שיתוף - לביקורת בעלת תשובה

[anotherית]

יצא ארוך, מבינה את כל מי שידלג, אבל אם אפשר לא לקרוא חצי ולהפסיק, אי שם, בשאלות.

תודה. וגמר חתימה טובה לכולם.

 

[anotherית]

----

 

[+shira]

טוב, קודם כל וואו.
איזה מונולוג!
עוצמתי, משכנע, מציף. וואו!
אבל הסוף, ממ
לא פתר לי כלום.
זה בסדר להשאיר דברים לא פתורים, כמובן. אבל כאן דווקא יש התרה, ודי מהודקת. כזו שאמורה לסגור את כל הקצוות ולהשאיר אותה בעלת תשובה אמיתית, מלאת אהבה ונטולת ספקות, לא?
אז זה היה לי קצת מושלם מדי, זה א'.
וב', התקשיתי להבין למה זה קרה לה. כי היא בכתה ונענתה? זה לא קרה כבר המון פעמים בעבר?

מרגיש לי שהסיפור הזה נתפר סביב עפתור של רגש מסוים. והתוצאה יפיפיה. והשאלה עוברת הכי חזק שאפשר. אבל את התשובה - אני, ויתכן שרק אני - לא הצלחתי לקבל.

ובקטנולה - אולי זה מכוון, אבל הכותרת לא תואמת את הדרמה של הקטע הזה. אות קין היה מבטא אותו יותר. לטעמי, לטעמי.

מבינה את כל מי שידלג

אה, פחות.

 

[קופי 100]

עצום!!! סוחף ופוגע בכל נים ועצב בנשמה.

 

[יאן]

פשיייי
איזה עומק של רגש,
וכל המחשבות הקטנות האלו שאנחנו כל הזמן מנסים להבין לפי איזה שיטה הוא עובד איתנו עכשיו,
ולא מבינים ובאים בטרוניה ומרגיעים את עצמנו שזה גם דרגה.
אוי אוי. איך נכון.

 

[@Simcha]

מקסים ומיוחד!
מפאת כללי הקהילה לא אסחף לדון בתובנותיי ומחשבותי המתעוררות למקרא המסמך המיוחד הזה.

יש כמה וכמה טעויות מקלדת שנשתרבבו להן במהלך הטקסט, במידה ותרצי לפרסמו בבימות אחרות ביום מן הימים או שיש לך קשרים בהנהלה כאן, מוטב שתתקני אותן על מנת להשלים כראוי את הקטע המושלם

 

[הפצחן]

וואו.
וואו.
וואו.

 

[3333ציפי]

איזה יופי. כמה אמת, בלי עטיפות.
איזה נקיות של כתיבה בלי בלבול, מלא עומק. לקרוא ולהתנשם מהמהלך.
התמכרתי, תמשיכי לכתוב! יש לך קסם בידיים.

 

[הנף מקלדת]

ממש נהנתי. סוחף ומטלטל.

אמנם לא הכל נפתר, אבל הקונפליקט המרכזי, שהוא בעצם קונפליקט מדומה, נפתר כלא היה.

הסיפור מזכיר לנו, שבעומדנו לתפילה עלינו להתמקד בו ולא בנו.

 

[anotherית]

טוב, קודם כל וואו.
איזה מונולוג!
עוצמתי, משכנע, מציף. וואו!

עצום!!! סוחף ופוגע בכל נים ועצב בנשמה.

פשיייי
איזה עומק של רגש,
וכל המחשבות הקטנות האלו שאנחנו כל הזמן מנסים להבין לפי איזה שיטה הוא עובד איתנו עכשיו,
ולא מבינים ובאים בטרוניה ומרגיעים את עצמנו שזה גם דרגה.
אוי אוי. איך נכון.

מקסים ומיוחד!

וואו.
וואו.
וואו.

איזה יופי. כמה אמת, בלי עטיפות.
איזה נקיות של כתיבה בלי בלבול, מלא עומק. לקרוא ולהתנשם מהמהלך.
התמכרתי, תמשיכי לכתוב! יש לך קסם בידיים.

ממש נהנתי. סוחף ומטלטל.

אמנם לא הכל נפתר, אבל הקונפליקט המרכזי, שהוא בעצם קונפליקט מדומה, נפתר כלא היה.

הסיפור מזכיר לנו, שבעומדנו לתפילה עלינו להתמקד בו ולא בנו.

תודה תודה תודה לכולם. האמת שלא ציפיתי לכאלו תגובות, חשבתי שאיש לא יקרא את האורך הזה.
תודה שקראתם. שמחה שהבינו.

מפאת כללי הקהילה לא אסחף לדון בתובנותיי ומחשבותי המתעוררות למקרא המסמך המיוחד הזה.

כן הייתי שמחה לשמוע, אפילו במילה שתיים?

ובקטנולה - אולי זה מכוון, אבל הכותרת לא תואמת את הדרמה של הקטע הזה. אות קין היה מבטא אותו יותר. לטעמי, לטעמי.

אני חושבת שהפוך, אות קין זה בדיוק הפך הרעיון.
אבל נכון, בעלת תשובה לא היה השם הכי תואם,
במחשבה שניה הייתי קוראת לזה "הפיאנד". או: "ביקשתי מחט - אולם". משהו כזה.

אה, פחות.

שוב פעם תודה.

 

[קופי 100]

תשובה חיובית/ תשובה שלילית

 

[+shira]

תשובה חיובית/ תשובה שלילית

טוב!

 

[@Simcha]

כן הייתי שמחה לשמוע, אפילו במילה שתיים?

א. נהניתי מאוד מהתיאור של החברה, הכל שחור ולבן, הכל ברור והכל צריך להסתדר כפי שלמדו בשיעור מוסר עם המורה שיינדי בכיתה יא.

ב. התיאור של נשואת הסיפור קצת מורכב ולדעתי הענייה לא כל כך שלם.
היא מאמינה לחלוטין בבורא עולם, חשה את מציאותו בכל מקום, חשה את קרבתו כל העת ומתפללת בדבקות בכל מקום ובכל שעה. היא אוהבת אותו מאוד ויודעת שהוא אחראי לכל הטוב בחייה.
היא יודעת שיש לה כמה וכמה מידות מגונות שעליה לתקן, היא יודעת שהרבה אנשים נרמסו תחתיה.
היא כועסת מאוד על הקב"ה שבדברים מסוימים מסתיר לה פנים, מקשה עליה את התנהלות החיים התקינה.

עם כל זה היא מסתדרת. יודעת שהוא שם ויודעת שככה זה. שמחה כשהולך, כועסת כשפחות. נמנעת מלתקן את מידותיה הפגומות וממשיכה בקשר הקרוב והאישי עם אבא שבשמיים.

פתאום, נודע לה כי שבר גדול, נוסף וצפוי, לכאורה עתיד להתרחש עליה וכאן היא מתרסקת, פתאום היא לא יכולה להכיל את מורכבות הקשר עם הבורא. היא לא יכולה לקבל את זה שהתכניות לא הולכות לפי בקשתה.

פתאום, מתברר לה שהוסרה העננה, והנה כל תפיסת העולם שלה השתנתה. לא עוד יחסים מורכבים. לא עוד הבנה שיש דברים טובים יותר ודברים פחות טובים. לא עוד יכולת לקבל מצב מורכב של אהבה וכעס כלפי הקב"ה, אלא רק אור גדול של אהבה ותמימות, כמעט כמו החברה שלה.

כיצד קרה השינוי? איפה נעלם כל הקשר האישי והמורכב שלה עם בורא העולם שאפשר לה להביט אל הטוב אך גם אל הרע. אפשר לה להבין שניתן גם להתאכזב ולכעוס.

ולהבנתי, בורא העולם, לא עובד אצלנו, אין לנו את היכולת להביט נכוחה אל תכניותיו המלאות, ואין לנו את הכלים להבין מה נכון עבורנו בכל עת וכיצד עלינו לפעול בכל מצב.
כמו כן, אין ספק כי יש אנשים שהחיים שהותוו להם, קלים ופשוטים יחסית, הכל פחות או יותר מסתדר, הכל ברור, וקל להם לקבל את הבורא באמונה ובאהבה ולהתייחס לקשיים המינוריים כאל נסיונות שצריכים לדלג מעליהם בקלילות ולהמשיך בחיים.

מנגד, ישנם אנשים שהחיים שלהם סבוכים ופתלתלים, שלא באשמתם ובלי שיש להם יכולת לשנות את המצב. הדבר היחיד שנתון בידם זוהי היכולת איך לפרש ולנתח את המצב ואיך להגיב אליו. הגיוני, שיתפתחו יחסים מורכבים עם בורא עולם. הבנה כי הוא נמצא שם ועם זאת, הבנה כי הוא מייעד לנו אתגרים חוזרים ונשנים. המחיצה קיימת, בין אם נרצה ובין אם לאו. ואין בכוחו של אתגר נוסף למוסס את כל האהבה וההבנה כי יש מנהיג לבירה שמכוון אותנו בכל צעד. אך מנגד, אין בכוחה של הארה מסוימת לבוא ולנטרל את כל הכעסים והתהיות שהצטברו להם במהלך עשרות שנות קיום מטלטלות.

כמובן שבעזרת שנות עמל, לימוד וחשיבה ארוכות ניתן להגיע להבנות ואמונות המבוססות על הסתכלות חיצונית ואמיתית ומשם להשליך פנימה אל חיינו, אנו, ולקבל את הטוב ואת ה'רע' בשיוויון נפש. אך לא זה הסיפור.

 

[+shira]

פתאום, מתברר לה שהוסרה העננה, והנה כל תפיסת העולם שלה השתנתה. לא עוד יחסים מורכבים. לא עוד הבנה שיש דברים טובים יותר ודברים פחות טובים. לא עוד יכולת לקבל מצב מורכב של אהבה וכעס כלפי הקב"ה, אלא רק אור גדול של אהבה ותמימות, כמעט כמו החברה שלה.

כיצד קרה השינוי? איפה נעלם כל הקשר האישי והמורכב שלה עם בורא העולם שאפשר לה להביט אל הטוב אך גם אל הרע. אפשר לה להבין שניתן גם להתאכזב ולכעוס.

זה. זה מה שרציתי לומר. תודה.

בשיעור מוסר עם המורה שיינדי בכיתה יא.

וכי מניין לכם מה לומדים שם? אצל המורה שיינדי שלי היה צבעוני מאוד.

 

[Angular]

כל קטע שלך זה כמו, לקלף את העטיפה ולגעת בגרעין. קשה, אמתי, כמו שהוא באמת. זה מדהים.

פתאום, נודע לה כי שבר גדול, נוסף וצפוי, לכאורה עתיד להתרחש עליה וכאן היא מתרסקת, פתאום היא לא יכולה להכיל את מורכבות הקשר עם הבורא. היא לא יכולה לקבל את זה שהתכניות לא הולכות לפי בקשתה.

פתאום, מתברר לה שהוסרה העננה, והנה כל תפיסת העולם שלה השתנתה. לא עוד יחסים מורכבים. לא עוד הבנה שיש דברים טובים יותר ודברים פחות טובים. לא עוד יכולת לקבל מצב מורכב של אהבה וכעס כלפי הקב"ה, אלא רק אור גדול של אהבה ותמימות, כמעט כמו החברה שלה.

כיצד קרה השינוי? איפה נעלם כל הקשר האישי והמורכב שלה עם בורא העולם שאפשר לה להביט אל הטוב אך גם אל הרע. אפשר לה להבין שניתן גם להתאכזב ולכעוס.

מעניין, אני בכלל לא ראיתי את הסיפור בצורה הזאת.
לא ראיתי שכל, של להבין כך או אחרת, אלא פשוט רגש מרוכז. היא כועסת, כואבת, מפחדת, אוהבת ומתנהלת עם המורכבות הזאת בחיים. היא רואה את עצמה ואת הקשר שלה עם אלוקים דרך הקוקר בדלת, במקום להבין את הסיפור הגדול, כמו שהוא באמת.
ואז באה חוויה חזקה מאד. חזקה מספיק כדי לתת לה סוג של הארה, וההארה הזאת פותחת בה משהו. כמו פקיעה של שק שהיה עצור בה כל הזמן. לא ראיתי כאן שלמות, וגם לא תמימות ובטח שלא קצוות סגורים. זאת תובנה. ותובנה כזאת, כמה שהיא מהממת וחזקה, לא מחזיקה מעמד לאורך זמן. הדרך עוד ארוכה. אבל זאת נקודה של אור בדרך הזאת, כמו ברק שמאיר לרגע. זה להבין, לרגע, את התמונה השלמה.
אז ככה אני קראתי את הקטע הזה. כמו תיאור של החושך, ואז של הברק. וזה פגע גם בי. תודה על זה.

 

[+shira]

כל קטע שלך זה כמו, לקלף את העטיפה ולגעת בגרעין. קשה, אמתי, כמו שהוא באמת. זה מדהים.


מעניין, אני בכלל לא ראיתי את הסיפור בצורה הזאת.
לא ראיתי שכל, של להבין כך או אחרת, אלא פשוט רגש מרוכז. היא כועסת, כואבת, מפחדת, אוהבת ומתנהלת עם המורכבות הזאת בחיים. היא רואה את עצמה ואת הקשר שלה עם אלוקים דרך הקוקר בדלת, במקום להבין את הסיפור הגדול, כמו שהוא באמת.
ואז באה חוויה חזקה מאד. חזקה מספיק כדי לתת לה סוג של הארה, וההארה הזאת פותחת בה משהו. כמו פקיעה של שק שהיה עצור בה כל הזמן. לא ראיתי כאן שלמות, וגם לא תמימות ובטח שלא קצוות סגורים. זאת תובנה.


אז ככה אני קראתי את הקטע הזה. כמו תיאור של החושך, ואז של הברק. וזה פגע גם בי. תודה על זה.

מתנצלת מראש, אבל אני קוראת שתלטנית. בפרט כשאני נתקלת בחומר טוב.

אז אני חושבת שנתת פרשנות יפה לקטע. וכנראה קרובה יותר לכוונת המשורר.
אבל האם זה מה שעולה ממנו בקריאה סתמית? יש איזושהיא מילה שטיפונת מסייגת את ההפיאנד הזה, שעוזרת לנו להבין ש

תובנה כזאת, כמה שהיא מהממת וחזקה, לא מחזיקה מעמד לאורך זמן. הדרך עוד ארוכה. אבל זאת נקודה של אור בדרך הזאת, כמו ברק שמאיר לרגע. זה להבין, לרגע, את התמונה השלמה.

?
אני לא מצאתי.
לי הסיפור הזה יפה יותר אחרי שהסברת אותו. זה אמור להיות כך? או שכדאי שמשהו מזה יימצא את דרכו לטקסט, אפילו ברמז?

 

[anotherית]

אבל האם זה מה שעולה ממנו בקריאה סתמית?

את צודקת שלא בטוח שמקריאה סתמית, למרות שאני אוהבת את זה ככה, שהאבחנה נורא נורא דקה.
אבל כן פחדתי שזה מדי לא מובן, ככה שאני מקבלת את הביקורת.

יש איזושהיא מילה שטיפונת מסייגת את ההפיאנד הזה

אין מילה שטוענת אחרת. ככה נראה לי. זוהי רק העלאת תחושה, אין כאן סצנה קשה בה היא מתמודדת בטוב. רק את נקודת התובנה. ומכאן, תמיד הדרך מתחילה.

ולכן שמחתי לקרוא מה שכתב @Simcha כדי להבין מה ואיך קוראים את זה, למרות שהסיפור שאני חשבתי שכתבתי קצת שונה כמו שהסבירה אנגולר.

 

[7שבע7]

כבר מזמן לא קראתי סיפור מורכב ועצמתי כזה, שחודר לנימים דקים בנפש ובנשמה, והופך בהם בלי בושה - וגם מביא אותם לכדי פתרון, לידי תשובה...
אהבתי אותו מאוד. תכף אקרא את שאר התגובות כדי לראות מה השאר חושבים - כרגע רק רוצה להעיר משהו קטן: הציק לי שתפקיד החברה הטובה והמוכיחה מתחלף במהלך הסיפור. אני חושבת שכדאי להיצמד לחברה אחת כזו (או שרי או רחלי).
תודה לך על חוויית הקריאה המיוחדת!