ביקורת ספרות ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ – קורונה

[yonatanr]

אז מי שנהנה לתת ביקורת שהעיתונות עושה את זה לשם שיווק. לפחות שיספר את זה לקירות בבית שלו, - כי זה סתם לשון הרע! (כל עוד לא הוכח אחרת).

זה לא 'סתם לשון הרע'. זה לתועלת. כי אנשי השיווק שבעיתונים, שאחראיים על הבאת הכסף, דוחפים עוד ועוד שיווק, יח"צ וכתבות ממומנות, עד שאי אפשר לסבול יותר. ואם אנחנו לא נאמר להם 'רבותינו, עד כאן!', מי יאמר להם זאת?!

 

[תמר בר אילן]

עמדתי לפתוח על הנושא הזה אשכול נפרד.
ממתי העיתונאים הפכו לסלבים?
כל מוסף היום מתפאר ב"פרויקט" שבו הוא מראיין את הכותבים.
סופרות עיתון נשים * מספרות על 4 החטיפים האהובים עליהם
סופרי עיתון * מספרים על המחנך האהוב עליהם
בעל טור * כותב כל שבוע על החכמות החדשות של בנו, ועל מה שהשכן הגוי שלו עשה
לפעמים נראה שבעבר עיתונאי היה צריך לראיין מישהו כדי להביא חומר לכתבה. היום נגמר עידן התחקירים והראיונות, כל סופר יכול לספר על עצמו, ודי.

אוהבים את כל מה שציינת.

 

[תמר בר אילן]

זה לא 'סתם לשון הרע'. זה לתועלת.

לתועלת?
'רבותינו, עד כאן!'

 

[yonatanr]

לתועלת?
'רבותינו, עד כאן!'

נראה שאת מפקפקת על כל המושג של 'ביקורת ספרות'.

 

[תמר בר אילן]

נראה שאת מפקפקת על כל המושג של 'ביקורת ספרות'.

נאמרה כאן, בין היתר, ביקורת בצורה מאד נעימה.
מאת @SIMCHA ו- @efrat1 [ואולי מעוד... אותן פשוט אני זוכרת יותר]
התגובות שלהן הן דוגמא ל 'ביקורת ספרות' נאותה.
שנינות היא דרך ביטוי מקצועית וגם סכין חדה למישהו אחר.
בסוף ובהתחלה, 'מקצועיות' לא תדריך לי את החיים
אלא ההלכה.

 

[גלוריה]

כללית יש בעיתונות החרדית בכלל ובעיתוני הנשים בפרט, הרגשה של זבנג וגמרנו.
לא באמת הרגשה שניסו לעשות פה תחקיר וכתבה מלאה. (אולי מהפחד שהקיטשיות פחות תורגש...)

עיתון נשים נועד לקריאה מסקרנת, מגרה, פותחת ראש...
לא לכתבות עומק ותחקורים באופן שיטתי.
אישית לא מצאתי כאלה באף עיתון שמשתייך לז'אנר של עיתוני נשים, אלא אם כן זאת מטרתה המוצהרת של הכתבה.

 

[גלוריה]

זה לא 'סתם לשון הרע'. זה לתועלת. כי אנשי השיווק שבעיתונים, שאחראיים על הבאת הכסף, דוחפים עוד ועוד שיווק, יח"צ וכתבות ממומנות, עד שאי אפשר לסבול יותר. ואם אנחנו לא נאמר להם 'רבותינו, עד כאן!', מי יאמר להם זאת?!

אפשר לומר ורצוי מאוד לומר.
אבל בפנייה ישירה לעורכים או לכותבים שיבעבעו את זה למעלה.

 

[מ"ם]

בואו.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לאור התגובות גם כאן וגם באשכול השכן, עולה צורך מאוד חיוני.
עיתון חדש, שמלא בתוכן חדש, עם כותבים חדשים ורעננים.
ועורך מקצועי שחושב עיתונות, מבין ז'ורנליזם, וחושב באופן מקצועי ולא (רק) באופן מסחרי.
אני יודע שזה לא קל, אבל זה הפיתרון.
ועיתו כזה יכול לצאת רק לחגים, או פעם בחודשיים, לא חייב להיות עיתון שבועי, ולא חייב להיות מאוד זול.
אם אנשים ידעו שהם מקבלים חבילה איכותית באמת, שמישהו ישב וזיקק אותה כמו שצריך, הם ישלמו גם 40 או 50 ש"ח על עיתון שבאמת יעסיק אותם, ולא יגרום להם לדפדף במיאוס כמי שכפאו שד.
וכל השאר, שימשיכו בדיוק איך שהם רגילים, כי רוב הקוראים לא ממש נכנסים לרזולוציות האלה, ומספיק להם כמה כתבות בלעדיות מהקודש פנימה, או מאיזה יהודי חצר בוושינגטון שגם אומר ברוך השם בשישי בלילה, והקשר היהודי שלו עם נרות החנוכה.

 

[אי פה אי שם]

עיתון נשים נועד לקריאה מסקרנת, מגרה, פותחת ראש...
לא לכתבות עומק ותחקורים באופן שיטתי.
אישית לא מצאתי כאלה באף עיתון שמשתייך לז'אנר של עיתוני נשים, אלא אם כן זאת מטרתה המוצהרת של הכתבה.

כשאומרים תחקיר, לא מתכוונים למכשירי האזנה סמויים ומעקבים ליליים..
רק למשהו יותר מקיף וממצה. ולא ל - שוחחנו עם אחת שתיים שלוש, שלום ולא להתראות..

ודווקא ב'קראט' היה לאחרונה לשם שינוי - סדרת כתבות "כאשר עבדנו". והרגיש שמישהו בא באמת לכתוב על משהו.

עריכה - אין הכוונה כאן למתוח ביקורת כלפי כתבה מסוימת או עיתון מסוים.
כולם אהובים. כולם ברורים. וכולם עושים מלאכתם נאמנה.

 

[דוכסוסטוס]

לאור התגובות גם כאן וגם באשכול השכן, עולה צורך מאוד חיוני.
עיתון חדש, שמלא בתוכן חדש, עם כותבים חדשים ורעננים.
ועורך מקצועי שחושב עיתונות, מבין ז'ורנליזם, וחושב באופן מקצועי ולא (רק) באופן מסחרי.
אני יודע שזה לא קל, אבל זה הפיתרון.
ועיתו כזה יכול לצאת רק לחגים, או פעם בחודשיים, לא חייב להיות עיתון שבועי, ולא חייב להיות מאוד זול.
אם אנשים ידעו שהם מקבלים חבילה איכותית באמת, שמישהו ישב וזיקק אותה כמו שצריך, הם ישלמו גם 40 או 50 ש"ח על עיתון שבאמת יעסיק אותם, ולא יגרום להם לדפדף במיאוס כמי שכפאו שד.
וכל השאר, שימשיכו בדיוק איך שהם רגילים, כי רוב הקוראים לא ממש נכנסים לרזולוציות האלה, ומספיק להם כמה כתבות בלעדיות מהקודש פנימה, או מאיזה יהודי חצר בוושינגטון שגם אומר ברוך השם בשישי בלילה, והקשר היהודי שלו עם נרות החנוכה.

צריך להיות מגזר גדול יותר כדי שכל צרכן יקבל חומר קריאה כבקשתו.
וגם אי אפשר למכור לאנשים בפתאומיות עיתון לחג במחיר פרימיום בלי שום היכרות מוקדמת (שמות של כותבים יהיו גם לשאר).

 

[מימד נוסף]

דווקא אני הייתי מתלהב על הרעיון. הלוואי וזה יצא לפועל. מרגע שזה ייכנס לשוק, זה ילך מאוד חזק. אנשים יודעים להעריך איכות.
ושלא תבינו אותי לא נכון: באופן אישי אני מאוד נהנה מעיתוני החגים (יותר או פחות זה לא בדיוק משנה), אבל כיוון שמדובר במערכות עיתונים ש:
א) עובדות ברצף במשך כל השבוע, דבר שגורם באופן אוטומטי לכך שהתוכן יהיה קצת פחות יפה ומזוקק, כי הכותבים הם גם בעלי משפחה ויש להם חיים גם חוץ מהעיתון.
ב) מעסיקות עובדים רבים, דבר הגורם להוצאות רבות מאוד, דבר שמצריך מערכת שיווק מסיבית.

(שמות של כותבים יהיו גם לשאר).

למה התכוונת במילים האלו?

 

[דוכסוסטוס]

מן הסתם יש ביקוש למוצר אצל קליקה מצומצמת של צרכנים בררנים, אבל ככל הנראה אין היתכנות כלכלית לייצר עבורם עיתון חדש ברמה המדוברת. בפרט כאשר מוותרים על שיווק מוסווה וכתבות ממומנות.
הרוב המוחלט מוצאים את סיפוקם מקריאת ההיצע הקיים בשוק הענק: עיתונות מפלגתית; חוץ מפלגתית; ירחונים; חוברות עלונים; דיגיטל.

למה התכוונת במילים האלו?

כשאתה חדש - הנתון השיווקי היחיד שיש לך ביד ולא על העץ, הם שמות מוכרים של סופרים ברמה גבוהה, את זה יש לכל מערכות העיתונים הקיימות ולכן אין לך ערך מוסף מעליהם כדי לנקוב תג-מחיר של 70 ש"ח.

 

[פירי]

מעירה כאן נקודה נוספת, שלפעמים זה שתמיד אלו אותם סופרים/ות, ויש מעט מאד גיוון, גורע.
כמובן שיש ערך לניסיון, וגם אני נהנית לראות בתוכן העניינים שמות שאני אוהבת לקרוא, אבל יש לזה גם חסרונות.

 

[מימד נוסף]

@דוכסוסטוס, אפשר בהתחלה לשווק את הדבר כמהדורה דיגיטלית (עם אפשרות להדפסה כמובן), כך שהאנשים יוכלו להכיר את האיכות של הדבר.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מן הסתם יש ביקוש למוצר אצל קליקה מצומצמת של צרכנים בררנים, אבל ככל הנראה אין היתכנות כלכלית לייצר עבורם עיתון חדש ברמה המדוברת. בפרט כאשר מוותרים על שיווק מוסווה וכתבות ממומנות.
הרוב המוחלט מוצאים את סיפוקם מקריאת ההיצע הקיים בשוק הענק: עיתונות מפלגתית; חוץ מפלגתית; ירחונים; חוברות עלונים; דיגיטל.

כשאתה חדש - הנתון השיווקי היחיד שיש לך ביד ולא על העץ, הם שמות מוכרים של סופרים ברמה גבוהה, את זה יש לכל מערכות העיתונים הקיימות ולכן אין לך ערך מוסף מעליהם כדי לנקוב תג-מחיר של 70 ש"ח.

לא אמרתי שזה יהיה קל
אבל ברגע שיש לך את יתרון האיכות, אתה על הסוס
לגבי שמות מפורסמים, זה הכישלון העיקרי של המערכת
אני מעדיף כותבים שלא התפרסמו בשמותם, או אפילו כותבים בעלי שם שיכתבו בשם בדוי.
תחשוב על זה - הורים רוכשים במיטב כספם בערבי חגים - קומיקסים דלי תוכן ועתירי צבע בסכומים דומים.
אין שום סיבה שמשפחה שיכולה לממן קומיקס כמעט חד פעמי, לא תוכל לממן ירחון תוכן איכותי.

 

[מימד נוסף]

ומאוד איכותי

(ואם יקרה הנס והאנשים האלופים פה שכותבים למגירה יתחילו להזיז משהו - אני מתנדב לעצב בחינם את גרסת הניסיון)

 

[דוכסוסטוס]

גם אני מעדיף כותבים איכותיים אפילו אם הם לא מפורסמים, אבל למה שהצרכן יסמוך עליך?
לחדור לתודעה בהופעה דו-שנתית בפסח וסוכות, זה נראה לך ישים?

אין שום סיבה שמשפחה שיכולה לממן קומיקס כמעט חד פעמי, לא תוכל לממן ירחון תוכן איכותי.

סעיף הוצאות על ספרים לא מחושב יחד עם הוצאות על עיתונים, יש גם הרבה שמנויים קבועים.
מה גם שהמצב הוא הפוך: ירחון הוא חד-פעמי והולך לפח אחרי החג לעומת קומיקס שנוסף לספריה. מוץ ממה שהקומיקס הוא לילדים וזה המחיר שלו, אבל המבוגרים שמרוצים מהסחורה הזולה הקיימת, לא ישלמו מחיר כפול על המתחרה החדש.

אולי צריך לשנות את הקונספט ולכרוך את הירחון בכריכה (אפילו קשה)? רק מפסידים את החלוקה בין בני הבית.

 

[shira bira]

נתבקשתי לפרסם:
שם ה' בעיתון משפחה - שימו לב לגנוז.
במגזין משפחה של פסח, עמוד 118 בתמונה בצד ימין למעלה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

גם אני מעדיף כותבים איכותיים אפילו אם הם לא מפורסמים, אבל למה שהצרכן יסמוך עליך?
לחדור לתודעה בהופעה דו-שנתית בפסח וסוכות, זה נראה לך ישים?

סעיף הוצאות על ספרים לא מחושב יחד עם הוצאות על עיתונים, יש גם הרבה שמנויים קבועים.
מה גם שהמצב הוא הפוך: ירחון הוא חד-פעמי והולך לפח אחרי החג לעומת קומיקס שנוסף לספריה. מוץ ממה שהקומיקס הוא לילדים וזה המחיר שלו, אבל המבוגרים שמרוצים מהסחורה הזולה הקיימת, לא ישלמו מחיר כפול על המתחרה החדש.

אולי צריך לשנות את הקונספט ולכרוך את הירחון בכריכה (אפילו קשה)? רק מפסידים את החלוקה בין בני הבית.

ירחונים איכותיים נכנסים לספריה בהרבה בתים