קורונה למה עשיתם לי את זה? - זעקת הילדים.

מי שמכניס ילד קטן לבידוד לבד שידע שהוא מזיק לו לכל החיים!!! לא בטוח שיהיה דרך חזרה!
כשהבן שלי נזקק לבידוד (בן 10) מובן שכולנו היינו איתו. בחיים בעז"ה לא אשים את בני בודד בבית כלא בייתי!
 
לכו תקראו ספרים על ילדי הקיבוצים!!!
זוועה זו לא מילה!!!
ואנשים היום בגלאי ה 45 + לא מפסקים לדבר על החור שנוצר!
וגם על זה נכון לעורר אבל עדיין בנסיבות, ובצורה שתוארו כאן לאורך האשכול זו קטסטרופה!!!! הורית, חינוכית, נפשית וכו'
אצל ילדי הקיבוצים היתה תקלה בתאוריית ההתקשרות. לא ממש דומה לפה ברוך ה
 
אז תכניסי את כל נשות ישראל כי אישה אחרי ולפני לידה נחשבת בסיכון גבוהה
הכוונה רק לשבועיים שבהם הילדה צריכה להיות בבידוד במקום זה האמא שבסיכון תכנס לבידוד לשבועיים וילדה תוכל להסתובב חופשי
 
הכוונה רק לשבועיים שבהם הילדה צריכה להיות בבידוד במקום זה האמא שבסיכון תכנס לבידוד לשבועיים וילדה תוכל להסתובב חופשי
ואם כל המשפחה תדבק בזכות הילדה מה תעשה האמא ומה יעשו כל בני המשפחה
מספיק עם השטויות
 
אחי הקטן(7) הצריך בידוד
אחותי (15) התנדבה להיות איתו..
זה קל להגיד שכל המשפחה תיכנס לבידוד
קל מאד
לא תמיד זה רלוונטי להשבית 10 נפשות נוספות.
 
זה קל להגיד
נראה לי משפט שאמור לרקוד לפני כל כתיבת תגובה בפרוג בעיקר באשכולות קורונה ולא רק...

כל אחד (גם אני) מאחורי המקלדת שלו, כותב ומשחרר את מה שיש בראשו / בבטנו.
ויש גם מהחשובים דפה שאף מכתיבים לכלל הציבור מה לעשות ומי שלא כמוהם - רוצח במזיד ! רודף ! ועוד ועוד כגודל הפאניקה...
 
ויש גם מהחשובים דפה שאף מכתיבים לכלל הציבור מה לעשות ומי שלא כמוהם - רוצח במזיד ! רודף ! ועוד ועוד כגודל הפאניקה...
מה דעתכם על מי שהדביק את הגננת מפתח תקווה?
אני חושב שהם בעצמם בהתחלה תירצו לעצמם אלף תירוצים שהם חייבים לשלוח את הילד ואין ברירה ולא צריך להחמיר וכו' וכו'. והיום הם לא יסלחו לעצמם כל החיים.

(אני לוקח את זה רק כמשל)
 
מזעזע ומרטיט לב.
הנה עוד אחד:
אבא ואמא! איך עשיתם לי את זה???
כל החיים השקעתם בי, נתתם לי, קניתם לי.
כל החיים אהבתם אותי, נישקתם, חיבקתם, נתתם לי להרגיש הכי יקר לכם בעולם.
כל החיים עשיתם בשבילי הכל, קרעתם בשבילי את הים, חיפיתם, גוננתם, דאגתם.

ופתאום.

למה עזבת אותי, אימא?
למה נטשת אותי בחדר הזה?
למה נתתם לאישה המפלצתית הזו לתפוס לי את הרגל?
איך נתת לזה לקרות, אבא?
איך הסכמת שאני ורק אני, אסבול פה לבדי??

דקירה נוראית! שורפת!.
מחט של עצב וריק.
מחט של בדידות. ונטישה.
מחט של לבד. לבד. לבד.

מאז חלפו כבר שבועיים.
שבועיים שאני מרגיש מצורע, מנודה, שנוא.
שבועיים שאני מרגיש בלתי רצוי.
שבועיים שאני בוכה פה לבדי אל השקט, מרגיש נגוע, מקולקל, חולני.
בטוח שלא רוצים בי יותר.
לא רוצים אותי.
ולא ירצו אותי לעולם.

לא אאמין בכם יותר. אבא ואימא.
את כל ליבכם נתתם לי. את כל כולכם. כל מה שיש לכם. את כל נשמתכם.

עד שביום אחד, ברגע קטן, זנחתם אותי לבד.
לא רוצים להגן, לא רוצים להיות איתי, לא מכירים בי כבן שלכם, כמו שאר הילדים שמחוץ לטיפת חלב הזו.
שוכחים שאני חלק מבשרכם.

אז אני פה לבד.
בצער הנורא הזה.
חנוק מדמעות.
גלמוד בבדידות.
דחוי מאהבה.
פארודיה טובה, משום מה התעלמו ממנה אז אני אומר תודה רבה.
 
אני מעריך שמוסכם על כולם שיש גיל שבו כבר אפשר להשאר מבודד לבד.
ומאידך מוסכם על כולם שיש גיל מידי נמוך שבו אף אחד בעולם לא ישאיר את הילד לבד.

ויש איזור אפור שבו כל אחד לפי המצב המשפחתי שלו יחליט האם להשאיר את הילד לבד, או להכניס אתו עוד ילד (או כמה ילדים) או להכניס אתו הורה, או להכניס את כל המשפחה ביחד.

והכל לפי המצב והחלטת ההורים, ואף אחד לא צריך להתערב ולהזדעזע ממה שהורה אחר עושה לילד שלו, ועדיף שיתמקד במה שקורה אצלו בבית ולא ישפוט אנשים אחרים. אף אחד לא מונה לשופט או לעובד סוציאלי (חוץ ממי שבאמת הוא שופט ועובד סוציאלי אז הוא צריך לעשות את העבודה המוטלת עליו).

בשביל זה יש רווחה בעולם והם מטפלים בילדים שסובלים מההורים שלהם באמת.

וגם יש בזה חשש איסור דאורייתא של "בצדק תשפוט עמיתך" ו"חושד בכשרים".

הנזק שנגרם להורים ולילדים שלהם מהשיפוטיות של הסביבה הוא הרבה יותר גדול מרוב ה"נזקים" שההורים ה"מזניחים האלו" יכולים לגרום לילדים שלהם (שרובם בכלל לא ידעו שהם מוזנחים עד שהם לא שמעו את זה מהשכנה).

סליחה מראש אם זה מידי חזק. אני סובל משיפוטיות סביבתית מידי פעם ולכן זה בדם שלי.
בתודה מראש
 
תקופת הבידוד הזו לא פשוטה לשום צד,
כשיש משפחה קטנה יותר ,אז הרבה יותר קל להכניס את כולם,אבל במשפחה גדולה,זה לא פשוט בכלל בכלל!!!
וסתם שיתוף,
כשהבת(10)הייתה צריכה להיכנס לבידוד, ביום רביעי אחרי ששהתה ליד חולה מאומת. התלבטנו רבות,נותר לה 9 ימים(מאז שנחשפה)
ובת נוספת הסכימה להיכנס איתה כדי להקל עליה..
כששאלנו בעצת רב מה לעשות,הוא אמר שהבת לבדה תנסה להחזיק מעמד 3 ימים בבידוד,ואז מערב שבת לתת לה לצאת למרחב הביתי עם מסכה,כי הסבירות שמשהו התפתח 9 ימים אחרי חשיפה לחולה מאומת.הסיכוי קלוש ביותר,
אבל הנזק הנפשי שיגרם לילדה משהיה בבידוד עד תום 14 יום,הוא עצום.

וכך נהגנו,היא באמת התמודדה ,דיברה הרבה עם חברה שגם היייתה בבידוד,פיצינו אותה ופינקנו אותה,היו רגעים קלים וגם פחות.
וב"ה היא גם יצאה שלילית..
בבקשה אל תשפטו,תמיד הכי נכון להוועץ עם דמות סמכותית שתדע לכוון כל משפחה לגופה.
להכניס 9 נפשות לבידוד בגלל ספק כלשהוא,זה קשה. אז תבינו גם את הצדדים שלא נוהגים כמו שאתם חושבים לנכון
 
מי שמכניס ילד קטן לבידוד לבד שידע שהוא מזיק לו לכל החיים!!! לא בטוח שיהיה דרך חזרה!
כשהבן שלי נזקק לבידוד (בן 10) מובן שכולנו היינו איתו. בחיים בעז"ה לא אשים את בני בודד בבית כלא בייתי!
למה?
מכירה ילד בגיל דומה שנמצא בחדר מרכזי בבית, הפתח מכוסה במפת שולחן שקופה.
הילד מוצף בתעסוקה, הוא חלק בלתי נפרד מהפעילות בבית ונמצא במרכז תשומת הלב של כולם. בחלק מהזמן הוא מתייחס לכך כפינוק (ובחלק מהזמן לא - וזה בסדר גמור, הוא יכול גם להשתעמם ואפילו להיות מתוסכל קצת. כל עוד זה במידה מתאימה לא חושבת שיש נזק לכל החיים.)
 
מה דעתכם על מי שהדביק את הגננת מפתח תקווה?
אני חושב שהם בעצמם בהתחלה תירצו לעצמם אלף תירוצים שהם חייבים לשלוח את הילד ואין ברירה ולא צריך להחמיר וכו' וכו'. והיום הם לא יסלחו לעצמם כל החיים.

(אני לוקח את זה רק כמשל)
דעתי שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד מנהל את העולם כמו תמיד גם בקורונה ולא אני ולא אתה יודעים מה היה שם, ולא לכל קונספרציה כזו או אחרת מבית היוצר של אתר כיכר השבת (הם היו הראשונים...) אני אמור להאמין, נאמנים עליי באותה מידה עשרות הורי ילדות הגן שטענו מעל כל במה (כשהסכימו לתת להם במה) שהם פעלו ע"פ הוראות משרד הבריאות אבל מה לעשות שההאשמה תמיד מצטיירת טוב יותר למרות שהגננת ע"ה כתבה שאינה מאשימה אף אחד.

עריכה:
היהדות בכלל והיהדות החרדית בפרט תמיד התנהלה בקוטביות הללו אומרים כך והללו אומריך הכי רחוק מכך, בסופו של דבר מי שנשארו יהודים יראי השם הם אלו שבחרו בדרך האמצע, הטקסט אמנם שלי אבל הרעיון הוא מדברי הרמב"ם בהל' מידות - שאדם יבחר בדרך הממוצע.
 
נערך לאחרונה ב:
דעתי שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד מנהל את העולם כמו תמיד גם בקורונה ולא אני ולא אתה יודעים מה היה שם, ולא לכל קונספרציה כזו או אחרת מבית היוצר של אתר כיכר השבת (הם הי הראשונים...) אני אמור להאמין, נאמנים עליי באותה מידה עשרות הורי ילדות הגן שטענו מעל כל במה (כשהסכימו לתת להם במה) שהם פעלו ע"פ הוראות משרד הבריאות אבל מה לעשות שההאשמה תמיד מצטיירת טוב יותר למרות שהגננת ע"ה כתבה שאינה מאשימה אף אחד.
הבאתי את זה כמשל.

הרי זה יכול לקרות לכל אחד. אז בא נגיד שבסיפור בפתח תקווה זה לא היה ככה.
אבל נסכים שהפרת הוראות משרד הבריאות יכולה לגרום לאדם אחר למות?
 
הכוונה רק לשבועיים שבהם הילדה צריכה להיות בבידוד במקום זה האמא שבסיכון תכנס לבידוד לשבועיים וילדה תוכל להסתובב חופשי
הבידוד הוא רק שבועיים, לא הנזק.
על אותו משקל: ילד שעבר פגיעה, תגידי: זה היה רק 10 דקות...
 
אני מכירה אישית סיפור שהזדעזתי ממנו...
שכנים שלי בקומה שלי האמא נחשפה בעבודה לחולה + 2 ילדים גדולים
האבא והתינוק לא
האמא ושתי הילדים נכנסו לבידוד ושמו ניילון שקוף ביניהם
והאבא והתינוק לא :eek:
התינוק כל הזמן ראה את אמא שלו ולא יכל לגשת עליה .... עד הבית שלי שמעתי את הצרחות והבכיות שלו זה פשוט קרע לי את הנשמה:(
הוא רוב היום בכה....
וכמה שניסיתי להסביר לאמא שגם הוא יכנס לבידוד היא לא הבינה את זה...
אמרתי לה תשלחי אותו למישהו שלפחות לא יראה אותך כל היום ויהיה כזה מבולבל...
אין שום דבר( בעלה ... שיהיה בריא..)
בסוף אחרי שהם יצאו מהסגר לקח לילד בערך חודש להתאושש...!!!
הוא בכה כל היום הגיב מוזר ..
אבל אני בטוחה שלכל החיים נשאר לו צלקת...
והלוואי שאני טועה:(
 
אבל נסכים שהפרת הוראות משרד הבריאות יכולה לגרום לאדם אחר למות?
אני מסכים שכל מי שמפר את הוראות רבותיו לא יכול לצאת לרחוב עם מצפון רגוע, ואני יודע שכל מי שמקיים את הוראות רבותיו למרות שאני כמקיים הוראות רבותיי סובר אחרת - ראוי לכל שבח, כמובן שאם אני חושש מוטלת עליי בלבד החובה להישמר ואין לי שום סמכות א.להטיל ספק בדברי רבותיו. ב.לזלזל בו או לכנות בכל שם גנאי בגלל שרבותיו סוברים אחרת מרבותיי / ממשרד הבריאות.

ואף ניק בפרוג לא יכול למדוד את גדלות הרבנים - זה סתם רבנים, זה קהילה מטומטמת.

נראה לי שיש ניקים שיכולים לשיר בשולחן שבת - הרב שלנו חברה'מן הוא חושב כמו שאני רוצה שכולם יחשבו טליילייליי.
 
אני מסכים שכל מי שמפר את הוראות רבותיו לא יכול לצאת לרחוב עם מצפון רגוע, ואני יודע שכל מי שמקיים את הוראות רבותיו למרות שאני כמקיים הוראות רבותיי סובר אחרת - ראוי לכל שבח, כמובן שאם אני חושש מוטלת עליי בלבד החובה להישמר ואין לי שום סמכות א.להטיל ספק בדברי רבותיו. ב.לזלזל בו או לכנות בכל שם גנאי בגלל שרבותיו סוברים אחרת מרבותיי / ממשרד הבריאות.

ואף ניק בפרוג לא יכול למדוד את גדלות הרבנים - זה סתם רבנים, זה קהילה מטומטמת.

נראה לי שיש ניקים שיכולים לשיר שולחן שבת - הרב שלנו חברה'מן הוא חושב כמו שאני רוצה שכולם יחשבו טליילייליי.
עדיף לשתוק
ושמישהו כבר יסגור את הפורום הזה שלא זורם למקומות טובים
מי שצריך להבין הבין ודי לנאמר
 
עדיף לשתוק
ושמישהו כבר יסגור את הפורום הזה שלא זורם למקומות טובים
מי שצריך להבין הבין ודי לנאמר
למה לסגור ?
אנחנו אמונים על דעת תורה ב 100% יש הנוהגים כשיטת הרמ"א ויש הנוהגים כשיטת הבית יוסף, הייתכן לזלזל או לסתם פיות אלו הנוהגים כדעת הבית יוסף בגלל שאני נוהג כדעת הרמ"א ?
תסבירו מה המצב הזה שונה ? אל תסתתרו מאחור בקשות לסגירת האשכול.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה