דרוש מידע תשלום למד"א בלי שהיה פינוי

  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהו התעלף בבית הכנסת ואחד המתפללים הזעיק אמבולנס. הבן אדם חזר לעצמו אחרי דקה, ולאמבולנס שהגיע לא נשאר מה לעשות. אז הפרמדיקים בדקו דופק/לחץ דם/סוכר, שאלו אם הוא רוצה להתפנות למיון והוא סירב. אחרי חצי שנה מד"א שולחים דרישת תשלום של 189 ש"ח.
יש מה לעשות עם זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לפי החוק אם זה במקום ציבורי (עוברי אורח שהזמינו אמבולנס) קופת החולים משלמת עבור הפינוי. אבל לא היה פינוי - וקופת חולים טוענת שהם לא משלמים על זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מישהו התעלף בבית הכנסת ואחד המתפללים הזעיק אמבולנס. הבן אדם חזר לעצמו אחרי דקה, ולאמבולנס שהגיע לא נשאר מה לעשות. אז הפרמדיקים בדקו דופק/לחץ דם/סוכר, שאלו אם הוא רוצה להתפנות למיון והוא סירב. אחרי חצי שנה מד"א שולחים דרישת תשלום של 189 ש"ח.
יש מה לעשות עם זה?
התשלום הוא על-
הפרמדיקים בדקו דופק/לחץ דם/סוכר
בגלל זה הסכום הוא כזה אם היה פינוי זה היה לפחות 500 ש''ח אם לא יותר תלוי בסוג הצוות והניידת שפינו.
יש מה לעשות עם זה?
אין הרבה מה לעשות חוץ מלנסות להוכיח שמדובר בקריאה במקום ציבורי למרות שיש סיכוי רב שזה יפול על בית הכנסת או על אותו אדם שהזמין ואז הוא ממילא ירגיש לא נעים וישלם בעצמו.
קופת חולים לא ישלמו דבר כזה כי זה לא נכלל בסל התשלומים שלהם.

תכל''ס לומדים לפעם הבאה שח''ו לא תיהיה אבל אם יש מקרה ''קל'' כמו זה מתקשרים ישירות לאיחוד הצלה הם מטפלים ומפנים במקרה הצורך (בהתנדבות-בחינם.) ובמידה ויש צורך בצוות בכיר יותר הם כבר מזעיקים אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תכל''ס לומדים לפעם הבאה שח''ו לא תיהיה אבל אם יש מקרה ''קל'' כמו זה מתקשרים ישירות לאיחוד הצלה הם מטפלים ומפנים במקרה הצורך (בהתנדבות-בחינם.) ובמידה ויש צורך בצוות בכיר יותר הם כבר מזעיקים אותם.
כל קריאה שמתקבלת במוקד איחוד הצלה מועברת גם למד"א.
המטופל צריך לנתעקש שהוא לא מוכן שמד"א יגעו בו, כדי שלא יקבל דרישה לתשלום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נבדק חום? שילם! מדחום אינפרא חדש עולה 80 ש"ח:)
הזוי, אבל זה כך [גם לנו היה כזה מקרה]
אצלנו היו אומרים "שהכסף יילך לרופאים טובים..."
ייתכן שבשטח ציבורי \ ביהכנ"ס זה שונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תפנו לרב גולדנטל- הוא מאוד עוזר במקרים כאלה. אבל כדאי להזדרז שהחוב לא יתפח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כל קריאה שמתקבלת במוקד איחוד הצלה מועברת גם למד"א.
המטופל צריך לנתעקש שהוא לא מוכן שמד"א יגעו בו, כדי שלא יקבל דרישה לתשלום.
מועברת אבל לא בהכרח יוצא אמבולנס רק אם הכונן בשטח רואה שיש צורך.
וגם אז לפעמים איחוד הצלה מפנים בעצמם כפי שהותר להם לאחרונה.
שלא יובן משהו לא נכון-
אין לי שום דבר נגד מד''א להיפך מכירה משם כמה וכמה חובשים מקסימים שממש שעושים עבודת קודש כל העניין זה התשלום שמגיע אחר כך והוא בדרך כלל לא ממש מוצדק, גבוה, ולא נחמד לאף אחד...
תפנו למזכירה אדיבה בקופ"ח.
אחת כזאת ביטלה לנו תשלום של 700₪!
אם התשלום היה 700 ש''ח כנראה שמדובר במקרה בדרגה גבוהה קצת יותר מהמקרה הנ''ל.
בד'''כ סכום כזה זה טיפול ופינוי ולפעמים אפילו פינוי בנט''ן.

וכשיש פינוי במקרים מסוימים (במיוחד אם ראו צורך במוקד לשלוח נט''ן) יש סבסוד מקופת חולים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מועברת אבל לא בהכרח יוצא אמבולנס רק אם הכונן בשטח רואה שיש צורך..
כנראה שזה תלוי באיזור. באיזור שאני גרה כל פניה למוקד 1221 מועברת אוטומטית גם למד"א. לכן מי שאינו מעוניין לשלם למד"א על "בדיקה" מחייג למוקד איחוד הצלה וכשמד"א מגיעים אומרים להם אין צורך אפשר לבטל את הפנייה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לי ידוע שאם האמבולנס כבר הגיע לשטח אז מחויבים בתשלום. רק אם מבטלים את האמבולנס לפני שהגיע לא מחוייבים.
אגב, ההבדל בין טיפול של אמבולנס לבן לנט"ן הוא שקל!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
תכל''ס לומדים לפעם הבאה שח''ו לא תיהיה אבל אם יש מקרה ''קל'' כמו זה מתקשרים ישירות לאיחוד הצלה הם מטפלים ומפנים במקרה הצורך (בהתנדבות-בחינם.) ובמידה ויש צורך בצוות בכיר יותר הם כבר מזעיקים אותם.
צריך להפעיל שיקול דעת, לא הכל זה כסף.
יש מקרים שבהם הזמן הוא קריטי, ואם הגיע כונן הצלה ורק אח"כ הוא מחליט להוציא נט"ן ממד"א, מפסידים הרבה זמן.

וגם אז לפעמים איחוד הצלה מפנים בעצמם כפי שהותר להם לאחרונה.
תמיד היה מותר להם, אבל רק לאחרונה הם החליטו ללכת ראש בראש עם מד"א...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
לי ידוע שאם האמבולנס כבר הגיע לשטח אז מחויבים בתשלום. רק אם מבטלים את האמבולנס לפני שהגיע לא מחוייבים.
אגב, ההבדל בין טיפול של אמבולנס לבן לנט"ן הוא שקל!!!
ממש לא.
אלא אם כן מהם עשו אותו דבר בשטח שזה טיפול פשוט ללא פינוי.
טיפול ופינוי בניידת נט''ן עולה 980 ש''ח בערך לעומת 500-700 ש''ח באמבולנס רגיל.
בלת"ק

אם לא היה פינוי, אפילו מהבית, אין חיוב תשלום
התשלום מגיע גם על טיפול וגם על פינוי. ואין צורך שיהיו שניהם יחד לכל אחד יש תעריף משלו...(-:

צריך להפעיל שיקול דעת, לא הכל זה כסף.
יש מקרים שבהם הזמן הוא קריטי, ואם הגיע כונן הצלה ורק אח"כ הוא מחליט להוציא נט"ן ממד"א, מפסידים הרבה זמן.
ברור!!!!
לכן כתבתי מקרים ''קלים'' בשביל טיפול בעלפון לאדם בריא בד''כ אין צורך בפראמדיק של מד'א דווקא.
אם קרה והכונן בשטח ראה שיש צורך בצוות בכיר יותר כמו פראמדיק וכד' הם לרוב מתחילים פינוי ונפגשים עם הנט''ן בדרך כדי לחסוך את הזמן הזה.

ואגב-
כונני הצלה ואיחוד הצלה שניהם עובדים בהתנדבות ועושים עבודה נפלאה.
ואם כבר הוזכר כאן מדד הזמן עוד לא ראיתי מקרה בו הגיע אמבולנס של מד''א ראשון לאירוע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #18
התשלום מגיע גם על טיפול וגם על פינוי. ואין צורך שיהיו שניהם יחד לכל אחד יש תעריף משלו...(-:
אלינו הביתה הגיעה נט"ן.
בדקו, עשו א.ק.ג. לקחו מדדים, הכל.
בסוף החלטנו לא להתפנות.
לא ביקשו שקל
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים חולף ונותר
פרק 1

השמיים היו כהים מתמיד. הלילה היה קר. הוא התעטף במעילו העבה, נושם את האוויר הנקי. הים זהר מולו. בוהק ומפזר ניצוצות לכל עבר.

"שוב אתה כאן". נשמע קול מוכר מאחוריו. הוא לא נע.

"אני אמור לחשוב שקרה משהו? שוב?" הוא הניח יד על כתפו וסובב אותו אליו בנחישות.

הוא עפעף קלות בעיניו. "אתה לא אמור לחשוב כלום. תחזור לחיים הנעימים שלך ואל תעסיק את עצמך בצרות שלי. גם כך אין בכך תועלת".

הוא השפיל את מבטו, נושם עמוקות. "לא אעזוב אותך. גם אם נראה לך שזה מיותר אני יודע כמה אתה צריך מישהו שיהיה איתך בזה. אל תתכחש. חוץ מזה שקשה לי לראות אותך ככה. אתה יקר לי יותר ממה שאתה חושב".

"אני יקר לך? עם כל התלונות, הרטינות והמרי שלי, עם כל הצרות והחיים שלא האירו לי פנים. עם הכפיות טובה שלי שאני לא באמת יודע להעריך אותך על כל מה שאתה עושה בשבילי… לך יש חיים יפים. בית יציב, חברים ומשפחה תומכים. למה אתה צריך להתחבר עם אדם חסר מזל כמוני?" שאל בכנות, מזמן עבר את שלב הכאב על כך. הפסיק לשאול שאלות, גם לא בינו לבין אלוקים, לא שאל למה החיים תמיד היו כה קשים בזמן שלאחרים האירו פנים.

חברו הטוב נעץ בו מבט עז. "יש לך אפשרות איך להסתכל על החיים שלך. כך או כך אתה יודע שכרגע הם לא עומדים להשתנות. אני לא ממעיט מהסבל שלך, אבל אם אתה רוצה לנהוג בחכמה תנסה להודות על מה שיש. הקדוש ברוך הוא, הוא אבא שלך, ואין לו שום רצון לגרום לך לצער. כל דבר הוא הכי טוב בשבילך, בעתיד הוא יבנה אותך. תדע לך שאני מרגיש את הרגשות שלך כלפיי ואני יודע שאתה מעריך ומודה לי בדרכך שלך. על שאלתך האחרונה לא אענה. אתה מכיר אותי טוב מדי בשביל לדעת את התשובה גם ללא עזרה ממני".

"כי אתה טוב מדי". ממלמל חברו בעיניים כבויות. "לי לא היה זמן להיות טוב לאחרים בזמן שאפילו לעצמי איני טוב…"

חברו התעלם ממלמוליו הדיכאונים והביט ישר לתוך עיניו. "אחרי החושך הכי גדול מגיע האור הכי גדול. אם תלמד לחיות גם בחושך, תהפוך אותו לאור. לטוב".

גוש של מועקה התכדרר בגרונו. הים מולו סער. רעמים התגלגלו וגשם החל לרדת.

הוא הפנה את מבטו לחברו שהביט בו בחיוך רך. זרועו חלפה על כתפו בעידוד.

הוא זכר את המבט הזה. את עיניו האפורות של חברו.

לפני שכבו.

כך, אחרי זמן לא ארוך. ספר את הכאב הנוסף בחייו. שלא היה מוכן להשלים איתו. והוא המשיך לצרוב את ליבו. בעיקר משום שלא דעך.

מתי הבחין שמשהו לא בסדר? אולי שהבחין שהוא מדבר לעצמו? שחברו כלל אינו מקשיב לו, דבר נדיר שקרה עקב אופיו הקשוב.

"הכל בסדר דביר? אתה מרגיש טוב?" הוא הביט בו בדאגה.

דביר חייך אליו בחולשה. "קצת סחרחורות. לא משהו רציני".

הוא הנהן. "תרגיש טוב". איחל לו. הם המשיכו ללכת ברחוב השקט. עוברים את הכביש במעבר חצייה.

הם היו קרובים לשפת המדרכה כשפניו של דביר החווירו וברכיו פקו.

אופנוע מהיר חלף בדהרה על פני הכביש השקט. דוהר ישר אליהם.

"דביר! תחזיק בי, תחזיק מעמד". הוא ניסה לתמוך בו ללא הצלחה. דביר היה נראה נורא. פניו היו כמעט שקופות וגופו לא נשמע לו.

הראל לא הבחין כלל באופנוע השועט לעברם. הוא שמע אותו כמובן, אך מוחו שהיה עסוק בעזרה לחברו לא קישר שהוא מתקרב לכיוונם, חשב לתומו שהוא דוהר בנתיב הצמוד לו.

הכל קרה תוך שניות ספורות.

דביר התאושש מעט וניסה לקום, הראל הרים את עיניו המבועתות אל נהג האופנוע שבהה בו במבט דומה.

הוא שמע חבטה עזה. קול הטחה. ואז שקט. דממה.

הוא פקח את עיניו רגע לאחר מכן. מביט בזעזוע במראות הקשים.

האופנוע היה זרוק על הכביש. מרוסק לגמרי. נהג האופנוע נע על האספלט הרטוב, אוחז ברגלו המדממת ונושך שפתיים בכאב.

כל זה לא עניין אותו. הוא זינק לעבר חברו. דם נראה על מצחו, עיניו עצומות. הוא מיהר להניח שתי אצבעות על צווארו.

דופק קלוש.

הוא התבונן בחברו למספר שניות. פניו של חברו עטו גוון כחול. הוא לא נשם.

דמעות של לחץ עלו בעיניו. לו רק היה משתתף בקורסים של העזרה ראשונה היה יכול להועיל לחברו כעת.

יללות סירנה של אמבולנס נשמעו. הוא התרומם. בעקבות האמבולנס הגיעה ניידת משטרה שבאה לחקור את אירוע התאונה.

הוא השאיר לנהג האופנוע המבועת להתמודד עם חוקרי המשטרה והתייצב ליד הפרמדיקים שעטו על דביר.

"דפיברילטור". זרק החובש מעל גופו של דביר וקיבל מיד את הפריט לידיו. מחבר אותו אל הגוף הדומם.

"ממליץ על שוק חשמלי". נשמע קול מתכתי מתוך המכשיר.

החובש ספר את השניות בליבו והתרחק מגופו של הפצוע. הלה הזדעזע, ראשו נשמט לאחור מעוצמת השוק החשמלי.

החובש התקרב שוב אל הפצוע, מודד את הדופק. הנשימה עוד לא חזרה. הוא חיבר אליו מכשיר הנשמה. חזהו של דביר עלה וירד. הראל חש בהקלה רגעית.

הפרמדיקים החליפו מבטים ואז הנהנו. "נפנה אותו".

אחד הפרמדיקים הבחין בו פתאום. "אתה קשור אליו".

עיניו התערפלו. קולו נשנק. "אני חבר. חבר טוב".

"אתה רוצה להתפנות איתו?" שאל. הראל הנהן. נכנס לתוך האמבולנס. עיניו דומעות ללא הרף. שוב הוא בסיטואציה הזו. ולא, הוא לא מסוגל להכיל אובדן נוסף.

אחד הפרמדיקים הבחין בסערה האופפת אותו. ניגש אליו, "אתה בסדר?"

הראל בהה קדימה. מבטו לא יציב.

"זו לא פעם ראשונה שזה קורה לך, מקרה כזה. נכון?" שאל הפרמדיק בעדינות.

הראל הנהן. מראות רצים מול עיניו.

רכב הפוך. מרוסק. הוא צועק, מבחין בבהלה שהוא שומע רק את עצמו.

מה זה אומר? כולם נפגעו?

הוא לא שם לב שהוא שותת דם. מתרומם בזהירות, מחפש דופק.

לשווא.

זה היה הלילה הנורא בחייו.

אחר כך באו. הסבירו. ניסו לעודד.

השבעה חלפה עליו כשהוא מנותק לחלוטין מהסובבים אותו. דביר היה היחיד שהצליח להוציא אותו מהאפטיות שלו. הוא דיבר בקול נמוך, הסביר. הביא את הראש ישיבה שידבר איתו. היה לצידו. עודד. הוא תמך בו לאורך כל ההתאוששות.

הוא לא האמין שהוא ישכח. כן ידע שהוא יעבור את זה. בזכות דביר.

זה מה שהיה. דביר ישב לידו ימים ולילות ורק הקשיב לו. לתחושותיו, ללבטיו. ספג בדממה את הדמעות שלו.

עכשיו גם זה לא.

דביר…

רק שיקום מזה. הוא לא יכול לעשות לו את זה. לא יכול להשאיר אותו לבד.

כמו מתוך ענן של ערפל שמע את הפרמדיק מדבר איתו. "תספור עד עשר, הכל יהיה בסדר".

לספור עד עשר?

משהו קר הרטיב את זרועו, הוא חש דקירה קלה. משהו בתוכו נרגע. הוא פקח את עיניו.

הם הגיעו לבית החולים. כשהיו קרובים כבר הספיק להתקשר להוריו של חברו הטוב. לגמגם משהו. הם הבטיחו שיבואו מהר, שאלו אם הוא בסדר ומה שלום דביר.

הוא ענה שהכל בסדר איתו.

ודביר? הוא לא ידע. גם העדיף שלא לחשוב.


אשמח להערות והארות!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה