בקשה לתשומת לב רוכבי האופניים החשמליים (והרגילים)!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
סליחה מראש על האריכות...


לפי החוק אסור לרכב באופניים על המדרכה.
לאחרונה הגבירו את האכיפה על כך.

(במאמר מוסגר:
בעיניי רכיבה באופניים בכביש היא מסוכנת מאוד.
הרי אין לאופניים, גם החשמליים, את הנתונים המלאים של המכוניות.
אין פה שוויון. ויכולות לצאת מזה תקלות רבות ה''י.
ואם ח''ו יש איזו היתקלות בין כלי רכב לאופניים התוצאה עלולה להיות חמורה מאוד.
סתם כך בנסיעה עירונית יש יותר בלימות פתע וכו' ויש סיכון גבוה יותר להתנגשויות (קלות), שכשהן קורות בין כלי רכב בד''כ אין שום סכנה, אבל בין רכב לאופניים זה ממש שונה. הן מצד זה שהרוכב חשוף לחלוטין ללא שום הגנה, והן מצד זה שאין לו שום יציבות מצד האופניים עצמם.
כל פעם שאני רואה אוטובוס שועט (50 -70 קמ''ש) מטר מאחורי רוכב אופניים, אני פשוט לא מסוגל להסתכל... ברקס אחד, האטה אחת, טעות אחת... ה' ישמור.
אז איפה כן לנסוע??
לא יודע. לכן הפסקתי עם זה כמעט לחלוטין.)

אני לא בא לדבר כאן עם רוכבי האופניים שלא שומרים על חוקי התנועה הבסיסיים ביותר.
רמזורים, עקיפות וכו'. אין לי מה לומר להם.

(אני בעצמי, לפני כמה שבועות, חציתי את צומת רמות (באור ירוק כמובן) במעבר החציה שסמוך לתחנת אוטובוס לכיוון רמות, אל הצד השני, ובחלק השני של המעבר חציה הגיעו שלושה רוכבי אופניים וחתכו את הצומת בטיסה מכיוון רמות, בנסיעה על השוליים ליד כל האוטובוסים והרכבים שחיכו שם ברמזור האדום.
אם הם היו מגיעים שלש שניות אח''כ כשעברתי שם... לא בטוח שהייתי יכול לכתוב את ההודעה הזו..)

אחרי כל ההקדמות האלו... זה מה שכן רציתי להגיד.

זה ברור שאם הנסיעה בכביש מסוכנת לרוכב האופניים, הנסיעה במדרכה מסוכנת פי כמה להולך הרגל.
והרי זו הסיבה היחידה של אלו שנוסעים במדרכה, שהם מפחדים מהמכונית בכביש...
מה עם הולכי הרגל? לאיפה הם יברחו ממך? איפה הם ילכו? בכביש?

אבל אם על אף כל זה אתה עדיין נוסע על המדרכה, אנא ממך! לפחות על דבר אחד תקפיד בכל מצב!

כל נהג הגון מאותת לפני מעבר נתיב בכביש.
בארץ פחות מקפידים על זה מאשר בחו''ל, אבל עדיין.
גם הנהגים המופרעים ביותר (אבל שיודעים מה זה כביש) מסתכלים במראה לפני מעבר נתיב, ואם הם רואים מישהו שעומד לעבור בנתיב הזה עכשיו, הם לפחות מאותתים לו.

בשונה מכך, להולכי הרגל יש הרגל לזוז מדי פעם לצדדים (''לעבור נתיב'') ללא שום התראה מראש.
הולך לו ההלך לבדו בלילה, ומאחוריו דוהר רוכב האופניים. לרוכב יש חוש נהיגה מפותח, ותוך כדי דהירה הוא מחשב באוטומט שיש לו מקום לעבור ב''נתיב'' הריק הצמוד להולך הרגל. רבע שנייה לפני שהוא חולף לידו - עבר הולך הרגל משום מה ל''נתיב'' שלשמאלו. ברגע אחד, בלי להסתכל במראה ובלי לאותת... בום!!!

בקיצור. גם אם החלטת משום מה כן לנסוע על המדרכה, לפחות על זה תקפיד בכל מצב.
כשאתה עובר ליד הולך רגל, תאט, ותקח כמה ''נתיבים'' הצידה.
זה ענין של חיים ומוות כפשוטו!! אנא!!!


ולנו, הולכי הרגל, יש גם מה ללמוד מזה.
הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות בסיטואציה הזו, שאנחנו חושבים שמגיע מאחורינו אחד מהמיני אופנועים האלו... (לא כל כך מיני למען האמת... גלגלים ברוחב אימתני...)
-זה פשוט מאוד לא להילחץ ולא להיכנס לפאניקה, ולהישאר בדיוק באותו מקום. לא לזוז בפתאומיות ולא לעבור נתיבים... כי יתכן מאוד שהוא בונה על הסנטימטרים הפנויים שהוא רואה כרגע לידכם על המדרכה. אז לטובתכם! אל תכנסו לו ל''נתיב''...
 

קבצים מצורפים

  • images.jpeg
    images.jpeg
    KB 7.3 · צפיות: 18
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
(אני בעצמי, לפני כמה שבועות, חציתי את צומת רמות (באור ירוק כמובן) במעבר החציה שסמוך לתחנת אוטובוס לכיוון רמות, אל הצד השני, ובחלק השני של המעבר חציה הגיעו שלושה רוכבי אופניים וחתכו את הצומת בטיסה מכיוון רמות, בנסיעה על השוליים ליד כל האוטובוסים והרכבים שחיכו שם ברמזור האדום.
אם הם היו עוברים שלש שניות אח''כ כשעברתי שם... ההודעה הזו כנראה לא היתה נכתבת...)
בן דוד שלי בדיוק באותו מקום נסע על אופניים, התנגשה בו מונית והבנאדם שבר שתי ידיים....
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני מכיר אישה מבוגרת שטייס חשמלי שייט לידה להנאתו והיא מהבהלה קפצה אחורה בבהלה ונפלה ולקח לה הרבה זמן להתאושש והטייס אפיל לא יודע שהוא עולל את זה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות
שלום רב.
היה לי רכב בעיר מודיעין עילית שהיה ללא טסט וללא רשיון רכב.
מכיון שלא ידעתי מה לעשות איתו, ומאידך לא רציתי לתפוס מקומות חניה העברתי אותו למקום שומם קצת, וכך שהה שם מספר חודשים.

לפני תקופה מתקשר אליי אדם שמבקש שאזיז את הרכב, במהלך השיחה אני מבין שהרכב נמצא על מדרכה (ולא על מקום החניה שבו החנתי את הרכב) כששאלתי אותו מהיכן יש לו את מספרי ענה, שקיבל מהמשטרה.
אני הייתי בהלם כששמעתי שהרכב על המדרכה , מה שאומר שהרכב נפרץ!
הגעתי במיידית לשטח, וגיליתי רכב שהחלון האחורי מנופץ, וכן הורידו לו את 2 הגלגלים מצד אחד.
עם התראה על הרכב שאם אני לא יזיז אותו העירייה תגרור את הרכב.
מיד התקשרתי לקונה רכבים שכאלו, ואכן הוא הגיע ולקח את הרכב (בהתחלה אפילו לא הסכים לשלם על הרכב במצב שהוא היה.

לפני כחודשיים קיבלתי דו"ח מעיריית מודיעין עילית על כך שהרכב היה לללא רשיון ואני מצטט
תשנ"ב1992- לא יחנה ולא יעמיד אדם בדרך רכב המוצע למכירה או רכב
שרשיונו פקע..

כעת עד עכשיו לא קיבלתי שום דוח על הרכב, ורק בגלל שהוא נפרץ והיה על המדרכה הם נתנו את הדוח הזה בסך 100 שקלים ...
ערערתי על הדוח בעירייה, וכתבתיע להם את כל הסיפור שהרכב נפרץ
הלילה מוצ"ש - בשעה 19:24 אני מקבל את תגובת נציגת היועצת המשפטית לממשלה

אנו מודים לך על פנייתך ומקדישים לכל פנייה את מלוא תשומת הלב ומשתדלים לתת מענה במהירות האפשרית.
במענה לפנייתך שבנדון הריני להשיבך את הדברים שלהלן:
.1 לחובתך נרשמה ברירת המשפט בכתובת הידועה כ רש"י 0 ביום 11/05/2025 וזאת בניגוד לסעיף בתחום עיריית מודיעין עלית
עברת על תקנה 22 לתקנות התעבורה (יהודה ושומרון) תשנ"ב1992- לא יחנה ולא יעמיד אדם בדרך רכב המוצע למכירה או רכב
שרשיונו פקע..
.2 הטענות המועלות בבקשתך שבנדון אינן מהוות עילה במסגרת הוראות הדין, המצדיקות את ביטול ברירת המשפט.
.3 אשר על כן, מתוקף סמכותי כנציגת היועצת המשפטית לממשלה, ולאחר שבחנתי בעיון רב את בקשתך, החלטתי כי יש
לדחותה. לא יחנה ולא יעמיד אדם בדרך רכב המוצע למכירה או רכב שרשיונו פקע
(תקנה 73 לתקנות התעבורה)..
.4 לתשומת ליבך, בהתאם להוראות החוק לא ניתן לערער על החלטת התובעת פעם נוספת.
.5 מצורף שובר תשלום אותו ניתן לשלם עד למועד התשלום המצוין בו.לחילופין באפשרותך להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום
מיום קבלת מכתב זה.

עיריית מודיעין עלית

מה אפשר לעשות????

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה