בענין שמות הקדושים

  • הוסף לסימניות
  • #1
אבקש להעלות כאן את הנושא של שמות הקדושים, למרות שהדברים פחות או יותר ברורים, בכל אופן אשמח אם יעשו כאן סדר ויעמידו הדברים ברורים.
א.
כשמזכירים שם השם, האם יש לכתוב ה' או ד' או יי או יקוק (עם ק' ולא עם ה').
ב. כשמצטטים פסוק, לדוגמא בספר של שיחות או דרשות, ומפרשים אותו, ומביאים את הפסוק מנוקד, האם ניתן או ראוי להשאיר את הציטוט כמו שהוא עם כל השמות הקדושים- יקוק (עם ה' ולא עם ק') ואלהינו וכד', או שגם בכגון זה יש לכתוב ה' או אלקינו או יי או ד'.
ג. כשמזכירים אלוקינו, האם יש לכתוב אלוקינו או אלקינו.
ד. כשמזכירים ש-די, האם יש לכתוב שקי או ש-די או שד-י.
ה. כשכותבים אלו-ה, האם יש לכתוב אלוק או אלו-ה או א-לוה.
ו. כשכותבים א-ל, האם יש לכתוב אל או קל או א-ל.
בינתיים זה מה שעלה לי בראש מהשברים שרציתי לברר. בהמשך כנראה יעלו עוד זוויות.
תודה רבה לכל מי שיוכל להגיב בענין ולעזור מניסיון ממקורות או מדעתו האישית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
א. כשמזכירים שם השם, האם יש לכתוב ה' או ד' או יי או יקוק (עם ק' ולא עם ה').
הרב טשזנר שליט"א מח"ס שערי הוראה וכדו', נוקט שלא כותבים שם ה' וגם לא ה', אלא אות ד', וסובר שהאות ה' גם כן חייבת גניזה.
אכן אם כותבים דבר שצריך גניזה ממילא, יתכן שאפשר להקל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לעניין שם הוי"ה:
המקובל הוא לכתוב: ה'. (להלן החרגה).
בדרשות ומאמרים בני ימינו ניתן לראות גם ה' וגם ד'.

אלקים אלקינו:
המקובל לכתוב ללא ו' גם אם זה לא מנוקד, מאחר וזה שם, כדוג' נח שכמעט ולא תראה מי שכותב נוח.

גם כאשר כותבים ה' בקיצור, יש הכותבים 'אלקים/אלקינו בה', בד"כ כאשר הוא בתוך פסוק. אך כמובן בסימון גרשיים בין האותיות האחרונות.
אך כאשר הוא בתוך הדברים ללא פסוק או עכ"פ לא פסוק שלם, בד"כ יכתבו בק'.
ברור שכל מחבר ספר ידרש להחליט בכך, אך אני כותב את המקובל המוכר לי מניסיוני.
ישנו הבדל די מובהק בין מחברים מהעולם הספרדי שיותר יכתבו בה'. לבין ספרי חסידות למשל, שבד"כ כותבים 'אלקינו' וכו' בק'.

לעניין שאר השמות יותר גמיש המקובל בספרים.
אלו"ה: מצוי בסימון גרשיים, ומצוי אלו-ה, לא זכור לי א-לוה.
שד"י אינו מצוי כלל 'שקי', נובע לכאורה מרמת קדושת השמות הנזכרת בהלכה.

א-ל: ברובו כך: א-ל.

החרגה חשובה:
א. כאשר הנושא הוא שמות הקודש עצמם, כאן וודאי שיש לכתבם כמו שהם.
כמו בספרי קבלה ולעיתים בספרי חסידות.
כמובן שיש להיזהר שבעתיים כאשר מדובר במנשר, עלון או עיתון, שם יכול להגיע חלילה לידי ביזיון.

ב. אם הספר מעובד עפ"י דפוס ראשון שונים הכללים - כמובן.
כמו בהרבה ספרי חסידות איזכור שם ה' מופיע בד'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ואגב,
בסידורים מקובל לכתוב שם ה' :יי.
והבית ישראל מגור זי"ע היה מתפלל בסידור הנקרא 'תיקון מאיר', בנמקו, כי שם נכתב שם ה' במלואו.
כמדומני היום ישנם עוד סידורים כאלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם כאשר כותבים ה' בקיצור, יש הכותבים 'אלקים/אלקינו בה', בד"כ כאשר הוא בתוך פסוק. אך כמובן בסימון גרשיים בין האותיות האחרונות.

ב. אם הספר מעובד עפ"י דפוס ראשון שונים הכללים - כמובן.
א. תודה רבה.
ב. כל דבריי היו על ספר או קובץ תורני. ודאי שבעלונים וכד' אין צורך לכתוב כלל שם ה'.
ג. מה כוונתכם לגרשיים בין האותיות האחרונות? כך? אל"ה"ינו? לא מכיר כזו צורה.
ד. מה היא ההחרגה של ספר מעובד עפ"י דפוס ראשון? לא הבנתי הכוונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אגב, לתשומת לב, למשל כשהגמ' מביאה פסוקים היא מביאה אותם אם שם ה', אך לא קוראים אותו בשמו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כן
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ד. מה היא ההחרגה של ספר מעובד עפ"י דפוס ראשון? לא הבנתי הכוונה.
אם מדובר בספר קדמון המעובד עפ"י דפוס מסויים כמו דפוס ראשון וכדו',
אזי שבמקרה זה יש לבדוק בדפוס על פיו מוגהת המהדורה ולנהוג לפי מה שכתוב שם.
לדוג' בספר תולדות יעקב יוסף, נכתב שם הוי"ה כך: ד'
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אבקש להעלות כאן את הנושא של שמות הקדושים, למרות שהדברים פחות או יותר ברורים, בכל אופן אשמח אם יעשו כאן סדר ויעמידו הדברים ברורים.
א.
כשמזכירים שם השם, האם יש לכתוב ה' או ד' או יי או יקוק (עם ק' ולא עם ה').
ב. כשמצטטים פסוק, לדוגמא בספר של שיחות או דרשות, ומפרשים אותו, ומביאים את הפסוק מנוקד, האם ניתן או ראוי להשאיר את הציטוט כמו שהוא עם כל השמות הקדושים- יקוק (עם ה' ולא עם ק') ואלהינו וכד', או שגם בכגון זה יש לכתוב ה' או אלקינו או יי או ד'.
ג. כשמזכירים אלוקינו, האם יש לכתוב אלוקינו או אלקינו.
ד. כשמזכירים ש-די, האם יש לכתוב שקי או ש-די או שד-י.
ה. כשכותבים אלו-ה, האם יש לכתוב אלוק או אלו-ה או א-לוה.
ו. כשכותבים א-ל, האם יש לכתוב אל או קל או א-ל.
בינתיים זה מה שעלה לי בראש מהשברים שרציתי לברר. בהמשך כנראה יעלו עוד זוויות.
תודה רבה לכל מי שיוכל להגיב בענין ולעזור מניסיון ממקורות או מדעתו האישית.
ההוראות של עוז והדר:
א. ה'.
ב. כפי הוראות הכתיבה של שמות הקדושים.
ג. אלהינו.
ד. ככתיבתו.
ה. כנ"ל.
ו. כנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הרב טשזנר שליט"א מח"ס שערי הוראה וכדו', נוקט שלא כותבים שם ה' וגם לא ה', אלא אות ד', וסובר שהאות ה' גם כן חייבת גניזה.
אכן אם כותבים דבר שצריך גניזה ממילא, יתכן שאפשר להקל.
במחכ"ת מה החילוק שבין אות ה' לאות ד'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני לא יודע, אפשר לשאול אותו, אבל אני חושב שהאות ה' זה קיצור שמות האותיות... ולא ברור אם הכוונה לקיצור השם שזה חייב גניזה, או שזה כמו האות ד', לכן הרב טשזנר מקפיד שלא לכתוב את האות ה' בתור כינוי של שם אלא את האות ד'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
גם כאשר כותבים ה' בקיצור, יש הכותבים 'אלקים/אלקינו בה', בד"כ כאשר הוא בתוך פסוק. אך כמובן בסימון גרשיים בין האותיות האחרונות.
תיקון:
כשמביאים פסוק שלם, יש הרבה שכותבים אלקים/אלקינו בה' ככתיבתו וללא גרשיים.

סליחה על הטעות
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אגב, לתשומת לב, למשל כשהגמ' מביאה פסוקים היא מביאה אותם אם שם ה', אך לא קוראים אותו בשמו...
ודאי שמותר לקרוא עם שם ה' פסוקים בגמרא. עיין משנ"ב סימן רטו ס"ק יד,
ואף אם מדובר בחצי פסוק - ראה חיי אדם כלל ה סימן ב
וראה כף החיים סימן רטו ס"ק טו"ב (=יז):
כשקורא בש"ס ובשאר דברי רז"ל ובכלל דבריהם כתובים הבאים קורא כדרכו במקרא האזכרות כקריאתן. הרב שאילת יעבץ בתשו' הנז' משם הגאון מר אביו זלה"ה. ברכ"י אות ה' שע"ת שם. וכ"כ א"א אות ה' דכשלומד פסוקים בתלמוד ודורשן רשאי לאומרם כמו שהם כתובים עם הזכרת השם עכ"ד. וכן כתב החס"ל שם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לענין שם ש-די, שמעתי מאחד מגודלי העורכים התורניים בדורנו שהוא מעדיף לכתוב ש-די ולא שד-י, מאותה סיבה שבספרי קודש מספור העמודים אחר עמוד ש"ג הוא ד"ש
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה