הנושאים החמים
י. טל
משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה תורנית
- הוסף לסימניות
- #1
אמרנו וענינו...
אי שם בפאתי מושבי הגליל, בין ציפורי ובין גינוסר, יושב לו יהודי בביתו, וליבו בל עימו, דבוק הוא בשרעפיו אינו מסוגל לשוב לעסקיו, בליבו אש תבערה, ומוחו משחזר ללא הרף את אשר צפוי להתחולל...
בקצה הלשון מרגיש הוא כבר את טעם ההרגשה המופלאה הזו, וכמעט שהוא מרגיש במוחש את ידיו של הכהן מונחות תחת לידיו הוא, והנה אט אט בלב פועם ובידים רועדות קמעה מרים הוא את ידיו ומניף את שיא גאוותו, את המובחר שבפירותיו, את המושקעים ביותר, את תמצית דמעתו וזיעתו, כמעט ואפשר היה לומר כי את עצמו מניף הוא לאלוקיו.
או אז מיחל הוא לומר תחילה בקול חלוש, שפתותיו נעות וקולו לא ישמע, כי קשה עליו הדיבור במקום אשר הלב זועק, קשה היא ההתבטאות הגשמית בו בשעה שהמח מלא עד להתפקע ברגשות עזים, אך אט אט, קמעה קמעה, פוסק הקול הגשמי ממיתרי הקול, ותמורתו ניחר גרונו בקול אדיר, קול בלתי תלוי בגשם, קולו של הלב המרגיש חסר אונים באשר אינו מצליח להכיל את ההרגשה העילאית הלזו, וזה דברו:
ארמי אובד אבי... גרונו נחנק מהתרגשות, ודמעות אושר זולגות להן בחופשיות על פניו השזופות ''ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו...'' קולו מתלעלע בבכי.
הוא אינו מסתפק בהודאה לה' הטוב על היבול המצויין, לא רק על ה''עיני ה' אלוקיך בה'' אלא מתחיל, איי איי איי...
מתחילה, מתחילה כשעוד לא ידענו, דעה לא הייתה בנו, טעם קירבה אלוקית לא טעמנו, בתוך הטומאה התבוססנו, והיאך קירבנו המקום ברוך הוא, עד שזכינו להיות הנבחרים שבאומות, אתה בחרתנו, וקידשתנו, ורוממתנו.
וכאשר הוא אומר ''עשיתי ככל אשר ציוויתני'' גיוו רוטט מבכי... ואל לכם אחיי היקרים יושבי עיר הקודש והמקדש לחשוב כי בכי של צער הוא, נהפוך הוא בכי של אושר וגיל הוא, כי מי לנו מהין בנפשו, לולי תורתינו הקדושה, באותיות של אש שחורה על גבי אש לבנה, ציוותנו לומר... עשיתי ככל אשר ציוויתני.
ומעתה מתבקשת היא התפילה, בלב קרוע ומורתח, ברגשות עזים עד כדי להתפקע, ''השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את ישראל, ואת האדמה... ארץ זבת חלב ודבש''.
הוא מתנער משרעפיו, מנגב את דמעותיו, קם ברינה... עוד מעט, יצאו הם בריקודים בתופים ובמחולות אל רחוב העיר בדרכם ירושלימה, מכל עבר ינהרו כולם לאחל להם דרך צלחה, וללוותם אל מחוץ לעיר, נושאים ביכוריהם, סליהם בידיהם, מסביב יהום הסער תכונה רבה, ובלבב פנימה נפש הומיה...
אך... בני הגולה, לו השכלתם להבין את תעצומות הנפש אשר היו חוויות יום יומיות בקרב האנשים בזמן המקדש, לו היינו מתבוננים אך במקצת מן הפעולות היומיות שנעשו שם, לו הוספנו קצת רגש לידיעות שיש לנו מזמן בית המקדש לא היינו צריכים מדרש לומר לנו כי משם (בשמחת בית השואבה) שואבים רוח הקודש ועוד מדרשים רבים כגון אלו, באשר מדרשים אלו אינם מחודשים אלא תיאור מציאות קיימת אשר עולה על כל דמיון.
ולוואי ונזכה בקרוב בימינו...
נערך לאחרונה ב:
Reactions: כוכב צפון, מלי :), מימיי ועוד 40 משתמשים43 //