה טוב וחשבתי שפורום כתיבה יעזור לי לקבל
פרספקטיבה נכונה על הסיפור שלי (וגם חשבתי שכולם יתלהבו ממנו, מה שבתכל'ס עדיין לא קרה)
ותודה על ההזדמנות לומר שכבר מספר פעמים הבטחתי לעצמי שזהו, אני מסיימת עם הסאגה של הסיפור הזה כאן, מעלה תקציר כדי לסגור את הפינה, ויוצאת מהפורום :(
אבל מזכירה לעצמי שאפילו אם יש לסיפור רק קוראים אחדים שאוהבים ועוקבים זה שווה. והרצון לקבל לייקים רבים ואישור כל הזמן על הכתיבה אולי נובע ממידות פחות טובות;
וכל עוד אין ביקורות נחרצות בגנות הסיפור אפשר להשאיר אותו.
אם כי באמת, לפרסם סיפור כל כך ארוך בפורום וירטואלי זה מעט מייגע :rolleyes: וצריך כח רצון חזק והבנה שלא כל מה שעושים נחמד אם רוצים לקדם דברים ולהתקדם.

ו @רחל סרולוביץ -
נשמח לשמוע אם יש סיבה לדיון הזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אהממ... כנראה שאני אהיה היחידה השונה פה.

הסיבה העיקרית שלי לפרסום הסיפור, היא גם להשתפשף ולקבל ביקורת - אבל בעיקר להעביר מסר ואמירה.
האמת, שהעט שלי היה חבוי עמוק (כנערה כתבתי המון, אך המקצוע התובעני שלי סחף אותי לכיוון שונה לחלוטין), ובעקבות דיון על נושא מסוים - הוא התעורר מרבצו ולא נתן לי מנוח עד שהתחלתי לכתוב.
לא משנה לי אם יקראו את הסיפור בעיתון או בספר או בפורום, העיקר להצליח לגעת בקוראים ולהעלות למודעות נושא חשוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זאת שאלה קשה מאד, למה לפרסם כאן סיפור. למה באמת?

בעיני, התשובות ביקורת ופידבק חיובי בהחלט קורצות, אבל צריך לקחת בחשבון שתגובה שוות-עיון על סיפור זאת עבודה במשרה מלאה. משהו שמצריך זמן, כח, ונכונות לשבת על זה. אפילו על פוסטים קצרים ומבריקים שכתובים ברמה מדהימה (כמו של @שיילה, לדוגמה), אין הרבה מגיבים, לא לחיוב ולא לשלילה. אז על סיפור?

לכן, האפשרות שחסרה לי בין התשובות היא מה שכתב למעלה @Natan Galant - לכל כותב יש כאב בטן מלשמור את המילים שלו בפנים. האפשרות שכמה עיניים ישזפו את המילים שלך, אפילו אם לא יגיבו ואפילו-אפילו אם לא ילייקו (ובעדיפות עליונה שכן), זאת אפשרות שווה בהחלט.

אה, ובחרתי ביקורת. אם מישהו יצליח למנף את עניין הביקורת המקצועית בפורום - אני אתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
למה לא עשית אפשרות להצביע לשני אפשרויות?

אחד הכותבים הכי אהובים בתולדות הפורום הוא אברך יקר ונחבא אל הכלים, רזה כמו אטריה ומתנשא לגובה של מטר תשעים, עם כיפת נ-נח ענקית, נגיד.
האיש הזה היה מאחורי ניק פופולרי למדיי, והעלה לפה סיפורים בקצב גדול. בחיי היום-יום שלו אין לו בסביבתו מישהו שקורא את החומרים שלו או מפרגן עליהם. אז הוא מרגיש קצת טיפש לשבת ולכתוב לעצמו, לגמרי למגירה.
לא יודע למה חשבתי שזה אתה...

אני העליתי את הסיפור שלי, עליו עבדתי במשך למעלה משנה, כי רציתי לקבל ביקורת.
היה ברור לי שמשהו בכתיבה שלי לא נעשה טוב וחשבתי שפורום כתיבה יעזור לי לקבל
פרספקטיבה נכונה על הסיפור שלי (וגם חשבתי שכולם יתלהבו ממנו, מה שבתכל'ס עדיין לא קרה)
נוגע ללב.
למרות שברור שיש כאן מעלה של קבלת ביקורת, כפי שכתבת, עדיין זה מאוד קשה.
הרצון לקבל לייקים רבים ואישור כל הזמן על הכתיבה אולי נובע ממידות פחות טובות;
לא חושב ככה.
יתכן שזה נובע ממידות פחות טובות, אבל לדעתי בדר"כ זה נובע מהרצון לחזק ולטפח את הביטחון העצמי בנוגע לכתיבה (אחד מאפשרויות ההצבעה).
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אבל בעיקר להעביר מסר ואמירה.
לכל כותב יש כאב בטן מלשמור את המילים שלו בפנים. האפשרות שכמה עיניים ישזפו את המילים שלך, אפילו אם לא יגיבו ואפילו-אפילו אם לא ילייקו (ובעדיפות עליונה שכן), זאת אפשרות שווה בהחלט.
נכון מאוד!
נוגע ללב.
למרות שברור שיש כאן מעלה של קבלת ביקורת, כפי שכתבת, עדיין זה מאוד קשה.
זה באמת נשמע נוגע ללב, אבל זה לא מדויק...
כתבתי בזמני הפנוי ומכיוון שהנושא מעניין אותי אז היה ממש מרתק...
ונכון שהתאכזבתי לראות שלסיפור יש רייטינג נמוך בפורום אבל זה לטובה.
והסיפור מתקדם בזכות הביקורות כאן. תודה רבה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
למה לא עשית אפשרות להצביע לשני אפשרויות?
למה אין תשובה חמישית:
כל התשובות נכונות?
בכוונה תחילה. תבחרו את התשובה שאתם נוטים אליה הכי חזק.
ו @רחל סרולוביץ -
נשמח לשמוע אם יש סיבה לדיון הזה?
יש סיבה לכל דבר...
נראה לאן יתפתח הדיון.
בינתיים שומרת לעצמי.
אה, ובחרתי ביקורת. אם מישהו יצליח למנף את עניין הביקורת המקצועית בפורום - אני אתו.
יש כמה שמנסים (שניסו לפחות) ביזע ובדם.
מצטרפת לתקווה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כל האופציות נכונות.
אני באופן אישי חושבת שהפלטפורמה הזו של של פרוג מעולה משום שהיא אנונימית לחלוטין.
(למעט ניקים שעומדים בגאון מאחורי המילים שלהן ללא חת ולא אכפת להם לקבל ביקורת מאנשים לא רק דרך המסך)
כמובן שגם בספרות המודפסת יש אנונימיות אבל איכשהו זה פחות הולך ועוף השמיים מוליך את הקול.
זה פשוט כיף ומשחרר לכתוב על מה שבא ואיך שבא ללא חשיפה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
אה, ובחרתי ביקורת. אם מישהו יצליח למנף את עניין הביקורת המקצועית בפורום - אני אתו.
אומר את האמת. בעבר הייתי יותר בעניין הביקורת, במיוחד בגלל שרציתי בעצמי לקבל כזו [מה שלא קיבלתי עד היום... מלבד כמה תיקוני כתיב], אבל לאחר שהבנתי שיש כאלו שלוקחים את זה אישית, העדפתי לוותר. גם לעבוד, וגם להיות לא פופולרי, בשביל מה?

באופן אישי, יש לי דעות במגוון נושאים, ואני מבין שהפורמט הסיפורי הוא הטוב ביותר כדי להעביר אותם לקהל. אלא שבדרך כלל אין לי את החשק והפניות כדי להעלות אותם על המקלדת, ולכן האתגרים שיש כאן בפורום, כל זמן שהם במגבלת הטעם הטוב, מהווים זרז מעולה בשביל להעלות מסר עטוף בסיפור אל הפורום, לקריאת הציבור.

ועל השאלה למה בפרוג, אענה בשאלה, כדרכם של יהודים טובים: למה איפה יש לי פלטפורמה נוספת שפתוחה בנטפרי, לפרסם סיפור שיגיע לקהל גדול ככל האפשר, ואף יקבל פידבקים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מסכימה עם אלו שרוצים היו להעלות את רף הביקורת הפורום. אני באופן אישי כן משתדלת לעבוד ולנסח בצורה מסודרת את הביקורת שלי על קטעים שמועלים לכאן, בתקווה שלא אמצא את עצמי בגלל זה חסרת פופולריות... וגם כשאני מעלה משהו, הייתי רוצה לקבל עליו ביקורת רצינית יותר מכמה תיקוני כתיב.
אבל יותר מכך, היתרון הכי משמעותי בעיני בפורום - הוא זה שהוא דוחף אותי לכתוב. לרצות לכתוב. גם אם אני לא מעלה בסוף כלום - ניסיתי... או באתגרים, או סתם עצם הידיעה שיש מי שיקרא מדרבנת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אומר את האמת. בעבר הייתי יותר בעניין הביקורת, במיוחד בגלל שרציתי בעצמי לקבל כזו [מה שלא קיבלתי עד היום... מלבד כמה תיקוני כתיב], אבל לאחר שהבנתי שיש כאלו שלוקחים את זה אישית, העדפתי לוותר. גם לעבוד, וגם להיות לא פופולרי, בשביל מה?
שמתי לב והצטערתי מאד.
האמת שכשכתבתי התלבטתי אם לציין אתכם בתור יוצא דופן בעניין הביקורת בפורום, עם ביקורות מושקעות שתמיד שווה לקבל.
בכל אופן, גם אני חשבתי שכל אחד ישמח לקבל ביקורת כנה והופתעתי לגלות שזה עניין של טעם אישי. יש כאלו שמצפים למחמאות ורק מחמאות. זה בסדר גמור, אבל מאיפה שנדע?
אז מפסיקים לבקר, כי מי רוצה לפגוע, בינינו. ועוד עם תחושת התנדבות.
וכאן מגיע עניין המינוף. השאלה הגדולה היא מה הנורמה - האם הנורמה היא שניק רוצה ביקורת (קשוחה, קשוחה) אלא אם כן מציין אחרת - או להפך.
בינתיים, 'להפך' זאת התשובה הנכונה, מה שגורם אפילו לבקשה מפורשת לביקורת להיתפס כלא רצינית.
אולי מישהו יצליח לעשות שינוי...
יש כמה שמנסים (שניסו לפחות) ביזע ובדם.
אני נמצאת כאן רק מהתקופה האחרונה, אבל תקופה ארוכה הייתי צופה שקטה מבחוץ, ואכן ראיתי את הניסיונות והערכתי מאד. אין ספק שהם הועילו, אבל אולי הגיע הזמן לצעד הבא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בכל אופן, גם אני חשבתי שכל אחד ישמח לקבל ביקורת כנה והופתעתי לגלות שזה עניין של טעם אישי. יש כאלו שמצפים למחמאות ורק מחמאות. זה בסדר גמור, אבל מאיפה שנדע?
כאן צריך לבדוק מהי המטרה המקורית של הפורום, למה התכוון המשורר, זה שפתח אותו, וההוא שניהל אותו, וזה שפתח אותו מחדש...
ובזהירות- אולי הניקים הם אלו שצריכים להתאים את עצמם לפורום, ולא הפורום אליהם?
אבל אולי הגיע הזמן לצעד הבא?
@מ"ם @רותי רפפורט
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני בהחלט מבינה את מי שממש קשה לו לקבל ביקורת, אבל לדעתי היא ממש נצרכת ומשפשפת.

אך מה שחשוב לשים לב אליו הוא איך נותנים את הביקורת. כי לפעמים זה רק עניין של ניסוח.
אפשר לתת ביקורת קשוחה במעטפת רכה וכך היא תתקבל יותר ופחות תפגע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אשכול חשוב שממשיך אשכולות קודמים שניסו לגעת בזה, בעיקר בתחילת הקיץ שעבר.

דעתי האישית (והמנהלית) היא שהשיתוף חייב להיות משני בלבד.
עיקר הפורום צריך לעסוק בדיונים מקצועיים, ביקורות ספרות, ניתוח חומרים ושיתוף פעולה.

שאר הסיפורים והשירים המתפרסמים בפורום הם... נו, בסדר, כל זמן שהמשתף אכן מעוניין לקבל ביקורת כנה, או שהוא רוצה להדגים טכניקת כתיבה כלשהי (כתחילתו של דיון מוגדר) - אך לא בסגנון הצגת תוצרים בלבד.

את הצגת החומרים ללא מטרה ספציפית, אפשר לשמור לאשכולות "נושא החודש" והאתגרים, וזו גם התשובה לשאלה שבטח רציתם לשאול: אם לא נשתף, איך יידעו המו"לים הנכבדים לפנות אלינו להזמין עבודות.

(בעניין זה אגב, לאחרונה יצאו כמה וכמה עבודות מעשיות לכמה חברים, דרך הפורום. לא בשמים היא ובקרוב אצל כל מי שזקוק בעז"ה)


*

והנה חלק מהודעה מנהלית שנכתבה בתחילת הקיץ שעבר, ולא פורסמה בסוף. חוששני שהגיע הזמן (ואם אכן כך יוחלט, תעלה באשכול נפרד):



נושא ראשון ומעיק אז בואו ניפטר ממנו מהר: שיתוף

יצא לכם להסתובב בפורומים הסמוכים? מאיירים-צלמים-גרפיקאים?
הפורום מתחלק בין דיונים, מידע מקצועי, ושיתופים.
אחוז השיתופים משתנה ממקום למקום, אבל כמדומה שרוב כמעט מוחלט של השיתופים אלו עבודות שנעשו בכל מקרה לצורכי עבודה וכדומה, והיוצר ביקש לשתף אותם גם בפורום כדי לקבל מחמאות או ביקורת.

רק אצלנו, רוב השיתופים הם דברים שנכתבו במיוחד עבור הפורום.

זה לא המצב האידאלי. אין סיבה ליצור חומרים מיוחדים עבור הפורום, זו לא המטרה עבורה התכנסנו כאן, וזה אפילו קצת מפריע: השיתופים מציפים כל חלקה טובה ומסתירים את מעט הדיונים המקצועיים.

אז מה עושים?
מגבילים שיתופים.
כל אחד מהחברים בקהילה מוזמן להעלות שיתוף אחד בשבוע + שיר אחד בשבוע. וזהו. לא יותר.
יש להקפיד על בחירת המקדם "שיר/שיתוף".

*

הנ"ל לא כולל אתגרים ונושא החודש.
הנ"ל כן כולל פרק אחד בלבד לשבוע בכל סיפור בהמשכים, ולא יותר. כלומר: אם העליתם פרק בסיפור בהמשכים, לא תוכלו להעלות שיתוף נוסף לשבוע זה.

ואם אתם חוששים מייבוש הפורום, אל דאגה: אם כל אחד מ-150 החברים יעלה שיתוף בשבוע, מרוב עצים לא נראה את היעד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה