דרוש מידע מה לעשות עם ילדה בת 12 שלא עוזרת בבית כלל תנו מעיצותיכם

[דסי 1]

מה????

 

[רותי]

צרת רבים חצי נחמה (
במצב הנוכחי - קורונה
אני די מרפה...

 

[saralulu]

אמא שלי תמיד חינכה אותנו שילדים לא עובדים אצל ההורים!
ולכן העזרה צריכה להגיע מרצון של הילדה להיות שותפה וחלק מהבית.
אצלנו אף פעם לא היו תורניות ותפקידים, הילדים בעצמם הבינו שמן הראוי שיעזרו ויושיטו יד, זה מצריך המון סבלנות וגם לעבוד לבד, אבל כשזה מגיע מהם אז זה מושלם!
יש מעלות ויש חסרונות, ועל הדרך אוירה נעימה ורגועה!

 

[יוסי ב.ק]

אין פתרון מהיר. בשלב ראשון כדאי להתחיל להוריד את הענין מהשולחן ולהתעלם, לא להכנס לעימות איתה על הענין, זה רק מתחזק ומתדלק את המצב הנוכחי. ובהמשך צריך ליצור לאט לאט מצב שזה יהיה אינטרס שלה להשתלב בעניני הבית. בהצלחה.

 

[פרודקשיין]

אמא שלי תמיד חינכה אותנו שילדים לא עובדים אצל ההורים!
ולכן העזרה צריכה להגיע מרצון של הילדה להיות שותפה וחלק מהבית.
אצלנו אף פעם לא היו תורניות ותפקידים, הילדים בעצמם הבינו שמן הראוי שיעזרו ויושיטו יד, זה מצריך המון סבלנות וגם לעבוד לבד, אבל כשזה מגיע מהם אז זה מושלם!
יש מעלות ויש חסרונות, ועל הדרך אוירה נעימה ורגועה!

השאלה איך גורמים לילד לעזור ללא בקשת עזרה?

 

[ירושלמער]

הכל על דרך החיוב, תפרגנו לה על מה שהיא כן עושה - וזה יהיה הדלק לפעם הבאה

 

[גברת ישנה]

אמא שלי תמיד חינכה אותנו שילדים לא עובדים אצל ההורים!

מצד שני גם הורים לא עובדים אצל הילדים!
ויש הרבה ילדים שאם יעלימו עין ויחכו שהם יעזרו מעצמם,
הם יקפצו על המציאה ויתעלמו מהרמזים ויחלמו כל היום.
ילדים כאלו צריך להיות החלטים איתם.
לא להגרר למריבה, אבל לחזור בהחלטיות על הבקשה ולדרוש שיעשו אותה.

 

[saralulu]

השאלה איך גורמים לילד לעזור ללא בקשת עזרה?

התנסחויות כמו, אני מצפה שתסדרי את המיטה שלך, או: אני מצפה שתכנסי למקלחת, וכן על זו הדרך.
ילדים יש להם מספיק שכל לראות איך אמא עובדת קשה והם בסוף מגישים עזרה, זה פשוט ד"ר זמן! המון סבלנות וזה מגיע מהם!

 

[גברת ישנה]

התנסחויות כמו, אני מצפה שתסדרי את המיטה שלך, או: אני מצפה שתכנסי למקלחת, וכן על זו הדרך.

זה נכון מאוד!

 

[שרינה]

השאלה היא האם זה משהו חדש או שאף פעם לא היתה עוזרת
אוךי יש לה אחות מתחתיה שמתקתקת עניינים ומוחמאת הרבה?

 

[saralulu]

מצד שני גם הורים לא עובדים אצל הילדים!
ויש הרבה ילדים שאם יעלימו עין ויחכו שהם יעזרו מעצמם,
הם יקפצו על המציאה ויתעלמו מהרמזים ויחלמו כל היום.
ילדים כאלו צריך להיות החלטים איתם.
לא להגרר למריבה, אבל לחזור בהחלטיות על הבקשה ולדרוש שיעשו אותה.

זה מתאים יותר כשילד גדול למשל מחכה שאמא תכין לו משהו שהוא יכול לעשות לבד (כמו למרוח לו את הלחם וכו'), או שתכין לו בגדים לבוקר וכדו'.
אני התכוונתי יותר לדרך חיים, אני אישית מודה שבילדותי ניצלתי את החופש הזה אבל אח"כ למדתי להושיט יד וזה הגיע ממני, והערכה שקיבלתי פירגנה לי מאד!

 

[שושן חוחים]

שיהיה טאבו כזה-שלא יוצאים מהבית (לקניות,לחברות)בלי לסדר אפילו חצי שעה...

 

[bracha]

אמא שלי תמיד חינכה אותנו שילדים לא עובדים אצל ההורים!
ולכן העזרה צריכה להגיע מרצון של הילדה להיות שותפה וחלק מהבית.
אצלנו אף פעם לא היו תורניות ותפקידים, הילדים בעצמם הבינו שמן הראוי שיעזרו ויושיטו יד, זה מצריך המון סבלנות וגם לעבוד לבד, אבל כשזה מגיע מהם אז זה מושלם!
יש מעלות ויש חסרונות, ועל הדרך אוירה נעימה ורגועה!

לא הבנתי.
כשילד מסדר את החדר שלו, הוא לא עובד אצלי, הוא עובד אצלו!
וכשילד מוריד מהשולחן הוא לא עובד אצלי, הוא גר פה, ובשביל לגור בבית נורמלי צריך גם להוריד מהשולחן.
למה זה נקרא שהוא עובד אצלי???

ואני גם נותנת לילדים את ההרגשה הזאת:
"איזה יופי שסידרת את החדר, עכשיו הרבה יותר כיף לשחק פה, ולישון"
"איך ניקית יפה את השולחן, עכשיו נוכל לאכול פה בכיף"
"תראו איך הבית מסודר, כיף להסתובב פה".
"תסתכל איזה יופי המדף שלך, עכשיו כשהוא מסודר תוכל למצוא בקלות את הספרים והמחברות".

 

[ש. צ. וינמן]

מה????

מה זה הכלום הזה?
בחיים לא שומרת/משחקת עם ילד?
בחיים לא הולכת לקניות?
אף פעם לא מסדרת משחקים/חפצים?
אף פעם לא שוטפת כלים/מורידה אשפה?
אף פעם לא עורכת שולחן/מפנה שולחן?

תמיד אוכלת/משחקת/ישנה ויושבת רגל על רגל?

חשוב להגדיר מה כן יש ולמה אנו מצפים וחותרים, לפי זה ניתן לראות האם הציפיות תואמות גיל.
ורק אז ניתן לבנות תוכנית עבודה עבור הילדה.

 

[saralulu]

שיהיה טאבו כזה-שלא יוצאים מהבית (לקניות,לחברות)בלי לסדר אפילו חצי שעה...

מזכיר לי מקרה קיצון כשהייתי ילדה, כפשוט לא סידרנו את חדר הבנות כל השבוע, וההורים שלי הודיעו לנו שלא נוכל להצטרף לשולחן שבת עד שהחדר מסודר! כי מה שהלך שם זה באמת היה בלגן מטורף!
יש באמת זמנים שחשוב לחדד נהלים אבל כל מקרה לגופו!
אני זוכרת שכשהיינו יוצאים לחתונה למשל, אמא שלי תמיד אמרה שנסדר את הבית ונציע את המיטות שכשנחזור יהיה לנו נעים.

 

[שרה֫]

דבר ראשון זה תלוי המיקום במשפחה.
משהי שהיא בכורה זה משהו אחר ממשהי שיודעת שיש משהו אחר שיעשה במילא את הדברים במקומה
דבר נוסף אפשר לתת בהתחלה דברים קטנים כמו להוריד פח וכד'

בלי לסדר אפילו חצי שעה...

חצי שעה זה המון
את יודעת מה אפשר להספיק בחצי שעה?!!

 

[rubi]

מצד שני גם הורים לא עובדים אצל הילדים!

בגישת העולם המערבי יש גישה של שיווין
יש שווין בין גבר לאשה ויש שיווין בין אבא לילד,
אבל כל אחד שקצת העמיק בנושא יודע שע"פ הדת היהודית זו גישה מוטעית לחלוטין

א' ב' בחינוך זה להבין שאנחנו ההורים חייבים לילדים, והם לא חייבים לנו כלום!!!
כמובן שיש להם חיוב של כיבוד הורים, אבל המושג חייב זה רק לנו כהורים
המושג אחראי על הילד שלי = אחריות = מחויבות
מי שאין לו מחויבות זה אומר שאין לו אחריות

 

[בת עם סגולה]

תני לה תפקיד שתתחבר אליו, קטן ועקבי.
כמו: להוריד כביסה, לזרוק פח.
אבל מה שהיא לוקחת על עצמה אז עד הסוף......

 

[מרים שוורץ]

אין לי מושג אם את עושה את זה או לא
אבל אל תבקשי ממנה בעקיפין
תבקשי מפורשות
אם תוכלי להוציא את הזבל/לסדר את המיטה וכו'

 

[saralulu]

לא הבנתי.
כשילד מסדר את החדר שלו, הוא לא עובד אצלי, הוא עובד אצלו!
וכשילד מוריד מהשולחן הוא לא עובד אצלי, הוא גר פה, ובשביל לגור בבית נורמלי צריך גם להוריד מהשולחן.
למה זה נקרא שהוא עובד אצלי???

ואני גם נותנת לילדים את ההרגשה הזאת:
"איזה יופי שסידרת את החדר, עכשיו הרבה יותר כיף לשחק פה, ולישון"
"איך ניקית יפה את השולחן, עכשיו נוכל לאכול פה בכיף"
"תראו איך הבית מסודר, כיף להסתובב פה".
"תסתכל איזה יופי המדף שלך, עכשיו כשהוא מסודר תוכל למצוא בקלות את הספרים והמחברות".

זה התנהלות שקשורה לילד ולא לעזרה בבית, המחמאות אח"כ הן באמת חשובות!
אבל הילד לא מוריד מהשולחן אלא אם כן ביקשנו, באמת יש גיל מסוים שהוא מרגיש חלק מהבית ואז זה בא ממנו ובדיוק בשביל זה צריך סבלנות! אח"כ יכול להיות לכל אחד דברים שהוא יותר מחובר אליו ואוהב את התחום ובלי שאמא שלי אמרה זה נוצר מעצמו וזה הגיע יותר בגיל העשרה, מה למשל?
יש אחת שיותר בקטע של קיפולי כביסה, יש אחת שאוהבת לאפות/ לבשל, יש אחת שמתחברת לקטע של נקיון, אחת לקניות וכו'.
וזה יפה לראות איך כל הדברים האלו הגיעו מאליהם ומהבנה שאני חיה בבית הזה, אני חלק ממנו ושותפה לעזרה ולתפקוד של הבית. אני כותבת אולי דברים לא מוכרים אבל אני מגיעה מבית עם אוירה נעימה שכיף להיות בו ותמיד כל אחד שמגיע מבחוץ מרגיש בבית, האוירה נעימה ורגועה ואף פעם לא תשמעי צעקות מאמא שלי וכדו'. נולדתי למציאות הזו ולהתנהלות הזו ואני אוהבת ומחוברת אליה.
אבל יש מעלות וחסרונות...