קורונה בלי קניונים ומלונות: מומחים משרטטים את העולם ביום שאחרי הקורונה

  • הוסף לסימניות
  • #21
אם נניח לרגע את המבט הרוחני ונסתכל רק במבט פרקטי .
לדעתי כל מילה נכונה בכתבה .
כל מי שעיניו בראשו מבין שאין סיבה שהנגיף הזה יהיה מקרה חד פעמי ,
הן ברמת ההתפרצות של הנגיף עצמו שוב ושוב והן ברמת המקרו של נגיפים אחרים .
כל בעל חברה עו עסק רציני , שלא ירצה לחוות התמוטטות בעתיד במקרה של התפרצות מכל סוג שהוא
יכין את עצמו באופן מוחלט כך שהתפרצות שתהיה לא תגרום לו אפילו מכה קלה בכנף ,
לדעתי תתפתח תעשיה שלמה של הכנת עסקים למצב של סגר או השבתת המשק , ובדיוק כמו שעסקים דואגים לביטוח ופנסיה , הם ידאגו להפוך את העסק לדיגיטלי וחכם ובעיקר בנוי ברובו על רשת האינטרנט ,
כך שהסחף הזה יגרור את כל העולם ליצירת פלטפורמות חדשות לחלוטין , וכדור השלג יגרום גם לשינוי רדיקלי בהרגלי הצריכה של כולם כולל צריכת שירותים מכל הסוגים ולא רק קניות .
הרבה בעלי חברות שלא היו מעלים על דעתם עבודה מהבית , גילו שיש כזו אפשרות , ותהיו בטוחים שיהיו הרבה יזמים , שידאגו להפוך את האפשרות הזאת להרבה יותר נוחה ומפתה ,עבור מנכלי החברות .
ברור שיהיו שינויים גם לטווח ארוך אבל אם תסתכל נגיד חמש או עשר שנים קדימה נראה לך שיישאר בכל העולם פחד ממגיפות עד כדי מחיקת כל ההתנהלות העולמית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
ברור שיהיו שינויים גם לטווח ארוך אבל אם תסתכל נגיד חמש או עשר שנים קדימה נראה לך שיישאר בכל העולם פחד ממגיפות עד כדי מחיקת כל ההתנהלות העולמית?
לאחר שכל השינויים שתארתי , יתרחשו . זו כבר תהיה מציאות ( אולי עדיפה על היום ..פקקים זיהום אוויר ועוד )
ואז נראה לי שהשאלה שלך כבר לא תהיה רלוונטית :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
לאחר שכל השינויים שתארתי , יתרחשו . זו כבר תהיה מציאות ( אולי עדיפה על היום ..פקקים זיהום אוויר ועוד )
ואז נראה לי שהשאלה שלך כבר לא תהיה רלוונטית :)
בא נשאל ככה: נראה לך שעוד עשר שנים ייפחדו לפתוח קניונים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
בא נשאל ככה: נראה לך שעוד עשר שנים ייפחדו לפתוח קניונים?
א. לא בטוח שיהיו עדיין קניונים , בטח לא בצורה של היום
ב. לא יודע מה יהיה עוד 10 שנים וגם לא מחר , אבל זה ברור שאם תהיה עוד התפרצות אחת או שנים במהלך התקופה הזאת דינם של הקניונים והרבה פלטפורמות אחרות - נחרץ .
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
"צריך להבין שהנורמלי הישן לא יחזור עוד"
מי החליט שהישן היה נורמלי?
הקניונים בכלל ייעלמו מעל פני האדמה.
ברור, כי יתחילו לבנות אותם מתחת לאדמה מחוסר מקום. כל עוד שקניון הוא חלק מבילוי אין לו כל סיבה להעלם.
אבל הנדל"ן יחווה ירידה של 50% במחירי הדירות
מופרך והזוי!

יכול להיות שבחלק מהתחזיות יש הגיון. אבל אני רק שאלה למומחים הגדולים הללו - האם מישהו מכם לפני חצי שנה חזה משהו ממה שקרה עד עכשיו??
אל תענו אפילו..
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
א. לא בטוח שיהיו עדיין קניונים , בטח לא בצורה של היום
ב. לא יודע מה יהיה עוד 10 שנים וגם לא מחר , אבל זה ברור שאם תהיה עוד התפרצות אחת או שנים במהלך התקופה הזאת דינם של הקניונים והרבה פלטפורמות אחרות - נחרץ .
אני בטוח שלא, אבל פשוט נחיה ונראה
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מי החליט שהישן היה נורמלי?

ברור, כי יתחילו לבנות אותם מתחת לאדמה מחוסר מקום. כל עוד שקניון הוא חלק מבילוי אין לו כל סיבה להעלם.

מופרך והזוי!

יכול להיות שבחלק מהתחזיות יש הגיון. אבל אני רק שאלה למומחים הגדולים הללו - האם מישהו מכם לפני חצי שנה חזה משהו ממה שקרה עד עכשיו??
אל תענו אפילו..
נראה לי שאתם לא מבינים את רעידת האדמה שהעולם עבר ועובר בחודשים האחרונים .
אני מבין ללבכם אומנם , כי זו משאלת לב של כולנו , לחזור לישן , המוכר החמים והנעים .
אבל מליוני עסקים ברחבי העולם לא יהיו מוכנים לקחת סיכון , כדי שאנחנו נירדם עם חיוך מתוק בלילה .
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לא קראתי הכל [יותר נכון קראתי רק חצי מהראשונה] אבל די! להגזים! היו מגיפות הרבה יותר גרועות! המצב שמתואר שם זה עד שתמצא תרופה ובישראל כבר דווחו על פריצת דרך שרושמים איזו תרופה כפטנט ואז מתחילים לייצר אותה.
בתקופת השפעת הספרדית רבע מאוכלוסיית העולם הלכה וכן למרות הכל התחילה הגלובליזציה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
טעימה קלה מהשינוי הדרמטי בתפיסה , לא רק של בעלי העסקים אלא של אזרחי העולם כולו .

 
  • הוסף לסימניות
  • #30
בכל העולם מעדיפים סגר כי שם אנשים מתים לא מהקורונה אלא ממחסור במכונות הנשמה ובישראל ברוך השם לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
ולמה צריך את מכונות ההנשמה ? תזכיר לי .....
כדי להציל מהקורונה אבל אצלנו ברוך השם לא הגיעו למצב שמנתקים מישו ממכונת הנשמה בגלל שיש מישו שיש לו יותר סיכויים לחיות ולזה כן הגיעו בעולם.. זו היתה כוונתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
א. לא בטוח שיהיו עדיין קניונים , בטח לא בצורה של היום
ב. לא יודע מה יהיה עוד 10 שנים וגם לא מחר , אבל זה ברור שאם תהיה עוד התפרצות אחת או שנים במהלך התקופה הזאת דינם של הקניונים והרבה פלטפורמות אחרות - נחרץ .
אם תהיה התפרצות.
ואם לא?
זה מה שכתבתי, מאוד משנה האם זה ארוע בודד או במספר גלים, וכמה אורך כל גל.
אם זה יסתכם נניח בעוד גל שני קצר בלבד, בעוד שנה הכל נשכח כלכלית.
(ישנה תאוריה שאומרת שלצאת ממשבר כלכלית לוקח פי 2 מהזמן שהם קרה, נניח לקח המשבר חודשיים, יקח 4 חודשים לצאת, ייתכן כמובן שבקצות המעגל יהיו כאלו שיגמרו ויפשטו רגל והכל, אבל לכלל המשק)

אם כי ברור שיש תהליכים שממילא קרו וקבלו עכשיו זריקת מרץ, זה לא שהם קרו רק בגלל הקורונה, וזה לא שהם ימחקו לגמרי. כל הרשתות בקניונים בישראל פשטו רגל אחת אחרי השניה, להחזיק חנויות זה הרבה פעמים לא החזיק את עצמו בלי אתר. העולם מתקדם ורק מי שמשתנה איתו מצליח לשרוד מעל הגל. עוד לפני כל משרד הבין שעליו לתת אופציה לעובדים לעבוד מהבית, אבל היה לו נוח להשקיע את הכסף בדברים אחרים, חלק עשו את זה וחלק לא, עכשיו כל משרד הבין שלמרות בעיות האבטחת מידע, עליו לשלם על מערכות מיגון יקרות ולאפשר זאת לעובדים.

ועדין, חושבת שהאמירה של המרואיינים קיצונית מדי, וכמו שמישהו אמר אינטרסנטית.

רק רוצה להזכיר לי שזה מגיפה של פעם במאה שנה!
וגם היא משחק ילדים לעומת השפעת הספרדית.
השפעת הספרדית היתה ונעלמה ולא חזרה יותר לעולם.
(אם כי ישנה תאוריה שזה בגלל שכל העולם התחסן... מה שלא קורה פה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
קניה בקניון, היא חוויה בעצם.
זוהי תרבות,
גם ישיבה במסעדה, זו תרבות.
גם טיסות לחו"ל.
האם הקורונה תשנה את הרגלי התרבות המערבית?
את זה, לא ינבאו אנשי מדע העסקים. כי אם אנשי מדע מתחומים אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
זה לא הנגיף הראשון בעולם...
יקח זמן אבל הרבה דברים יחזרו בדיוק כמו שהיו כגון הקניונים... ועוד...
אל תדאגו יהיה טוב בעזרת ה', אבל צריך זהירות ולשמור על ההנחיות של משרד הבריאות
זה בדיוק העניין, שנגיפים קודמים לא החזירו את הדברים להיות כפי שהם, אלא יצרו שינוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
יש פה מישהו שמכיר בעל חנות או קניון שהחליט :
אני מחריב את הקניון ובונה בנייני מגורים במקום???
באמת נראה כך למישהו???
במקום קניונים ייבנו מרלו"גים, בתהליך שכבר החל עוד לפני הקורונה. (מישהו פה מכיר את העיר מודיעין?)
בדרך כלל, לא תראי יזם כלכלי שהורס בניין ובונה משהו אחר במקומו (במיוחד שקניון ממוקם במקום אחר לגמרי ממרלו"ג(
בתהליך ארוך טווח, חברות יעדיפו להשקיע במרלו"גים במקום קניונים, ובאופן תהליכי ומתפתח תראו את השינוי בפועל בסביבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
באירופה ובארהב אתה יכול להזמין הביתה מה שאתה רוצה, ואחרי זה להחזיר הכל ללא תשלום, מזמינים ב3 מידות, 3 סגנונות, אחד מתוכם נשאר בבית השאר חוזר לחנות.
הלואי עלינו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה