הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
היא שמטה את ראשה על השולחן , הוא קיבל חבטה והיא אפילו לא הרגישה בכך, הוא היה כבד כעופרת, מבולבל, היא לא מסוגלת להרים אותו, היא לא יכולה כלום, חלולה אין לה כח לחזור לחיים, מעדיפה לשקוע בשחור הזה, בתהום הזו שלוקחת אותה אליה.
ליבי שלה ילדה מלאת חן, יפת תואר שער ארוך וגולש עד הברכיים, עיניה טהורות ומלאות הבעה,
מוכשרת ליבי שלה, פטפטנית לא קטנה, מדהימה כל אחד שנתקל בה.
על הרצף - -- צמד מילים שמוציא את המחשבות שלה מהרצף השפוי, היא אפילו לא יודעת בכלל מה זה אומר,
בשבילה זה זוג מילים נוראיות ושחורות שלוקחות אותה ואת ליבי למקומות שמעולם לא ביקרה בהם.
היא לא זוכרת כלום, הכל מחוק לה מאותו יום, יומיים לפני שליבי שלה חגגה 5 שנים, העוגה כבר חיכתה מלאת קצפות במקרר, והטרופיות לגן עמדו בפינת המטבח, רגעים שהיא לא מסוגלת לחזור אליהם, שם בקליניקה, דלת חומה, ד''ר עם שער שיבה תלתלים, מילים בחלל , והראש שנשמט...
ליבי בת 7 היא גדלה והקושי מתעצם, כל יום והנסיון החדש שמביא איתו, לרוץ עם ליבי לטיפולים מתישים שסוחטים אותה פיזית ונפשית, לראות את ליבי שלה מתמודדת עם אתגרים שגדולים עליה בכמה מידות, לראות אותה כמעט מתייאשת אך מנסה, מקבלת כח ולא מרפה, והלב של אמא יוצא אליה לליבי שלה, וכל יום שעובר והיא לא נשברת, היא מחייכת לעצמה בסיפוק, וכל קשקוש על הקיר או כיסא שנשבר בסלון והיא שתקה וחבקה נותן לאמא תעצומות, נותן לאמא דמעות חדשות של סיפוק, דמעות של תפילה להלאה.
כל יום על הרצף נותן לאמא עוד כח לתת לליבי שלה כמה שיותר אמא.
בואי ליבי מתוקה שלי, בואי ילדה של אמא נצא קצת ביחד, ליבי צוחקת מחבקת את אמא, לא עונה,
"בואי יקירה שלי, אמא אוהבת אותך כמו שאת", היא מצמידה את ליבי אליה בחיבוק אמיץ ועייף, לאמא יש הרבה כח, לאמא יש אנרגיות להילחם, להביא אותך ליבי, הכי רחוק ששיך!
ליבי לא עונה, היא מסתכלת על אמא בעיניים גדולות ותכולות ונשענת על אמא קלות - - -
היא מאמינה, אין לה ספק,
אימהות הן תמיד חזקות, ואף פעם לא מאכזבות.
ליבי שלה ילדה מלאת חן, יפת תואר שער ארוך וגולש עד הברכיים, עיניה טהורות ומלאות הבעה,
מוכשרת ליבי שלה, פטפטנית לא קטנה, מדהימה כל אחד שנתקל בה.
על הרצף - -- צמד מילים שמוציא את המחשבות שלה מהרצף השפוי, היא אפילו לא יודעת בכלל מה זה אומר,
בשבילה זה זוג מילים נוראיות ושחורות שלוקחות אותה ואת ליבי למקומות שמעולם לא ביקרה בהם.
היא לא זוכרת כלום, הכל מחוק לה מאותו יום, יומיים לפני שליבי שלה חגגה 5 שנים, העוגה כבר חיכתה מלאת קצפות במקרר, והטרופיות לגן עמדו בפינת המטבח, רגעים שהיא לא מסוגלת לחזור אליהם, שם בקליניקה, דלת חומה, ד''ר עם שער שיבה תלתלים, מילים בחלל , והראש שנשמט...
ליבי בת 7 היא גדלה והקושי מתעצם, כל יום והנסיון החדש שמביא איתו, לרוץ עם ליבי לטיפולים מתישים שסוחטים אותה פיזית ונפשית, לראות את ליבי שלה מתמודדת עם אתגרים שגדולים עליה בכמה מידות, לראות אותה כמעט מתייאשת אך מנסה, מקבלת כח ולא מרפה, והלב של אמא יוצא אליה לליבי שלה, וכל יום שעובר והיא לא נשברת, היא מחייכת לעצמה בסיפוק, וכל קשקוש על הקיר או כיסא שנשבר בסלון והיא שתקה וחבקה נותן לאמא תעצומות, נותן לאמא דמעות חדשות של סיפוק, דמעות של תפילה להלאה.
כל יום על הרצף נותן לאמא עוד כח לתת לליבי שלה כמה שיותר אמא.
בואי ליבי מתוקה שלי, בואי ילדה של אמא נצא קצת ביחד, ליבי צוחקת מחבקת את אמא, לא עונה,
"בואי יקירה שלי, אמא אוהבת אותך כמו שאת", היא מצמידה את ליבי אליה בחיבוק אמיץ ועייף, לאמא יש הרבה כח, לאמא יש אנרגיות להילחם, להביא אותך ליבי, הכי רחוק ששיך!
ליבי לא עונה, היא מסתכלת על אמא בעיניים גדולות ותכולות ונשענת על אמא קלות - - -
היא מאמינה, אין לה ספק,
אימהות הן תמיד חזקות, ואף פעם לא מאכזבות.
נערך לאחרונה ב:
