הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ליאור רוזנטל.
קשה לכם להיות סגורים בבית? בתשעת הימים האחרונים עשיתי ארבע תורנויות, כל אחת מהן נמשכה 26 שעות, כאשר שתיים מהן ברצף ביום כיפור (48 שעות רצופות).
מתוך ה 216 שעות האחרונות, הייתי 106 שעות סגור בבי"ח, כשאת מרבית הזמן "ביליתי" באגף הנשימתי המוגבר המטפל בחולי קורונה ובמטופלים החשודים ככאלה, במחלקה לרפואה דחופה.
קשה לכם לעטות מסכה על הפה והאף כאשר אתם יוצאים מהבית לשעה או שעתיים? מרגישים מחנק? מזיעים? זה מגרד? תארו לכם מה זה להיות שעות רבות ברצף במיגון מלא - סרבל, כובע, מסיכת n95, משקף, ערדליים וכפפות כפולות, בתוך חדר סגור, כאשר אתם מנסים לבצע פעולות מצילות חיים או אפילו "רק" כי אתם צריכים לבדוק, לקחת בדיקות דם ולעשות אקג למטופל/ת מאומתת. נסו לדמיין איך זה לנסות לעשות פעולה פשוטה, כשהמשקף מתמלא אדים, אתם מזיעים ורטובים לחלוטין, המסיכה חונקת ואסור לכם לגעת בכלום, מחשש שחלילה תדבקו בעצמכם או תדביקו אחרים. דמיינו את תחושת המחנק, הבחילות והסחרחורות אחרי שלא אכלתם ושתיתם כבר כמה שעות טובות, תחת מעטה המיגון הכבד, מזיעים ומסוחררים מהפחמן הדו חמצני שאתם שואפים, כי מרוב שיש מטופלים, לא הצלחתם לצאת לרגע מהאגף.
מתגעגעים לחברים ולמשפחה? מתקשים שלא להפגש? נסו לדמיין מה זה להסביר לאדם בריא, בן 50, שאין לכם ברירה אלא להרדים ולהנשים אותו, שאתם לא יודעים אם זה יעזור, ולעמוד לצידו כאשר הוא מספר זאת בטלפון לבני משפחתו ונפרד מהם, אולי בפעם האחרונה. נסו לדמיין מה זה להחזיק לו את היד ביד אחת, ולהזריק לו את חומר ההרדמה ביד השניה, כשהוא רועד מפחד ומבקש מכם להבטיח לו שהכל יהיה בסדר, כשאתם לא יכולים להבטיח לו שום דבר.
נסו לדמיין את עצמכם עומדים מחוץ לדלת של מטופל חרדי בן 26 מאומת שאינו מגיב, כאשר המלווה שלו, מחלים בעצמו, עומד בבגדי החג, עטוף בטלית, ומתפלל בזמירות סליחה ותחנון, שישוב להגיב. דמיינו את עצמכם מסתכלים במצלמות ורואים אותו אוחז לו את היד ומבקש ממנו, מאלוקים ומכם, להציל אותו.
דמיינו את עצמכם צריכים להחליט - האם אתם מאפשרים למלווה לשהות ליד בן משפחתו ברגעיו האחרונים, כאשר בעצם הוא מסכן את עצמו בהדבקה בקורונה, כשאף אחד לא יודע מה יהיו השלכותיה.
נסו לדמיין את עצמכם צריכים לבחור לאן תלכו קודם - למטופלת שמפרכסת ללא הפסקה, לסבתא המבולבלת שננטשה לבד במלר"ד ושלא מפסיקה לצרוח ולנסות לברוח הביתה, למטופל שמחכה כבר שעות רבות לדעת מהן התוצאות של הבדיקות שלו והאם הוא מתאשפז או משתחרר או למטופלת שקרסה בדרך עם מדא ונכנסת לחדר הלם במצב לא יציב.
דמיינו את עצמכם מנסים להשאר אנושיים, אמפתיים, סבלניים, אחרי מעל ל 20 שעות ערות. נסו לחשוב איך הייתם מרגישים אם הייתם צריכים לקבל החלטות, לחשב מינונים, לבצע פרוצדורות שיכולות להציל או לעלות בחיי אדם.
נסו לחשוב איך זה מרגיש לנהוג הביתה אח"כ, כשאתם בקושי מצליחים להחזיק את העיניים פקוחות או לזכור איפה שמתם את האוטו, לפני יומיים כשהגעתם לתורנות.
לצערי, זו המציאות היומיומית שלנו. בזמן שאולפני החדשות מלאים במומחים, יועצים, כתבים ודיווחים. גרפים ומספרים נזרקים לכל עבר. כן או לא הפגנות. כן או לא בתי כנסת, בפועל, בבתי החולים, הזכויות הבסיסיות של הצוות הרפואי נרמסות ללא הרף. כן או לא קריסה? עברנו את הרף? שחיתות? מחדל? המון סיסמאות ומילים גדולות שנזרקות לאוויר, ולא ברור לאן הן מובילות מלבד לפילוג, שנאה ואלימות.
רוצים לעזור? שימו מסיכה על הפה והאף, שמרו על מרחק, המנעו מהתקהלויות. תשמרו על עצמכם ועל היקרים שלכם. תנהגו בכבוד, בחמלה ובסבלנות לצוות הרפואי שמטפל בכם, השמעו להנחיות. זוהי הדרך היחידה שלנו להתגבר על המגפה הזו ואולי לשוב למשהו שיזכיר לנו את השגרה שכולנו רוצים לשוב אליה.
.
קשה לכם להיות סגורים בבית? בתשעת הימים האחרונים עשיתי ארבע תורנויות, כל אחת מהן נמשכה 26 שעות, כאשר שתיים מהן ברצף ביום כיפור (48 שעות רצופות).
מתוך ה 216 שעות האחרונות, הייתי 106 שעות סגור בבי"ח, כשאת מרבית הזמן "ביליתי" באגף הנשימתי המוגבר המטפל בחולי קורונה ובמטופלים החשודים ככאלה, במחלקה לרפואה דחופה.
קשה לכם לעטות מסכה על הפה והאף כאשר אתם יוצאים מהבית לשעה או שעתיים? מרגישים מחנק? מזיעים? זה מגרד? תארו לכם מה זה להיות שעות רבות ברצף במיגון מלא - סרבל, כובע, מסיכת n95, משקף, ערדליים וכפפות כפולות, בתוך חדר סגור, כאשר אתם מנסים לבצע פעולות מצילות חיים או אפילו "רק" כי אתם צריכים לבדוק, לקחת בדיקות דם ולעשות אקג למטופל/ת מאומתת. נסו לדמיין איך זה לנסות לעשות פעולה פשוטה, כשהמשקף מתמלא אדים, אתם מזיעים ורטובים לחלוטין, המסיכה חונקת ואסור לכם לגעת בכלום, מחשש שחלילה תדבקו בעצמכם או תדביקו אחרים. דמיינו את תחושת המחנק, הבחילות והסחרחורות אחרי שלא אכלתם ושתיתם כבר כמה שעות טובות, תחת מעטה המיגון הכבד, מזיעים ומסוחררים מהפחמן הדו חמצני שאתם שואפים, כי מרוב שיש מטופלים, לא הצלחתם לצאת לרגע מהאגף.
מתגעגעים לחברים ולמשפחה? מתקשים שלא להפגש? נסו לדמיין מה זה להסביר לאדם בריא, בן 50, שאין לכם ברירה אלא להרדים ולהנשים אותו, שאתם לא יודעים אם זה יעזור, ולעמוד לצידו כאשר הוא מספר זאת בטלפון לבני משפחתו ונפרד מהם, אולי בפעם האחרונה. נסו לדמיין מה זה להחזיק לו את היד ביד אחת, ולהזריק לו את חומר ההרדמה ביד השניה, כשהוא רועד מפחד ומבקש מכם להבטיח לו שהכל יהיה בסדר, כשאתם לא יכולים להבטיח לו שום דבר.
נסו לדמיין את עצמכם עומדים מחוץ לדלת של מטופל חרדי בן 26 מאומת שאינו מגיב, כאשר המלווה שלו, מחלים בעצמו, עומד בבגדי החג, עטוף בטלית, ומתפלל בזמירות סליחה ותחנון, שישוב להגיב. דמיינו את עצמכם מסתכלים במצלמות ורואים אותו אוחז לו את היד ומבקש ממנו, מאלוקים ומכם, להציל אותו.
דמיינו את עצמכם צריכים להחליט - האם אתם מאפשרים למלווה לשהות ליד בן משפחתו ברגעיו האחרונים, כאשר בעצם הוא מסכן את עצמו בהדבקה בקורונה, כשאף אחד לא יודע מה יהיו השלכותיה.
נסו לדמיין את עצמכם צריכים לבחור לאן תלכו קודם - למטופלת שמפרכסת ללא הפסקה, לסבתא המבולבלת שננטשה לבד במלר"ד ושלא מפסיקה לצרוח ולנסות לברוח הביתה, למטופל שמחכה כבר שעות רבות לדעת מהן התוצאות של הבדיקות שלו והאם הוא מתאשפז או משתחרר או למטופלת שקרסה בדרך עם מדא ונכנסת לחדר הלם במצב לא יציב.
דמיינו את עצמכם מנסים להשאר אנושיים, אמפתיים, סבלניים, אחרי מעל ל 20 שעות ערות. נסו לחשוב איך הייתם מרגישים אם הייתם צריכים לקבל החלטות, לחשב מינונים, לבצע פרוצדורות שיכולות להציל או לעלות בחיי אדם.
נסו לחשוב איך זה מרגיש לנהוג הביתה אח"כ, כשאתם בקושי מצליחים להחזיק את העיניים פקוחות או לזכור איפה שמתם את האוטו, לפני יומיים כשהגעתם לתורנות.
לצערי, זו המציאות היומיומית שלנו. בזמן שאולפני החדשות מלאים במומחים, יועצים, כתבים ודיווחים. גרפים ומספרים נזרקים לכל עבר. כן או לא הפגנות. כן או לא בתי כנסת, בפועל, בבתי החולים, הזכויות הבסיסיות של הצוות הרפואי נרמסות ללא הרף. כן או לא קריסה? עברנו את הרף? שחיתות? מחדל? המון סיסמאות ומילים גדולות שנזרקות לאוויר, ולא ברור לאן הן מובילות מלבד לפילוג, שנאה ואלימות.
רוצים לעזור? שימו מסיכה על הפה והאף, שמרו על מרחק, המנעו מהתקהלויות. תשמרו על עצמכם ועל היקרים שלכם. תנהגו בכבוד, בחמלה ובסבלנות לצוות הרפואי שמטפל בכם, השמעו להנחיות. זוהי הדרך היחידה שלנו להתגבר על המגפה הזו ואולי לשוב למשהו שיזכיר לנו את השגרה שכולנו רוצים לשוב אליה.
.
...
מה הופך את NetSkin למיוחד?
שליטה מלאה בידיים שלכם
חווית משתמש משודרגת
