אני איבדתי את האמון ביום של הסגר הראשון שנעשה ללא שום קריטריון מלבד השתייכות מגזרית.
האם הכוונה לסגר בבני ברק בגל הראשון?
כזכור לי אחוזי החיוביים אז בבני ברק היו גבוהים משמעותית מאוד ביחס לערים אחרות.
כמדומני גם ליצמן חשב בתחילה שנכון לעשות סגר במצב כזה. יותר מאוחר הוא חזר בו והתנצל - או משהו כזה.
לא כי האחוזים פתאום השתנו רטרואקטיבית. אלא מסיבות אחרות.
המחשבה שלי , שחלק (מדגישה
חלק) מהתחושה של האפליה היתה לא בגלל המציאות, שרבים לא הבינו אותה ולא ידעו את הנתונים ואיך לחשב -
אלא בגלל כתבים אחדים בעיתונות שלנו ועוד אנשים בעלי השפעה, שזעקו מרות על אפליה וקוממו את הציבור, בלי להבין קודם מה קורה בשטח.
חלק מהכתבות שקראתי אז, היו מנותקןת מהמציאות. מבוססות על נתונים לא מייצגים. והם צעקו והתקוממו בגלל סיבה אחת ויחידה: שיש עלינו סגר! לא משנה למה ומי ומה.
חבל שהם לא פנו לאנשים משלנו הגונים ואובייקטיביים, שיש להם ידע מקיף יותר, והיו מבררים את הנושא בצורה מקיפה לפני שמעלים דברים לציבור.
במקום לקומם את הציבור גם על אותם דברים שנעשו לפי כל היגיון רפואי, היו עושים להפך. מסבירים בטוב טעם את הנתונים, למה זה ככה, ומה אפשר לעשות כדי למנוע זאת וכו'.
מרגיעים במקום להתסיס. מעודדים לשמור במקום להפך.
ומשאירים את המלחמות רק לדברים המעוותים באמת!
מדברים הרבה על הסברה. חלק מכתבים במשך תקופה לא מעטה - בגדו בתפקידם.
לא למדו כמעט את הנושא, והביאו מתחילה נתונים ומסקנות, שהרמה שלהם היתה פשוט מביישת, כדי להוכיח שיש אפליה.
מדגישה: לא כולם. בהחלט שלא. והיו גם הבדלים בין עיתונים שונים.
אבל מספיק קצת - כדי לקלקל הרבה.
ברגע שזה היה נעשה נכון, היו יכולים במקביל להתייחס בענייניות ובתקיפות אל אותם חלקים שבאמת לא היו נכונים והוגנים כלפינו.
ייתכן שאז היו גם מצד השלטונות מתייחסים קצת יותר.
כי מי שצועק זאב זאב כשאין זאב, ההמשך ידוע.