דרוש מידע "מריבות" בין הילדים בבית. להתערב או לא?

  • הוסף לסימניות
  • #2
ילדים יכולים לריב,
אני פועל בשני דרכים
א. בשעת מריבה מבט מושפל, מראה להם שלא נוח לי עם זה, אבל כרגיל לא מתערב.
ב. בסעודות שבת מדבר על אחדות ואהבה, מאמרי חז''ל על הלבנת פנים וכו', ברוך השם עובד נפלא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
להעסיק אותם במשהו אחר גורם הפתעה לדוג' בואו נכין פוקפורן או אתם יודעים מחר הולכים ל... זה עובד יופי.
או לשים שירים הכי בקול
מעצתי להיתערב זה לא לגמור את המריבה לעולם .
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הכי חשוב - לא לקחת צד.
כולם אהובים כולם מתוקים!

מאחר ויש כאלו ילדים בפרט הקטנים שיודעים לצרוח באופן מכמיר לב
שגורם לנו לעוט על הגדולים ולנזוף בהם קשות,
אז חוץ מאשר להתעלם,
צריך לעבוד על הלב ולא להגרר למקום של שפיטה,
בפרט, שלפעמים אנחנו יכולים לעשות עוול והכעס שלנו ישפך דווקא למקום הלא נכון.

כככל, לי אישית קשה לא להתערב, לכן אחרי דקה או שתיים כשהטונים עולים
אשתדל להפריד את הניצים, ביד רכה ולא בטונים גבוהים
- אתה בחדר הזה - ואתה לידי!
עד מתי? עד שירגעו העניינים,
ותמיד כדאי לקחת את הקטן ולהפריד אותו מהגדול
ואפילו מותר לומר לו שאנו מתפללים עליהם תמיד כאמור תפילת השל"ה: ואח קטן ישמע לגדול ויכבדהו.

וכמו שגם כתבו למעלה, לנסות להכניס רוח אחרת לאוירה, לצחוק, לומר משפט מבדח, למצוא אפיק תעסוקה או אפילו סיפור מרתק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #10
תשימי לב אם הם רבים רק כשאת בשטח. מנחות הורים דוגלות שהילדים אוהבים לעשות דווקא להורים, יותר לכוון האמא.
אם כן פשוט תנסי להתעלם ולהתנתק מזה רגשית.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
עדיין כעומד בצד, (תרתי משמע..) האם הילדים לא אמורים לקבל עונש כדי להפנים את הלקח למריבה הבאה??????
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הכי חשוב - לא לקחת צד.
כולם אהובים כולם מתוקים!

מאחר ויש כאלו ילדים בפרט הקטנים שיודעים לצרוח באופן מכמיר לב
שגורם לנו לעוט על הגדולים ולנזוף בהם קשות,
אז חוץ מאשר להתעלם,
צריך לעבוד על הלב ולא להגרר למקום של שפיטה,
בפרט, שלפעמים אנחנו יכולים לעשות עוול והכעס שלנו ישפך דווקא למקום הלא נכון.

כככל, לי אישית קשה לא להתערב, לכן אחרי דקה או שתיים כשהטונים עולים
אשתדל להפריד את הניצים, ביד רכה ולא בטונים גבוהים
- אתה בחדר הזה - ואתה לידי!
עד מתי? עד שירגעו העניינים,
ותמיד כדאי לקחת את הקטן ולהפריד אותו מהגדול
ואפילו מותר לומר לו שאנו מתפללים עליהם תמיד כאמור תפילת השל"ה: ואח קטן ישמע לגדול ויכבדהו.

וכמו שגם כתבו למעלה, לנסות להכניס רוח אחרת לאוירה, לצחוק, לומר משפט מבדח, למצוא אפיק תעסוקה או אפילו סיפור מרתק.
פוינט שתי השורות הראשונות שוות ציטוט.

מהמריבה לא באמת נשאר משקעים.
מהיחס שלנו: ה'טוב' מרגיש מנוצל, ו'הרע' מעצב אישיות בהתאם.

"אני חושבת שאתם תסתדרו, שניכם טובים בעיני".

(ועל הדרך החזק מלמד את החלש להתגונן, להגיב, ליזום, ולכבד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ומה עם קנאה של גדולים בקטנים שגורמת להם לרדוף אותם באובססיביות ממש ולחפש כל הזדמנות ללעוג, להשפיל, להסית את האחרים נגדם, והתחושה שהילד הקטן שמקנאים בו ממש סובל מאוד מהרדיפה הלא פוסקת הזו שבאה לידי ביטוי כמה וכמה פעמים כל יום (ולולא התערבות שלנו מידי פעם זה היה עוד כפול ומכופל).
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כשלא נמצאים בשטח לרוב אין מריבות. ומאז ששמתי לב לזה אני מתנהגת כאילו אני לא בשטח
זה הנקודה שהמון מפספסים.כל הנושא של מריבות,חוצפה,העלבות,ועוד
המקור הוא למצוא שייכות.ז''א להשתייך להורים.
ובד''כ זה תת הכרתי.
הילד קולט שחוצפה,מריבה וכו' תגרום להורים יותר ויותר להיות משוייכים לילד.
וברגע שההורה מחדיר לעצמו שהמריבות לא מפריעות לו כלל[זה עבודה...]--רוב המריבות יפסיקו.
זה שיטה ידועה וקשה להסביר את זה על רגל אחת.
הדבר מדהים שפעמים שא' ההורים הצליח להיות אפאטי למריבות של ילדיו בתוך ליבו.והילדים לא רבים ביניהם,
וכשההורה השני מגיע תוך כמה דקות הכל מתהפך לרעה,והכל נובע מהנקודה הזאת.
זה תמצית של השיטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
עדיין כעומד בצד, (תרתי משמע..) האם הילדים לא אמורים לקבל עונש כדי להפנים את הלקח למריבה הבאה??????
אני לא מענישה על מריבה.
עצם המריבה היא עונש. לא?
המקסימום זה להפריד


לא יודעת. אצלי בכל אופן לרוב זה לא מגיע לכיסוחים מפחידים.כך שלא מרגישה צורך בזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הכי טבעי בעולם זה שילדים רבים, הרי הם אמורים לחלוק ביניהם הכל: חדר, משחקים, תשומת לב, אהבת הורים, וכו', מה שמביא באופן טבעי, לקנאה ולפחד מכך שההוא יקבל או יהיה לו יותר.

אז דבר ראשון אם זה טבעי תקין ומובן, לא צריך להעניש על מריבה, להעניש מענישים כשילד סוטה מהדרך.

דבר שני, צריך לראות איך לפתור קנאה, ואיך לפתור מריבה.

אז איך לפתור קנאה? א. לאהוב באמת בשוה. ב. לא להילחץ אם נדמה לילד שהוא מופלה לרעה, רק להסביר שאנחנו אוהבים את שניכם אותו הדבר, וכל אחד מקבל מה שהוא צריך. ג. ללמד לפרגן, להסביר לילד שמכיון שהוא אוהב את אחיו כדאי לו לשמוח בטובת אחיו. ד. לא לרצות (הר' בפתח) קנאה. אני אומר לילדים שרוצים משהו שאחר קיבל 'אל תגיד אני רוצה בגלל שפלוני קיבל, תגיד אני רוצה גם', 'רוצה גם' זה לגיטימי, 'בגלל ש' מה אתה לא מפרגן לו?

איך לפתור מריבה? תלוי. תלוי אם סיבתה קנאה, ואז צריך לבחון אם באמת היתה אפליה, אם לא אז להבין למה הילד חושב כך וכדומה. הכי מומלץ להגיד לילד בפירוש (בלי טיפת כעס) 'נראה לי שאתה רב איתו כי אתה מקנא, נכון?' לפתוח איתו נושא ולהרגיע אותו.
אם הסיבה היא כי באמת שניהם רוצים אותו דבר, צריך להסביר (כן, שוב ושוב) שברוך ה' יש עוד אנשים וצריך לפתח התחשבות.
אם רבים סתם, צריך להתעלם, ולהגיד בבירור 'אני לא מתערב כי אתם יכולים להסתדר לבד'. זהו.

לפעמים כשהמריבות לא נגמרות וגוררות זו את זו, אני פשוט מכריז על מבצע של כמה שיותר מריבות, ולא יודע, כנראה שלא בא להם להצליח בו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני לא מענישה על מריבה.
עצם המריבה היא עונש. לא?
המקסימום זה להפריד
אכן כשמפרידים, העונש מיותר.

אך לפי שיטת כל המחנכים (של האשכול פה...) הבחירה המועדפת היא לא להתייחס ולא להגיב. אז איך ניתן לילד להבין שהדבר לא לגיטימי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לסופר חיים ולדר יש משנה סדורה בענין: אין להתערב במריבות של ילדים אלא אם כן הקטן מציק לגדול ממנו( בלי צדק)
הוא אומר שזה רק מוסיף למריבה
( צריך כח לזה כמובן...)
ושגדול מציק לקטן בלי צדק זה לגיטימי??????
קטונתי מלהבין את חיים ולדר
אבל זה נשמע ממש לא הוגן...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה