קורונה חולי קורונה? אולי אתם יכולים לעזור...

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
אני חליתי,
החוויה שלי:
חולשה גדולה במשך יומיים- הייתי מרותקת למיטה (אבל בקטע של שפעת בהרגשה)
כאבי שרירים- בעיקר גב
יום אחרי התאדה לי חוש הריח--וחזר אחרי 3 ימים
סיכום המחלה-5 ימים
אבל----
אחרי שסיימתי בידוד כשהייתי עולה מדרגות/הולכת מידי הרבה זמן היה נוצר לי קושי נשמתי
כמו הרגשה של חוסר חמצן קל, הייתי נעצרת כמה דקות של נשימות מאומצות והכל חוסר לתקינות,
היום אחרי חודשיים
בכללי הכל טוב לעיתים רחוקות קושי נשמתי

אבל תזכרו--- כל אחד מגיב אחרת!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אני חליתי לאחרונה, וסיימתי רק בערב שבת שובה
התסמינים היו יחסית קלים, חום לא גבוה מדי, כאבי שרירים וכאבי ראש, ועייפות.
חוש הטעם והריח נעלמו רק בתום התסמינים, ועדיין לא חזרו לגמרי.
ריח של בצל מטוגן, למשל - גורם לי לתחושת גועל.
יש ריח מוזר באף מידי פעם.
כאבים בסינוסים כשמתכופף.
יש שיבוש חמור של מחזורי השינה, או שנרדם בטריקה לתוך הכרית באמצע היום, או ששוכב שעות במיטה בלי להירדם.
אבל תופעת הלוואי הכי חמורה היא המצב הנפשי.
תחושת דיכאון וריקנות שבאה והולכת, לעיתים הצפה רגשית של כעס וחוסר יכולת לווסת רגשות.
ברוך השם שאני מודע למצב, ולכן אני מצליח לשלוט על הרגשות בתוך הבית, וכתוצאה מכך אני מעביר מסרים של עידוד לילדים, ולא משדר להם את התחושות השליליות.
ממליץ מאוד לא להידבק, ולא להדביק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
כל משפחת הורי למעט ילדים מתחת 14 חלו.
וגם אני ומשפחתי. זה היה בגל הראשון.
חולשה נוראה. חוסר תאבון ולחלק לא היה ריח וטעם. לי עד היום. והחולשה מלווה אותך אח''כ הלאה.
אמו''ר החליט לא להיבדק. הי לו קשיי נשימה קשיים וחוסר ריכוז. וחסך ב''ה את הסיכון בהנשמה בבית חולים.
זה וירוס קשה יחסית. אך לא ללכת בגלל לבית חולים. לחכות עד יעבור זעם.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #44
אני חליתי (בבדיקה זה יצא שלילי אבל אני חושב שהבדיקה שיקרה) היה ג-ה-י-נ-ו-ם, שכבתי במיטה וכל נשימה הרגשתי שהריאות שלי נגמרות ועד היום כשאני נושם עמוק אני מרגיש כאבים, (מחקרים מראים ש20% מהחולים ממשיכים עם תסמינים גם אחרי שהחלימו) ולא לשכוח שעדין לא יודעים על סיבוכים ארוכי טווח שנפוצים במחלות וויראליות
אז לסיכום-לא כדאי להידבק
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אפשר פרטים ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
אני חליתי לאחרונה, וסיימתי רק בערב שבת שובה
התסמינים היו יחסית קלים, חום לא גבוה מדי, כאבי שרירים וכאבי ראש, ועייפות.
חוש הטעם והריח נעלמו רק בתום התסמינים, ועדיין לא חזרו לגמרי.
ריח של בצל מטוגן, למשל - גורם לי לתחושת גועל.
יש ריח מוזר באף מידי פעם.
כאבים בסינוסים כשמתכופף.
יש שיבוש חמור של מחזורי השינה, או שנרדם בטריקה לתוך הכרית באמצע היום, או ששוכב שעות במיטה בלי להירדם.
אבל תופעת הלוואי הכי חמורה היא המצב הנפשי.
תחושת דיכאון וריקנות שבאה והולכת, לעיתים הצפה רגשית של כעס וחוסר יכולת לווסת רגשות.
ברוך השם שאני מודע למצב, ולכן אני מצליח לשלוט על הרגשות בתוך הבית, וכתוצאה מכך אני מעביר מסרים של עידוד לילדים, ולא משדר להם את התחושות השליליות.
ממליץ מאוד לא להידבק, ולא להדביק.
אני ממש בהלם. כי אני עברתי את זה יחסית בכיף כי ייללה להרגיש כמה ימים גרוע לא מתים מזה...
רק לא חזר לי חוש הריח מאז. ( רק קרוב אני מריח ב''ה)
אבל בתקופה האחרונה אני לא ייישן טוב - אולי זה קשור??
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
כל משפחת הורי למעט ילדים מתחת 14 חלו.
וגם אני ומשפחתי. זה היה בגל הראשון.
חולשה נוראה. חוסר תאבון ולחלק לא היה ריח וטעם. לי עד היום. והחולשה מלווה אותך אח''כ הלאה.
אמו''ר החליט לא להיבדק. הי לו קשיי נשימה קשיים וחוסר ריכוז. וחסך ב''ה את הסיכון בהנשמה בבית חולים.
זה וירוס קשה יחסית. אך לא ללכת בגלל לבית חולים. לחכות עד יעבור זעם.
וכן- גם למבוגרים מאוד. להתאזר בסבלנות זה עובר.
הלוואי שזה עובר, אבל בבקשה, אדון יקר, גם עם אתה ואביך שיחי' עברתם את זה בקלות - אל תקרא לציבור לעשות כך. זו לא אחריות.
מעבר לכך, שהכרתי מקרה בדיוק כזה, שאדם בן 60 לא רצה ללכת להבדק ולהתאשפז עם קוצר נשימה, כי האמין שזה יעבור לו - אדם בסדר בד"כ - הוא עבר בסוף בדיקה במחלקת קורונה... מה שקרה, הוא כבר לא פה.

בשו"ט
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
הלוואי שזה עובר, אבל בבקשה, אדון יקר, גם עם אתה ואביך שיחי' עברתם את זה בקלות - אל תקרא לציבור לעשות כך. זו לא אחריות.
מעבר לכך, שהכרתי מקרה בדיוק כזה, שאדם בן 60 לא רצה ללכת להבדק ולהתאשפז עם קוצר נשימה, כי האמין שזה יעבור לו - אדם בסדר בד"כ - הוא עבר בסוף בדיקה במחלקת קורונה... מה שקרה, הוא כבר לא פה.

בשו"ט
הלחץ משפיע בצורה מאוד מאוד לא טובה על הסיטוראציה
אני שמעתי מהרבה שהמצב התחיל להדרדר אצלם כאשר התחילו למדוד סיטוראציה.
בית חולים לא מוסיף לאף אחד רוגעלי כנראה היתה סיטוראציה נמוכה מאוד ולא מדדתי בגלל ששמעתי מהם תוצאות המדידה
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
הלחץ משפיע בצורה מאוד מאוד לא טובה על הסיטוראציה
אני שמעתי מהרבה שהמצב התחיל להדרדר אצלם כאשר התחילו למדוד סיטוראציה.
בית חולים לא מוסיף לאף אחד רוגעלי כנראה היתה סיטוראציה נמוכה מאוד ולא מדדתי בגלל ששמעתי מהם תוצאות המדידה
זה נכון שלחץ לא עושה טוב להרגשה,
אבל אסור לשכוח שסיטורציה זה דבר ראשון פתולוגי.
מה ש @בנמלך מזכיר זה שההידרדרות היא גופנית ומגיעה בעיקר משינויים פיזיים בעקבות הנגיף,
וגם קצת מושפעת מהנפש.
אבל להתעלם מהמצב הגופני, ולחשוב שהתעלמות תביא מרגוע, וששלוות הנפש תביא החלמה - זה לא נכון בעליל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
בעלי ואני וכמה מהילדים חולים....לא מאחלת לאף אחד, גם שזה לא מגיע לבית חולים ב"ה יש עייפות נוראית חולשה שיעול וכו'.
מה שהכי מעצבן בכל הסיפור הזה שאנחנו מאד נשמרנו אבל אצלנו בשכונה מסתובבים חופשי אנשים בעלי תסמינים מובהקים של קורונה ולא הולכים להיבדק. כששמעו שהלכנו להיבדק הסתכלו עלינו כמו משוגעים ועוד אחד אמר גם : מי הולך להיבדק בכלל??? ותבינו כל מי שצריך בידוד שהיה בקרבתנו מסתובב חופשי כאילו אין קורונה...
אין עם מי לדבר...
כמה בעלי ביקש שיתפללו בראש השנה במקום פתוח -לא שמו עליו ואח"כ נבדקו 3 מאומתים...ועוד כמה שלא נבדקים...
יוה"כ -ניסו ממש כמה שהיה אכפת להם להעביר את המניין למקום פתוח....... לקירות יותר כיף לדבר.........
ואם תחשבו מי האנשים האלו אז זהו שמדובר בציבור ליטאי אברכי ,אני חשבתי שאלו אנשים שאכפתיים ושומרים אבל לא.
אנשים שמשחקים בחיי אחרים ושום דבר בעולם לא יזיז את עמדתם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
הלחץ משפיע בצורה מאוד מאוד לא טובה על הסיטוראציה
אני שמעתי מהרבה שהמצב התחיל להדרדר אצלם כאשר התחילו למדוד סיטוראציה.
בית חולים לא מוסיף לאף אחד רוגעלי כנראה היתה סיטוראציה נמוכה מאוד ולא מדדתי בגלל ששמעתי מהם תוצאות המדידה
מסכים עם רעינות, אבל לא כשזה נוגע לבריאות בפועל. בבית החולים לא מדדו לא כלום, כבר לא היה הרבה. וזה לא קשור. הוא היה בטוח, וגם בני משפחתו שס"ה זו דלקת ריאות מקסימום.
אבל לא משנה כבר לצערנו. הבעיה שהצגתי, היא גם הבקשה: אל נא יקראו כאן אנשים מהיכרות אישית = שנהגו פי השכל שלהם = למה שעלול להתפרש ולפעול בלא אחריות. בסופו של דבר, זו עלולה להיות אחרויותכם. מקוה שהובנתי.
בשורות טובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
זה נכון שלחץ לא עושה טוב להרגשה,
אבל אסור לשכוח שסיטורציה זה דבר ראשון פתולוגי.
מה ש @בנמלך מזכיר זה שההידרדרות היא גופנית ומגיעה בעיקר משינויים פיזיים בעקבות הנגיף,
וגם קצת מושפעת מהנפש.
אבל להתעלם מהמצב הגופני, ולחשוב שהתעלמות תביא מרגוע, וששלוות הנפש תביא החלמה - זה לא נכון בעליל.
ברור שזה פתלוגי
אבל תנסו לבדוק מה קורה כאשר מודדים לחץ דם לאחד שהמדדים גבוהים.
ככל שהוא רואה את המספרים הלחץ דם עולה.
זה שהסיטוראציה נמוכה קשורה לכל הדיעות לקורונה.
אבל למדוד סיטוראציה - יכול להוביל להדרדרות במצב.
ראיתי כמה בסביבתי - שהתחילו עם מדידות והגיעו לבי"ח הנשמה וחלקם כבר לא יצאו משם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אבל למדוד סיטוראציה - יכול להוביל להדרדרות במצב.
אי מדידת סיטורציה עלולה להוביל ליתר הידרדרות.
זו לא סיבה מספקת להמנע ממעקב, והעיצה ממש לא אחראית.
שיטת בת היענה אף פעם לא הבריאה אנשים.
אולי ניפטר מכל מכשירי הסיטורציה ומודדי לחץ הדם?
הם סתם גורמים להפחדה, לדברייך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
ברור שזה פתלוגי
אבל תנסו לבדוק מה קורה כאשר מודדים לחץ דם לאחד שהמדדים גבוהים.
ככל שהוא רואה את המספרים הלחץ דם עולה.
זה שהסיטוראציה נמוכה קשורה לכל הדיעות לקורונה.
אבל למדוד סיטוראציה - יכול להוביל להדרדרות במצב.
ראיתי כמה בסביבתי - שהתחילו עם מדידות והגיעו לבי"ח הנשמה וחלקם כבר לא יצאו משם...
לחץ דם קשור באופן ברור ומיידי לתחושת לחץ, וכל אחות בקופ"ח יודעת שאם התקבלו ערכים גבוהים מדי, מרגיעים את הנבדק, מחכים קצת, ומודדים שוב.
לגבי סיטורציה, אין קשר ברור בכלל בין רמת הלחץ לתוצאות. מה שכן, כדאי לדעת שהבדיקה משקפת טוב יותר כאשר היא נלקחת בישיבה ולא בשכיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
ברור שזה פתלוגי
אבל תנסו לבדוק מה קורה כאשר מודדים לחץ דם לאחד שהמדדים גבוהים.
ככל שהוא רואה את המספרים הלחץ דם עולה.
זה שהסיטוראציה נמוכה קשורה לכל הדיעות לקורונה.
אבל למדוד סיטוראציה - יכול להוביל להדרדרות במצב.
ראיתי כמה בסביבתי - שהתחילו עם מדידות והגיעו לבי"ח הנשמה וחלקם כבר לא יצאו משם...

עד כמה שידוע לי,
יש הבדל בין סיטורציה, ללחץ דם.
מבחינת מדידת המדדים שלהם.
סיטורציה - מראה שמשהו בריאות לא בסדר, או דרכי הנשימה.
לחץ דם - יכול להגרם גם מלחץ וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אצלינו זה עבר בקליל.
כולם ללא חום.

1 - רק ללא ריח. חזר אחרי כשבוע.
2 - קצת שיעול וחולשה חלף אחרי כשבוע.
3 - כנ"ל.
4 - משפחה שלימה עברה את זה בעיקר בתכיפות מעיים גבוהה.
תחילת הגל.

עכשיו יש עוד אחד שהיה יום יומיים עם חום. ב"ה מחלים.

כולם ב"ה חזרו לעצמם לחלוטין.
לאחד היתה תקופה של בלבול בסדרי השינה, עייפות קשה ביום וקושי להרדם. חלף ב"ה.

תחושת דיכאון וריקנות שבאה והולכת, לעיתים הצפה רגשית של כעס וחוסר יכולת לווסת רגשות.
-זה לצערנו קורה גם להרבה מאד מבודדים בסבבים מתקדמים שלא חולים.
ולהורים שהילדים רוקדים להם על הראש חודשים ללא סדר יום נורמלי. כשהם איכשהו אמורים גם לעבוד ולכלכל את עצמם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
מישהו מסכים להסביר לי מה הקשר בין בדיקה לאשפוז?
מי שנבדק מאשפזים אותו בכפיה?

איך זה שאנשים כותבים שהם לא נבדקו כי הם לא רוצים להתאשפז? נשגב מבינתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
בדיוק רציתי לכתוב על זה
תעזבו,
נגיד שקורונה היא לא מסוכנת
לא עושה קשיי נשימה, אף אחד לא מת ממנה, אחוזי התמותה לא עלו (הלואי...)
תגידו, אתם יודעים איך נראית המחלה הזאת??
אצל צעירים, בריאים מלאי מרץ??
הם הופכים בין יום לסמרטוטים מרוטים
חסרי כח, חסרי תאבון, חלושים, מדוכאים ומשתעלים,
זה נראה לכם כזה נחמד???
למה לא אכפת לאנשים להדבק בנגיף הנורא הזה??

ואם ככה נראים צעירים וחזקים
איך יוצאים מזה בני 80 שלא הסתבכו "רק" קיבלו את זה קל?????
תשמרו על החיים שלכם!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
למה לא אכפת לאנשים להדבק בנגיף הנורא הזה??

כי התחליף לזה
להסתגר בבית
להיפגע כלכלית
להשתגע נפשית מכל הסגרים
לראות את הילדים משתגעים מביטול הלימודים
להרוס לנו את החגים
להרחיק אותנו מהמשפחות שלנו
לזרוק אותנו מבתי הכנסת
לסגור לנו את המקוואות
להזיע כל היום בחום הנוראי עם המסיכה המעצבנת
להתרחק כל הזמן מאנשים
לחכות שעות לתחבורה ציבורית
לעמוד בפקק במחסומים

הרבה הרבה יותר גרוע

במוקדם או במאוחר
לכל אחד נופל האסימון ומחליט: עזוב אותי משטויות
תספיקו לבלבל לנו את המוח
תן לי להידבק
כל הסביבה שלנו עברה א"ז
גם אני אעבור א"ז
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

החלטתי לקפוץ למים 🐋 ולרענן תקציר ופרקים ראשונים למשהו אפשרי לקריאה.
אשמח שתכתבו ביקורת מכל סוג שהוא (למעט קיצוץ כנפיים "אתה כותב נורא והסיפור שלך גרם לי לצמרמורות שיעמום" ;) ), כל הערות והארות על בוסריות הכתיבה ופיסוק לקוי תתקבלנה בברכה. (אם כי את השינויים אערוך בעיקר אצלי).
ו....כמובן! קצת עידוד ותמיכה לכותב, לליוויתן הכחול ולגיבורי הסיפור לא תזיק.
(אם אין ביקוש לסיפור אשמח גם שתכתבו לי, הוא בסך הכל נכתב בהשראת כל הספרים בסגנון הזה עד שלא נותרה לי 'ברירה' וכתבתי גם).
תדירות הפרקים לא תהיה צפופה, אבל נקווה לשמור על התמדה (לפחות בהתחלה!).
אז, חלא'ס בירבורים, פמפמפם! חצוצרות! שטיח אדום! קבלו את.... הפרק הראשון!

מאזן כוחות

פרק 1

עבר. תשע שנים אחורה. אחת מערי המרכז :




הוא הלך ברחוב. לא מבין למה בכלל הסכים לעצמו לצאת החוצה. הוא משוגע. בכל רגע עלול מישהו לגשת אליו. מי יודע אם זה לא הבחור לבוש השחורים שצועד במדרכה ממול.

הוא הגיע לסוף הרחוב במהירות, פונה בכיכר ימינה לכיוון רחוב פני יהושוע.

רגליו נעות בקצב מוגבר, כמעט רצות. הוא לא מצליח ולא רוצה לעצור אותן. משהו נשבר בתוכו. הוא לא יכול יותר עם המתח הזה. אולי צוות שלם הוקפץ בניסיון ללכוד אותו, ואולי הוא סתם מדומיין ואיש לא יודע שהוא קיים.

טכנית, הוא הכליל יותר מדי. ההורים והאחים שלו בטוח מודעים לקיומו והוא יכול לספור עוד כמה אנשים שמכירים אותו במידה כזו הוא אחרת.

הוא הניע את ראשו בחדות, מסיט את המחשבה הלא חשובה הצידה. הוא צריך להתרכז. לבדוק שלא עוקבים אחריו או לחילופין, לבדוק שלא הפך לפרנואיד.

יכול להיות שהוא יכול להירגע.

הרי המחשב הושמד, והוא רכש אותו דרך הספק שמוכר בשחור לאיתן, הוא שילם במזומן בלי לראות קבלה. מן הסתם הוא לא היחיד שקונה בשחור מהאיש והדגם של המחשב היה די נפוץ. לא אמורים לעלות עליו. הוא בעצמו כל כך נבהל כשהבין מה עשה, פעל במהירות מבלי לחשוב על ההמשך בכלל. העיקר לא להתגלות. יהיה כל כך טיפשי להרוס את חייו עכשיו, ובצורה כזאת.

הוא הגיע כבר לקצה השכונה נוחת מתנשם ומתנשף על ספסל עץ מקולף, מוחה את זיעתו. מבטו שוטט כה וכה, אין איש באזור. מעולה. זה באמת אזור מבודד יחסית. בבין הזמנים הוא שוקק חיים, עמוס במשפחות מרובות ילדים המשכנעות את עצמן כי החורשה הקטנה והמוזנחת, שעדיין לא ברור איך לא פינתה את מקומה לגורדי שחקים, היא אטרקציה של ממש.

הזיכרונות בהקשר הזה מעלים לו חיוך מריר. הוא לא סובל את המקום הזה.

קודם כל להירגע. הוא באמת אימפולסיבי מדי. גם בהסתתרות, וגם ביציאה החפוזה הזו החוצה.

ממה בעצם הוא חושש?

הוא נאנח. כל מה שהוא יודע על מי שאולי רודף אחריו מגיע מספרי המתח שאושי אחיו צובר לעצמו בהנאה.

לא בטוח בכלל שזה אמין. זאת אומרת, ממש בטוח שלא.

הוא נשך את שפתיו.

כן יש לו ממה לחשוש. הסופרים תמיד מודים בסוף הספר לאנשי הצללים שהם לא יכולים להזכיר את שמם, על המידע האמין והמועט שחלקו איתם. לא רק הספרות החרדית מוצפת בספרי מוסד ושב"כ כל יכולים, גם בספרות החילונית קיימים ספרים רבים כאלה. עוד לפני שעף בפעם הראשונה הוא הספיק לקרוא כמה מהם.

משהו מכל זה חייב להיות נכון.



###



הווה. אי שם במעמקי הים התיכון. הסוכנות. בסיס 301 :




"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" קווין התעצבן.

"לא הסברת לי למה זה קשור אלינו, למה זה לא בטיפול של המוסד? אנחנו בכלל לא אמורים להיחשף לזה!" אריאל חש חוסר אונים. מבקשים ממנו בקשה הזויה לחלוטין. מילא הזויה, המטרה של המשימה מעורפלת, משהו שמריח כמו משחק מסוכן נודף פוליטיקה מצחינה.

"זה מאוד. מאוד. קשור אלינו" קווין בולע אוויר. יש לו דם חם "ואם תתבונן קצת במקום לקפוץ למסקנות, תוכל לראות שאתה מצוות עם עוד חייל משלנו לכמה חברה מהמוסד. מדובר במבצע חשוב עם מטרות משותפות, הרבה גורמים ביטחוניים מעורבים פה"

"מ''ם! אתה עדיין לא נותן לי סיבה הגיונית אחת! הכל פה מאוד מעורפל ולא ברור, גם המידע שהבאת לי," הוא מטיח את הטאבלט הקטן על השולחן "זה רק סיבובי מילים! בפועל אין פה כלום. לא מה אנחנו עושים, לא למה אנחנו עושים, לא שום דבר! רק קשקוש אחד שלם. אני לא מוכן לזה"

קווין נאנח. לבן אדם הזה יש חיישנים. זו הסיבה שהם רוצים אותו למבצע הזה, אבל זו גם הסיבה שהוא לא מוכן לצאת אליו. בעיה.

אריאל נעץ מבט חודר במ''ם שלו, נותן לו להתבשל בתוך עצמו. הוא מכיר אותו. תיכף יגיע שלב ההסברים לו הוא מחכה.

כמו בתחזית מדויקת מראש, קווין פולט עוד אנחה. אין לו ברירה. הוא צריך לספר לו.

"תראה, אריאל. המידע שאנחנו צריכים להשיג, לפי הערכות המודיעין, קשור בעיקר אלינו. אבל כמו שאתה יכול להבין לבד, בגלל שהפעולה הנוכחית היא באחת ממדינות כדור הארץ, המוסד עשה שרירים כדי לנכס אותה לעצמו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לסיכום של שיתוף פעולה, וציוות של שני חברה משלנו. לוחם, ואיש סייבר ומודיעין"

"בסדר הבנתי איך זה קשור אלינו. לא הבנתי, איך זה קשור אלי. למה דווקא אני? לפעולה כזו אתה יכול לקחת את אחד החדשים, אלו שסיימו את הטירונות לאחרונה. אני יכול להביא לך כמה שמות שיצלחו את הדבר הזה בלי למצמץ"

"אריאל, אנחנו לא יודעים מה רמת הטכנולוגיה שמשתמש בו האויב. חוץ מזה, לך יש הרבה מאוד ניסיון. יכול להיות שזה פיצוחים בשבילך, אבל היו''רים החליטו שאתה זה שיוצא למשימה הזו. יש לנו מעט מאוד ידע מקדים, ועדיף לנו להוציא את ההכי טובים, מאשר לגלות פתאום באמצע משימה שהטירונים שלנו לא יכולים להתמודד אתה. אתה מבין?"

"אם אני מבין? מה שהבנתי בסך הכללי זה, שאני יוצא לשמור שהצוות של המוסד לא יעשו שטויות. וגם בגלל, שאנחנו יודעים שהצוות שהם חיברו לנו יתוחקר על כל צורת החשיבה וההתנהלות שלנו. הם הרי רוצים ללמוד כמה שיותר על הסוכנות שאין להם יד ורגל בה. לכם אין דרך למנוע את זה, אז אתם רוצים לכל הפחות להרשים אותם. אני צודק?"

"בכל מילה" קווין תלה מבט מיואש בסוכן שלו. לפעמים הוא ממש לא יודע מה לעשות עם הבן אדם הזה.

"יפה. ואני לא מוכן לצאת למבצע הזה. אני מספיק שנים בסוכנות בשביל שלא אני אצא לשם"

"אין לך ברירה, אריאל. היו''רים כבר חתמו. אתה נפגש מחר בארץ עם צוות המשימה. את האימונים למבצע הזה אתם תעשו ביחד איתם בניהול המוסד. תתארגן. בלילה יבואו לאסוף אתכם"

"מה? אתה לא רציני" הבעתו של אריאל נדהמת ומלאת חוסר אמון. אין מצב שעושים לו את זה. אבל הם עושים את זה טוב. בטוח שדובר על המבצע הזה כבר חודשים, אבל הם מודיעים לו שניה לפני שהוא יוצא כדי למנוע התנגדות.



###



הווה. מטה המוסד. 4 קילומטר מנקודה אלמונית בכביש 6 לכיוון דרום :

"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" אוהד התעצבן.

"לא הסברת לי מי זה בכלל החבר'ה האלה ולמה אנחנו מצוותים אתם? מה הסיפור? ובכלל, כל המידע על המשימה הזו מאוד מעורפל, מה קורה כאן?" ניתאי חש גרד קל בקצות האצבעות. זו משימה מוזרה, עם מטרה מוזרה ואנשים מוזרים. לא מתכון בדוק להצלחה.

"אוקי, עזוב את הקשקשת שאמרו לי להעביר לך. אמנם כרגע זה מוקדם מדי, אבל בכל מקרה מחר או מחרתיים אתה כבר תדע. אתה הולך להיות המפקד של צוות המשימה, השניים שבאים יהיו תחת פיקדוך והאימונים למשימה יהיו פה, תחת אחריותנו, כדי למנוע תקלים בשעת המבצע. לך כמפקד יש עוד מטרה, לגלות כל מידע שתוכל להוציא מהם כולל דרכי הפעולה שלהם בזמן אמת והארגון אליו הם משתייכים, ברור עד כאן?"

ניתאי מצמץ "הם לא ישראלים?"

"הם ישראלים. וזה מביא אותי לחלק הבא, המשימה שלכם. שני חברי הצוות שבאים מגיעים מה'סוכנות'. הם שלחו אלינו איש סייבר וביון ואיש שטח. עכשיו, מדובר בחבר'ה מוכשרים מאוד שלא עשו צבא או כל מסגרת מהסוג הזה ולרוב מגויסים מגיל צעיר, כך שהם כמעט ולא מכירים את העגה המבצעית המדוברת פה, תצטרכו לגשר על זה באימונים, ברור?"

כל שרירי פניו של ניתאי רטטו מחוסר נוחות, מה זה הדבר המשונה הזה שהנחיתו עליו? "מהסוכנות היהודית? מה הקשר?"

"מה?! מי אמר הסוכנות היהודית? אני מדבר על ה'סוכנות'!, לא שמעת עליהם אני מבין, מסתובבות עליהם עשרות קונספירציות במסדרונות המודיעין. הם סוג של אגדה שלא מאמינים שהיא קיימת, אבל הם אמיתיים. הם כמעט ולא קשורים לשום מוסד ממשלתי, בקושי ראש הממשלה מעודכן. וזה רק מה שאני יודע, בעיקר משמועות. בימים הראשונים אתם תתרגלו בכלל לעבוד בצוות, ואחרי זה תועבר אליך מטרת המשימה. ישירות מיאיר אגב, אני ממודר" סיים בחיוך מאולץ.

ניתאי הופתע ממשמעות המידע שנחת עליו והפיקוד על המשימה הזו הלך ודמה בעיניו למפלצת אימתנית. אין לו כוח לזה. "למה אתה ממודר? מה עד כדי כך רגיש?"

"אני לא חושב שהמשימה רגישה כל כך, ה'סוכנות' היא זו שרגישה. וזה כל מה שאני יכול לומר בנושא. החבר'ה משלנו שמצטרפים אליך: לביא, אדם, ינון ובן. מהסוכנות: אריאל הוא איש הסייבר והביון ונתי איש השטח. ברור?"

"כן המפקד. ברור."

"יופי" אוהד חייך, מכיר את הסוכן שלו "זה לא אמור להיות מסובך מדי ובערב ישלח אליך תדריך מלא יותר. בהצלחה" אוהד כבר הפנה את מבטו וידיו למחשב מסלק בכך את ניתאי שיצא מחדרו במילת פרידה כלשהי.

העסק הזה לא נראה לו בכלל. ושני סוכנים סנובים בצוות שלו גם לא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה