סיפור בהמשכים מה תשתוחחי נפשי

[כנפיים]

אחרי הכל ''אין רע יורד מלמעלה'' זה חלק מהאמונה בה' ובהשגחתו, וחבל שהרבה סיפורים מפספסים את זה.

הפס' אומר-"יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע"(ישעיהו מ"ה ז')
חלק מהאמונה בה' היא האמונה שכשם שהטוב הקיים בעולם נברא על ידו, כן הרע.
אין רע יורד מלמעלה הוא מובן עמוק ואינו כפשוטם של דברים כמו שהובא כאן ובעיניי לא קשור להפי אנד'ס.

 

[yonatanr]

חלק מהאמונה בה' היא האמונה שכשם שהטוב הקיים בעולם נברא על ידו, כן הרע.

לא בהכרח. הרמב"ם מסביר שהרע אינו מושג כשלעצמו, אלא הוא פגם או חסרון בחומר. ועל כן הקב''ה יצר רק טוב, והחסרונות הם מצידו של החומר, שהחומר לעולם לא יכול להיות מושלם.

 

[כנפיים]

בסיפור הנוכחי מדובר על הייטקיסטית, שמטבע הדברים היא אחת שקצת יותר מכירה את העולם ולא תקועה כמו התולעת בתוך הצנון, וכנראה גם חיה ביום-יום עם חברה מתקדמת. מה שמחדד את רוחב התופעה העגומה הזאת.

הערת שולי שוליים אבל לא התאפקתי-
המחשבה שהיטקיסטיות הן בוודאי רחבות אופקים או עובדות עם אנשים 'נאורים', פעמים רבות מוטעית. נשים חרדיות רבות עובדות בשוק העבדים ההייטקי-חרדי עם חברותיהן החרדיות, וגם אם לא, פגשתי הרבה מאד נשים שעובדות במקומות מעורבים, ולא מצאתי אפשרות קישור בין החשיפה לבין רוחב האופקים. אנשים מצומצמים לד' אמותיהם מצויים במאה שערים כמו באחרון מעוזי השמאל הקיצוני. זו מהות, גישת חיים, והיא תלויית אדם.

אבל במקום להתמקד ב2.6% טוב ולהתעלם מ100% רוע, היא צריכה לעשות שקלול נכון ולברוח ממנו כמה שיותר מהר, או לכל הפחות להעמיד אותו במקום (פח זבל במוצאי שביעי של פסח).

לטעמי זה מאד לא מדוייק. וגם לא מדוייק ש

אבל כן רוב השתלטנים הם חולי נפש.

יש אנשים שאינם מוגדרים בשום הגדרה רפואית או אחרת, והם אנשים קשים. כבר מהפרקים הבודדים שהועלו, אפשר להבין שהוא לא באמת רוצה להרע לה.
אין לו מושג ברגשות. שלו, שלה, בכלל.
אין לו מושג בכבוד. עצמי, לאחר, בכלל.
אין לו מושג בפנימיות, בכנות,
ואין לי מושג כמה מושג יש לו באהבה. סתם. פשוטה.
נכון שהיא סובלת, ונכון שהסבל שלה גלוי ופוצע וצועק הצילו, אבל הוא אפילו לא מכיר שיש חיים אחרים. נכון שההתנהגות שלו מכעיסה, ומזעזעת, אבל רק אלוקים יודע כמה כאב מייצר דמות כזו.

הלוואי אמן יצליח הכותב להעביר אותו תהליך של ריכוך, וכנות, והבנה ואהבה. אמנם נשמע רחוק מהמציאות, אבל מי יודע.

 

[כנפיים]

לא בהכרח. הרמב"ם מסביר שהרע אינו מושג כשלעצמו, אלא הוא פגם או חסרון בחומר. ועל כן הקב''ה יצר רק טוב, והחסרונות הם מצידו של החומר, שהחומר לעולם לא יכול להיות מושלם.

וגם החסרונות האלו מושגחים וברצונו ית'. בכל מקרה, לגופו, אין קשר בין זה להפיאנד

 

[yonatanr]

וגם החסרונות האלו מושגחים וברצונו ית'.

אכן, אבל הוא לא ברא אותם.

בכל מקרה, לגופו, אין קשר בין זה להפיאנד

נכון.

 

[anotherית]

אכן, אבל הוא לא ברא אותם.

לא ברא אותם זה לא הגדרה מדויקת. זה נשמע שמישהו אחר ברא.
הם פשוט לא צריכים בריאה, הם כמו החור של הבייגלה. שנוצר בזכות הבייגלה שסביבו.
ואגב, גם החור, זה משהו שהפילוסופים חלוקים בדעותיהם האם הוא עומד בפני עצמו או רק חסר של בייגלה.

 

[פירי]

ואגב, גם החור, זה משהו שהפילוסופים חלוקים בדעותיהם האם הוא עומד בפני עצמו או רק חסר של בייגלה.

באמת?
יש לך קישור לדיון בנושא הזה?

 

[anotherית]

באמת?
יש לך קישור לדיון בנושא הזה?

לא חיפשתי לך, אבל נטפרי...

 

[@Simcha]

יש לך קישור לדיון בנושא הזה?

תורת החורים – אלכסון

נראה שאין מקום לוויכוח: יש חורים. למשל, יש חורי מנעול, חורים שחורים וחורים של בולענים. ויש גם חורים בתוך דברים כגון מסננות, מגרשי גולף ובייגלה. אנו באים לעולם דרך חורים, וכשנמות רבים מאיתנו יונחו בחורים שייחפרו במיוחד. אבל מה הם בעצם החורים הללו וממה הם עשויים? אחת השאלות הפילוסופיות הגדולות...

alaxon.co.il

 

[דיונון]

יש שיר מתורגם מרוסית על השודד והסופר- מי יותר גרוע? השודד שרצח אלפי אנשים בחייו או הסופר שכתב דברים נוראיים? והתשובה היא הסופר. כי השודד- ברגע שמת, הפסיק להרוג. והסופר- גם אחרי מותו ממשיכים להדפיס את הספרים שלו והוא ממשיך להרעיל אנשים נוספים.

אם אפשר לחלוק.
זו דמגוגיה מעצבנת ותו לאו.

 

[מנוחה כהן]

אם אפשר לחלוק.

אפשר בהחלט, זו רק דעתי

 

[דיונון]

אנשים מצומצמים לד' אמותיהם מצויים במאה שערים כמו באחרון מעוזי השמאל הקיצוני.

תפסת שני קיצונים שמרוכזים רק בצלחת שלהם.

זו מהות, גישת חיים, והיא תלויית אדם.

זה נכון.

 

[ביזנסטורי - אילה]

אם אפשר לחלוק.
זו דמגוגיה מעצבנת ותו לאו.

אם אפשר לחלוק,
זה נכון לחלוטין.
אמנים יוצרי מינות נכנסים להגדרה של:
"חוטא ומחטיא את הרבים".
הסופרים, אף שמתו וגמרו לחטוא,
עדיין ממשיכים להחטיא את הרבים...

 

[עכביש]

אחרי שלושה דיונים נספחים שכל אחד מהם שווה אשכול בפני עצמו,
הגיעה העת לשוב ולהתייחס ישירות לסיפורו הנוגה/ע של @אשר שרבר

כפשוט, הגיע גם זמנו של הפרק השלישי...

 

[אשר שרבר]

אחרי שלושה דיונים נספחים שכל אחד מהם שווה אשכול בפני עצמו,
הגיעה העת לשוב ולהתייחס ישירות לסיפורו הנוגה/ע של @אשר שרבר

כפשוט, הגיע גם זמנו של הפרק השלישי...

האמת שכתבתי כבר עוד 2 פרקים.
הבעיה שיצאתי לעוד מרפסת של רקע. והיה מי שהעיר לי שלא לצאת כרגע למרפסות אלא לחזור לארוחה. מה שגורם לי לחשב מסלול. אולי אכתוב פרק שחוזר לארוחה ואחזור למרפסות האלו בהמשך.

 

[דיונון]

אחרי שלושה דיונים נספחים שכל אחד מהם שווה אשכול בפני עצמו,
הגיעה העת לשוב ולהתייחס ישירות לסיפורו הנוגה/ע של @אשר שרבר

כפשוט, הגיע גם זמנו של הפרק השלישי...

רגע רגע, הרימו לי להנחתה...

אם אפשר לחלוק,
זה נכון לחלוטין.
אמנים יוצרי מינות נכנסים להגדרה של:
"חוטא ומחטיא את הרבים".
הסופרים, אף שמתו וגמרו לחטוא,
עדיין ממשיכים להחטיא את הרבים...

שני פנים שונים.
א. חומרת העבירה.
ב. תוקף פעילותה.
רצח, כל כולו שייך לרוצח.
דברי בלע, ככל שיהיו חמורים - השפעתם תלויה בקבלת המושפע.
ולכן, אמנם מילה כתובה השפעתה לדורות, אבל היא מותנית בקורא שיקבל את הדעות הכוזבות.
ברצח - בדיוק להיפך.
ולכן, אם אפשר לחלוק וכו'.
חוצמזה, ספציפית לגבי שפיכות דמים דרשו חז"ל 'קול דמי אחיך זועקים - דמו ודם זרעיותיו'.

 

[יצחק ג.]

אשר, הסיפור שלך נגע בלב. מוכר. לצערי.
ממתינים לפרקים הבאים.

האמת שכתבתי כבר עוד 2 פרקים.
הבעיה שיצאתי לעוד מרפסת של רקע. והיה מי שהעיר לי שלא לצאת כרגע למרפסות אלא לחזור לארוחה. מה שגורם לי לחשב מסלול. אולי אכתוב פרק שחוזר לארוחה ואחזור למרפסות האלו בהמשך.

עד שתפוג ההפוגה אעלה פרק שלי.
מבוסס על חיי אומללות, לצערנו אמיתיים.
כמובן בשינוי פרטים.

ולכם חברי הקהילה המקצועית, תנו צ'אנס... אמש הצטרפתי לקהילה. ביקורת, אבל ברחמים...



בס"ד

3.

למחרת כשחזרתי מהעבודה, בעודי משחזרת את החוויות היומיות, הוא היה בבית. ישן.
הופתעתי.
צעקה ספונטנית נפלטה מפי.

אני רואה זיק בעיניו, או שרק דימיתי.
הזיק הזה מוכר לי. כשהוא מופיע אני נאלמת.

"מה את צורחת כמו לא-יודע-מה?" הוא שאל. נדמתי. הלב נאטם. חזר לפרופורציה.

"את יודעת מה רציתי להגיד לך?" "כבר מזמן זה עומד לי כאן" הוא הצביע על הגרון.
"מאד מפריע לי הטלפונים האלו לאמא שלך".

הזרם המוכר החל לדגדג לי במעלה הגב.
"מה מפריע לך בזה?" שאלתי.

הוא לא הגיב.
שמתי לב, יש לו קטע כזה שלא מסביר את עצמו, סוג של הנחתה, ככה ודי, "בלי שאלות מיותרות וטרחניות" כלשונו.

אמא שלי, תמיד הייתה סדין אדום בשבילו. מה הוא לא שפך עליה.
"אמא שלך מתערבת לנו כל הזמן", "אני מקווה שלקחת את הגנים של אבא שלך" הוא מסנן לפעמים.
בבית הוריו, הוא מרשה לעצמו חופשי לשחרר בדיחות עלובות על חשבוננו.


הקשר שלי עם אמי, מאד מבוסס וחם. על בסיס יומיומי.
היה.
לאחרונה הוא לא מרשה לי להתקשר כל יום.
"מה, את תינוקת" הוא שואל, "כל דבר את צריכה לערב את אמא שלך?"
אפילו כשהוא שולח אותי לקניות, הוא מתקשר לוודא שאני מרוכזת ברשימה ובהשוואת מחירים.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

בינתיים לא שיתפתי את אמא.
רק זה חסר לי שייוודע לו שסיפרתי לה מילה.
לא מחפשת צרות.

אמש פגשתי את דינה ובעלה שהתחתנו שבועיים אחרנו, שניהם מחויכים מצד לצד.
לא קינאתי בהם.

בלילות אני לפעמים חושבת לעצמי אם אני ממלאת את תפקידי כ'אשה כשרה' די הצורך.
לטענתו, יש כברת דרך ארוכה.
יתכן. אני לא מרוכזת בשביל לחשוב על עצמי.

 

[ביזנסטורי - אילה]

אשר, הסיפור שלך נגע בלב. מוכר. לצערי.
ממתינים לפרקים הבאים.


עד שתפוג ההפוגה אעלה פרק שלי.
מבוסס על חיי אומללות, לצערנו אמיתיים.
כמובן בשינוי פרטים.

ולכם חברי הקהילה המקצועית, תנו צ'אנס... אמש הצטרפתי לקהילה. ביקורת, אבל ברחמים...



בס"ד

3.

למחרת כשחזרתי מהעבודה, בעודי משחזרת את החוויות היומיות, הוא היה בבית. ישן.
הופתעתי.
צעקה ספונטנית נפלטה מפי.

אני רואה זיק בעיניו, או שרק דימיתי.
הזיק הזה מוכר לי. כשהוא מופיע אני נאלמת.

"מה את צורחת כמו לא-יודע-מה?" הוא שאל. נדמתי. הלב נאטם. חזר לפרופורציה.

"את יודעת מה רציתי להגיד לך?" "כבר מזמן זה עומד לי כאן" הוא הצביע על הגרון.
"מאד מפריע לי הטלפונים האלו לאמא שלך".

הזרם המוכר החל לדגדג לי במעלה הגב.
"מה מפריע לך בזה?" שאלתי.

הוא לא הגיב.
שמתי לב, יש לו קטע כזה שלא מסביר את עצמו, סוג של הנחתה, ככה ודי, "בלי שאלות מיותרות וטרחניות" כלשונו.

אמא שלי, תמיד הייתה סדין אדום בשבילו. מה הוא לא שפך עליה.
"אמא שלך מתערבת לנו כל הזמן", "אני מקווה שלקחת את הגנים של אבא שלך" הוא מסנן לפעמים.
בבית הוריו, הוא מרשה לעצמו חופשי לשחרר בדיחות עלובות על חשבוננו.


הקשר שלי עם אמי, מאד מבוסס וחם. על בסיס יומיומי.
היה.
לאחרונה הוא לא מרשה לי להתקשר כל יום.
"מה, את תינוקת" הוא שואל, "כל דבר את צריכה לערב את אמא שלך?"
אפילו כשהוא שולח אותי לקניות, הוא מתקשר לוודא שאני מרוכזת ברשימה ובהשוואת מחירים.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

בינתיים לא שיתפתי את אמא.
רק זה חסר לי שייוודע לו שסיפרתי לה מילה.
לא מחפשת צרות.

אמש פגשתי את דינה ובעלה שהתחתנו שבועיים אחרנו, שניהם מחויכים מצד לצד.
לא קינאתי בהם.

בלילות אני לפעמים חושבת לעצמי אם אני ממלאת את תפקידי כ'אשה כשרה' די הצורך.
לטענתו, יש כברת דרך ארוכה.
יתכן. אני לא מרוכזת בשביל לחשוב על עצמי.

יפה מאד.
פרק שיכול לעמוד בכבוד בפני עצמו כשירשור חדש.
כתיעבה זורמת ויפה.
תיאורים ורגשות בדיוק במינון הנכון. מעולה!

 

[יצחק ג.]

יפה מאד.
פרק שיכול לעמוד בכבוד בפני עצמו כשרשור חדש.
כתיבה זורמת ויפה.
תיאורים ורגשות בדיוק במינון הנכון. מעולה!

תודה!
נותן חשק לכתוב עוד.

לא נעים לי מ @אשר שרבר שהעליתי את הפרק כהמשך לסיפור שלו.
אני די חדש כאן...

 

[אשר שרבר]

תודה!
נותן חשק לכתוב עוד.

לא נעים לי מ @אשר שרבר שהעליתי את הפרק כהמשך לסיפור שלו.
אני די חדש כאן...

הכל בסדר, שינעם לך חופשי. ברגע ששרשור יוצא מתחת ידי הוא אינו שלי אלא של הציבור.
אבל אני באמת חשבתי בשבת שאני חייב לחזור לכתוב את זה.