ועוד אמנות ברגליים- כמה כייף להרגיש את העולם מלמטה!!

  • פותח הנושא Buei
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #21
חה חה חה חה
קורעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אין עלייך בעולם
הופכת את היוצרות
רגליים במקום ידיים
מה זה יש לך חסכים????:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
זה בול בשביל הילד שלי עם קושי בויסות חושי.
כמה הוא יהנה מזה.
השאלה היא כמה אמא שלו תאהב את הבלגן שזה יעשה בבית ;)

סתם הזכרת לי שפעם נשפכה לי חבילה כמעט שלמה של אבקת קפה נמס על הרצפה,
ובמקום להתעצבן ישבתי עם הילדים על הרצפה וציירנו ציורים מהאבקה.
אל דאגה בסוף זה הגיע לאשפה :)


על קפה באמת לא חשבתי---
ועל הבלגן שזה יעשה לאמא שלו, אין לנו איך לעזור----
רק לאהוב אותך בחזרה!

אגב, אני כדי למנוע לכלוך אינסופי,
קיפלתי את המפה והכנסתי את החומרים בין שתי הרצועות, כך שהרצפה נשארה נקיה. (מקווה שהצלחתי להסביר?!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אם כך זה אכן מבריק.
קראתי ברפרוף ביום שישי, עכשיו הבנתי יותר את הרעיון.
אגב, בשבת מצאתי משטח של משחק בניה כמו של לגו (משהו דומה עם עגיולים על פני המשטח שניתן יהיה לבנות עליו עם חלקי המשחק), נתתי לבני התחושתי ללכת על זה והוא התלהב ממש.
הרעיון כמובן עלה לי בעקבות האשכול הזה.
הולכת ממחר בעז"ה לנסות לבצע חלק מהרעיונות המדהימים שלך ולשתף בתוצאות.
יהיה כיף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אם כך זה אכן מבריק.
קראתי ברפרוף ביום שישי, עכשיו הבנתי יותר את הרעיון.
אגב, בשבת מצאתי משטח של משחק בניה כמו של לגו (משהו דומה עם עגיולים על פני המשטח שניתן יהיה לבנות עליו עם חלקי המשחק), נתתי לבני התחושתי ללכת על זה והוא התלהב ממש.
הרעיון כמובן עלה לי בעקבות האשכול הזה.
הולכת ממחר בעז"ה לנסות לבצע חלק מהרעיונות המדהימים שלך ולשתף בתוצאות.
יהיה כיף...


את כל כך משמחת אותי.
אין לך מושג כמה מרגש אותי לקרוא. הכל היה שווה.

תודה רבה שאת משתפת, כי נותן לי רעיונות!! משטח של לגו- משחקים, הולכת לנסות (גם על עצמי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
את נשמעת לי תחושתית כלבבי.
תמשיכי לתת רעיונות.
אבל תני לי זמן לעמוד בקצב - כדי לבצע.

במהלך השנים אני רוכשת מדי פעם צעצוע שיכול לעזור לתחושתיים כמו חול קינטי, סליים ופלטלינות, כדור גדול עם קרניים לקפיצה, כדור עצבים - ממולא קמח וכו', אפילו כדור קוצים - כמה שהבן שלי אוהב שאני מגלגלת לו על הידיים והרגליים.

אבל ליצור בעצמי? - רעיונות מדהימים הבאת.
סתם כך שתדעו שאפילו תיפוף חזק עם הידיים התחושתיים מאד אוהבים.
כשהבן שלי רוצה, הוא בא לבקש שאני אתופף עליו. אני משחקת עליו תוף על הגב שלו עם הידיים שלי. כמה שיותר חזק - יותר כיף.
מלבד זאת אני קומצת את ידי לאגרופים ומנחיתה על כפות הרגליים שלו מתחת בבום אדיר - אושר העולם. (אמא, תעשי לי עוד פעם פטיש)
אנחנו עושים סיבוב מהיר כשהוא עלי עם ראש הפוך למטה ורגליים למעלה.
ב'קיצר, עם קצת יצירתית, אנחנו נותנים כמה בומבות לאיזון המערכת, והיום ממשיך....
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
את נשמעת לי תחושתית כלבבי.
תמשיכי לתת רעיונות.
אבל תני לי זמן לעמוד בקצב - כדי לבצע.

במהלך השנים אני רוכשת מדי פעם צעצוע שיכול לעזור לתחושתיים כמו חול קינטי, סליים ופלטלינות, כדור גדול עם קרניים לקפיצה, כדור עצבים - ממולא קמח וכו', אפילו כדור קוצים - כמה שהבן שלי אוהב שאני מגלגלת לו על הידיים והרגליים.

אבל ליצור בעצמי? - רעיונות מדהימים הבאת.
סתם כך שתדעו שאפילו תיפוף חזק עם הידיים התחושתיים מאד אוהבים.
כשהבן שלי רוצה, הוא בא לבקש שאני אתופף עליו. אני משחקת עליו תוף על הגב שלו עם הידיים שלי. כמה שיותר חזק - יותר כיף.
מלבד זאת אני קומצת את ידי לאגרופים ומנחיתה על כפות הרגליים שלו מתחת בבום אדיר - אושר העולם. (אמא, תעשי לי עוד פעם פטיש)
אנחנו עושים סיבוב מהיר כשהוא עלי עם ראש הפוך למטה ורגליים למעלה.
ב'קיצר, עם קצת יצירתית, אנחנו נותנים כמה בומבות לאיזון המערכת, והיום ממשיך....


יוהו. איזו אמא מרגשת.

בטבעי, כמעט קמתי עכשיו ובאתי לבית שלך לקבל גם כמה פטישים
אולי יאזן את קצב היצירות שלי---
כל הגוף שלי צוחק מהתיאורים, כל כך מכירה את השפה הזו!!

אז באמת יש לי עוד רעיונות להעלות, אבל אני אחכה. סיכמנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
חוץ מהרעיונות הבלתי נדלים שלך. את גם מנסחת את עצמך בצורה כובשת.
אישיות מתפרצת.
תענוג גדול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אז קראתי את הפוסט ואהבתי את התעוזה,
ויש לנו גג פתוח, אז חשבתי לעצמי למה שלא ניישם את זה עם הילדים?!
היה פשוט מקסים!!!

שיתפתי את הילדים עוד משלב ההכנה - והיצרתיות שלהם באמת פרצה גבולות בסוף יישמנו רק חלק מהדברים..:)

אז כמובן שהיה חול, והיו גם זרדים ועלים, היה גם דפי עיתונים מקומטים וקליפות של ירקות- כן, כן - אמיתי!!! וכמובן - איך אפשר בלי מים וסבון.
קשרנו מטפחת לעיניים, והורדנו נעליים ואפילו גרביים:) והתחלנו לנחש על מה אנו דורכים.

היה מיוחד מממש!!!

מצרפת תמונות

IMG-20200421-WA0009.jpgIMG-20200421-WA0010.jpgIMG-20200422-WA0002.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אז קראתי את הפוסט ואהבתי את התעוזה,
ויש לנו גג פתוח, אז חשבתי לעצמי למה שלא ניישם את זה עם הילדים?!
היה פשוט מקסים!!!

שיתפתי את הילדים עוד משלב ההכנה - והיצרתיות שלהם באמת פרצה גבולות בסוף יישמנו רק חלק מהדברים..:)

אז כמובן שהיה חול, והיו גם זרדים ועלים, היה גם דפי עיתונים מקומטים וקליפות של ירקות- כן, כן - אמיתי!!! וכמובן - איך אפשר בלי מים וסבון.
קשרנו מטפחת לעיניים, והורדנו נעליים ואפילו גרביים:) והתחלנו לנחש על מה אנו דורכים.

היה מיוחד מממש!!!

מצרפת תמונות

צפה בקובץ המצורף 638462צפה בקובץ המצורף 638463צפה בקובץ המצורף 638464

רגע,
קודם כל אני מתמוגגת לקרוא את התיאורים שלך,
ותודה על התמונות שצירפת!!! על עיתונים לא חשבתי, וקליפות ירקות חחחחח איזה קסם!!!!
ואיזה רעיון מבריק לעצום עיניים ולנחש--
ולהוריד גרביים---
תקראי לי פעם הבאה, איזה כייף לילדים שלך!!!!!

תודה רבה שאת משתפת, משמח אותי מאוד!
הפוסט הבא את מכינה????
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
טוב, חייבת להעלות את זה גם כאן (העליתי גם באשכול אחר)
אבל רק בגללך עשיתי את זה, והבנות שלי נהנו עד הגג, שווה לנסות....
(למדתי ממך לא לפחד מלכלוך ובלאגן)
צבעי ידיים על מפת ניילון, (משחק בידיים וברגליים) מווווושלם!
 

קבצים מצורפים

  • שקופית1.JPG
    שקופית1.JPG
    KB 60.8 · צפיות: 54
  • שקופית2.JPG
    שקופית2.JPG
    KB 105.2 · צפיות: 57
  • שקופית3.JPG
    שקופית3.JPG
    KB 128.1 · צפיות: 60
  • הוסף לסימניות
  • #32
רגע,
קודם כל אני מתמוגגת לקרוא את התיאורים שלך,
ותודה על התמונות שצירפת!!! על עיתונים לא חשבתי, וקליפות ירקות חחחחח איזה קסם!!!!
ואיזה רעיון מבריק לעצום עיניים ולנחש--
ולהוריד גרביים---
תקראי לי פעם הבאה, איזה כייף לילדים שלך!!!!!

תודה רבה שאת משתפת, משמח אותי מאוד!
הפוסט הבא את מכינה????

חחח
מוזמנת בחום!!

והיצירתיות זה מהילדים - שאלתי אותם איזה תחושות אתם רוצים להרגיש ברגליים - והשמיים היו הגבול, בעצם המים עם הסבון:)

ות'אמת שאני דודה שווה - עשיתי את זה לאחינים :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
חחח
מוזמנת בחום!!

והיצירתיות זה מהילדים - שאלתי אותם איזה תחושות אתם רוצים להרגיש ברגליים - והשמיים היו הגבול, בעצם המים עם הסבון:)

ות'אמת שאני דודה שווה - עשיתי את זה לאחינים :)

אם את דודה, את עוד יותר שווה!!!!!!
תתאמני עליהם-- ;)
מהממת אחת!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
טוב, חייבת להעלות את זה גם כאן (העליתי גם באשכול אחר)
אבל רק בגללך עשיתי את זה, והבנות שלי נהנו עד הגג, שווה לנסות....
(למדתי ממך לא לפחד מלכלוך ובלאגן)
צבעי ידיים על מפת ניילון, (משחק בידיים וברגליים) מווווושלם!


יוהוווווווווו----
כבר חיכיתי לתמונות שלך--
איזה גודל של משטח כייף הבאת להם---
זה מדגדג לי את הרגליים---- כל הכבוד!!!!!!!!
תקשיבו, אני מתחילה לקנא באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אז קראתי את הפוסט ואהבתי את התעוזה,
ויש לנו גג פתוח, אז חשבתי לעצמי למה שלא ניישם את זה עם הילדים?!
היה פשוט מקסים!!!

שיתפתי את הילדים עוד משלב ההכנה - והיצרתיות שלהם באמת פרצה גבולות בסוף יישמנו רק חלק מהדברים..:)

אז כמובן שהיה חול, והיו גם זרדים ועלים, היה גם דפי עיתונים מקומטים וקליפות של ירקות- כן, כן - אמיתי!!! וכמובן - איך אפשר בלי מים וסבון.
קשרנו מטפחת לעיניים, והורדנו נעליים ואפילו גרביים:) והתחלנו לנחש על מה אנו דורכים.

היה מיוחד מממש!!!

מצרפת תמונות

צפה בקובץ המצורף 638462צפה בקובץ המצורף 638463צפה בקובץ המצורף 638464
אלופה!!!!!!!
באלי להיות הבת שלך!!!
סתםםם - לא מחליפה את אמא'שלי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר מסע שלם של תהיה סביב המקום שלי.
האם אני חשובה?
האם אני שווה?
האם יש לי שליחות?
יש לי תפקיד?
אני צריכה שיראו את האומנות שלי?
אני צריכה להשפיע?
צריכה להיות בשקט?
אמורה להיות מושלמת וליצור יצירות מושלמות?
צריכה להתבייש במי שאני?
מה נכון?
*
אז לאחר מסע ברורים מול עצמי מצאתי את עצמי אומרת:

אני מקבלת את זה שלכל אחד יש תפקיד וגם לי.
אני צריכה להכנע לזה שגם לי יש תפקיד. אני מוכנה להקשיב לעצמי, לא להתבטא כשצריך ולבצע את תפקידי כשצריך. אני מוכנה לעשות הכל למען רצונו של בורא עולם בעולם ומוכנה להסכים לעשות ולפעול ומחכה שה' יכוון אותי בדרך.
אני מבינה שצריך להכנע, לקבל השראה ולצאת איתה לאור, ולהגיד שהכל ממנו ושהוא רוצה בי ובכל אחד ואחת כשותפים.
אני מבינה שהמחשבות, הרצונות, המניעות, הרעיונות, החרדות, הכישלונות הניצחונות הם כולם של בורא עולם, מוכנה להכנס ולקבל על עצמי את העובדה הפשוטה שה' רוצה שנפעל ונעשה וניצור.
מה הוא רוצה?
הוא מכוון כל אחד בדרך משלו.
אבל אני מוכנה להכנס לתודעה הפשוטה שהכל זה ה' וצריך להתעלם מכל הקולות האחרים.
שפשוט צריך לחפש דרך להשפיע טוב על העולם.
אם בלימוד, בעשיה, בשתיקה, בתפילה, בתיקון מידות ובכל דרך אחרת.
וכל מה שקורה זה כלים שאמורים לכוון אותנו בדרך.
*
למה זה חשוב מבחינתי?
כי אני נתקלת בכל כיוון בתרבות לא חרדית. אולי יש חוגים שמצליחים לשמור על תרבות חרדית באופן מלא, אבל איפה שאני מסתכלת אני רואה שהעולם מלא בתרבות זרה.
ואני חושבת עד כמה חשוב שהתרבות החרדית תתפתח לכיוון אוניברסלי.
לא למען כסף
לא למען פרסום
לא למען תהילה
לא למען תועלת אישית.
אלא כי התרבות שלנו היא תורה, מול החושך ששורר בעולם צריך את האור של ה' שזה אור התורה, שזה האור הפנימי של כל אחד.

וזה לא צריך להיות מושלם.
זה צריך פשוט להיות! האור שלנו צריך להבין שהוא צריך להגיע לכל מקום.
ואני חושבת שכל הרדיפה העצמית וההקטנה העצמית וזה שאנחנו לא מפרגנים לעצמנו זו לא ענווה, זה להמעיט את האור בשביל חשיבה פסולה על שצמצום זה דבר משמעותי.
בעוד שהמלחמה לא שם.
המלחמה היא כמה אור יש בעולם ולא מי מפיץ את האור וכמה.
כמי שנמצאת בשנים האחרונות ברשתות החברתיות ומשווקת את כתיבתה ודעותיה בלי הפסקה כמעט ובאופן בלתי פרופורציונלי לדעתי, בעוד אין לי קהל ואף אחד לא ממש מתעניין בדעותיי ובכתיבתי (למזלי, האמת), אני מנסה להבין מדוע אני כל כך הרבה זמן ברשתות.
מכיוון שכמה שאני מתחננת בפני עצמי להפסיק לכתוב לציבור, תמיד יש איזה מאורע או חשיבה או דבר מה שגורם לי לחזור לפרסם.

אני חושבת שמעניין אותי מה המניעים שלי, אם אני כותבת בגלל:
1. הרגל
2. התמכרות
3. רצון לשנות את העולם
4. אכפתיות אמיתית
5. משהו חיצוני כופה עלי (רוח כלשהי, במידה ויש כזה דבר)
6. רצון להכרה ותשומת לב
7. רצון להשתלט
8. חשיבה מסוימת
9. רצון שיראו אותי, תחושת בדידות
10. תחושת דחיה (בעיקר מצד ההו"ל) שגורמת לי לרצות להוכיח שאני חלק מהכלל.
11. מחשבה שאני משהו מיוחד
12. חשיבה שיש לי שליחות
13. חשיבה שאם לא אבצע את תפקידי, שליחותי, יכול לקרות חורבן חס וחלילה כי לכל אחד יש תפקיד שאמור לגרום לעולם להגיע להמלכת ה', וה' ימלוך עלינו בכל מקרה בין אם נרצה ובין אם לאו, אז צריך להכנע אליו.
14. רצון להיות מפורסמת או רצון שיחשבו עלי
15. פחדים וחרדות
16. אמונה וידיעה, על סמך דברי נביאים, שהעולם אמור להשתנות ורצון לחוש וליטול חלק בשינוי.
17. רצון להשפיע
18. רצון פשוט להעביר הלאה את האומנות והיצירה שלי
*
למה חשוב לי להבין מה המניע שלי?
כי היציאה לאור שלי, וזה שאני כותבת לציבור ככה בצורה כזו וכל מה שעובר עלי, זה מעט קיצוני, לדעתי, זה מנוגד לערכים שלי, מנוגד לאמונות שלי ולאורח חיי, ומנוגד לאמונה הבסיסית שלי כאדם שרגיל לחיים בשקט, בצללים.

היציאה לאור גם מנוגדת לאגו שלי שרגיל להיות פסיבי ולא מאמין במאמץ כדי להשיג משהו, אולי מרוב פחד מתחושת כשלון, או מרוב רצון להרגיש שאני מוצלחת בלי מאמץ.
בקיצור, אני מקשיבה לעצמי, עוקבת אחרי עצמי, ואין לי תשובה ברורה לגבי המניע שלי.
אולי זה הכל ביחד.
זה בסדר, אבל זו קצת תחושת השפלה כי אני אוהבת לפעול מתוך תחושת נדיבות ולא תוך תחושת צורך או מתוך מניעים. מה עוד שאין לי קהל ואני מרגישה כמו אורחת לא רצויה, בתור אמנית שצריכה לשווק את עצמה בכח, בלי תוצאות.
וזה מעניין אותי עד כמה אני צריכה לצאת לאור ואם מה שמניע אותי זה צרכים, אם אני באמת יוצרת שינוי, ואם הוא לטובה, או סך הכל מקדמת את עצמי בלבד, ואם כן - אם אני באמת מתקדמת באופן הזה בו אני כותבת לציבור.
ואם יש צורך להלחם בזה או לקבל את זה.
*
אין לי תשובה לתהיות הללו, אבל כן יש לי הבנה שעברתי בחיי כברת דרך, ולא לחינם הגעתי למודעות גבוהה, יחסית למה שהייתי, זה היה בגלל מחשבות-השווא איתן אני מתמודדת שגרמו לי להשקיף על המחשבות שלי ולזהות מניעים שלי וכו'
אני חושבת שזה כיף גדול לכתוב לציבור, מצד שני שוב עולות לי התהיות הנ''ל.
כי אם זה כיף, אולי זו התמכרות.
ואולי זה כן חשוב עבור העולם?
עד כמה?
ומתי אני צריכה לחזור לעצמי ולהפסיק עם הכתיבה לציבור, או להפחית?
האם אני לא משתלטת על המרחב?
*
אני חושבת שלמרות כל התהיות הנ''ל האדם צריך לצאת לאור כי העולם צריך אותו.
כל אדם, ולא משנה עד כמה הוא "לא שווה" צריך להשתדל למצוא את נקודת השליחות שלו בעולם ולפעול עבור עולם מתוקן.
גם אם הוא טועה,זה בסדר. כתוב בתהילים " שגיאות מי יבין".
אבל זה מסע משותף של כולנו,לבנות עולם חדש, כל אחד מול עצמו, מול הציבור ושוב מול עצמו.
מול הציבור זה הכי מאתגר לפעמים.
אבל זה גם שטח שצריך ללמוד אותו כל הזמן, לא להזניח את השטח הזה אבל כן ללמוד את הנושא של "אני מול קהל".
*
כל התהיות הללו קצת משעשעות, לדעתי.
כי אני טיפוס של תהיות, שאלות, בעיות.
ואם אין - אני יוצרת אותם בכח.
כך שיתכן שאני סתם דרמטית, ומדובר במחשבות מיותרות ובחפרנות-יתר כלפי עצמי וכלפי המניעים שלי.
אני סך הכל צריכה לחזור לשאיפה שלי: להגיע לחיים נורמטיביים, ולהבין שיציאה לאור והגשמה עצמית הן חלק מאותם חיים נורמטיביים.

כי לא משנה מה המניעים, העיקר שנרגיש טוב עם עצמנו.
זה הכי חשוב, תמיד.
וצריך למצוא את הדרך לשלב בין ערך לבין צורך.
סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה