התייעצות תעלומת הכביסה

אפשר לבקש ממנה לטפל רק בחלק מסויים של הכביסה, הרע במיעוטו כלפיה למשל: קיפול מכנסיים בלבד או תליית חצאויות וחולצות וכו'
או חלוקת הכביסה בלי הקיפול כך שיהיה קל למיין
 
לא קראתי תגובות קודמות,
אבל הרגשתי חייבת להגיב, מכירה את התעלולים הללו אצל ילדים,
כשאת מהצד קל להסתכל על זה באופן רגוע יותר, ואפילו לחייך (סליחה, אמא יקרה),
לא קרה משהו נורא באמת, הילדה מנסה להתחמק והיא יצירתית להפליא.
קודם כל חשוב לנקות את הלב, אין פה מלחמה בין אמא לבת - היא לא עושה לך את זה בדווקא,
המטלה קשה/ארוכה/משעממת לה והיא מצאה פתרון.

יש כאן סיפור שמראה על כך שהילדה הגיעה לנקודה של התמודדות.
ואת כאמא המעצבת את דרכם של ילדיך, תפקידך לנתב אותם בדרך הנכונה לחיים האמיתיים,
אבל איך ביקשנו ביוה"כ מבורא העולם - 'שלא על ידי יסורים וחולאים רעים',
יש דרך אחרת מאשר להעיר, לגעור, לכעוס, להתעצבן, לחכות לה בסיבוב ולתפוס אותה על חם.

הדרך הנכונה צריכה להתגבש לך בלב ובמחשבה טרם תצאי לפעולה
התגובה שלך צריכה להוביל אותה לתקן את המעשה מתוך אהבה ושמחה,
אלא שהלב שלך צריך להיות נקי ואוהב, ואולי גם חומל על כך שזו הדרך שהיא בחרה לסיים.

תכלס, אני הייתי הולכת על הומור, חיוך, הסבר קליל והדרכה פשוטה,
ואומרת לה בחיוך עם יד על הכתף: מאמי, הרבה מהכביסה הנקיה שכיבסתי הגיעה להתכבס שוב
זו היתה בשבילי הפתעה:)
ת'אמת שיש המון כביסה וקשה לי לכבס פעמיים בגד, מה גם שזה לא פרקטי, רוצים ללבוש בגד ואין...
פעם הבאה פשוט תבואי ותגידי לי 'אמא אני צריכה עזרה' ואני בע"ה אבוא לעזור לך או אדאג שיהיה מי שיתן לך יד.
טוב מותק?! ובגלל שאני אוהבת אותך יש לך שוקולד בארון שלך, לכי תתפנקי...

וזהו,
פעם הבאה כשהיא מקפלת, פשוט לתת לה יד, לתת לה דרך או התוויה איך משתלטים עם ערימת כביסה
נסו למצוא יחד 'טיפים' לקיפול קליל, מהיר ומוצלח,
גם לי כמבוגר לקח הרבה זמן עד שלמדתי איך מסתדרים עם כל הכמויות האלו שנערמות ב"ה בלי סוף.

רק נחת
 
לא קראתי תגובות קודמות,
אבל הרגשתי חייבת להגיב, מכירה את התעלולים הללו אצל ילדים,
כשאת מהצד קל להסתכל על זה באופן רגוע יותר, ואפילו לחייך (סליחה, אמא יקרה),
לא קרה משהו נורא באמת, הילדה מנסה להתחמק והיא יצירתית להפליא.
קודם כל חשוב לנקות את הלב, אין פה מלחמה בין אמא לבת - היא לא עושה לך את זה בדווקא,
המטלה קשה/ארוכה/משעממת לה והיא מצאה פתרון.

יש כאן סיפור שמראה על כך שהילדה הגיעה לנקודה של התמודדות.
ואת כאמא המעצבת את דרכם של ילדיך, תפקידך לנתב אותם בדרך הנכונה לחיים האמיתיים,
אבל איך ביקשנו ביוה"כ מבורא העולם - 'שלא על ידי יסורים וחולאים רעים',
יש דרך אחרת מאשר להעיר, לגעור, לכעוס, להתעצבן, לחכות לה בסיבוב ולתפוס אותה על חם.

הדרך הנכונה צריכה להתגבש לך בלב ובמחשבה טרם תצאי לפעולה
התגובה שלך צריכה להוביל אותה לתקן את המעשה מתוך אהבה ושמחה,
אלא שהלב שלך צריך להיות נקי ואוהב, ואולי גם חומל על כך שזו הדרך שהיא בחרה לסיים.

תכלס, אני הייתי הולכת על הומור, חיוך, הסבר קליל והדרכה פשוטה,
ואומרת לה בחיוך עם יד על הכתף: מאמי, הרבה מהכביסה הנקיה שכיבסתי הגיעה להתכבס שוב
זו היתה בשבילי הפתעה:)
ת'אמת שיש המון כביסה וקשה לי לכבס פעמיים בגד, מה גם שזה לא פרקטי, רוצים ללבוש בגד ואין...
פעם הבאה פשוט תבואי ותגידי לי 'אמא אני צריכה עזרה' ואני בע"ה אבוא לעזור לך או אדאג שיהיה מי שיתן לך יד.
טוב מותק?! ובגלל שאני אוהבת אותך יש לך שוקולד בארון שלך, לכי תתפנקי...

וזהו,
פעם הבאה כשהיא מקפלת, פשוט לתת לה יד, לתת לה דרך או התוויה איך משתלטים עם ערימת כביסה
נסו למצוא יחד 'טיפים' לקיפול קליל, מהיר ומוצלח,
גם לי כמבוגר לקח הרבה זמן עד שלמדתי איך מסתדרים עם כל הכמויות האלו שנערמות ב"ה בלי סוף.

רק נחת
כל מילה!
 
טוב מותק?! ובגלל שאני אוהבת אותך יש לך שוקולד בארון שלך, לכי תתפנקי...
מסכימה עם כל מילה, חוץ מזה.
זה אמור להיות רק במקרים חריגים ממש (המון עומס על הילדה, או ילדה עם קשיים משמעותיים)
ילדה נורמלית בת 13 אמורה ללמוד גם להתנצל ולתקן.
את השוקולד תשמרי לפעם הבאה שהיא תקפל כביסה, תעזור בצורה אחרת, או אפילו סתם כך בלי סיבה, רק כי את באמת אוהבת אותה.
לא כדאי לתת פרס על התנהגות בעייתית.
 
גם אצלכם בבית קיפול הכביסה הוא מטלה מעצבנת שכל אחד מהילדים מנסה להתחמק ממנה בכל כוחו?
על כל פנים אצלנו זה המצב ששורר,
ועולה על כולנה, בתי בת ה-13, שפתחה מיומנות מיוחדת להתחמקות מנושא קיפול הכביסה,
בשבועיים האחרונים פתאום נהיה שקט.
התלונות פסקו, והכביסה קופלה ללא עוררין,
מצד שני, תעלומות אחרות החלו לצוץ, שמלת השבת שכיבסתי בוודאות לא הייתה בארון הבגדים, ארגז הכביסה עלה על גדותיו שוב ושוב, ולחבורת הבנים באופן קבוע היה חסר חולצות לבנות. וכו וכו.
החלטתי לעקוב באופן יסודי אחר התעלומה.
וכשגיליתי את הפתרון נותרתי עם פה פעור בהלם:eek:
הסתבר שביתי בת ה-13, ילדה נבונה ופקחית, הגתה רעיון נפלא.
בכל פעם כשקיבלה ערימה לקיפול, היא הגניבה בחשאי את הבגדים בחזרה לסל הכביסה המלוכלכת, (חלק היא כן קיפלה, כשהייתה במוזה המתאימה)
ככה היא סיימה באלגנטיות יעילה עם המשימה, ויכלה לפנות לשאר עיסוקיה....:confused::confused::confused:
האמת שהיא עדיין לא יודעת ש'עליתי' עליה.
אני במבוכה קשה.
אשמח לעזרתכם, איך אני אמורה להגיב בעניין?
אם היא כ"כ לא אוהבת קיפול כביסה,
תורידי את זה ממנה.
כנראה לא מתאים לה.
לא תרוויחי כלום מלהכריח אותה.

אצלינו אני מקפלת והילדים מסדרים כל אחד לוקח את בגדיו למדף המתאים. ונשאר לי רק המגבות מצעים וכאלה.
 
קראתי חלק מהתגובות
יש כאן ערבוב של שני עניינים.
האחד והעיקרי שלשמו לדעתי פתחה האמא את האשכול, הוא איך להתייחס להתנהגות הנערה שכדי לסיים במהירות מטלה בלתי אהובה היא הוסיפה עבודה לאמא שלה וגרמה לבלגן וחוסר נעימות לבני הבית.
השני והמשני הוא להבא, האם להמשיך לתת לה את המטלה הזו ואם כן איך.
לדעתי נערה בת שלוש עשרה שעושה כזה דבר כן צריכה להענש כלומר לשאת בתוצאות של מעשיה.
לא נראה לי שמתאים פה הומור /התעלמות/ שיחה נחמדה. ממש לא.
אם ילדה בת חמש, בת שבע היתה עושה את זה אז אכן אפשר לזרום עם זה, אבל נערה בת שלוש עשרה זה כבר גיל שהיתה צריכה להיות לה יותר חמלה, יותר בשלות לפתור את הבעיה באופן בוגר יותר.
נראה לי שלמשך שבוע או אפילו יותר הייתי מכבסת לה רק פריט או שניים ממש נחוצים ביום, וכשהיא תתפלא איפה הסרפן לומר לה בפשטות הוספת לכביסה כל כך הרבה בגדים שיקח לי זמן לכבס הכל.
אחרי כמה ימים כשהיא תלמד את הלקח לדבר איתה בנעימות ולומר לה הסברת בצורה שגויה שהמטלה הזו גדולה עליך, בואי נחשוב מה לעשות כדי שלא יישנו כאלו מקרים.
 
צריך לחלק את זה לשלבים:
בשלב הראשון צריך שיהיה ברור לה ש'עלו עליה', ושאי אפשר לעשות קונצים. ילדים צריכים להאמין בחכמתם של הוריהם ולא להרגיש שהם יכולים לעבוד עליהם בכל הזדמנות.
ובנניגוד לרוב הכותבים כאן - בהחלט צריך עונש. מעשה לא ראוי שלא יכול לחזור על עצמו.
בהמשך, והדגש הוא על ההמשך - צריך לדאוג שלא יוטלו עליה מטלות שהיא לא רוצה.
זו דעתי.
 
נראה לי שלמשך שבוע או אפילו יותר הייתי מכבסת לה רק פריט או שניים ממש נחוצים ביום, וכשהיא תתפלא איפה הסרפן לומר לה בפשטות הוספת לכביסה כל כך הרבה בגדים שיקח לי זמן לכבס הכל.
נראה לי שהענישה הארוכה, המתמשכת והמרגיזה כל כך יכולה לגרום רק לצרות.
עונש צריך להתחיל ולהיגמר בחמש דקות, אחרת מתפתחים רגשות שליליים מידי.
 
נראה לי שהענישה הארוכה, המתמשכת והמרגיזה כל כך יכולה לגרום רק לצרות.
עונש צריך להתחיל ולהיגמר בחמש דקות, אחרת מתפתחים רגשות שליליים מידי.
זה עונש???
זה פועל יוצא מהמעשים שלה!
יש ילדים שההתחכמות הזו תעורר אצלם ריאקציה, ומתאים להם באמת עונש של זבנג וגמרנו.
דווקא לחכמולוגית שלנו, זה יכול לתת המחשה מצוינת.
 
זה עונש?
זה פועל יוצא מהמעשים שלה.
כמובן, אבל כשמדברים על התחושות של הילדה זה עונש מזעזע.
מה היא תחשוב בבוקר כשהיא תקום, עצבנית ועייפה, ותחפש חולצה נקיה. האם היא תגיד "אוי ואבוי לי, פעם הבאה לא אעשה זאת שוב", או שהיא תחשוב "איזה אמא איומה יש לי, אישה רעה."
לשיפוטכם.
 
אלו שמדברים על ענישה
כתוב אין עונשין אלא א"כ מזהירין
לא ראיתי שהאמא הגיבה לילדה תגובה ענינית אח והזהירה אותה על הענין
קודם שתגיב שתראה שיודעת שתדבר על זה
ואם הילדה חוזרת על המעשה אז מענישים
 
@מלי וינפלד מה היה בסוף הסיפור ?
איך פעלת ומה עשית ואיך הילדה הגיבה ? (כך יהיה אפשר לדעת מי צדק בכל האשכול הארוך הזה ;) )
 
וואי, איזה תגובות זהירות! כל כך מתחשבות בנפש הרגישה של הילדה, שחלילה לא תיפגע!!!
אני הייתי נופלת עליה!!! כפשוטו! מה זה צריך להיות להחזיר לסל הכביסה?? מה היא חושבת, שאמא שלה היא סוס עבודה??? לא הייתי עוברת על זה לסדר היום! לדעתי זו ממש חוצפה.
הייתי שואלת אותה אם היא ממש צריכה שאני אעקוב אחריה ואבדוק אותה. אין כזה דבר! אם היא לא רוצה, אז שתקפל בלי לרצות! כמובן אם יש דברים אחרים שניתן לתת לה לעשות במקום ויש מישהו אחר שיקפל, אז זה משהו אחר, אבל לפעמים צריך בבית עזרה והעזרה היא לקפל כביסה ואז אין מצב שהיא עושה חכמות בעניין.
באמת תסבירו לי, מה הגישה הסלחנית והפחדנית הזאת? למה לדבר איתה בעקיפין? למה לרמוז לה? למה לא לעשות עניין? למה ולמה ולמה??? איך יתכן שילדה בת 13 (לא תגידו בת חמש שלא תמיד מבינה מה רע במה שהיא עושה) פשוט תחזיר כביסה נקיה, כביסה שאמא שלה מיינה, הכניסה למכונה, הוציאה, תלתה, הורידה מהחבל ואז נתנה להוד מעלתה לקפל ולהחזיר לארון - איך יתכן שהיא פשוט תחזיר את הבגדים לסל הכביסה?? איך עוברים על זה לסדר היום? היא פשוט מוצאת קומבינות לעשות מה בא לה. היום זה כביסה ומחר??

רק שאלה.
מהיכן ילד ילמד להתחשב בזולת אם לא מהוריו? ואם לא מתחשבים בכך שלה ספציפית המטלה לא קשה. מה לאם כי תלין עליה.

ילד הוא דף חלק. בדרך כלל בגיל הזה הוא עדיין משקף את התנהלות ההורים.

רחמי על הילדה. שאין בנקודה הזו לפחות תקשורת פתוחה. והיא במצוקה עד כדי נפילה לשקר.

ילדה אכן אמורה לדעת לעשות הכל, ובית ההורים זה מקום ההתנסות, אבל אנו כהורים אמורים לאפשר לכל ילד לתפקד בנישות שיותר נוחות לו. (שר החוץ, שר הפנים, קניות, טיפול בילדים, הכנת ארוחת ערב, כלים וכו')
ילדה שמתקשה להשתלט על הכביסה לא אתן לה את התפקיד הזה בדיוק כתפקיד קבוע.

(ולא הכרתי בסביבתי הקרובה בת 13 שאחראית על קיפול הכביסות בבית)
 
במעשים חמורים, שכולם יודעים שהם בעיה, אין חובה להזהיר.
יש לזה מקבילות הלכתיות למי שמעוניין.
אוקיי
אז כל הדיון פה הוא עד כמה המעשה חמור אם בכלל
ואני חושבת שמה שחמור פה יותר זה החוסר תקשורת בין הבת לאמא (היא לא אמרה שקשה לה) ובין האמא לבת (שכבר יותר משבוע רואה את המעשה החמור הזה ולא מדברת עליו עם הבת)
הורים אמורים לדבר, לתקשר, להנגיש מידע לילד (כמו ששרה מגן כתבה ילד הוא דף חלק ואת הכל הוא לומד מההורים)
ובהתחשב בכך שמעולם לא אמרו לה עד כמה זה חמור, והאמא בינתים לא הנגישה לה שום מידע בענין, והילדה בקושי יצאה זה עתה מגיל חינוך - הרי שאין כאן מעשים חמורים ובטח שלא "אין חובה להזהיר"

ואגב גם פה אני לא שופטת את האמא חלילה
יתכן ובשאר הדברים התקשורת עם הילדה זורמת מצוין והכל מעולה
רק שכאן נוצר איזה קצר שצריך לברר אותו
בהתחלה בצורה ענינית (הבהרה ודיבור)
ובהמשך לבדוק מה מפריע לה לזרום

ואם היתה פותחת אשכול האם גיל 13 מתאים לילדה להיות אחראית על כביסות
אז אוכל לציין רק שכביסות זה תחום לא קל
הבת שלי בת 14 לקחה ע"ע את הכביסות כי היא שונאת לסדר ולא מסתדרת עם הקטנים
(זה תחום שהיה עד כה בידי אחותה הגדולה <בת 20! > שנישאה למזל"ט)
ואני הרבה מעלימה עין מצורות קיפול ויש בהחלט גם פשלות ובגדים שנהרסים
אבל אחרי כל פעם כזאת אנחנו מנסים לבדוק מה אפשר להקל, מה אפשר ליעל
ואני גם מציעה לה אולי כן רוצה לקחת ע"ע אחריות אחרת
וכשהיא מתעקשת ועושה אני בהחלט מחמיאה לה ומצ'פרת אותה כמו שהציעו כאן בין לבין
ולפעמים גם עושה לה "הפתעה" ומגלחת הררי כביסה באמצע הלילה כדי שלא תרגיש אבודה וטבועה :O
בקיצור עם יד על הדופק
והרבה לב.... :)
 
ואני חושבת שמה שחמור פה יותר זה החוסר תקשורת בין הבת לאמא (היא לא אמרה שקשה לה) ובין האמא לבת (שכבר יותר משבוע רואה את המעשה החמור הזה ולא מדברת עליו עם הבת)
הורים אמורים לדבר, לתקשר, להנגיש מידע לילד (כמו ששרה מגן כתבה ילד הוא דף חלק ואת הכל הוא לומד מההורים)
ובהתחשב בכך שמעולם לא אמרו לה עד כמה זה חמור, והאמא בינתים לא הנגישה לה שום מידע בענין, והילדה בקושי יצאה זה עתה מגיל חינוך - הרי שאין כאן מעשים חמורים ובטח שלא "אין חובה להזהיר"
אמת ויציב.
רק בנוגע לחומרת המעשה, אם יורשה לי קצת, לחלוק.
גם ילד בן שש יודע שזה דבר מעוות ולא נכון וילדה בת שלוש עשרה על אחת כמה וכמה. והמעשה הערמומי הזה אינו מתוך מחשבה שאין בו בעיה אלא ניסיון התחמקות בעייתי מאוד.
 
עם בחורים גדולים כן צריך לחוץ, אבל לא לנדנד. אין הרבה דברים שיוצרים יותר ריאקציה כמו תחושה שלא מבינים אותך, ואין הרבה דברים שיוצרים תחושה של חוסר הבנה כמו נידנוד.
(ובכלל, כל הוראה שלא לגמרי במקום.)
 
כמובן, אבל כשמדברים על התחושות של הילדה זה עונש מזעזע.
מה היא תחשוב בבוקר כשהיא תקום, עצבנית ועייפה, ותחפש חולצה נקיה. האם היא תגיד "אוי ואבוי לי, פעם הבאה לא אעשה זאת שוב", או שהיא תחשוב "איזה אמא איומה יש לי, אישה רעה."
לשיפוטכם.
כשמדברים על התחושה של הילדה, יש כאן בדיוק תשובת המשקל.
היא תרגיש את מה שהרגישו אחיה, כאשר מיהרו לחיידר, ולא מצאו חולצה נקייה, כי במו ידיה היא דחפה את חולצותיהם הנקיות לתוך הכביסה המלוכלכת.
אם מדובר בילדה נורמלית, היא עשויה אפילו להבין את הרמז ולשפר את מעשיה בלי שום מילה נוספת.
 
כשמדברים על התחושה של הילדה, יש כאן בדיוק תשובת המשקל.
שוב. מה היא תחשוב? אם היא מחשוב על אימה דברים רעים לא עשינו כלום חוץ מנזק מתמשך.
תשובה וחינוך הם נושאים נפרדים ורבי משמעות. אין צורך לקשר ביניהם.
 
שוב. מה היא תחשוב? אם היא מחשוב על אימה דברים רעים לא עשינו כלום חוץ מנזק מתמשך.
תשובה וחינוך הם נושאים נפרדים ורבי משמעות. אין צורך לקשר ביניהם.
אני מאמינה שמדובר בילדה נורמלית.
היא יודעת היטב שהיא טעתה, והיא חוששת מתוצאות מעשיה.
היא לא אמורה לחשוב על אמה דברים רעים. היא אמורה להבין את הפאנץ'.

בכל מקרה, זו באמת לא דרך שמתאימה לכל הילדים.
יהיו כאלו שעדיף להם עונש קצר וקולע, ולא נשיאה בתוצאה, שהיא אולי דרך ארוכה שהיא קצרה, אבל דורשת יותר זהירות וסבלנות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה