דיון מסר מתוכנן?

  • הוסף לסימניות
  • #21
לא חושבת שבסיפור חייב להיות מסר מתוכנן ובנוי.
להבדיל ממשל, שכל מטרתו להעביר מסר, ולצורך כך עוטפים אותו בסיפור - כאמצעי, ליישב דברים על הלב,
הסיפור הוא מטרה בפני עצמה - לספק עניין לקורא. לגעת ברגשותיו ועוד... בתוך כך, יש גם מקום לשקף בין השורות תובנות ומסרים. אבל הסיפור לא מוכרח להיות, (ולטעמי מוטב שלא יהיה) מושתת עליהם.
אין ספק שיש פעמים בהן הכותב רוצה להעביר מסר מסוים וזוהי הכוונה בכתיבת הסיפור, בפרט אם מדובר בכזה שנועד לשמש למטרה חינוכית, שאז כל מטרתו היא המסר. במקרים כאלו, מובן שהסיפור ייבנה סביבו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #22
בלת"ק

בדר"כ לאנשים יש קצת יותר ממסר אחד להעביר לציבור. (מי שלא רוצה לתקן את העולם שיצביע...).
אלא שיחד עם זאת בדר"כ יש לאנשים נושא אחד או שניים שמציקים להם בעיקר, ולכן הם נוטים לדחוף את זה בהרבה סיפורים / מאמרים / וכו' שהם כותבים.
הסיבה שכדאי שזה לא יקרה יותר מדי פעמים היא על מנת לא לשעמם או להרגיז את הקוראים ("נו, עוד פעם הוא"...).
לדעתי האופן להימנע מזה הוא פשוט לעיין באחד מהמסרים האחרים הלוחשים עמוק בפנים (ורק לא יוצאים לעתים תכופות), ולהעלות את זה על פני השטח. אחרי שמתחברים למסר וזה נהפך לדבר המרכזי הממלא כעת את הראש, ניתן לחשוב על סיפור באמצעותו מעוניינים להעביר את המסר הזה.
כמובן שתמיד ימצאו המקרים בהם אוטומטית גם המסר שדגנו ממעמקים יתקשר לנושא שהכי בוער בנו תמיד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
למישהו יש דוגמא לספר (בדיעבד גם סיפור קצר) שנכתב בלי מסר ספציפי שהסופר רצה להעביר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
למישהו יש דוגמא לספר (בדיעבד גם סיפור קצר) שנכתב בלי מסר ספציפי שהסופר רצה להעביר?
[מזכיר נידון שנידון בפורום, אם עדיף סיפורים בעלי מסר או סיפורים חפים מכל מסר]
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
ככותב טור שבועי, שחייב להכיל סיפור ומסר. אני יכול לומר שתמיד - תמיד - תמיד אני מחליט תחילה איזה מסר אני רוצה להעביר, ומסביבו בונה את הסיפור.
כנ"ל גם בטור שמכיל סיפור עם שאלה הלכתית, תחילה אני מחליט מה היא השאלה ההלכתית האקטואלית באותו זמן, ומסביבה בונה את הסיפור המתאים.
והסיבה היא פשוטה, שאם אתה מתחיל עם סיפור, ולפי הלך רוח הדימיון אתה מחליט בסוף איזה מסר אתה מעביר, אז אפסס כנראה שאתה לא סגור על עצמך מה אתה רוצה לומר.

אבל זה רק בסיפור שכל תכליתו הוא המסר או השאלה ההלכתית, כמובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אין כזה דבר סיפור בלי מסר.
לכל סיפור באשר הוא יש מסר.
כל השאלה היא מה המטרה של הסיפור.

האם כתיבת הסיפור היא לצורך העברת מסר לעולם?
האם המטרה היא תעסוקה / פריקת רגשות / דגדוג באצבעות?

לעניו"ד אם המסר נכנס בצורה יפה וסיפורית ולא מוגש בכפית זה לא משנה,
כי בסופו של דבר הקורא קורא מהזוית בה הוא רואה את החיים וממילא יוכל למצוא מסרים אחרים שלא התכוונת אליהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אני מוצאת לאורך האשכול כמה שאלות שונות, שלכל אחת מהן אפשר לפתוח דיון נפרד:
  1. מהן המטרות של כתיבת סיפור, והאם יש כאלה מלבד מסר?
  2. מהן המטרות ותועלות של עיסוק בקריאת סיפורת, והאם יש בו תועלת מלבד למידת מסר?
  3. האם אתם ככותבי סיפורת, מתחילים ליצור את הסיפור מהאמירה שיש לכן להעביר?
  4. במידה ואין לכם מסר להעביר, איך אתם בונים עלילה?
  5. במידה ויש לכם מסר להעביר, איך עושים את זה בצורה טבעית ולא "מודבקת"?
  6. האם אתם רואים טעם לפגם שמסר מסוים חוזר שוב ושוב בהרבה מאוד סיפורים של אותו כותב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני אתן את דעתי...:
  1. מהן המטרות של כתיבת סיפור, והאם יש כאלה מלבד מסר?
כן. יש הרבה מאוד מטרות לכתיבת סיפור מלבד המסר.
דוגמאות:
ביטוי עצמי
שיתוף בחוויה
שחרור רגשות
יצירת אומנות
העברת רעיון (לא רעיון מוסרי)
רווח כספי
פרסום
כמובן, אפשר לדון האם כתיבה מכל אחת מנקודות הפתיחה האלו שווה יותר או פחות מכתיבה לשלם העברת מסר.
  1. מהן המטרות ותועלות של עיסוק בקריאת סיפורת, והאם יש בו תועלת מלבד למידת מסר?
כן. יש הרבה מאוד מטרות ותועלת של קריאת ספרות, גם כזו שאין בה מסר.
דוגמאות:
העשרת האינטלגנציה וידע העולם
העשרת הידע ההיסטורי
העשרת השפה
פיתוח עולם הרגש
פיתוח ההכלה לדמויות שונות ממני
שחרור מחוויות היומיום
הנאה
תעסוקת פנאי איכותית
צחוק ובכי

  1. האם אתם ככותבי סיפורת, מתחילים ליצור את הסיפור מהאמירה שיש לכן להעביר?
לפעמים כן, לפעמים לא.
יותר פעמים לא.

  1. במידה ואין לכם מסר להעביר, איך אתם בונים עלילה?
בדרך כלל אני מתחילה מאיזשהו קצה חוט, ולא מאפס:
זה יכול להיות הרקע ההיסטורי שעליו יושב הסיפור
זה יכול להיות רעיון לעלילה כללית
זה יכול להיות הברקה למשהו שייקרה בסיפור
זה יכול להיות משפט הסיום המהדהד שדמות אחת תאמר לדמות אחת
גם היפוך למחשבה של "זה לא יכול להיות ש..." מהווה אצלי הרבה פעמים נקודת פתיחה לבנית עלילה

  1. במידה ויש לכם מסר להעביר, איך עושים את זה בצורה טבעית ולא "מודבקת"?
קשה...
קודם כל, לא מכניסים לדמויות משפטים שמבטאים את המסר.
יותר מזה, לא מכניסים לסיפור משפטים שאומרים את המסר.
חושבים חזק על עלילה שמבטאת את המסר מעצמה, ואם לא הולך או שמתייאשים או שמתייעצים.

  1. האם אתם רואים טעם לפגם שמסר מסוים חוזר שוב ושוב בהרבה מאוד סיפורים של אותו כותב?
לא, ממש לא.
אם המסר מועבר בצורה עדינה ואסטטית, כמו שראוי להיות, אין שוב בעיה שהוא חוזר על עצמו שוב ושוב.
תחשבו על הסופרים הטובים באמת, לרובם יש מסר שחוזר על עצמו שוב שוב: קבלה עצמית, הכלת האחר, משפחתיות, החברות החלשות, אמונה בהשם, העולם הוא מה שמרגישים ולא מה שקורה בשטח (עכשיו תשייכו כל מסר לסופר שהוא שייך אליו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אני מוצאת לאורך האשכול כמה שאלות שונות, שלכל אחת מהן אפשר לפתוח דיון נפרד:
  1. מהן המטרות של כתיבת סיפור, והאם יש כאלה מלבד מסר?
  2. מהן המטרות ותועלות של עיסוק בקריאת סיפורת, והאם יש בו תועלת מלבד למידת מסר?
  3. האם אתם ככותבי סיפורת, מתחילים ליצור את הסיפור מהאמירה שיש לכן להעביר?
  4. במידה ואין לכם מסר להעביר, איך אתם בונים עלילה?
  5. במידה ויש לכם מסר להעביר, איך עושים את זה בצורה טבעית ולא "מודבקת"?
  6. האם אתם רואים טעם לפגם שמסר מסוים חוזר שוב ושוב בהרבה מאוד סיפורים של אותו כותב?
לי יש שאלה קודמת:
מה זה "מסר"?
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
יש מסר מוגש בכפית, משהו בסגנון שאי אפשר לבלוע ואי אפשר להקיא. תגוע. מעצבן. מאולץ.
ויש אידיאה, אמונה, השקפה. משהו בסיסי שהחיים שלך סובבים סביבו. למה את מחייבת את עצמך להתעלם מזה? אמנם אמרת לי במקום אחר לאיזה מסר את מתכוונת, אבל לעצם העניין זה לא משנה. המסר הזה הוא כל כך גדול, עמוק, מהותי ויהודי כל כך, אפשר לדבר עליו ולדבר ולדבר ולא להגיע לקצה קצהו של המסר הזה. הוא ענק... כל כך ענק, אי אפשר להקיף אותו בחיים הקצרים שלנו.
המסר הזה הוא השקפתי ועמוק מאד. לא בטוח שכולם ישימו לב אליו. כדי לשנות אותו - את צריכה להחליף מערכת אמונות! שווה לך?
לפעמים המסרים הגלויים יותר יכולים להיות גישה בחינוך, לפעמים זה לפעמים זה השקפה או מחשבה או תובנה, אבל נקודת המוצא שלך - זה הבסיס שלך ועליו יושבות המילים וצורת ההתרחשות כולם. יתכן שרק את מרגישה אותו בחדות כזאת, ואחרים לא.

לך אני אומרת באופן אישי: אשריך שזה המסר שחוזר אצלך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
@קופירייטה , סיכום יפה!
במידה ויש לכם מסר להעביר, איך עושים את זה בצורה טבעית ולא "מודבקת"?
מאד. עד בלתי אפשרי. אלא אם כן אתם הארייט ביצ'ר סטואו, מה שפחות סביר סטטיסטית.
וזה גם תלוי בספציפיות המסר. הייתי אומרת שכשם שבחינה לעלילה טובה היא היכולת לתמצת אותה בחדות, כך בחינה למסר שאפשר לספר אותו בלי ליפול, או כמעט בלי ליפול, היא עד כמה הוא מעורפל.

אבל אם סופר מכוון למסר שאפשר לתמצת בכמה משפטים... טוב, אחרי שהוא יצליח נשמח לראיין אותו בהתרגשות.

האם אתם רואים טעם לפגם שמסר מסוים חוזר שוב ושוב בהרבה מאוד סיפורים של אותו כותב?
תחשבו על הסופרים הטובים באמת, לרובם יש מסר שחוזר על עצמו שוב שוב
ומי אמר שזה לא מפריע?
אני מסכימה שאם המסר מובא בצורה עדינה וספקנית, זה עוד יכול להיות בסדר.
בפועל מה שקורה הוא שבספר הראשון הסופר חששן, מקפיד להטמיע את המסר היטב, להציג צדדים אפורים, אבל רק בודדים מצליחים לשמור על גישה ספקנית גם לאחר העליה לגדולה. מבחינתי אלו מקומות הנפילה של ספרים רבים, מאמינה שיש עוד שמרגישים כמוני.
הגיוני שיש אנשים עם טעם שונה. כיף לכם. מרגישה כמו ישראלי שאוהב חורף; הרבה יותר משתלם לשכנע את עצמך לעבור לצד השני.

כך שאני מסכימה עם @לילך אור . לטעמי כדאי לסופר לנסות למנוע את הבעיה הזאת.
לא חושבת שאפשר לעשות זאת עם מסר מוכן מראש, יצא עוד פחות טוב.
כן חושבת שאפשר לזרום עם הסיפור בטיוטה ראשונה, לחכות קצת, לחזור לטיוטה שניה כמו קורא מהצד ולכתוב עליה ביקורת. כלומר, לחתוך וללטש את הסיפור כך שלא יכיל את הנפילות האלו.

כדי לשנות אותו - את צריכה להחליף מערכת אמונות!
לא צריך לשנות מערכות, ובטח לא אמונות. מדובר על הצורה שבה זה גולש לסיפור.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #34
יש אידיאה, אמונה, השקפה. משהו בסיסי שהחיים שלך סובבים סביבו.
אמת, רק שאת זה ירגישו בין השורות. זו לא צריכה להיות האמירה של הסיפור.
ואני מסכימה עם @לילך אור שאם אכן יחזור מסר כזה על עצמו, את הקורא לא יעניין שזה המסר של החיים שלך. הוא יקיא אותו.

אני לא בטוחה שאצליח להעביר מה שאני רוצה, אבל לפעמים אפשר לקרוא מישהו שכותב על תפיסת עולם, ומתוך הכתיבה שלו עצמו עולה כי הוא עצמו לא רואה כך את העולם.

אפשר לראות את זה לפעמים בכתיבה שמתארת זוגיות או יחסי הורים וילדים. הסיפור מספר תהליך שהם עוברים, אבל האווירה בסיפור ובצורת הכתיבה לא התקדמה לשום מקום.

מסר לדעתי הוא משהו שהקורא ייקח איתו. ולטעמי הוא יבוא בין כך ובין כך. רק שעם מודעות אפשר לגרום לו להיות חיובי יותר.

בפועל מה שקורה הוא שבספר הראשון הסופר חששן, מקפיד להטמיע את המסר היטב, להציג צדדים אפורים, אבל רק בודדים מצליחים לשמור על גישה ספקנית גם לאחר העליה לגדולה. מבחינתי אלו מקומות הנפילה של ספרים רבים, מאמינה שיש עוד שמרגישים כמוני.
מסכימה מאד. והעליה לגדולה עצמה, רב כוחה להרוס כתיבה.

כן חושבת שאפשר לזרום עם הסיפור בטיוטה ראשונה, לחכות קצת, לחזור לטיוטה שניה כמו קורא מהצד ולכתוב עליה ביקורת. כלומר, לחתוך וללטש את הסיפור כך שלא יכיל את הנפילות האלו.
ממש ככה!
כשעשיתי את זה, הצלחתי להיפטר מרוב המסרים המואבסים, ונשארו רק אלו שלא הסכמתי לתת להם היזדמנות כי אולי הם יפוספסו:(

בכל אופן @לילך אור , למעשה הייתי משאירה את המסר שלך בתור רקע. משהו שלאורו מסופר הסיפור. אבל לא הוא יהיה הלוז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
כל סופר כותב כל החיים את אותו הסיפור בווריאציות שונות.
אוי ואבוי!
כלומר, הסיפורים שאדם כותבים משקפים איכשהוא את התהליכים שהוא עובר. זה נשמע עגום לגמרי אם זה נכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אוי ואבוי!
כלומר, הסיפורים שאדם כותבים משקפים איכשהוא את התהליכים שהוא עובר. זה נשמע עגום לגמרי אם זה נכון.
למה?



בכל מסר שאדם כותב מסתתרים אידיאות, אמיתות, אמונות, רעיונות - והם נובעים מתוכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
כי אני מאד מקווה לא להפסיק אף פעם לצמוח, לגדול, להעמיק ולהבין עוד.
ובמחשבה שנייה, ברור לי שזה לא נכון בכלל. אדם לא יכול לכתוב את אותו סיפור. הסיפור שכתבתי לפני 10 שנים לא מזכיר במאומה את אלו של היום, וכך גם תפיסות העולם שלי.
אין בסיפורים של אז והיום לא אותם דגשים, לא אותן זוויות, לא אותה חשיבה, לא אותו עומק, לא רגישות בתחומים זהים, לא אותם נושאים ולא אותה מטרה בכתיבתם.

ההסבר היחיד שאני מצליחה למצוא למשפט הזה הוא שיש נטיות אופי מאד מאד בסיסיות, שיימשכו אותך בגדול ובכללי, לכיוון מסויים, וגם זה, לא לגמרי.

נכון למשל שתמיד אהבתי לכתוב על אנשים, ולהתבונן בהם, אבל האם יש קו משיק בין הסיפורים של לפני 10 שנים לאלו של היום? אחד- יופיעו בהם אנשים. זה לא כזה מכנה משותף דרמטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
הכתיבה מנציחה את תחנות חייך ומשקפת את ההתפתחות האישית שלך.
אבל היא לגמרי לא מקובעת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
משה גרילק אמר פעם משפט יפה:
כל סופר כותב כל החיים את אותו הסיפור בווריאציות שונות.
משום מה, זה מזכיר לי שחשבתי פעם על זה שסופר לא יכול לכתוב מידי הרבה ספרים. בסופו של דבר, כמה רעיונות אגדיים ופנטסטיים בן אדם אחד מסוגל לייצר? מתישהו הוא יחזור על עצמו. אבל אולי זה נושא לדיון בנפרד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה