התייעצות "אמא אמרה שאתן לכם"

[element]

צהרי שבת, דפיקות בדלת, ילד קטן בן 8 עומד עם עיניים מושפלות ובידו כדור יפה של ברצלונה. 'אמא ביקשה שאתן לבן שלך'. מתנה, לתמיד.

רקע: יום חמישי בערב הילד הזה שבר לילד שלי בן הכמעט 6 צעצוע שחשוב לו. בתור חינוך הוא נאלץ לוותר על חפץ יקר משלו לטובת הילד שלי שנפגע.

האם הייתם לוקחים את הכדור, או אומרים יפה תודה ומשאירים אצל הילד המבויש את הכדור ושולחים את האמא (הנחמדה!) לעשות סדרת חינוך לא על הגב שלכם?

 

[יאן]

אם לקחתם, תשאירו אצלכם כמה ימים ואחר כך תחזירו.

 

[progitm]

חושבת שנכון להחזיר קודם עבור החינוך של הבן שלך
איך הוא נהנה שהחבר שלו מושפל וחסר
לא מרוויחים מזה כלום

זה יכול להיות שיעור טוב לחיים
איך לוותר לחברים
ואיך לא להנות מהצער של השני גם אם לא הכל כלפי היה נכון ממנו

 

[ירושלמער]

אם לקחתם, תשאירו אצלכם כמה ימים ואחר כך תחזירו.

מצטרף, זה גם יחדיר לבן שלכם את ההתחשבות בזולת.

 

[מיכל חגירה]

אני חושבת שזה מאוד חינוכי שהילד ייתן לילד שלך משהו.
וזה גם יכול לפצות את הבן שלך. או לפחות להרגיע וכו
וגם יסדר בניהם את ההדורים...

אבל,
אם נראה לך שהכדור מאוד חשוב ויקר לילד הגדול, אז יש מצב שזה לא יפעל את הפעולה הנכונה, ולהיפך, רק יזיק כי הוא יותר יתעצבן על הילד שלך, שבגללו ויתר על כדור, ובקיצור, זה רק יחמיר.
בכל אופן, הוא ילד.... גם אם צריך ללמוד לקח.

הייתי אומרת שבמצב כזה, לגשת לאמא ולומר לה מה דעתך, ואת מבינה שהיא רוצה את זה למטרת חינוך וגם את חושבת שזה נכון, אבל אולי להחליף חפץ, משחק אחר שפחות קשה לילד לוותר או אפי' מצידי, משחק קטן חדש מהחנות...
הרעיון הוא לפצות את הילד שלך, ושהילד הפוגע יעשה את הדבר הזה, אבל לא ברמה כואבת לו כ"כ!
זו בכל אופן דעתי.

 

[קריאת כיוון]

בס"ד
בעיני הכדור הוא רק סימבול
ובעיקר הזדמנות לשיחה עם הבן שלכם.
כי הוא המרכזי פה בסיפור
רגשות של כעס, נקמה, פחד, אכזבה ותסכול
לגיטימי שידוברו, לא יתנהגו...
וגם, תשובת המשקל ודרכים לסליחה.
המון נחת וס"ד.

 

[מילה בסלע]

לא צוין האם הכדור שווה ערך (מבחינה אוניברסלית-) לצעצוע השבור.

יש כאן כמה היבטים:
א. גזל (ועלה בדעתי הבלתי מלומדת שאולי גם חשש ריבית)
ב. הרגעת הילד ששברו לו
ג. חינוך בן השכנים
ד. חינוך בנכם להתחשבות

א. קודם כל לברר האם הצר שווה בנזק המלך. אם לא- פשוט שצריך לקחת (כדי לא להביך-) ולהחזיר אח"כ להורים.
מרגיש לי גם שהשכנה נבוכה מאוד ממעשיו של בנה ואינה רוצה לקלקל יחסיה עמכם. גם את הרגש הזה חשוב להפיס ולפייס.

ב. שיחה עם הילד הפגוע כמו שפרטה @קריאת כיוון . רק אחרי שהוציא את רגש התסכול ניתן לדבר עימו על התחשבות בזולת ועל סליחה לבן השכנים. זה יכול לקחת יום-יומיים.

ג. אנחנו איננו מופקדים על חינוכו של בן השכנים, ואם אמא שלו אמרה לו להביא לכם כדור קחו אותו בסבר פנים יפות ותנו לילד להתמודד עם הדרך שטוו הוריו לתיקון המעשה.

ד. רק אחרי התיחסות להיבט ב'.

נחת!

 

[BIZZARC- עשירה]

קרה לי מקרה דומה,
אבא שלי פתח את הדלת תוך כדי שאני בוכה בצער רב וביגון קודר על מכונת ממתקים שבורה בעקבות חברה שהתעצבנה על זה שהמכונה לא הביאה לה את הממתק שרצתה....
בדלת עמדה החברה עם בובה ברבי יקרה שאמא אמרה לה לתת לי כתחליף למכונה שנשברה.
אבא שלי קרא לי לדלת ואמר לי בערך ככה: (בכל אופן זוכרת יותר את החוויה מאשר המעשה בדיוק)
תראי איך שרה (בדוי) מצטערת על זה שהיא שברה לך את המכונה, עד שהיא צביאה לך את הבובה היקרה הזו!
'מה את אומרת, הבובה הזו תגרום לך להיות שמחה? היא תחליף למכונת ממתקים?'
כשהמהמתי משהו לא ברור, אבא שלי אמר: אולי את מאוד מצטערת שהיא שברה לך בגלל שזה פוגע, אבל לא צריכה בובה כתחליף? אני מציע ששרה (בדוי) תעשה לך פתק סליחה יפה ותחזרו להיות חברות.
וככה באמת עשינו, (וההורים שלי קנו לי מכונה חדשה... והזכירו לי שדברים מיוחדים שעלולים לגרום לקנאה או סתם דורשים יחס עדין לא מביאים לכיתה ולחברות ומשתמשים בזה רק בבית)

 

[ר גן עדן]

קרה לי מקרה דומה,
אבא שלי פתח את הדלת תוך כדי שאני בוכה בצער רב וביגון קודר על מכונת ממתקים שבורה בעקבות חברה שהתעצבנה על זה שהמכונה לא הביאה לה את הממתק שרצתה....
בדלת עמדה החברה עם בובה ברבי יקרה שאמא אמרה לה לתת לי כתחליף למכונה שנשברה.
אבא שלי קרא לי לדלת ואמר לי בערך ככה: (בכל אופן זוכרת יותר את החוויה מאשר המעשה בדיוק)
תראי איך שרה (בדוי) מצטערת על זה שהיא שברה לך את המכונה, עד שהיא צביאה לך את הבובה היקרה הזו!
'מה את אומרת, הבובה הזו תגרום לך להיות שמחה? היא תחליף למכונת ממתקים?'
כשהמהמתי משהו לא ברור, אבא שלי אמר: אולי את מאוד מצטערת שהיא שברה לך בגלל שזה פוגע, אבל לא צריכה בובה כתחליף? אני מציע ששרה (בדוי) תעשה לך פתק סליחה יפה ותחזרו להיות חברות.
וככה באמת עשינו, (וההורים שלי קנו לי מכונה חדשה... והזכירו לי שדברים מיוחדים שעלולים לגרום לקנאה או סתם דורשים יחס עדין לא מביאים לכיתה ולחברות ומשתמשים בזה רק בבית)

אהבתי את התגובה החכמה! שימי לב כמה שנים אח"כ את זוכרת את זה...

 

[בשעות הפנאי]

סביר שזה נועד לרצות את כבודם האבוד של ההורים...

בכלל, אני לא מצליח למצוא בתהליך הזה של לאנוס את הילד להפרד מחפץ היקר לו מאד, סוג של חינוך.
בעיני זה יותר נקמה וענישה אכזרית מיותרת. בפרט שהוא כלל לא חייב על פי האמת ועל פי ההלכה, להשיב את החפץ.
לעומת זאת, בקשת סליחה מהלב - תוך שמירה על כבודו של הילד המתנצל- יכולה להועיל כפליים.