דרוש מידע עולם שטוח

[רסיס לילה]

שוב, כתוב כי הכדור אצל הגוים מסמל עולם, וזאת כי העולם עגול, שהרי אמר אלכסנדרוס וכו'.
אז כתוב שהוא עגול.
עכשיו הובנתי?

מהסתכלות שוב בדברי הגמ' והתוס' נראה שצודקים דבריך.
רק זאת יש להוכיח שכיוונו אכן לכדור ולא לעיגול גרידא.

 

[שארפער]

מהסתכלות שוב בדברי התוס' נראה שצודקים דבריך.
רק זאת יש להוכיח שכיוונו אכן לכדור ולא לעיגול גרידא.

אגב, ערכתי את הודעתי. רענן את הדף.

 

[רסיס לילה]

אגב, ערכתי את הודעתי. רענן את הדף.

ערכתי

 

[י. מאיר]

לכן, להבנתי הדלה, כוונת אלכסנדר, וממילא הירושלמי שציטט אותו, וממילא גם תוס', שהעולם עגול, וככדור הוא. כל העולם, כעין כדור יחד עם הים, וכפי שיודעים אנו היום.

אתה נדחק מאד בפירוש המימרא לאור המציאות אותה אתה מכיר. וזה בסדר גמור.
אך אל תאמר שיש מכאן ראיה.
יש כאן קושיא שניתן לדחוק מאד ולתרץ אותה.
לפי הפירוש שלך, 'כדור' - הכוונה לעולם כולו, כולל היבשה והאוקיינוס, ו'קערה' הכוונה רק לאוקיינוס שמקיף את היבשה.
מפשט המימרא משמע שהכדור זה רק היבשה והקערה זה רק ים אוקיינוס, בפרט מההמשך כשהגמ' שואלת מדוע לא מציירים את אלכסנדרוס גם עם קערה בידו, ועונה שהוא שולט רק ביבשה, והקב"ה שולט ביבשה ובים.
לשיטתך הרי הכדור זה גם היבשה וגם האוקיינוס...

אך בל נשכח שבאותם הימים, היו רק אירופה אסיה אפריקה, ואילו אמריקה ואוסטרליה טרם נגלו. לכן חשבו אז, כי יש 180 מעלות יבשה, מהחוף המזרחי הסיני, עד החוף המערבי הספרדי, וממילא, 180 המעלות הנותרות, הם הם האוקינוס האדיר.
ולכן ברז"ה למשל, מחולק, תחילת הישוב, נקודת התחלה. טבור הארץ, נקודת אמצע. סוף הישוב, נקודה שלישית. וטבור הים נקודה רביעית.

הבאת כעת דוגמה לדברי חכמינו הראשונים (שנוגעים לקביעות ההלכה של קו התאריך) שלא מסתדרים לכאורה עם המציאות המוכרת לנו - סוף הישוב ותחילת הישוב לא תואם עם גילוי יבשת אמריקה, וכן לחלקים נרחבים במזרח אסיה.

גם את זה ניתן לתרץ בדוחק, אך לבוא ולומר שיש מכאן הוכחה שהיה לחכמי ישראל מידע על צורת יבשות העולם שהיה נסתר משאר חכמי אותו הדור - אין. עיין היטב בדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל (מצוטט בהמשך)

זה נכון שהדיון הוא למה זה ע"ז, והתשובה היא, כי כדור מסמל את העולם שהוא ככדור, והדיון הוא לא באיזה צורה העולם, כי זה היה פשוט שהוא כדור.
לזה קוראים, שחז"ל גילו את צורת העולם לפני המדע.

שוב אני חוזר, אין מכאן ראיה לכך, אלא מימרא שיש ליישב בדוחק עם הידוע לנו כיום.
וגם אם נאמר שמוכח מסוגיא זו שהעולם עגול - חז"ל לא גילו זאת לפני המדע שכן ארטוסתנס הוכיח זאת מאות שנים לפני זמן חתימת הירושלמי, כפי שכבר הבאתי לעיל. כך שאין מכאן הוכחה.

(וזה הגיוני מאוד. שהרי אם נמסר להם ספר יצירה, ורזי בריאת העולם, אז צורת הכדור, לא תימסר להם?) (ואני מודע לכך שההסטוריונים מפקפקים בזה, ולא אכפת לי.....)

גישה זו אינה נכונה כלל ואין לה שום בסיס.
ספר יצירה וסוד מעשה בראשית ובכלל עניינים המובאים בספרי קבלה הינם עניינים דקים ורחניים וסודות עמוקים וזה חמור מאד לגשם אותם ולומר שהכוונה לידע מדעי פשוט, וכפי שהארכתי בהודעתי הראשונה סעיף ג.
ובפרט שמי שירצה ליישב הרבה דברים שכתובים לפי הידוע לנו הוא ייתקל בבעיה קשה... ואכמ"ל (ציטטתי כבר לעיל כמה דוגמאות).
ואני מצטט שוב את דברי הרמב"ם:

"ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו [חז"ל] מענייני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דיברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות" (מו"נ ח"ג פי"ד)

מרתק!
איך הגעת לזה??
מתי המדע גילה? באיזו שנה?

ארטוסתנס הוכיח זאת כ-250 שנה לפני חורבן בית שני (כלומר בתקופת הזוגות), לפני יותר מ-2000 שנה.

שוב, כתוב כי הכדור אצל הגוים מסמל עולם, וזאת כי העולם עגול, שהרי אמר אלכסנדרוס וכו'.
אז כתוב שהוא עגול.
עכשיו הובנתי?

שוב אתה מתעלם מהקערה.
בפשטות המשמעות היא שהכדור מסמל את היבשה והקערה את הים.

אתה נדחק מאד בפשט הדברים על מנת להתאים את המימרא הזו למציאות הידועה בעיניך.

תנסה לחשוב איך היית מבין את המימרא הזו בלי ידיעה מוקדמת על צורת העולם.
לכל היותר ניתן לפרש שאין הכוונה לכדור אלא לדיסקה שנראית כצפה בתוך קערת מים.

אני לא אומר שאין מקום לפרש כמו שפירשת.
אני רק מציין שאנו לא מדברים על הוכחה מדברי חז"ל על צורת העולם אלא ביישוב מימרא תמוהה לכאורה. ויש הבדל.

 

[אביטלוש]

WOW
תקשיבו...
העולם השתגע!!

 

[שארפער]

אתה נדחק מאד בפירוש המימרא לאור המציאות אותה אתה מכיר. וזה בסדר גמור.
אך אל תאמר שיש מכאן ראיה.
יש כאן קושיא שניתן לדחוק מאד ולתרץ אותה.
לפי הפירוש שלך, 'כדור' - הכוונה לעולם כולו, כולל היבשה והאוקיינוס, ו'קערה' הכוונה רק לאוקיינוס שמקיף את היבשה.
מפשט המימרא משמע שהכדור זה רק היבשה והקערה זה רק ים אוקיינוס, בפרט מההמשך כשהגמ' שואלת מדוע לא מציירים את אלכסנדרוס גם עם קערה בידו, ועונה שהוא שולט רק ביבשה, והקב"ה שולט ביבשה ובים.
לשיטתך הרי הכדור זה גם היבשה וגם האוקיינוס...


הבאת כעת דוגמה לדברי חכמינו הראשונים (שנוגעים לקביעות ההלכה של קו התאריך) שלא מסתדרים לכאורה עם המציאות המוכרת לנו - סוף הישוב ותחילת הישוב לא תואם עם גילוי יבשת אמריקה, וכן לחלקים נרחבים במזרח אסיה.

גם את זה ניתן לתרץ בדוחק, אך לבוא ולומר שיש מכאן הוכחה שהיה לחכמי ישראל מידע על צורת יבשות העולם שהיה נסתר משאר חכמי אותו הדור - אין. עיין היטב בדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל (מצוטט בהמשך)


שוב אני חוזר, אין מכאן ראיה לכך, אלא מימרא שיש ליישב בדוחק עם הידוע לנו כיום.
וגם אם נאמר שמוכח מסוגיא זו שהעולם עגול - חז"ל לא גילו זאת לפני המדע שכן ארטוסתנס הוכיח זאת מאות שנים לפני זמן חתימת הירושלמי, כפי שכבר הבאתי לעיל. כך שאין מכאן הוכחה.


גישה זו אינה נכונה כלל ואין לה שום בסיס.
ספר יצירה וסוד מעשה בראשית ובכלל עניינים המובאים בספרי קבלה הינם עניינים דקים ורחניים וסודות עמוקים וזה חמור מאד לגשם אותם ולומר שהכוונה לידע מדעי פשוט, וכפי שהארכתי בהודעתי הראשונה סעיף ג.
ובפרט שמי שירצה ליישב הרבה דברים שכתובים לפי הידוע לנו הוא ייתקל בבעיה קשה... ואכמ"ל (ציטטתי כבר לעיל כמה דוגמאות).
ואני מצטט שוב את דברי הרמב"ם:



ארטוסתנס הוכיח זאת כ-250 שנה לפני חורבן בית שני (כלומר בתקופת הזוגות), לפני יותר מ-2000 שנה.

שוב אתה מתעלם מהקערה.
בפשטות המשמעות היא שהכדור מסמל את היבשה והקערה את הים.

אתה נדחק מאד בפשט הדברים על מנת להתאים את המימרא הזו למציאות הידועה בעיניך.

תנסה לחשוב איך היית מבין את המימרא הזו בלי ידיעה מוקדמת על צורת העולם.
לכל היותר ניתן לפרש שאין הכוונה לכדור אלא לדיסקה שנראית כצפה בתוך קערת מים.

אני לא אומר שאין מקום לפרש כמו שפירשת.
אני רק מציין שאנו לא מדברים על הוכחה מדברי חז"ל על צורת העולם אלא ביישוב מימרא תמוהה לכאורה. ויש הבדל.

אתה שוב חוזר חוזר וחוזר על זה שאני מיישב את המימרא עם הידוע לי.
דבר שאיננו נכון.

אני מיישב את המימרא עם הידוע לאלכסנדר, וכפי שכתבתי לעיל.

דחוק מאוד להניח, שהוא, שעבר כל כך הרבה פעמים בתוך הים מצד אל צד, יגיד כזה דבר.....
הטועה לפרש את הדברים כביכול יש כדור נפרד בתוך קערה, לא יוכל ליישב את הדברים עם המציאות שראה אלכסנדר.

לכן, היה כנראה מקובל לצייר כדור, עם כל הכחול שסביב. והיה הדבר ככדור וטבעת, ובלשון הירושלמי "קערה". הכדור כנגד הישוב, שכולו בידי אלכסנדר ששלט בכיפה, והים סביב.
וזאת הסיבה שאת הים לא שמו בידו, כי בים הוא לא שלט.
עד כאן.

בקשר לעניין חזרת פעמים רבות ע"ד הרמב"ם, יש חולקים..... דעת הרמב"ם לא רווחת כ"כ היום, ואל יפלא בעיניך, שאין אני כופף ראשי מיד ואומר טעיתי, כי הרבה מהחכמים שבאו אחריו, כתבו על הרבה כגון דא, שהפילוסופיה גרמה לזה.

אך כתבת רמב"ם, אענה לך עם רמב"ם..... בקידוש החודש הוא כותב, שכל החכמות שיש אצל היוונים וכדו', אצל ישראל היו, וגנבו מהם היוונים את החכמות הללו. וע"כ אין בעיה להסתמך על חכמת הגויים, כי חכמת ישראל גנובה היא.

אז אם היוונים גילו לפני למעלה מאלפיים שנה שהעולם עגול, לפי"ד הרמב"ם, זה לא בא להם מהשמים..... מישראל גנבו.... אז מי ידע קודם??

דברי החכמים בעניין קו התאריך, דווקא די מסודרים..... חוף סין, רחוק מירושלים ב87 מעלות.... הם כתבו 90. זאת הבעיה?
אתה שואל על סיביר? דיברו על הקו המקביל לאר"י (שרק הוא היה מיושב אז. בערבות סיביר לא היה אז לכאורה ישוב.)
הבעיה זה עם המערב.
שספרד היא לא רחוקה אלא 66.
ידוע לי, כבר הרמב"ם העיר את זה, ויש ליישב.

בקשר לאמריקה, לא נכנס לעניין אם הם ידעו עליה או לא, אבל מדברי אין ראיה שלא, כי גם אם הם ידעו עליה, היא לא הייתה מיושבת בבני תרבות, וליושביה לא היה כל קשר עם ארה"ק, ולכן התעלמו מהישוב.

בקשר לזוה"ק, ברור לכל דרדק שכל מה שכתוב כלפי מעלה, זה עניינים רוחניים דקים.... א"צ להבהיר זאת. אבל יש השתקפות של הרוח בחומר.
כמו שהאר"י כתב שיש חלק לבן בדם בגלל שיש בדם חסדים, וחסד זה לבן, אז ברור שחסד, זאת ספירה רוחנית. אבל ידע האר"י שבחומר היא תשתקף בתור צבע לבן.
ולכן כשכל הבערים בחכמי אומות העולם לעגו איפה יש לבן בדם, הוא ידע זאת כבר.....

עוד אוסיף, שאם כתוב שיש חיה עם קרן אחת, בגודל השמש, ולה עין אחת בגבה, והיא מחזיקה את כל העולם בין השיניים, אז כנראה שזה משל רוחני ונשגב, והדברים חלילה לא כפשטם... ובפרט אם מדובר על צורות כלפי מעלה חלילה.

אבל כשמדובר על צורות כלפי מטה, והדברים נהירים וברורים, כמו עניין עגלילות הכדור, אם מאמין העולם השטוח יגלגל עיניים בצדקנות ויסביר לי שזה עניינים רוחניים דקים, אז לא אקבל זאת בשום אופן. אם כך כתוב בזוהר, אז ככה זה.

ובקשר לחכמה שקיבלו חז"ל צירופי אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, אינני יודע איך יסביר את זה הרמב"ם, אבל איך שמקובל היום, אז אם הם קיבלו את כל הסודות שמקיימים את העולם, ודאי שגם את הלבוש הגשמי שלהם הם קיבלו.

אם הם יכלו לברוא גולם. אז הם לא ידעו מה יש בגוף האדם? לא ידעו באיזה צורה העולם? יש עניינים נשגבים בקבלה, שחמשת האצבעות שלך, הגשמיות, רומזות אליהם, וכנ"ל עגלוליות הכדור. אם העולם היה שטוח, אז כל מבנה העניינים הרוחניים הדקים שרמוזים בצורת העולם במציאות, צריכים רח"ל להתחלף......

יודע שמה שכתבתי קצת מורכב, אנא עיינו וחישבו היטיב טרם תתקיפו.....

 

[yitzhak123]

אז אם היוונים גילו לפני למעלה מאלפיים שנה שהעולם עגול, לפי"ד הרמב"ם, זה לא בא להם מהשמים..... מישראל גנבו.... אז מי ידע קודם??

אך אין בכך הוכחה שחז"ל ידעו לפני המדע, זה טענה של הרמב"ם.
ותחילת הנושא דובר על:

בניגוד לכל אותם רבים וטובים שמנסים להוכיח מכאן שחז"ל גילו את צורת העולם לפני המדע.

 

[yitzhak123]

בקשר לזוה"ק, ברור לכל דרדק שכל מה שכתוב כלפי מעלה, זה עניינים רוחניים דקים.... א"צ להבהיר זאת. אבל יש השתקפות של הרוח בחומר.
כמו שהאר"י כתב שיש חלק לבן בדם בגלל שיש בדם חסדים, וחסד זה לבן, אז ברור שחסד, זאת ספירה רוחנית. אבל ידע האר"י שבחומר היא תשתקף בתור צבע לבן.
ולכן כשכל הבערים בחכמי אומות העולם לעגו איפה יש לבן בדם, הוא ידע זאת כבר.....

עוד אוסיף, שאם כתוב שיש חיה עם קרן אחת, בגודל השמש, ולה עין אחת בגבה, והיא מחזיקה את כל העולם בין השיניים, אז כנראה שזה משל רוחני ונשגב, והדברים חלילה לא כפשטם... ובפרט אם מדובר על צורות כלפי מעלה חלילה.

אבל כשמדובר על צורות כלפי מטה, והדברים נהירים וברורים, כמו עניין עגלילות הכדור, אם מאמין העולם השטוח יגלגל עיניים בצדקנות ויסביר לי שזה עניינים רוחניים דקים, אז לא אקבל זאת בשום אופן. אם כך כתוב בזוהר, אז ככה זה.

כלומר אם הזוהר מתאים למדע המודרני כוונתו לכפשוטו, ואם לא אזי שכוונתו לסודות עמוקים ונשגבים.

 

[י. מאיר]

דחוק מאוד להניח, שהוא, שעבר כל כך הרבה פעמים בתוך הים מצד אל צד, יגיד כזה דבר.....
הטועה לפרש את הדברים כביכול יש כדור נפרד בתוך קערה, לא יוכל ליישב את הדברים עם המציאות שראה אלכסנדר.

אני לא מסכים אם ההנחה שלך שאלכסנדר חייב היה להכיר את צורת העולם.

זה שהוא כבש מדינות רבות זה לא מחייב שהוא יכיר את צורתו האמיתית של העולם, וייתכן שחשב שהיא כעין דיסקה עגולה מוקפת באוקיינוס כעין קערה. וכן רואים במפות יווניות עתיקות.

בקשר לעניין חזרת פעמים רבות ע"ד הרמב"ם, יש חולקים..... דעת הרמב"ם לא רווחת כ"כ היום, ואל יפלא בעיניך, שאין אני כופף ראשי מיד ואומר טעיתי, כי הרבה מהחכמים שבאו אחריו, כתבו על הרבה כגון דא, שהפילוסופיה גרמה לזה.

אני יודע היטב שיש חולקים על דרכו הפילוסופית של הרמב"ם.

אך לעניות דעתי נקודה זו שהבאתי אינה עומדת במחלוקת (בדיוק כמו ש"שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה וכו' שמביא הרמ"א באור"ח סי' א' לא עומדת במחלוקת, למרות שמקורה ממו"נ) ואדרבה אשמח שתביא לי מקורות מוסמכים שאוחזים שלחז"ל יש ידע מדעי מדויק יותר מאשר שאר חכמי האומות, ושהם קיבלו זאת מסיני.

ובפרט שיש גמרא ערוכה שעומדת כנגדך – עיין פסחים צד: במחלוקת חכמי ישראל וחכמי אומות העולם שם על אופן מהלך השמש בלילה (מצוטט בהמשך) ורבי אומר שם מפורש "ונראים דבריהם (של חכמי אומות העולם) מדברינו (של חכמי ישראל)", בעוד שלפי השיטה המחודשת שלך לא ייתכן לומר כך.

אך כתבת רמב"ם, אענה לך עם רמב"ם..... בקידוש החודש הוא כותב, שכל החכמות שיש אצל היוונים וכדו', אצל ישראל היו, וגנבו מהם היוונים את החכמות הללו. וע"כ אין בעיה להסתמך על חכמת הגויים, כי חכמת ישראל גנובה היא.

אז אם היוונים גילו לפני למעלה מאלפיים שנה שהעולם עגול, לפי"ד הרמב"ם, זה לא בא להם מהשמים..... מישראל גנבו.... אז מי ידע קודם??

שוב, זו סברא שלא ניתן להוכיח או להפריך, לכן אין מכאן הוכחה.

ולהיפך, לפי הרמב"ם רואים שהידע המדעי הקדום שהיה בידי חכמינו נשכח וכיום צריכים לחפשו אצל אחרים.

דברי החכמים בעניין קו התאריך, דווקא די מסודרים..... חוף סין, רחוק מירושלים ב87 מעלות.... הם כתבו 90. זאת הבעיה?
אתה שואל על סיביר? דיברו על הקו המקביל לאר"י (שרק הוא היה מיושב אז. בערבות סיביר לא היה אז לכאורה ישוב.)
הבעיה זה עם המערב.
שספרד היא לא רחוקה אלא 66.
ידוע לי, כבר הרמב"ם העיר את זה, ויש ליישב.

בקשר לאמריקה, לא נכנס לעניין אם הם ידעו עליה או לא, אבל מדברי אין ראיה שלא, כי גם אם הם ידעו עליה, היא לא הייתה מיושבת בבני תרבות, וליושביה לא היה כל קשר עם ארה"ק, ולכן התעלמו מהישוב.

שכחת את יפן. וחוף סין אינו בקו ישר אלא מתעקם וחלק גדול ממנו נמצא מעבר ל-90 מעלות.

ובכל מקרה באמריקה ובפרט בדרומה הייתה תרבות מפותחת לא פחות מאירופה ואסיה, ובודאי יותר מאפריקה.

ובפרט כשכתבו ש-180 מעלות כולו אוקיינוס תוך התעלמות מוחלטת מיבשת אמריקה.

ניתן ליישב הכל בדוחק.
אך זה דוגמה לכך שצריך ליישב את המציאות הידועה לנו עם מה שכתוב, ולא לומר שניתן מתוך עיון בספרים להסיק מציאות.

אבל כשמדובר על צורות כלפי מטה, והדברים נהירים וברורים, כמו עניין עגלילות הכדור, אם מאמין העולם השטוח יגלגל עיניים בצדקנות ויסביר לי שזה עניינים רוחניים דקים, אז לא אקבל זאת בשום אופן. אם כך כתוב בזוהר, אז ככה זה.

ובקשר לחכמה שקיבלו חז"ל צירופי אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, אינני יודע איך יסביר את זה הרמב"ם, אבל איך שמקובל היום, אז אם הם קיבלו את כל הסודות שמקיימים את העולם, ודאי שגם את הלבוש הגשמי שלהם הם קיבלו.

יש אין ספור פעמים שמובא בחז"ל או במדרשים או בזוה"ק שמדברים על 'צורות כלפי מטה' כלשונך ולא תוכל בשום אופן לפרשם כפשוטם, ולכן כל הבניין שלך מתמוטט.

אצטט כאן כמה מהם: (וישנם רבים לאין ספור, ובתחומים שונים ומגוונים, אבל אתמקד רק על צורת העולם)

א. צורת העולם והרקיע ומהלך השמש בלילה

חכמי ישראל אומרים - ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע
וחכמי אומות העולם אומרים - ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע
אמר רבי - ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין
תניא ר' נתן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין (פסחים צד

רש"י:

למטה מן הרקיע - זורחת על הארץ כאשר אנו רואין ובלילה למעלה מן הרקיע זורחת ואינה נראית למטה: ה"ג וחכמי או"ה אומרים ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע:
מעינות צוננין - אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה ואע"פ שמי נהרות חמין הן ביום בחום הקיץ הוא זה מפני שרחקו ממקום נביעתן ונתחממו בחום העולם אבל תכף נביעתן הן צונן ביום לפי שהחמה גבוהה מהן:
ובלילה מעינות רותחין - שהחמה מחממתן תחת הקרקע תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות:
בשפולו של רקיע - סמוך לקרקע בשולי הכיפה:
לפיכך כל העולם צונן - שאינה מהלכת אלא בצדי העולם:
ומעינות רותחים - דהיינו אצל המים מצדי העולם שהמעינות באות מהם:

דעתם של חכמי האומות (שבלילה השמש שנמצאת מתחת לאדמה מחממת את המעיינות) נפסקה להלכה בדין מים שלנו (כך שאי אפשר לומר שמדובר בענייני אגדה בלבד) וראה מש"כ ביראים סי' נב:

פירש"י טעם "מים שלנו", לפי שהחמה מהלכת ביומי ניסן שהוא עדין מימות הגשמים בשיפולי רקיע ומעיינות רותחות, ולפי טעמו השואבין בבקר ומשהין עד הערב מותר [...] אך נראה לי הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הרקיע, דחכמי אומות העולם אומרים בפרק מי שהיה טמא (פסחים צ"ד ע"ב), ואמר רבי: "נראין דבריהן," הלכך אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר

מחלוקת דומה מופיעה בבא בתרא כה:

תניא ר"א אומר עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת, וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע.
ורבי יהושע אומר עולם לקובה הוא דומה ורוח צפונית מסובבת וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה שנאמר (קהלת א, ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו' הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן

רש"י:

לאכסדרה - שאין לה דופן רביעית:
אינה מסובבת - במחיצה:
למעלה מן הרקיע - ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע:
לקובה - אהל שכולו מוקף:
לקרן מערבית צפונית - בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום מן הדרום למערב וממערב לצפון:
ומחזרת אחורי כיפה - דרך חלון:
הולך אל דרום - היקף היום קרוי הילוך שהוא בתוך החלל ואת היקף הלילה קרוי סיבוב שהוא מקיף בחוץ וביום לעולם מהלכת בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית:
וסובב אל צפון בלילה - אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית:
פעמים מהלכתן - ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית:
פעמים סובבתן - ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג' רוחות:

ב. שקיעה וזריחה באותו הזמן בכל העולם

ת"ש עגלה בצפון ועקרב בדרום וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום שאין חמה נכנסת לישוב אלא שעה אחת ביום תדע שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם (פסחים צד.)

אגב המשפט 'כל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב' צריך עיון גדול שכן לפי המציאות הידועה לנו לא שייך לומר על מקום כלשהו בעולם שנמצא 'תחת' כוכב מסוים.

ג. השמש נכבת כל ערב במי האוקיינוס ולמחרת היא נדלקת מחדש מנהר של אש

ר' ינאי אומר כל צבא השמים עוברים ומתחדשים בכל יום, ומהו צבא השמים - השמש והירח והכוכבים והמזלות.
תדע לך שהוא, כן בא וראה כשהמש נוטה לבא למערב והוא רוחץ במי אוקיאנוס כאדם שהוא רוחץ את נירו בתוך המים כך מימי אוקיאנוס מכבין שלהבותיו של שמש ואין נוגה לו ואין שלהבת של שמש מאיר כל הלילה בעולם עד שיבא למזרח וכשיבא למזרח רוחץ בנהר של אש כאדם שהוא מדליק את נרו בתוך האש כך השמש מדליק את נירותיו ולובש שלהבותיו ועולה להאיר על הארץ ומחדש בכל יום מעשה בראשית, כן עד שיבא הערב ולעת הערב הירח והכוכבים ומזלות רוחצים בנהר של ברד ועולין להאיר על הארץ לעתיד לבא הב"ה מחדש אותם ומוסיף על אורם אור שבעת ימים שנאמר יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא באי זה יום ביום גאולת ישראל שנאמר ביום חבוש ה' את עמו. (פרקי דר"א פרק נא)

ד. גודל העולם

אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי חדא גמרא וחדא סברא (פסחים צד.)

רש"י

חדא גמרא - שיתא אלפי פרסי דעלמא גמרא הוה מרביה והא דאלפא פרסי סומכא דרקיע הוה סבר לה מדעתי' מההיא דשית אלפי פרסי דגמרא:

לעומת זאת ישנם מקורות רבים שחז"ל אומרים שגודל העולם הוא מהלך חמש מאות שנה (עיין רש"י שם ד"ה וכן בין רקיע לרקיע, ומקורו בגמ' בחגיגה יב.)

ה. עובי הרקיע
באחד מאגדתות רבב"ח (בבא בתרא עד.) מבואר שהרקיע הינו אטום וקשיח ויש בו חלונות שניתן להניח שם דברים:

אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה אמינא ליה איכא גנבי הכא אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטר עד למחר הכא ומשכחת לה

ואם תאמר שאין להסיק מאגדתות רבב"ח כלום היות וכולם הם משלים עמוקים, מהרשב"ם על המקום משמע שהתייחס לנקודה זו של צורת הרקיע כמידע מציאותי, וז"ל:

היכא דנשקי ארעא ורקיעא - מקום גבוה היה שם שנושקין יחד זה לזה ולאו היינו סוף העולם דהא מהלך חמש מאות שנים הוי וא"י אמצעיתו של עולם היא כדכתיב (יחזקאל לח) יושבי על טבור הארץ והיינו מקומו של רבה בר בר חנה:

רואים מדברי הרשב"ם שהיתה לו קושיה:
איך ייתכן שרבב"ח הגיע לקצה העולם למקום שהרקיע נוגעת בקרקע, הרי להגיע לשם לוקח 500 שנה?

מבאר הרשב"ם שמדובר בהר גבוה מאד לא מרוחק מדי ממרכז העולם שפסגתו מגיע עד לרקיע עד כדי כך שניתן להניח בעובי הרקיע חפצים ולאבדם כמבואר במעשה.

מפשט הדברים משמע שמדברים כאן על מציאות, ולא רק על משלים עמוקים, אחרת הרשב"ם לא היה טורח לבאר לנו כיצד זה ייתכן.

ואפשר לדחוק ולומר שגם הרשב"ם מרמז לנו כאן משל עמוק ואין כוונתו לפשוטו כלל, ודוחק.



ולגבי הזוהר בויקרא 'כל ישובא מתגלגלא בעיגולא' עיין שם במקור הדברים ותראה שאין שום דרך לומר שכוונה למידע מדעי, למשל:

וחברנא יתבי דרומא, חמו בספרי קדמאי, ובספרא דאדם, דהכי מחלק כל אינון ארצות, דכלהו משתכחי לתתא, כגוונא דאינון רקיעין דלעילא, אלין על אלין, ואלין על אלין, ובין כל ארעא וארעא רקיע דמפריש בין דא לדא, ועל דא כלהו ארצות פרישן בשמהן, ובינייהו גן עדן וגיהנם, ואית בינייהו בריין משניין אלין מן אלין, כגוונא דלעילא, מנהון בתרין אנפין, ומנהון בארבע ומנהון בחד, וחיזו דאלין לאו כאלין. ואי תימא, הא כל בני עלמא מאדם נפקו, (לאו הכי דלא), וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין, וכמה נשין הוו ליה, אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל כדאמרינן, דכתיב 'מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ', והאי תבל אחידא ברקיע דלעילא, ואתאחידא בשמא עלאה, הדא הוא דכתיב 'וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק', בצדק ודאי, בגין כך בנוי דאדם אשתכחו בהאי ארעא עלאה דאקרי תבל, ואינון עלאין על כלא, כגוונא דלעילא. מאי טעמא, כמה דלעילא לכלהו רקיעים אית רקיע עלאה מכלהו, ולעילא אשתכח כסא דקב"ה, כמה דאת אמר 'כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה', אוף הכא בהאי תבל אשתכח מלכא דכלא, ומאן איהו, אדם, מה דלא אשתכח בכלהו תתאין. ואינון תתאין מאן אתו, אלא מקסטורא דארעא, וסיועא דרקיעא דלעילא, נפקין בריין משניין אלין מן אלין, מנהון בלבושין מנהון בקליפין, כאלין תולעין דמשתכחי בארעא, מנהון בקליפין סומקין אוכמין חיורין, ומנהון מכל גוונין, כך כל בריין כגוונא דא, ולא אשתכחו בקיומא בר עשר שנין או יתיר.

בהמשך שם מובא המאמר 'כל ישובא מתגלגלא בעיגולא'

ורשב"י מסיים את המאמר בדברים אלו: ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא, ולא למפלגי תחומין, בגין דאיהו רזא עמיקא דאורייתא.

אם הם יכלו לברוא גולם. אז הם לא ידעו מה יש בגוף האדם? לא ידעו באיזה צורה העולם? יש עניינים נשגבים בקבלה, שחמשת האצבעות שלך, הגשמיות, רומזות אליהם, וכנ"ל עגלוליות הכדור. אם העולם היה שטוח, אז כל מבנה העניינים הרוחניים הדקים שרמוזים בצורת העולם במציאות, צריכים רח"ל להתחלף......

שוב אתה מחדש סברא, שהיות וחכמינו קיבלו את רזי מעשה בראשית מסיני ודאי שקיבלו ידיעות מדעיות על צורת העולם וגוף האדם וכו'.

• אין לך שום הוכחה לכך.
• גם אם אתה צודק, צריך לומר שחז"ל וחכמי הקבלה בחרו במשך כל הדורות להסתיר את המידע הזה, ולהיפך לספק מידע בכל כך הרבה מקומות באופן שלכאורה לא מתאים כלל לידע המדעי הסודי שנמצא בידם.

זה ברור לכל בר דעת שאם מישהו היה כותב מאמר תורני על צורת העולם וניגש להוציא אך ורק מדברי חז"ל ללא הנחות מוקדמות הוא לא היה מגיע בשום אופן לצורה שאנו מכירים כיום. וכן בכל תחום ונושא מדעי ואכמ"ל.
להיפך, גדולי הפוסקים נדחקו לאורך כל הדורות ליישב דברים מעין אלו.

 

[י. מאיר]

לכן, היה כנראה מקובל לצייר כדור, עם כל הכחול שסביב. והיה הדבר ככדור וטבעת, ובלשון הירושלמי "קערה". הכדור כנגד הישוב, שכולו בידי אלכסנדר ששלט בכיפה, והים סביב.

אז זה לא צורת העולם כפי שאנו מכירים, אלא משהו דומה יותר לכוכב שבתאי.

 

[גם אני לא]

תכלס שורה תחתונה אם אתם שואלים אותי (ולא שאלתם, אבל לא משנה) למי אכפת בכלל כן למי אכפת! שהעולם יהיה מצידי טרפז חד זוית! רק כדי להתווכח? יותר כיף להתווכח על התור בסופר או על הצורך ללבוש סוודר ביום קר. הרי העולם לא ישתנה בגלל ויכוח כזה או אחר העולם נשאר באותה הצורה. כל אחד בוחר להחליט לבד איזה צורה? סבבה אני טוען שתפוח הוא מרובע. למה זה אמור לעצבן מישהו? סבבה התפוח מרובע יופי! אותו הדבר לגבי מי שטוען שהעולם שטוח יופי סבבה, נו מה הלאה?

 

[י. מאיר]

למי אכפת בכלל כן למי אכפת! שהעולם יהיה מצידי טרפז חד זוית

חשבתי שבאת להוכיח מהירושלמי בע"ז שהעולם כדור... כעת אתה אומר שזה לא משנה...

הנקודה העיקרית שבאתי לומר (ולדעתי היא מבוססת ביותר, בניגוד לדעתו המחודשת של @שארפער היקר) היא:

• צורת העולם הכדורית היא מוכחת על ידי כמה הוכחות מדעיות פשוטות.
• הוכחות אלו לא בהכרח היו ידועות ומפורסמות בימי קדם, מסיבות טכניות שונות. ואעפ"כ ארטוסתנס הוכיח זאת כבר לפני למעלה מ-2000 שנה.
• אי אפשר בשום אופן להכיר את צורת העולם כפי שאנו מכירים מתוך פסוקים או מימרות חז"ל או ספרי קבלה, אלא להיפך ברוב ככל המקומות נדרשים ליישב הדברים בדוחק או להוציא הדברים מפשוטן.
• ניתן לטעון בהחלט שחז"ל ידעו את צורתו האמיתית של העולם ובחרו משום מה להסתיר זאת ויותר מכך לתת מידע שונה לגמרי מן המציאות. אבל אין לכך שום הוכחה.

בקיצור - אין להסיק מציאות מדעית מתוך עיון בספרים.

ועוד משהו, הגישה ש @שארפער מציג

הדבר שייחד את עם ישראל מהגויים סביבו, זו הידיעה הזו שנמסרה לו מאבותיו, שידעו מאז ומקדם, שהעולם עגול!!! אלפי שנים אחורה!!

שגויה, ואדם שקרא ושנה ומכיר את המקורות היטב (ולא מספרים מגמתיים מסויימים וד"ל) יודע שלא ניתן בשום אופן לומר כך.

 

[י. מאיר]

ולגבי הפשט בירושלמי ע"ז שהובא לעיל אין ספור פעמים, ככל הנראה הכוונה למשהו דומה לזה:

והכוונה ב'כדור' לכעין דיסקה עגולה.

 

[גם אני לא]

חשבתי שבאת להוכיח מהירושלמי בע"ז שהעולם כדור... כעת אתה אומר שזה לא משנה...

כשהבאתי את הגמ' לא הבאתי אותה כדי להתנצח אלא בתור מקור ותו לא. אני התכוונתי לגבי כל מי שרוצה להתנצח ולומר שהעולם הוא בצורה כזו או אחרת, נו שוין שיהיה אחרת אז מה.

 

[גם אני לא]

הדבר שייחד את עם ישראל מהגויים סביבו, זו הידיעה הזו שנמסרה לו מאבותיו, שידעו מאז ומקדם, שהעולם עגול!!!

גם ברית מילה כיפה ציצית ושאר תרי"ג מצוות (אה, וגם השם זוכמיר)

 

[סערצע]

אך אין בכך הוכחה שחז"ל ידעו לפני המדע, זה טענה של הרמב"ם.

רצוי להבהיר, כי בקרב שלומי אמוני ישראל - 'טענת' הרמב"ם היא־עצמה מקור חשוב ונכבד (אף אם יתכן שלא יוכלו להציגה לעיני העמים כראי').


[נדון הוצאת מארז"ל מפשטם כבר נטחן לעיל כהוגן, ונראה שאין טעם בלעיסתו שנית].

 

[סערצע]

חסום לי

אעתיק זאת כאן כ'SPOILER'; מחילה על האיחור.

ספוילר: המאמר המדובר

האם נשוב לקדש חודשים עפ"י הראייה

רחמים שר שלום

סיני, גיליון קל"ח, תשס"ו

​

למאמר זה יש שני המשכים: שי ואלטר / תגובה למאמר "האם נשוב לקדש את החודש ע"פ הראיה" תשובת ר' שר שלום להערות שי ואלטר תוכן המאמר: א. הדעה המקובלת: בעתיד נשוב לקדש קדשים עפ"י ראיית הירח ב. הסיבות לתיקון הלוח ע"י הלל ג. שיטתו של רב סעדיה גאון: תמיד קבעו חודשים ושנים עפ"י חשבון ד. רבי יצחק בר ברוך חולק על שיטתו של רס"ג ה. רב האי גאון על דרכי העיבור בעבר ו. מדוע לא פירש לנו משה איך לקבוע חודשים ושנים? ז. מצות קידוש החודש עפ"י הרמב"ם ח. מה להשיב לקראים הטוענים שמצות קידוש החודש היא רק עפ"י ראיית הירח? ט. הקראים חוזרים לקבוע חודשים ושנים עפ"י חשבון י. סיכום: לוח השנה בעידן הגאולה תקציר: במאמר הובאו הדעות השונות על דרכי העיבור בתקופה הקדומה, וכן הסיבות והגורמים לתיקון הלוח מהם ניתן ללמוד שעם חידוש הסנהדרין בעתיד לא נהיה חייבים לשוב ולקדש חודשים על פי הראייה דווקא. מילות מפתח: לוח, קידוש החודש​

א. הדעה המקובלת: בעתיד נשוב לקדש קדשים עפ"י ראיית הירח
בימינו מקובלת הדעה, שבעתיד כאשר ייווצרו התנאים הדרושים, נהיה חייבים לשוב ולקדש חודשים עפ"י ראיית הירח ואולי גם לעבר שנים עפ"י סימני האביב כפי שהיה נהוג בעבר.

ביטוי ברור לדעה זו ניתן למצוא במאמרו של הרב ד"ר ישראל רוזן "הודעת קידוש החודש ברדיו לעתיד לבוא" (תחומין ד תשמ"ד):

"פשוט וברור כי מהרה יבנה המקדש ויחזור הדבר לאיתנו ולתיקונו הראשון ותשוב סמיכת חכמים למקומה ונשוב בע"ה לקדש חודשים עפ"י הראייה, או אז נוכל להודיע לכל באי עולם על קידוש החודש או עיבורו באמצעות שידורי רדיו וטלביזיה או בכל דרך תקשורתית אחרת שיש לסמוך עליה לפי דרכו של עולם".

והאסטרונום רוי הופמן מייסד "האגודה לצפייה בירח החודש" כותב בשיחות השבוע של חב"ד (גליון 742) :

"חברי האגודה מתרגלים לקראת בוא המשיח וחידוש הסנהדרין. אז יוכלו להתייצב לפני הסנהדרין כעדים מיומנים ולהעיד על המולד"

הגדיל לעשות ר' שי ואלטר, ראש "המכון ללימודי קידוש החודש" שליד ישיבת כרם דיבנה המבקש "להטעים אותנו מעט מהלוח העתידי" :

"קביעת הלוח תיעשה ע"י בי"ד הגדול - הסנהדרין שתצפה לעדים שיעידו על ראיית הירח החדש... לא יהיה ניתן לפרסם לוח שנה מראש... כללי הלוח יתבטלו... עקרונית ראש השנה יוכל לחול בכל אחד מימות השבוע ולא יידחה מהימים א', ד', ו'... גם לא יהיה מספר קבוע של ימים בחדשי השנה... הכל יהיה תלוי בראיית הירח... (מעיינות הישועה, גיליון 111 ערה"ש תשס"ד).

לפי התיאור הנ"ל שר' שי ואלטר מצביע עליו כ"חזון הלוח העתידי" עפ"י שיטת הרמב"ם, תיווצר בעתיד מציאות חדשה שלפי עניות דעתי הציבור לא יוכל לעמוד בה.

בפרקים הבאים נגלה שלפי הגאונים אין שום הכרח לשוב ולקדש חודשים עפ"י הראייה דווקא, וגם ננסה להוכיח שזו יכולה להיות תואמת את שיטתו של הרמב"ם. אבל בתחילה נעמוד על הגורמים והסיבות לתיקון הלוח, אולי נוכל להסתייע בהם כדי למצוא תשובה לשאלת הלוח העתידי.


ב. הסיבות לתיקון הלוח ע"י הלל
בשנת ד'קי"ט (359 למניינם) תיקן הלל ב"ר יהודה נשיאה שמכאן ואילך יקבעו חודשים ושנים עפ"י חשבון בלבד. תיקון הלוח כנ"ל נעשה אפוא כ- 140 שנה לפני חתימת התלמוד ומפתיע הדבר שבתלמוד אין זכר לתיקון הלוח ע"י הלל. את דבר תיקון הלוח ע"י הלל מזכיר לראשונה רב האי גאון בן רב שרירא (ראשית המאה ה- 11). אין רב האי אומר לנו מה הייתה הסיבה לתיקון הלוח. הוא רק מציין שאת "סוד העיבור" (כלומר חשבונות העיבור) קיבלנו ממשה רבנו עם הבהרה ש"כל זמן שסנהדרין קיימת יש להם לשנות מהמסורת". דבריו של רב האי פורשו בדורות הבאים שלא כהלכה כאילו ביטול הסנהדרין היה הגורם לתיקון הלוח ובפרקים הבאים נבהיר שדבריו וגם דברי הרמב"ם בנידון לא הובנו כראוי ואנו נשוב ונדון בהם בהמשך.


הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות של הרמב"ם (מצווה קנג) דוחה את ההסבר הנ"ל שביטול הסנהדרין היה הגורם לתיקונו של הלל, מכיוון שהוא סבור שהסנהדרין וביה"ד הגדול של ירושלים חדלו לפעול 40 שנה לפני חורבן הבית. ואילו תיקונו של הלל נעשה, עפ"י המסורת שהייתה בידי רב האי, רק כעבור 400 שנה אחרי ביטול הסנהדרין. לכן הוא תולה את תיקונו של הלל בגלל היעדר בי"ד של "סמוכים" 1

מול ההסברים הנ"ל אנו מוצאים הסברים אחרים. רב האי בר רב נחשון גאון (ראש ישיבת סורא בסוף המאה ה - 9), תולה את הסיבה לתיקון הלוח בשיבוש סדרי המועדים בגלל המחלוקות שפרצו:

"בימים הראשונים היו קובעין בראיית הירח והיו המועדים משובשין ומופלגין בפלוגות ובמחלוקות. אחד מהם עשה היום ואחד למחר, כי יושבי העיירות שבראשי ההרים ראוהו בן יומו, ויושבי העיירות שבשדה ראוהו למחרת. עד שבא רבי יצחק נפאחא וראה בחכמתו לתקן דבר שיעשו כל עדת ישראל ביום אחד... עמד ותיקן העיבור כאשר הבינהו הקב"ה... ולפי שעשה לשם שמים קבלו ממנו כל ישראל עד זמן המשיח, עד יורה צדק" 2.

לפי הנ"ל תיקון הלוח נעשה כדי למנוע שיבושים ומחלוקת בקביעת המועדים. דברים דומים כותב טוביה בן אליעזר בעל מדרש "לקח טוב" (המאה ה - 12):

"בזמן שהיו בני ישראל שרויים על אדמתם היו מקדשים את החודש עפ"י ראיית העדים, וכשגלו אין בית דין לחקור ולדרוש וכדי שלא יהיו ישראל עושים ימים טובים משונים זה מזה; האב - היום; הבן - למחר ואחיו למחרת, עמדו ישראל על סוד העיבור. ואעפ"י שמצווה לקדש עפ"י הראייה, אינו חובה לומר שאם לא נתקדש על הראייה - אינו מקודש. וכך ראוי לסמוך על סוד העיבור ולא לעשות ישראל אגודות אגודות להיות זה מחלל שמירת יום קדוש של זה" (פסיקתא זוטרתא "החודש הזה").

ורבנו זרחיה הלוי (הרז"ה) גם הוא מתייחס לעניין התיקון:

בימי הלל בן יהודה בן רבנו הקדוש 3, שהנהיג לקדש עפ"י החשבון... מדוחק הגלות, שלא היו העדים מצויין ללכת להעיד בפני בית-דין ולא השלוחין לכל המקומות יכולין לצאת להודיע קידוש בית-דין, משום שיבוש דרכים" (ספר המאור רה"ש פ"א).

מן הראוי לשוב ולהבהיר שכל ההסברים הנ"ל לתיקון הלוח אינם מעוגנים במסורת ולמעשה יכול כל אחד לנסות ולמצוא הסברים נוספים לשאלה מדוע הוחלט לעבור ללוח שנה המבוסס על חשבון. הלל עצמו לא מסר לנו את סיבת התיקון וגם במשך 600 שנה אחריו לא ראו צורך להסביר זאת. וההסברים המאוחרים מצביעים על כך שהעם ראה במעבר ללוח עפ"י חשבון דבר רצוי והכרחי למניעת מחלוקות ופילוגים ותורם לשמירה על אחדות ישראל.

מו"ר ההסטוריון פרופ' ח"ה בן-ששון מעלה הסבר נוסף, ובמכתבו אלי הוא מביע את דעתו שלא רק חורבן הארץ והגזירות גרמו לביטול קידוש החודש עפ"י הראייה. לפי דעתו היה זה שלב בהתפתחות החברתית והמדעית לעבור מדברים של טקס בע"פ לחשבונאות קבועה.

לכל ההסברים לתיקון הלוח ניתן למצוא מכנה משותף: התיקון מאפשר לתכנן מראש את מועדי השנה ועל ידי כך מונע מחלוקת ותורם לשמירה על אחדות האומה. לכן כאשר בבוא הזמן ידונו בנושא הנידון של שיבה לקידוש חודשים עפ"י ראיית הירח, תהיה השאלה העיקרית:
- האם יהיה זה מקובל על כל פלגי העם בארץ ובתפוצות?
- האם זה לא יביא חלילה לפילוג בעם?

עד כה יצאנו מתוך הנחה שמצות קידוש החודש היא לקדש חודשים עפ"י ראיית הירח ולעבר שנים עפ"י סימני האביב ותיקונו של הלל נועד לאפשר קביעת חודשים ושנים עפ"י החשבון. בפרקים הבאים נביא דעות שונות של חכמי העיבור בנידון. אך בתחילה נציג את התיאוריה של רס"ג לפיה מצות קידוש החודש היא עפ"י חשבון ולא עפ"י ראיית הירח וחשבונות העיבור שבידינו הם הלכה למשה מסיני.


ג. שיטתו של רב סעדיה גאון: תמיד קבעו חודשים ושנים עפ"י חשבון
לפי התיאוריה שמעלה רס"ג 4, חשבונות הלוח שבידינו הם "הלכה למשה מסיני" ותמיד נהגו לקבוע חודשים ושנים עפ"י חשבון. לפי תיאוריה זו בה תמכו גם רבנו חננאל וגם רבנו בחיי ובאה לידי ביטוי גם במגילת אביתר, הרי מאז ומתמיד נהגו לקבוע את החודשים והשנים עפ"י החשבון הנהוג היום.


גם בתקופת המשנה והתלמוד כאשר קידשו חודשים עפ"י ראיית הירח, גם אז הקפידו שראש-השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי ושישי (לא אד"ו ראש) ופסח לא יחול בימים שני, רביעי ושישי (לא בד"ו פסח) וכו'. ואם ישאל השואל הלא אנחנו יודעים מהמשנה והתלמוד שבימיהם קבעו חודשים עפ"י ראיית הירח, ועיברו שנים עפ"י סימני האביב. על שאלה זו משיב רבנו בחיי (בפירושו על התורה שמות יב, ב) שהדבר נעשה בגלל צדוק ובייתוס תלמידיו של אנטיגנוס. כאשר דרש רבם "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" (אבות א, ג) הם יצאו לתרבות רעה וגם ערערו על חשבונות העיבור והוצרכו חכמי הדור להוכיח עפ"י עדויותיהם של עדי החודש שאכן חשבונות העיבור נכונים. ואעפ"י שהיו קובעים אז, באופן זמני, עפ"י ראיית הירח, הרי למעשה היו סומכים בעיקר על החשבון.

ההערצה לרס"ג ויראת הכבוד לגאון זה אשר נלחם מלחמת חרמה בקראים ונאבק בקנאות נגד כל מי שניסה לערער על חשבונות העיבור 5, מנעו מחכמי העיבור שבדורו לצאת נגד התיאוריה הנ"ל. נזכור שרס"ג היה הראשון שגילה ופרסם ברבים את חשבונות העיבור כפי שהם בידינו היום ואחרי נצחונו על בן-מאיר אף אחד לא העז לצאת נגד שיטתו. אבל לאחר מותו קמו עוררין רבים על התיאוריה שלו.


ד. רבי יצחק בר ברוך חולק על שיטתו של רס"ג
ר' יצחק ב"ר ברוך אלבאליה 6, מחכמי העיבור במאה ה -11, היה מהראשונים שקמו לערער על התיאוריה הנ"ל של רס"ג. דבריו מובאים בספר העיבור שכתב רבי אברהם בר חייא 7 (ראב"ח) בשנת ד' תתפ"ג (1123 למניינם).

רבי יצחק הנ"ל פותח את דבריו בהתנצלות:

"ואל יאשימני אדם ויאמר איך תוכל להשיב על חכם גדול ומופלא ממך..."

ובהמשך הוא מביא את כל ראיותיו של רס"ג להוכחת שיטתו והוא משיב עליהן אחת לאחת ודוחה אותן ולאחר מכן מציג את שיטתו שלו:

"כל זמן שביהמ"ק היה קיים היו עושים מועדיהם בכל ימי השבוע והיו פעמים סומכין על העיבור ופעמים על הראייה. וכן היו מעברין את השנה כפי הנראה להם, עד שהיו עושים שתי שנים ושלש מעוברות זו אחר זו ולא היו נזהרין מבד"ו פסח ולא מגה"ז עצרת ולא משאר הסימנים עד זמן הגלות. ואנו ראויים לומר שכל החשבון הזה אשר אנו חושבין היום קבלה היא בידינו ותקנה וסייג שסייגו לנו רבותינו כאשר נראה להם לסייג ואנו שומרים אותו ומחזיקים אותו כאילו היה נאמר בהר-סיני כי כן אנו חייבים לשמור כל תקנתם כשמירתנו המצוות הנתונות על הר סיני..."

רבי אברהם בר חייא שמביא את המחלוקת שבין רס"ג ורבי יצחק ב"ר ברוך מסכם:

"ודברי זה ודברי זה מודים על חכמת החשבון אשר בידינו ואין לנו להכריע ביניהם. והמעיין בדברי שניהם ימשך כאשר טוב בעיניו ועל איזה מהן יסמוך אינו יוצא מדרך האמונה..."

ראב"ח מבהיר לנו שמבחינה מעשית אין שום נפקא מינה מהמחלוקת שכן שניהם "מודים על חכמת החשבון אשר בידינו". וגם בעניין המחלוקת שביניהם בשאלה מה הייתה שיטת העיבור הקדומה ואם חשבון העיבור שבידינו הוא "הלכה למשה מסיני" או רק "קבלה הוא בידינו שאנו מחזיקים אותו כאילו היה נאמר בהר סיני" - סבור ראב"ח שכל אחד יכול להחזיק בדעה הנראית לו "ועל איזה מהן יסמוך אינו יוצא מדרך האמונה".

מהמחלוקת הנ"ל בין רס"ג ורבי יצחק נוכל גם להסיק לגבי הלוח העתידי ולומר, שהן לדעת רס"ג והן לדעת רבי יצחק אין בעיה בהמשך קיומו של לוח עפ"י חשבון כפי שמקובל היום. לשיטת רס"ג - משום שהוא סבור שחשבונות העיבור שבידינו הם הלקה למשה מסיני וכך נהגו תמיד.
ואילו לשיטת רבי יצחק הרי הוא סבור שחשבונות העיבור שבידינו הם פרי תקנות וסייגים שכוחם יפה גם לעתיד "כאילו נאמרו בהר סיני".


ה. רב האי גאון על דרכי העיבור בעבר
מול הדעות הנ"ל על דרכי העיבור 8 בתקופה הקדומה מן הראוי להביא כאן את דבריו של רב האי גאון בן רב שרירא (גאון פומבדיתא בשנים 998-1038 למניינם). יש לייחס חשיבות רבה לדבריו של גאון זה בנושא הנידון משום שהוא המקור למסורת על הלל מתקן הלוח שהנהיג את העיבור עפ"י חשבון בלבד.


רב האי מתנגד לתיאוריה של רס"ג לפיה נהגו תמיד לקבוע חודשים ושנים עפ"י חשבון בלבד ובאחת מתשובותיו 9 הוא מבהיר שבעבר היו אפשרויות שונות בקביעת חודשים ושנים.
"אחד - חשבון עיבור זה שהוא עמנו...
והשני - ראיית הירח, כשרואין לקדש על הראייה מקדשין...
והשלישי - לפי מה שרואים לא מזה ולא מזה..."

האפשרות השלישית עליה מצביע רב האי ולפיה ניתן לערוך לוח שנה לא עפ"י כללי הלוח הנהוגים היום וגם לא עפ"י ראיית הירח אלא "לפי מה שרואים" כלומר כראות עיניהם של חכמי העיבור, אכן ראויה לשימת לב מיוחדת.
רב האי מאשר למעשה את דברי רבי יצחק ב"ר ברוך שהובאו לעיל ולפיהם לא תמיד נהג עם ישראל עפ"י אותם חשבונות עיבור כפי שהם בידינו היום.
כרקע להבנת דבריהם של רב האי ורבי יצחק, מן הראוי שנביא כאן את דברי רבי אברהם אבן-עזרא על סמכות בית-הדין בקביעת סדרי לוח השנה והמועדים.


ו. מדוע לא פירש לנו משה איך לקבוע חודשים ושנים?
בתורה שבכתב אין אנו מוצאים את דיני "העיבור", כלומר את הכללים וההנחיות על פיהם עלינו לערוך את לוח השנה. לפי התורה ניתן להבין שעלינו להקפיד שהחודש יהיה חודשה של הלבנה, והשנה הממוצעת תהיה שנת שמש באופן שפסח יחול בעונת האביב וסוכות ב"צאת השנה" כלומר בראשית הסתיו, אך לא נמסרו לנו כללים איך לקבוע את החודשים ואיך לעבר את השנים.


רבי אברהם אבן-עזרא (ראב"ע) מגדולי חכמי העיבור בימי הביניים עומד על עניין זה בהרחבה (בפירושו לתורה שמות יב, ב). ואלה הם עיקרי דבריו:

"והנה משה לא פירש לנו בתורה איך נקבע החודשים והשנים... ויש לתמוה מזה תימא גדולה: איך פירש דיני כל נגעי המצורע שהוא באדם אחד ולא יעמוד בכל זמן, והניח דבר המועדים שכל ישראל חייבים לשומרה בכל זמן, ויש כרת על אכילת חמץ בפסח ועל אכילת יום הכיפורים ..."

תמיהתו של ראב"ע על כך שהתורה מפרטת את דיני המצורע, דינים שמתייחסים לאדם מסוים בזמן מסוים ולעומת זאת אינה מביאה את דיני העיבור, דינים שמתייחסים לציבור כולו ולמועדי השנה בכל הדורות, היא אכן תמיהה שמן הראוי למצוא לה הסבר.
תשובתו של ראב"ע לתמיהה היא, שמכאן ניתן להביא ראייה שהתורה נתנה את הסמכות לקביעת לוח השנה לביה"ד:

"וזה לאות (=מכאן ראייה) כי סמך על קריאת בי"ד בכל דור ודור ... הנה אתן לך ראייה מן המקרא שהמועדים תלויים בבי"ד, דכתיב 'ויועץ המלך חזקיהו לעשות הפסח בחודש השני' (דבה"י-ב ל, ב) ואם הייתה קבלה בידם להסתכל לדבר האביב למה לקח עצה לקבוע פסח בחודש השני ..."

למעשה ניתנה לביה"ד סמכות להתקין תקנות חדשות או/גם לשנות תקנות קיימות והכל בהתאם לצרכי השעה והמקום. ותקנותיו של ביה"ד נחשבו כ"הלכה למשה מסיני", שכן כל בי"ד שימש למעשה חוליה בשרשרת הדורות ובהשתלשלות ההלכה מהר סיני. והחלטת ביה"ד מחייבת לא רק את עם ישראל אלא כביכול גם את הבורא :

"בשעה שרואין בי"ד שלמטן שמקדשין אותו - גם הם מקדשין אותו. אמרו בי"ד: היום רה"ש, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העמידו בימה יעמידו קטגורין, שאמרו בני היום רה"ש. נמלכו בי"ד לעברה למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העבירו הבימה, יעברו סנגורין יעברו קטגורין, שנמלכו בני לעברה מחר" (ירו' רה"ש א, ג).

דברים אלה אכן מאששים את שיטותיהם של רבי יצחק ב"ר ברוך ורב האי גאון לפיהם יש בכח בי"ד לשנות מהמסורת המקובלת. ומכאן שבעתיד לא יהיה בי"ד חייב לשוב ולקדש חודשים עפ"י הראייה דווקא, או עפ"י חשבונות העיבור שבידינו.

בימינו אין לנו בי"ד של סמוכים ואין להנהגה הדתית סמכות כלשהיא בנושא העיבור, ואין אנו רשאים לבצע שום שינוי בכללי הלוח הנהוגים היום. בידינו מערכת חשבונות וכללים שקיבלנו מהגאונים 10 ועל פיהם אנו עורכים את לוח השנה.
בדרך כלל אין חכמי דורנו עוסקים בשאלות הלכתיות הנוגעות לימות המשיח. עם זאת ידוע שהרמב"ם מתייחס בפסיקותיו גם לימות המשיח ולכן חשובה לנו דעתו של הרמב"ם בנושא הלוח העתידי.


ז. מצות קידוש החודש עפ"י הרמב"ם
בכותרת המשנה הפותחת את הלכות קידוש החודש מבהיר הרמב"ם את מהותה של מצות קידוש החודש במשפט הבא :

"... הוא מצות עשה אחת והיא לחשב ולקבוע באיזה יום תחילת כל חודש מחודשי השנה" 11.

דבריו כאן ברורים כשמש: המצווה היא "לחשב ולקבוע" והכל יודעים שחישוב נעשה עפ"י חשבון ולא עפ"י ראייה. לעומת זאת בפ"ה ה"ב של הלקה"ח כותב הרמב"ם :

"הלכה למשה מסיני הוא: בזמן שיש סנהדרין קובעין עפ"י ראייה, ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין עפ"י החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום".

לכאורה דבריו אלה עומדים בסתירה לדברים שכתב בפתיחה להלקה"ח ואכן אנו רואים שציבור לומדי התורה מתעלמים מהדברים שכתב הרמב"ם בפתיחה להלקה"ח והכל תפסו את הנאמר בפ"ה ה"ב, שלעתיד לבוא כאשר תתחדש הסנהדרין נהיה חייבים לשוב ולקדש חודשים עפ"י הראייה.

דברי הגאונים בנושא הנידון היו ידועים היטב לרמב"ם. את התיאוריה של רס"ג הוא דחה באופן נחרץ. נוכל להניח שהוא קיבל את דעותיהם של רבי יצחק ב"ר ברוך ורב האי גאון ולפי זה נראה לי שהרמב"ם קיבל באופן עקרוני את הדעה לפיה מצות קידוש החודש מבוססת על חשבון כפי שהוא כותב בפתיחה להלקה"ח "לחשב ולקבוע", ואילו בדבריו "בזמן שיש סנהדרין קובעין עפ"י ראייה" אין הוא מתכוון לומר שהסנהדרין חייבים לקבוע עפ"י ראייה אלא רצונו לומר "כשיש סנהדרין רשאים הם לקבוע עפ"י ראייה". רק בדרך זו נוכל ליישב את הסתירה שבדברי הרמב"ם עצמו ובסתירה שבין דבריו לדברי הגאונים כנ"ל, ועם זאת גם נוכל להבין את הדברים על רקע הויכוח עם הקראים.


ח. מה להשיב לקראים הטוענים שמצות קידוש החודש היא רק עפ"י ראיית הירח?
השאלה אם "מצווה לקדש עפ"י ראייה" (רה"ש כ, א) או "לא בעינן מצווה לקדש עפ"י ראייה" (ערכין ט, ב) הוכרעה ע"י בית דינו של רבי הלל באמצע המאה ה- 4 , שהחליטו על תיקון הלוח וקבעו שמכאן ואילך יקבעו חודשים ושנים עפ"י חשבון בלבד. אין המקורות הקדומים מוסרים לנו את הנימוקים להחלטה זו וכבר ראינו לעיל שהתורה נתנה לחכמי העיבור את הסמכות המלאה להחליט על דרך העיבור ולהתקין תקנות ואיש לא קם לערער על סמכותם זו עד שקמו הקראים. החל מהמאה ה - 8 אנו רואים אותם יוצאים נגד היהדות הרבנית וכדרכם להתנגד למסורת התורה שבע"פ ולתקנות חז"ל הם החליטו לשוב ולקדש חודשים עפ"י הירח ולעבר שנים עפ"י סימני האביב.


מאבקם של הקראים נגד חשבון העיבור, החריף מאוד בתקופתו של רס"ג וכדי לסתום את טענותיהם קבע רס"ג בצורה נחרצת שחשבונות העיבור הם הלכה למשה מסיני ותמיד נהגו עפ"י כללי הדחיות. ראינו לעיל את רבי יצחק ב"ר ברוך חולק על דברי רס"ג. וגם רב האי השיב לשואלים אותו בעניין זה "כי זה שאמרתם שכתב רב סעדיה ז"ל קָנֶה הוא שדחה את אפיקורוס ...". וגם הרמב"ם דוחה את התיאוריה של רס"ג ובפירושו למשנה (רה"ש פ"ב) הוא כותב:

"ואני תמה מאדם 12 יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד... אבל הייתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באיזה צד יזדמן לו, בשקר או באמת, כיוון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח".

בדברים אלה מתכוון הרמב"ם לויכוח שניהל רס"ג עם הקראים. הוא מוצא הסבר לדברי רס"ג אבל הוא שולל את התיאוריה שלו. הרמב"ם נדרש אפוא לטענותיהם של הקראים. הוא מקבל את קביעת רס"ג שחשבונות העיבור הם "הלכה למשה מסיני", עם זאת את מצות קידוש החודש עפ"י הראייה נוכל לקיים רק כאשר יש סנהדרין. "נוכל לקיים" אבל אין זה בהכרח "חובה". ולפי זה תשובתו של הרמב"ם תהיה: רק כאשר יש סנהדרין רשאים הם לקדש עפ"י ראייה. "רשאים" אך לא "חייבים". רק כך נוכל ליישב את הסתירה שבדברי הרמב"ם באופן שיתאימו גם לשיטת רב האי גאון ור' יצחק ב"ר ברוך 13.


ט. הקראים חוזרים לקבוע חודשים ושנים עפ"י חשבון
ראינו לעיל שהקראים הביעו התנגדות נחרצת לקביעת חודשים ושנים עפ"י חשבון והם תקפו אותנו על שאנו מבטלים את מצות קידוש החודש עפ"י הראייה. והנה גם הם הגיעו לבסוף למסקנה שהקידוש עפ"י הראייה גורם לבלבול רב בקביעת המועדים ואכן לפני מספר דורות הם החליטו להפסיק לקדש עפ"י הראייה ועברו ללוח עפ"י חשבון.


בנושא השנים המעוברות הם אימצו את הכללים הנהוגים היום בלוח העברי לעבר את השנים גו"ח-אדז"ט (השנים 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19) בכל מחזור של 19 שנה. בעבר היה להם מנין שנים שונה משלנו, אבל היום הם מחזיקים באותו מניין הנהוג אצלנו וכל שנה שמעוברת אצלנו מעוברת גם אצלם.

בנושא קביעת ראשי החודשים הם אומנם זנחו את קביעת ר"ח עפ"י הראייה אבל קבעו לעצמם כללים שונים משלנו: אין להם כללי דחיות וראש-חודש נקבע אצלם עפ"י חיזוי הראייה. יהודה כוכיזוב, אחד מחכמי הקראים במאה ה- 19 ערך לוחות אסטרונומיים לפיהם ניתן לדעת את ערב ראיית הירח החדש בא"י בכל חודש מחודשי השנה. עפ"י לוחות אלה עורכים הקראים לוח שנה כדוגמת הלוח שלנו. ברור שיש הבדלים רבים בין הלוח שלנו ללוח הקראי, שלא כאן המקום לפרטם. ולא הבאנו כאן את נושא הלוח הקראי אלא כדי לגלות שגם הקראים אשר ראו בנו כעוברים על מצוות התורה בזה שאנו קובעים חודשים ושנים עפ"י חשבון, הנה גם הם נאלצו לעבור ללוח המבוסס על חשבונות, ובזה הם מודים שאכן אין התורה מחייבת לקבוע חודשים ושנים עפ"י ראייה דווקא.


י. סיכום: לוח השנה בעידן הגאולה
בעידן הגאולה, כאשר יווצרו התנאים הדרושים לכך, תהיה ההנהגה הדתית המוסמכת רשאית להחליט על שיטת העיבור הנראית לה. הם יוכלו להחליט על המשך קיומו של הלוח הנהוג היום או לשנות בו נתונים מסוימים כפי שייראה להם. וכן צריך להיות ברור שהם יהיו רשאים, אך לא חייבים, לשוב ולקדש חודשים עפ"י הראייה.


לוח השנה הנהוג היום שנקרא גם "הלוח הקבוע", הוא לוח נפלא המבוסס על חשבונות וכללים קבועים ועשוי בחכמה ובתבונה. העם כולו מאוחד מסביבו והוא משמש אותנו מזה דורות רבים, ועם אי-אלו שינויים קלים הוא יוכל לשמש אותנו לנצח נצחים. התנאי ההכרחי לשינוי כלשהו בלוח הוא שתהיה לכך הסכמה כללית של כל פלגי העם. ראינו שהמטרה העיקרית בתיקון הלוח הייתה שמירה על אחדות האומה ולכן גם כאשר יהיו לנו סנהדרין או בי"ד של סמוכים לא ניתן יהיה לעשות שינוי כלשהו בלוח אם יתעורר חשש לפילוג בעם.

שיבה לשיטה הקדומה של קביעת חודשים עפ"י ראיית הירח ועיבור שנים עפ"י סימני האביב, תהיה זו בבחינת גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה 14. נזכור שגם בזמן שקבעו חודשים ושנים עפ"י ראייה וסימנים, התחשבו בקשיים ובצרכים של הציבור ואף "איימו" על העדים (רה"ש כ, א). בעידן הגאולה עולם ימשיך לנהוג כמנהגו ואנו בטוחים שבעלי הסמכות לקביעת לוח השנה יהיו קשובים לרחשי הציבור ולצרכים שלו כדרך שנהגו חכמי העיבור בזמן המשנה והתלמוד, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שיתנו דעתם למנוע פילוג בעם ולשמור על אחדותו.

תגובות למאמר:
שי ואלטר / תגובה למאמר "האם נשוב לקדש את החודש ע"פ הראיה"
תשובת ר' שר שלום להערות שי ואלטר
הערות:

1. ראה עוד בעניין זה בחידושיו לגיטין לו, ובספר הזכות לפרק השולח.
2. הדברים מובאים במאמרו של ח"י בורנשטיין "דברי ימי העיבור האחרונים", התקופה יד-טו עמוד 362. וראה שם הערתו שיש כאן שיבוש וצ"ל יוחנן נפחא (ולא יצחק נפאחא).
3. נראה שיש לתקן "בן בנו של רבנו הקדוש".
4. התיאוריה של רס"ג מובאת בספר העיבור לרבי אברהם בר חייא, מאמר שני שער שמיני.
5. ידועה ומפורסמת המחלוקת בין רס"ג ובן-מאיר. ר' בעניין זה את מאמרי בסיני קי"א כסלו-טבת תשנ"ג.
6. בן דורו ועמיתו של הרי"ף.
7. ידוע בכינויו "הנשיא". ספרו על העיבור היה ככל הנראה ידוע גם להרמב"ם.
8. המונח "עיבור" אינו מציין רק את עיבור השנה אלא גם את עיבור החודש (הוספת יום 30 לחודש) ועפי"ר משמש המונח "עיבור" כדי לציין מה שאנו מכנים היום "לוח עברי".
9. מובא באוצה"ג "יום טוב" עמ' 5.
10. עפ"י מסורת שהייתה בידי יהודי תימן, קיבלנו את חשבונות העיבור שבידינו מהגאונים. למסורת זו נמצאו הוכחות רבות. אין מסורת זו סותרת את המסורת על הלל שתיקן את הלוח. תקנתו של הלל מתייחסת למעבר ללוח עפ"י חשבון. ראה עוד בעניין זה במאמרי "מתי נוסד הלוח העברי, מתי תוקן ומתי נחתם", "סיני" כרך קב.
11. בספר המצוות להרמב"ם (מצווה קנ"ג) ניסו המעתיקים לשבש את הנוסח. אבל הנוסח הנכון הוא כפי שמעיד שם הרמב"ן בהשגותיו: "כתב הרב והמצווה קנ"ג היא שנצטוינו בחשבון חודשים ושנים".
12. אין הרמב"ם מזכיר במפורש את שמו של רס"ג אולי משום שביקש להימנע מפגיעה בכבודו.
13. מן הראוי להבהיר כאן שיש בין הראשונים הסבורים שאם יהיה לנו בי"ד של סמוכים הם יהיו חייבים לקדש חודשים עפ"י ראייה דווקא. זוהי ככל הנראה גם דעתו של בעל "ספר החינוך" שכותב על מצות קידוש החודש (מצווה ד): "ונוהגת בכל מקום. ובכל זמן שיהיו לנו חכמים סמוכים... ועובר עליה ולא עשאה אם הוא חכם שראוי לה ביטל "עשה" ועונשו גדול מאד..." מהמשפט האחרון ניתן להבין שאין צורך בשלשה סמוכים ויכול לעשותה "חכם שראוי לה". דברים אלה מבוססים על דבריו של הרב יצחק דיליאון שכותב בהשגותיו "מגילת אסתר" לספר המצוות של הרמב"ם (מצווה קנ"ג) שמצות קידוש החודש מוטלת על ביה"ד הגדול ואין צריך כולם רק בשלשה מהם די, וכשאין בי"ד גדול הרי היא מסורה לשלשה מומחין דהיינו סמוכין וכשאין סמוכין הרי היא מסורה לכל אדם גדול ואפילו הוא בחו"ל. וראה שם דעות שונות של המפרשים בנושא הנידון.
14. אין צורך להרחיב את הדיבור כדי לתאר את הקשיים העצומים שעשויים להתעורר אם יוחלט לשוב לקביעת חודשים עפ"י ראייה כפי שמתאר רבי שי ואלטר (לעיל בפרק הראשון). ביטולו של לוח שנה ערוך מראש, כפי שהורגלנו לו מזה דורות רבים, יהיה דומה לביטולו של השעון המסדיר את זמני התפילות ואת זמני כניסת השבת וצאתו. אין צורך בדמיון רחב כדי לתאר את ההשלכות שיהיו על חיינו כתוצאה מביטולם של כללי הלוח הקבועים כמו לא אד"ו ראש וכו' ואלה יעוררו בעיות הלכתיות רבות שלא יהיה קל לפתור אותן.

 

[סערצע]

אם יש צורך - אצרף, בל"נ, אף את התגובות באותה הדרך.

 

[שארפער]

@י. מאיר אני רואה שטחנתם רציני היום...
אשתדל להדביק פערים....

אז ככה, אתחיל עם השגתך על דברי בקשר לאלכסנדר, איני מבין מדוע אינך מבין את דברי.
אנסה להסביר שוב.
אלכסנדר אומר לדעתך, שהעולם הוא כדור יבשה בלבד, בתוך קערה, עם ים בלבד.
זה הגיוני לומר שזה מה שהוא חשב עם מה שהוא ראה כשהוא ירד מהיבשה לים ועלה חזרה?
ת. לא.
אז מה ההסבר?
ת. מה שהסברתי. עיגול דומה לתמוונה שהעלית, רק שהיה ככדור.

אמשיך אח"כ יש לי המון להעיר.... יש לי תחושה שלא כ"כ ירדו לסוף דעתי, וצריך להבין מה לא הבינו, ואיך להסביר...

 

[שארפער]

אז זה לא צורת העולם כפי שאנו מכירים, אלא משהו דומה יותר לכוכב שבתאי.

לא. כדור, שהסביב הוא כחול.