הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
<< נכתב בין השאר בעקבות מאמרו של @ראש לשועלים >>
1.
אחת התופעות ששמתי לב אליהם בייחוד בתקופת הקורונה, זו תופעת ה"מייבינות". התופעה הייתה קיימת מאז ומעולם. תמיד כשהיו יוצאים למבצע צבאי או כשהיה פלונטר פוליטי, הייתי רואה את המומחים הגדולים יושבים בקבינטים אשר בחדרי הקפה, בשטיבלאך ובמקוואות, מנתחים את המצב ומציעים פתרונות זהב מבריקים שאף אחד לא חשב עליהם קודם ("אני אומר, צריך להיכנס לעזה, לכתוש אותם וזהו").
כשזה היה נוגע לאיום האיראני - היה אפשר לחייך בשקט ולהמשיך הלאה. לא כשזה נוגע לאיום הקורוני. כי ההתמודדות עם האיום הקורוני תלויה בהתנהגות ובמשמעת של כל אזרח ואזרח.
כשמדברים על החיים עצמם - זה לא הזמן להיות "מייבין". זה הזמן לשתוק ולציית.
2.
מעשה ידוע מספר על כיתה רוסית, שבה המורה שאל את אחד התלמידים: אם היה לך שדה של חיטה, מה היית עושה עם החיטה?
התלמיד הכריז בעוז: הייתי תורם אותה למפלגה!
ואם היה לך עדר פרות, למי היית נותן את החלב?
הייתי תורם אותו למפלגה!
ואם היה לך בית חרושת, עבור מי היית מייצר?
עבור המפלגה!
ואם היה לך אוטו צעצוע?
אהה. אז הייתי משאיר אותו לעצמי.
כי פרה ובית חרושת אין לי. אבל אוטו צעצוע באמת יש לי.
3.
הדבר הפלאי באמת הוא, שבאותן חמש דקות שהחרדים היו על הגובה והמחלה תקפה אזורים חילוניים וגימנסיים למיניהם, אוהו איך המייבינים ירדו על החילונים.
על אי הציות של החילונים, על החגיגות בחופים, על זה שבתל אביב אף אחד לא שם מסכה. ומה זה צריך להיות ובושה איך שהחילונים האלה לא אכפת להם מכלום.
אבל באותו רגע שמשהו דגדג להם, כשביקשו מהם לשנות הרגלים ולהזיז את עצמם - אם זה בהנחיות לגבי ההתנהלות בחיים האישיים, אם זה בסגרים על ערים חרדיות - פתאום הם ידעו להזדעק.
כשזה לא נוגע אלינו, אנחנו יודעים להכריז מצוין שחובה להקריב את הנוחות האישית למען החיים. אבל כשזה פוגש אותנו - שאף אחד לא יעז לגעת לנו באוטו צעצוע.
4.
והנה דוגמא טרייה מהיום. קיבלתי מייל שנכתב בו כך:
חוסר האחריות האינפנטילי של הכותב, משולב באווילות ורדידות, יוצר מופע מרהיב של דמוגוגיה עסיסית, ילדותית ומתקרבנת.
איך היו אומרים פעם - 'דפקת את אגד'.
אין לי בעיה שתדפוק את אגד, אבל למה הטיפשות שלך צריכה לדפוק את כולנו?
5.
הפוזיציה הכי אהובה עלינו בעולם היא להיות הקוזק הנגזל. אוי, איך אנחנו אוהבים את זה. על כל דבר שקורה תמיד יהיה את הדובר שיצהל "אם זה היה חרדי, וואי וואי מה שהיה קורה".
תמיד רודפים אותנו, שונאים אותנו, כולם נגדנו, כולם מבקשים את רעתנו.
אדם חריף אמר לי שאם חלילה היו נפגעים חרדים בתאונת דרכים, ביומון כלשהו תהיה הכותרת 'בכביש הבקעה אירעה תאונת דרכים קנטרנית נגד הציבור החרדי'.
אז נכון, יש חילונים ששונאים חרדים. מספרם בערך כמספר המנדטים של ישראל ביתנו.
אבל מכאן ועד לחיות בתפיסה המתקרבנת שכל מה שנעשה בעולם לא נעשה אלא נגדנו, זו תפיסה ילדותית ושטחית, שכפי שראינו גם גורמת לנזקים ועלולה לעלות בחיי אדם.
6.
עכשיו יבואו היודעי כל, ויציגו מספרים ונתונים, גרפים וסטטיסטיקות, וסתירות בין הגל הראשון לגל השני. והנה מוכח שנגד החרדים היד קלה על ההדק.
אבל כשהרופא בקופת חולים אמר לי לקחת אוגמנטין פעמיים ביום אחרי האוכל לא התווכחתי. נכון שלמדתי גמרא ואני הכי חריף וחכם. אבל יש לי מינימום של 'המכיר את מקומו' כדי לדעת שאני לא מבין שום דבר ברפואה.
אני בטוח שיש אתרים שלמים באינטרנט שיכולים לשכנע אותי שהאנטיביוטיקה תהרוג אותי עוד לפני שאספיק לחזור מהבית מרקחת הביתה. אני מציע לכם שילכו לשכנע את הרופא שלי ויחזרו. אני לא מתעסק עם נתונים כי אני לא רופא.
זהו שאני גם לא אפידמיולוג.
7.
כשהאבן עזרא בא פעם להתרים עשירים לצדקה, הוא נשאל את השאלה הבאה: אם החכמים נעלים מן העשירים, מדוע החכמים מגיעים לבתיהם של העשירים, אך העשירים אינם מגיעים לבתיהם של החכמים?
ענה האבן עזרא: החכמים מכירים גם בערכו של הכסף, אבל העשירים מכירים רק בערכו של הכסף ואינם מכירים בערכה של החכמה.
יש ביהדות ערך לגאוות יחידה. "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אנחנו לא צריכים להרכין ראש או להרגיש נחותים בפני העגלה הריקה של אחינו החילוניים.
אבל אנחנו מכירים לא רק בערכנו, אלא גם בערכם של 'העשירים' - מקבלי ההחלטות המקצועיות.
8.
יום יבוא, הקורונה תחלוף מן העולם, אנחנו נחזור לחיים תקינים. וועדות תתכנסנה ותזהנה אם נעשו טעויות ושגיאות בקבלת ההחלטות, כדרכו של עולם ייערפו ראשים וכמה מקבלי החלטות ישלמו במשרותיהם ובשמם הטוב.
כולי תקווה שנזכה לראות את היום הזה בקרוב.
אבל כדי שהיום הזה יבוא בקרוב, עלינו להוריד את הראש, וקצת להפסיק להתווכח ולהיות הכי חכמים בעולם. גם ככה קשה לדבר עם המסכה, אולי זו באמת הזדמנות טובה לשתוק קצת...
9.
ר' מוישה גפני זעק פעם 'נכון, אנחנו חרדים, אבל זה לא אומר שאנחנו מטומטמים'.
ואני אומר כלפי המייבינים בע"מ: 'נכון, אתם חרדים, אבל זה לא אומר שאתם חסינים מטמטום'.
1.
אחת התופעות ששמתי לב אליהם בייחוד בתקופת הקורונה, זו תופעת ה"מייבינות". התופעה הייתה קיימת מאז ומעולם. תמיד כשהיו יוצאים למבצע צבאי או כשהיה פלונטר פוליטי, הייתי רואה את המומחים הגדולים יושבים בקבינטים אשר בחדרי הקפה, בשטיבלאך ובמקוואות, מנתחים את המצב ומציעים פתרונות זהב מבריקים שאף אחד לא חשב עליהם קודם ("אני אומר, צריך להיכנס לעזה, לכתוש אותם וזהו").
כשזה היה נוגע לאיום האיראני - היה אפשר לחייך בשקט ולהמשיך הלאה. לא כשזה נוגע לאיום הקורוני. כי ההתמודדות עם האיום הקורוני תלויה בהתנהגות ובמשמעת של כל אזרח ואזרח.
כשמדברים על החיים עצמם - זה לא הזמן להיות "מייבין". זה הזמן לשתוק ולציית.
2.
מעשה ידוע מספר על כיתה רוסית, שבה המורה שאל את אחד התלמידים: אם היה לך שדה של חיטה, מה היית עושה עם החיטה?
התלמיד הכריז בעוז: הייתי תורם אותה למפלגה!
ואם היה לך עדר פרות, למי היית נותן את החלב?
הייתי תורם אותו למפלגה!
ואם היה לך בית חרושת, עבור מי היית מייצר?
עבור המפלגה!
ואם היה לך אוטו צעצוע?
אהה. אז הייתי משאיר אותו לעצמי.
כי פרה ובית חרושת אין לי. אבל אוטו צעצוע באמת יש לי.
3.
הדבר הפלאי באמת הוא, שבאותן חמש דקות שהחרדים היו על הגובה והמחלה תקפה אזורים חילוניים וגימנסיים למיניהם, אוהו איך המייבינים ירדו על החילונים.
על אי הציות של החילונים, על החגיגות בחופים, על זה שבתל אביב אף אחד לא שם מסכה. ומה זה צריך להיות ובושה איך שהחילונים האלה לא אכפת להם מכלום.
אבל באותו רגע שמשהו דגדג להם, כשביקשו מהם לשנות הרגלים ולהזיז את עצמם - אם זה בהנחיות לגבי ההתנהלות בחיים האישיים, אם זה בסגרים על ערים חרדיות - פתאום הם ידעו להזדעק.
כשזה לא נוגע אלינו, אנחנו יודעים להכריז מצוין שחובה להקריב את הנוחות האישית למען החיים. אבל כשזה פוגש אותנו - שאף אחד לא יעז לגעת לנו באוטו צעצוע.
4.
והנה דוגמא טרייה מהיום. קיבלתי מייל שנכתב בו כך:
היום התקשרו אלי מקופת חולים .... וניסו לשכנע אותי לבצע בדיקת קורונה היות והייתי על יד חולה מאומת ואני שוהה בבידוד, להלן תשובתי:
יש הוראה כלל חרדית שלא לבצע בדיקות קורונה עד שיפרסמו קריטריונים ברורים מי מקבל קנס ומי לא, על מי עושים סגר ועל מי לא, האם סוגרים רק בתי כנסת או גם חופים ומועדנים.
עד שלא תיפסק האיפה ואיפה נגד החרדים מטעם קבענו הקורונה, המל"ל, המשטרה, משרד הבריאות-שיחפשו אותנו.
אנחנו לא ניתן את הלחי השניה שלנו.
שתפו ופרסמו שכל חרדי יענה כך עד שנגיע לאפס חולי קורונה חרדים.
חוסר האחריות האינפנטילי של הכותב, משולב באווילות ורדידות, יוצר מופע מרהיב של דמוגוגיה עסיסית, ילדותית ומתקרבנת.
איך היו אומרים פעם - 'דפקת את אגד'.
אין לי בעיה שתדפוק את אגד, אבל למה הטיפשות שלך צריכה לדפוק את כולנו?
5.
הפוזיציה הכי אהובה עלינו בעולם היא להיות הקוזק הנגזל. אוי, איך אנחנו אוהבים את זה. על כל דבר שקורה תמיד יהיה את הדובר שיצהל "אם זה היה חרדי, וואי וואי מה שהיה קורה".
תמיד רודפים אותנו, שונאים אותנו, כולם נגדנו, כולם מבקשים את רעתנו.
אדם חריף אמר לי שאם חלילה היו נפגעים חרדים בתאונת דרכים, ביומון כלשהו תהיה הכותרת 'בכביש הבקעה אירעה תאונת דרכים קנטרנית נגד הציבור החרדי'.
אז נכון, יש חילונים ששונאים חרדים. מספרם בערך כמספר המנדטים של ישראל ביתנו.
אבל מכאן ועד לחיות בתפיסה המתקרבנת שכל מה שנעשה בעולם לא נעשה אלא נגדנו, זו תפיסה ילדותית ושטחית, שכפי שראינו גם גורמת לנזקים ועלולה לעלות בחיי אדם.
6.
עכשיו יבואו היודעי כל, ויציגו מספרים ונתונים, גרפים וסטטיסטיקות, וסתירות בין הגל הראשון לגל השני. והנה מוכח שנגד החרדים היד קלה על ההדק.
אבל כשהרופא בקופת חולים אמר לי לקחת אוגמנטין פעמיים ביום אחרי האוכל לא התווכחתי. נכון שלמדתי גמרא ואני הכי חריף וחכם. אבל יש לי מינימום של 'המכיר את מקומו' כדי לדעת שאני לא מבין שום דבר ברפואה.
אני בטוח שיש אתרים שלמים באינטרנט שיכולים לשכנע אותי שהאנטיביוטיקה תהרוג אותי עוד לפני שאספיק לחזור מהבית מרקחת הביתה. אני מציע לכם שילכו לשכנע את הרופא שלי ויחזרו. אני לא מתעסק עם נתונים כי אני לא רופא.
זהו שאני גם לא אפידמיולוג.
7.
כשהאבן עזרא בא פעם להתרים עשירים לצדקה, הוא נשאל את השאלה הבאה: אם החכמים נעלים מן העשירים, מדוע החכמים מגיעים לבתיהם של העשירים, אך העשירים אינם מגיעים לבתיהם של החכמים?
ענה האבן עזרא: החכמים מכירים גם בערכו של הכסף, אבל העשירים מכירים רק בערכו של הכסף ואינם מכירים בערכה של החכמה.
יש ביהדות ערך לגאוות יחידה. "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אנחנו לא צריכים להרכין ראש או להרגיש נחותים בפני העגלה הריקה של אחינו החילוניים.
אבל אנחנו מכירים לא רק בערכנו, אלא גם בערכם של 'העשירים' - מקבלי ההחלטות המקצועיות.
8.
יום יבוא, הקורונה תחלוף מן העולם, אנחנו נחזור לחיים תקינים. וועדות תתכנסנה ותזהנה אם נעשו טעויות ושגיאות בקבלת ההחלטות, כדרכו של עולם ייערפו ראשים וכמה מקבלי החלטות ישלמו במשרותיהם ובשמם הטוב.
כולי תקווה שנזכה לראות את היום הזה בקרוב.
אבל כדי שהיום הזה יבוא בקרוב, עלינו להוריד את הראש, וקצת להפסיק להתווכח ולהיות הכי חכמים בעולם. גם ככה קשה לדבר עם המסכה, אולי זו באמת הזדמנות טובה לשתוק קצת...
9.
ר' מוישה גפני זעק פעם 'נכון, אנחנו חרדים, אבל זה לא אומר שאנחנו מטומטמים'.
ואני אומר כלפי המייבינים בע"מ: 'נכון, אתם חרדים, אבל זה לא אומר שאתם חסינים מטמטום'.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //