קורונה למה אף אחד לא אומר כלום?

  • הוסף לסימניות
  • #1
משהו לא ברור בכלל, בכלל...

ההדבקה כרגע לא ממש עולה בימים האחרונים
נשארת, אולי אפילו קצת יורדת.
מקדם ההדבקה נמוך יותר, גם מספר הנדבקים, (גם מספר הבדיקות...)
בכל מקרה, האיומים על סגר בסופ"ש וסגירת בתי הספר של החופש הגדול התנדפו להם עם הרוח, אבל לא רק הם.

ההחלטות על סגירת מסעדות, חדרי כושר, קניונים וכו' נעלמו תחת הלחץ הציבורי שנוצר,
גם מקומות בילוי פתוחים בתנאים מסויימים,
בקיצור - בינתיים מרגיש שכמעט הכל פתוח, ואם לא - יש מי שידאג ללחוץ במקומות הנכונים.

ובל נשכח את תמצית הזכות הדמוקרטית במדינה, ההפגנות המפוארות של הקבוצות השונות שמתרחשות כבר שבועיים,
בצפיפות, בלי שמירה על מרחק, כמעט בלי הגבלות, ואין פוצה פה ומצפצף---

וגם אין את העליה המטורפת בכמות הנדבקים כמו שניבאו שתהיה.

בראיון ברדיו נשאל פרופסור חגי לוין איך זה ייתכן, והשיב שזה מכיוון שההפגנות נעשות בחוץ, באוויר הפתוח, ושם אין כל כך הדבקה...

אז איך התחום היחיד כמעט שעדיין סגור ומוגבל בלי פרופורציה לתחומים האחרים הוא תחום השמחות?

איך חתונות

בחוץ!!!

עדיין מוגבלות ל20 איש???

ואף אחד לא אומר כלום, לא שומעים אפילו דין ודברים בנושא...

עוד פחות משבוע חוזרת עונת השמחות, ובינתיים בתנאים הנוכחיים.
על מה ולמה??

אפשרו לנו לקיים שמחות באוויר הפתוח, תוך הקפדה על שמירת מרחק ומסיכות, עם כמות אורחים שמתאימה לשטח האירוע!
שוב, באוויר הפתוח שם אין כל כך הדבקה!

חייבים שמישהו בעל השפעה ירים את הכפפה ויביא את הנושא הזה לדיון,
שיעורר קצת לחץ ציבורי גם בנושא הזה, שחשוב לנו!

ואם כבר, למי יש מספר של ישי כהן מכיכר השבת \ אבי מימרן \ כל אחד שיכול לעזור להביא את הנושא לשיח הציבורי ולהפעיל קצת לחץ?
נשמח מאוד לקבל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
גם הספורט והתרבות סגור!!
הרעיון שאלו מקומות שהשהות בהם, ואופי האירוע כמעט לא מאפשר שמירה!!
ריקודים, אכילה, ובספורט גם אותו רעיון ישיבה קבוצתית, אכילה משותפת ושירה בקול ובצוותא
כך נראה לי באופן אישי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ההדבקה כרגע לא ממש עולה בימים האחרונים
נשארת, אולי אפילו קצת יורדת.
מקדם ההדבקה נמוך יותר, גם מספר הנדבקים, (גם מספר הבדיקות...)
בכל מקרה, האיומים על סגר בסופ"ש וסגירת בתי הספר של החופש הגדול התנדפו להם עם הרוח, אבל לא רק הם.
אז איך למען ה', התחום היחיד כמעט שעדיין סגור ומוגבל בלי פרופורציה לתחומים האחרים הוא תחום השמחות?

איך חתונות

אתה עונה לעצמך.
שלושת השבועות.
ככל שמתרחקים מהחתונות, הגל מתאזן.

הוכח שהחתונות הן אירוע המוני שלא ממש אפשר לשמור בו על הכללים.

חודש וחצי של לימודים והדבקות במערכת החינוך לא העלו את רמת החולים קשה והמונשמים כמו שעונת החתונות העלתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אין ספק שנצרכות הגבלות,
אבל עריכת שמחה, בחצר גדולה ומרווחת, עם אנשים שישמרו מרחק זה מזה, עם ישיבה לצד המשפחה הגרעינית בזמן האוכל...
לא נראה לי מדבק יותר מהפגנה של אלפים צפופים זה לזה?

כרגע מותר 20 איש במקום פתוח, לא משנה איזה גודל מקום פתוח,
למה לא לאפשר אנשים לפי גודל המקום הפתוח? כמו בעסקים?
הרי תסכימו איתי שזה לא אותו דבר 20 איש בחצר ביתי ו20 איש בשטח ענק שהוסב לעריכת שמחות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
למרבה הצער השמחות הינן מקור הדבקה רציני מאד.
לגמרי!!!
אפילו ראש ממשלתינו אמר שזאת היתה טעות לפתוח את האירועים ל250 איש.
אנחנו כרגע במצב לא טוב (בלשון המעטה) בגלל השמחות והאירועים :(
חייבים להשאירם במתכונת הנוכחית!!!
במיוחד שלמרבה הצער לא שומרים על הנחיות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ב 13.07.2020
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, אמר כי אירועים, ובמיוחד חתונות גדולות, היו מוקדי הדבקה מאוד גדולים. לדבריו, "ביישובים שונים הכל התחיל מאירוע אחד, כמו בדימונה או ביישובים הבדואים בנגב ובלוד, ההתפרצות החלה בגני אירועים שלא הקפידו על הכללים וגם במקומות שהקפידו על הכללים והייתה בהם קבוצה גדולה.

זה באמת מצער אבל מה לעשות אולמות הארועים היו אחד המוקדים הכי חמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני לא מבינה למה הולכים לפתוח את הנופשים החופים הבילויים הקטסטרופה כבר חוגגת לא מספיק להם.?
מה יקרה אם חופש אחד לא יהיו בילויים אף אחד לא יטמוטט מזה ...חוץ מהכלכלה כמובן אבל השאלה אם זה השיקול ?
אני הייתי עם בעלי בהדסה מה שהולך שם זה קטסטרופה
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
פה קבור הכלב...
כמו שכבר כתבו,
בזכות האיסור לקיים אירועים מיום שלישי 07/07
יש התמתנות בהדבקות.
מפחיד מה יקרה פה ביום שיחזרו לעשות אירועים.
גם עכשיו יש המון חולים חדשים,
זה עוד לא ירד אפילו ל3 ספרות...

וכנראה שההפגנות לא כאלה צפופות כמו שאנשים מתוכנו מנסים לצייר את זה כדי לפתח את תחושת האפליה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אין ספק שנצרכות הגבלות,
אבל עריכת שמחה, בחצר גדולה ומרווחת, עם אנשים שישמרו מרחק זה מזה, עם ישיבה לצד המשפחה הגרעינית בזמן האוכל...
לא נראה לי מדבק יותר מהפגנה של אלפים צפופים זה לזה?

כרגע מותר 20 איש במקום פתוח, לא משנה איזה גודל מקום פתוח,
למה לא לאפשר אנשים לפי גודל המקום הפתוח? כמו בעסקים?
הרי תסכימו איתי שזה לא אותו דבר 20 איש בחצר ביתי ו20 איש בשטח ענק שהוסב לעריכת שמחות...
גם בבתי כנסת אותו סיפור.
פשוט אין לאנשים בממשלה כח לזה.
אם היו רוצים היו ברגע מחוקקים חוק על כמות האנשים לפי מטראז.
תכל'ס, כנראה שיש שם דברים יותר דחופים בממשלה:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
בוודאי שחתונות יכולות להיות מקור הדבקה רציני עם לא שומרים על הכללים,
כמו הפגנות,

אבל העובדה מוכיחה שכשמדובר באירועים בחוץ ההדבקה היא הרבה פחות.

הפתיחה של חתונות ל250 איש באולם הביאה לעליה ברמת התחלואה, יחד עם עוד פציחה של הרבה דברים שנעשתה בצורה לא מבוקרת, לא הדרגתית, לא הגיונית בכלל.

גם אני חשבתי שהפתיחה המהירה תהיה בעוכרינו, ושהיה עדיף לפתוח פחות, ולאט יותר.
מסתבר זזה היה נכון ולכן הגענו לאן שהגענו.

אבל פתיחה של אירועים רק באוויר הפתוח, לנניח 100 איש, עם מינוי נאמן קורונה, עם ביקורת של שוטרים באולמות, לא אמורה לעשות יותר נזק מהפגנות המוניות,
ולא חשובה פחות מפתיחת חדרי כושר, מסעדות ומקומות בילוי.

הלא כן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
החתונה האחרונה שהתקיימה אצלינו במשפחה
נקראת בפינו "חתונת הקורונה"
למרות שמירת כל ההנחיות, נדבקו המון המון אנשים.
ההבדל בין חתונה להפגנה הוא שיושבים ומדברים תוך כדי שאוכלים וכד'
ואז הרי מותר להוריד מסיכה...
במאמר מוסגר אף אחד לא יכול לדעת כמה ממשתתפי ההפגנה
מפגינים גם עכשיו בזה שהם לא נבדקים הגם שהם מתוסמנים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
גם בבתי כנסת אותו סיפור.
פשוט אין לאנשים בממשלה כח לזה.
אם היו רוצים היו ברגע מחוקקים חוק על כמות האנשים לפי מטראז.
תכל'ס, כנראה שיש שם דברים יותר דחופים בממשלה:(
נכון,
חרדים לא מפגינים,
נציגנו בכנסת לא מפעילים לחץ

אז למה כן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בלתק
מה ההשוואה בין השתתפות משותפת ושהות של שעות לבין הפגנה שאמנם נוגעים אחד בשני אבל כל שניה עוברים מאחד לשני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה