אני אומרת שהעיסוק בזה מגביר את הקושי
אולי אצלך זה מגביר, אצלי זה מקל...
לכן אני כותבת
מה שכתבת לעניין האמירה בשיחת זום, לא היה עובר אצלי בשתיקה
הייתי עוצרת את הכל ודורשת התנצלות אחרי שמראה לו שהייתי והקשבתי
להפגין בטחון בעצמנו ובמה שאנחנו- ויגבה ליבו בדרכי ה'
כאשר אני התחלתי לעבוד בחברה שלנו - לא היו כמעט חרדיות בשוק החופשי,
אני מאד גאה על היהדות שלי, ועל האולטרא אורטודוקסית שאני,
אבל הפעם בחרתי לשתוק, כי רציתי לראות מה תהיה תגובת שאר המשתתפים,
למחות על המילים היה גורם לו להתנצל, אבל לכולם להרגיש שהיה ארוע... והוא עבר
לאחר ששתקתי, יו''ר הדירקטוריון התקשר באופן עצמאי אליי, מהטלפון האישי שלו [ארוע
]
התנצל, ולא הסכים לקבל שום אמירה אחרת,
ואותו אחד היה צריך לעשות את זה מול כולם, לא בגלל שאני מחיתי, אלא כי היו''ר מחה בו,
וזה גרם לכולם זעזוע, והבנה.... שדבר כזה לא יתכן בחברה אינטלגנטית.
אני חושבת שפעלתי נכון.
הם נוטים להעריך בטחון ויכולת ייצוג עצמי טובה
אני עושה את זה 20 שנה בהצלחה ברוך השם.
לא להתמסכן ולא להסכים להכנס לתויות הללו
לא מתמסכנת - יש מצב חרום במדינה,
וכיוון ואני עובדת בימי חוה''מ אני מרגישה את זה בצורה מאד מוגברת,
ואותם אלו שעובדות וכרגע בחופשה.... ימתינו לחזרה, ואז יבינו את התהום שנפרעה בנינו,
חבל שלא לתקן זאת עכשיו.
וזה אפשרי.
אני אישית שלחתי מייל מאד מכובד אך נחרץ עם דעתי על אשר מתרחש בישראל בתחום הקורונה,
וזה עבד.
בנתיים היחס חוזר לאט לאט להיות שפוי.
אני בעבודה שלי מצהירה שאני לא מייצגת אף מגזר.
אני בשונה ממך אומרת שאני מייצגת את הציבור החרדי, ומי שמסכימה לנהל דיון על הנושא - בשמחה.
מי שבאה להתווכח, אני לא מנהלת וויכוחים, אני מנהלת דיונים.
ולא חוששת מכל הבעת עמדה חרדית ואפילו לפעמים קיצונית.
מה שמותר מותר - מה שאסור אסור.
הנושאים החמים
