לא חקרתי את הנושא באופן מקצועי,
אבל מנסיון אישי + היכרות קרובה עם 'תולעי/ות ספרים' רבים,
אני חושבת שהנטיה לקריאה מרובה, גם על חשבון הכנת ש.ב./משחק עם חברים/עזרה בבית וכו',
יכולה לנבוע משני גורמים שונים,
וזו גם הסיבה ש:
הגורם הראשון הוא:
דמיון מפותח ונטיה לרחפנות.
הילד אוהב לקרוא כי בספרים הוא מוצא כר נרחב לדמיונות האהובים עליו,
והרחפנות מקשה עליו להתיישר לגבולות של זמן ומקום ולשלוט במינון הקריאה.
במקרה כזה הקריאה המרובה תחלוף עם הגיל, בדרך כלל.
עם זאת, חשוב לעבוד איתו בדרך של משמעת כדי לשמור שלא יפסיד בינתיים את ההתפתחות הנורמלית לגילו,
וכדי להרגיל אותו למשמעת עצמית שהיא כלי בסיסי לחיים בוגרים תקינים.
הגורם השני הוא:
שימוש בקריאה כ'מקום מפלט' מהחיים.
נשמע אולי מבהיל אבל מגוון סיבות יכולות לגרום לילד לרצות 'לברוח' לזמן מה מהמציאות שלו:
זה יכול להיות קושי חברתי או לימודי,
חרדה פנימית כלשהי,
או פשוט, ילד שזקוק ליותר מרחב אישי ולשקט (ע''ע
האשכול הסמוך על HSP)
במקרה כזה בדר''כ בלתי אפשרי לנתק את הילד מהספרים,
כי מבחינתו, הקריאה היא מנגנון הגנה של הנפש,
והנפש תמשיך להיאבק בכח ולא תיכנע לנסיונות כפיה חיצוניים.
מנסיון,
זה יתבטא הרבה פעמים באופן שמתואר כאן:
כי יש פה באמת מין 'סם' שמצד אחד, מרגיע את המח והנפש, ומצד שני, משתק פעילות תקינה.
פה, אין טעם ואפילו אסור לנסות לכפות על הילד אמצעי משמעת מחמירים.
צריך להבין שהקריאה כאן היא רק סימפטום לבעיה ולא הבעיה בעצמה.
כמו שבמקרה של מחלה גופנית לא נפעל רק להוריד את החום, אלא נחפש מה המקור הדלקתי בגוף שגרם לחום לעלות,
כך כאן, חשוב לנסות ולזהות ממה הילד 'בורח' ולסייע לו להתמודד עם הבעיה בעצמה עד שהבריחה אל הקריאה תיעלם מעצמה עם השתפרות המצב בעז''ה.
מקווה שהועלתי.
הנושאים החמים
