שיר חוזר בשאלה

[@Simcha]

תָּיו שִׁין עַיִן הֵא

לְפָנַי, פִּנְקָס וְכוֹס תֶּה

מְחַשֵּׁב יְצָרִים וַחֲטָאוֹת

מַאֲשִׁים קְשָׁיִים וּתְלָאוֹת

נִזְכַּר בַּפַּעַם הַהִיא

אֵיךְ כָּשַׁלְתִּי בִּלְשׁוֹנִי

חוֹשֵׁב, כֵּיצַד קָרָה,

שֶׁאֲנִי אֲדַבֵּר סָרָה?

לְאַחַר פִּשְׁפּוּשׁ מַסִּיק

לְבַד לֹא אַצְלִיחַ לְהַפְסִיק

אַתְמִיד בְּלִמּוּד הֲלָכוֹת

כָּךְ אֲשַׁפֵּר אֳרָחוֹת.


תָּיו שִׁין עַיִן וָאו

מֵצִיץ בַּפִּנְקָס הַצְּהַבְהַב

מוּל פָּנַי עוֹלָה, מִזְדַּקֶּרֶת

קַבָּלָה כְּעוּסָה וּמְבַקֶּרֶת

נְצֹר פִּיךָ לֹא הִתְמַדְתָּ

גַּם הֲלָכוֹת לֹא לָמַדְתָּ

מְבוּכָתִי רַבָּה עַד מְאוֹד

אוֹמֵר לְעַצְמִי, לֹא עוֹד

הָעַצְלוּת הִיא הַבְּעָיָה

מְקַבַּעַת אוֹתִי בְּהַשְׁהָיָה

אֶלָּחֵם בַּיֵּצֶר בְּכָל הַכֹּחַ

יָכוֹל מִמֶּנִּי חִישׁ לִשְׁכֹּחַ


תָּיו שִׁין עַיִן זַיִן

מֵצִיץ הַפַּעַם בְּזָוִית הָעַיִן

עָמֹק בַּלֵּב חָשׁ דְּקִירָה

פּוֹשֵׁעַ אֲנִי אַף בְּלִי סְקִירָה

לַמְרוֹת הַהַבְטָחָה הַנֶּחֱרֶצֶת

הָעַצְלוּת שׁוֹכֶנֶת, רוֹבֶצֶת

לְבַסּוֹף חוֹדֶרֶת הַהֲבָנָה

הַכֹּל מַתְחִיל מֵהַשֵּׁנָה

אֶכָּנֵס לַמִּטָּה בַּזְּמַן

אֶצָּמֵד לַשָּׁעוֹן הַנֶּאֱמָן

לֵךְ אֶל הַנְּמָלָה, עָצֵל

אֶלְמַד, אֶת הַזְּמַן לְנַצֵּל


תָּיו שִׁין עַיִן חֵית

עֲדַיִן עָמֹק בְּתוֹךְ הַחֵטְא

יָשֵׁן וְקָם בְּלִי חֶשְׁבּוֹן

כְּבָר לֹא נִגְעָל מֵהַסַּבּוֹן

עוֹד עָווֹן וְעוֹד עֲבֵרָה

קְצָת מִרְמָה, גַּם לָשׁוֹן הָרַע

צָרִיךְ לְהַשְׁלִיט מֹחַ עַל לֵב

בֵּינֵיהֶם אֶפְשָׁר לְשַׁלֵּב

אֶל תּוֹךְ עַצְמִי אֶתְבּוֹנֵן

לְיוֹם מוֹתִי אֶתְכּוֹנֵן

אֶקְרָא בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר

גַּם בַּגְּמָרָא, שֶׁלֹּא יֶחְסַר


תָּיו שִׁין עַיִן טֵית

מִתְבַּיֵּשׁ אֶת עַצְמִי לְצַטֵּט

לֹא מוּסָר וְלֹא הִתְבּוֹנְנוּת

אַךְ חִישׁ נִכְנַס לְהִתְגּוֹנְנוּת

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת

מָה עוֹד נִתָּן לְנַסּוֹת

בִּיכוֹלוֹתַי כְּלָל לֹא בָּטוּחַ

הַחֶבֶל כְּבָר מִדַּי מָתוּחַ

מַחֲלִיט הַפַּעַם לִבְחֹר בְּקָטָן

כָּךְ אַצְלִיחַ לְנַצֵּחַ אֶת הַשָּׂטָן

חָמֵשׁ דַּקּוֹת בְּיוֹם, לְשׁוֹנִי אֶנְצֹר

סוֹף סוֹף קְצָת פֵּרוֹת אֶקְצֹר


תָּיו שִׁין פֵּא

כּוֹבֵשׁ פָּנַי בְּכוֹס הַקָּפֶה

שׁוּב וָשׁוּב בַּפִּנְקָס מְעַלְעֵל

כִּשָּׁלוֹן כָּזֶה מִי מִלֵּל

אָז אֵיךְ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה?​

 

[יאן]

מתוק מדבש!
רק שורה זו לא ירדתי לסוף דעתה:

כְּבָר לֹא נִגְעָל מֵהַסַּבּוֹן

או שהוא שטף את הפה בסבון אחרי כל לשון הרע?

 

[@Simcha]

מתוק מדבש!

תודה רבה!

או שהוא שטף את הפה בסבון אחרי כל לשון הרע?

ירדת לסוף דעתי!

 

[הנף מקלדת]

אהבתי!
האם מקור ההשראה, השיר 'כתר מלוכה' של ריבו?

קליל, ופוגע בול.

 

[@Simcha]

אהבתי!

תודה רבה!

האם מקור ההשראה, השיר 'כתר מלוכה' של ריבו?

בשעתו, כאשר השיר יצא, תהיתי בקנאה מתי יבוא יום ואף אני אשורר בפשטות גאונית.. נו, מתי באמת?
כאשר ישבתי לכתוב את השיר הנ"ל אני לא חושב שמילותיו של ישי ריבו עמדו לנגד עיני, אך יתכן מאוד והם יושבים בירכתי המוח מזה כמה חודשים וממתינים להגיח.

 

[שוקולד מריר]

קטע מוצלח!
חרוזים שעושים חשק לקרוא שוב ושוב!
אמיתי ונוקב.

 

[+shira]

איזה יופי, ואיזו כותרת...

אָז אֵיךְ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה?

אולי בדיוק ככה. עם שאלה.

 

[מוריופ]

עצוב ונכון...
אין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם. ומשם, בענווה מתחיל מחדש.