הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שלום לכם!
את הפוסט הזה כתב מישהו שאני לא מכירה כלל לאחר שתרם באשכול שלי בתרומה וחסד בו אני עוזרת למשפחה נזקקת. אני מבקשת שכל מה שקשור לתרומות רק שם בתרומה וחסד.
זה ככ מרגש הפוסט לכן חבל שתפספסו-
להלן מה שכתב-
במשך השנים האחרונות התעוררתי לחשוב על מידת הקמצנות שלי.
ישבתי שנים ולילות, ימים וחודשים בהתבודדויות כדי לשבור את המידה הזאת.
הלכתי לצדיקים, לקברי צדיקים, ערכתי סיגופים ותעניות, אבל שום דבר לא עזר לי.
מידת הקמצנות נותרה בדמי, טבועה בארנקי הכחוש, כשנקל שאין לו הופכים.
מתוך יאוש רב ודיכאון עצום, הלכתי ועשיתי מעשה.
נכנסתי לקישור הנ"ל והוצאתי מכרטיס האשראי שלי סכום די פעוט (עלות של שתי מנות טשולנט ופחית קולה)
מילאתי את הפרטים בידים רועדות, עצמתי את העיניים בחשש, ולחצתי על "אישור"
פחד פחדים.
פתאום מילאה את הלב תחושת הקלה נהדרת, ואם זאת תחושת אכזבה וחדלון.
כל השנים שהסתגפתי בשביל לשבר את מידת הקמצנות - היו לשוא?
התפילות על קברו של יוסלה קמצן קדוש נחסמו בשערי שמים?
איך לא גילו לי שהפתרון הכי פשוט הוא פשוט לפתוח את הארנק, ולתת טיפה למישהו אחר?
מצד שני - אני מלא בתחושת סיפוק נהדרת, גם שיברתי מידה, וגם עזרתי למישהי וילדיה להיכנס לחג עם שולחן ערוך, ואולי אפילו עם נעלים חדשות, גפילטע פיש אמיתי (לא חתוך לשניים מצנצנת עבשה מהחלוקה) ומחזור שלא נשלף מהגניזה.
תרמתי ונושעתי
אני לא זקוק לסיפורים מפוארים של ישועות מהוללות כדי להוכיח את גודל המצווה, מספיק סיפוק אדיר של שבירת מידה קטנה, כדי לתת לי סניגור מקצועי ליום הדין.
ממליץ לכם לנסות את התהליך (לא כולל הנסיעה לקבר יוסלה קמצן קדוש - קורונה וזה)
אשמח שמי שניסה ונושע כמוני, יוסיף כאן את תגובתו.
את הפוסט הזה כתב מישהו שאני לא מכירה כלל לאחר שתרם באשכול שלי בתרומה וחסד בו אני עוזרת למשפחה נזקקת. אני מבקשת שכל מה שקשור לתרומות רק שם בתרומה וחסד.
זה ככ מרגש הפוסט לכן חבל שתפספסו-
להלן מה שכתב-
במשך השנים האחרונות התעוררתי לחשוב על מידת הקמצנות שלי.
ישבתי שנים ולילות, ימים וחודשים בהתבודדויות כדי לשבור את המידה הזאת.
הלכתי לצדיקים, לקברי צדיקים, ערכתי סיגופים ותעניות, אבל שום דבר לא עזר לי.
מידת הקמצנות נותרה בדמי, טבועה בארנקי הכחוש, כשנקל שאין לו הופכים.
מתוך יאוש רב ודיכאון עצום, הלכתי ועשיתי מעשה.
נכנסתי לקישור הנ"ל והוצאתי מכרטיס האשראי שלי סכום די פעוט (עלות של שתי מנות טשולנט ופחית קולה)
מילאתי את הפרטים בידים רועדות, עצמתי את העיניים בחשש, ולחצתי על "אישור"
פחד פחדים.
פתאום מילאה את הלב תחושת הקלה נהדרת, ואם זאת תחושת אכזבה וחדלון.
כל השנים שהסתגפתי בשביל לשבר את מידת הקמצנות - היו לשוא?
התפילות על קברו של יוסלה קמצן קדוש נחסמו בשערי שמים?
איך לא גילו לי שהפתרון הכי פשוט הוא פשוט לפתוח את הארנק, ולתת טיפה למישהו אחר?
מצד שני - אני מלא בתחושת סיפוק נהדרת, גם שיברתי מידה, וגם עזרתי למישהי וילדיה להיכנס לחג עם שולחן ערוך, ואולי אפילו עם נעלים חדשות, גפילטע פיש אמיתי (לא חתוך לשניים מצנצנת עבשה מהחלוקה) ומחזור שלא נשלף מהגניזה.
תרמתי ונושעתי
אני לא זקוק לסיפורים מפוארים של ישועות מהוללות כדי להוכיח את גודל המצווה, מספיק סיפוק אדיר של שבירת מידה קטנה, כדי לתת לי סניגור מקצועי ליום הדין.
ממליץ לכם לנסות את התהליך (לא כולל הנסיעה לקבר יוסלה קמצן קדוש - קורונה וזה)
אשמח שמי שניסה ונושע כמוני, יוסיף כאן את תגובתו.
