בקשת תפילה האסון במירון

[אוקינוס]

שמעתי הרגע מאחד סיפור מזעזע ששמע מבעל המעשה..
אחד הניצולים שכב למטה תחת כמה מתים, וקרא כבר כמה פעמים קריאת שמע ווידוי, לפתע הוא שומע את ההוא ששוכב לידו אומר "הריני מוחל וסולח לכל מי שדורך עלי אפילו שהדבר יביא למותי" וחזר על זה מספר פעמים עד שנדם קולו והשיב את נשמתו בטהרה
עיני עיני ירדה מים, מי כעמך ישראל, גם בשפל שבשפל מצבם מאמינים בני מאמינים

 

[צילומנציה]

1.ההרוגים הם קדושים ואין לנו מושג עד כמה.

מה ההתייחסות התורנית למושג "קדוש"?
זה לא נרצחים על קידוש ה'?

 

[תקוע]

הורדתי מכאן, אולי בהמשך יהיו שם דברים נוספים מגדו"י

 

[קוביית קרח]

מבהיל

בהידברות היתה כתבה שאין קשר.

 

[מריומה~]

מה ההתייחסות התורנית למושג "קדוש"?
זה לא נרצחים על קידוש ה'?

לכאורה כן. קדוש זה מי שנהרג על קידוש ה'.

 

[יצחק ג.]

מפי בעל המעשה:
שכבתי בעומק ערמת האנשים. מעלי ומתחתי בחורים וילדים מחרחרים. חש את כוחותי עוזבים. אלו נשמותיי האחרונות...
באותם רגעים הכה בי ברק הזיכרון. נזכרתי ביהודי שפגע בי קשות לא מזמן. החלטתי למחול לו בלב שלם ולדון אותו לכף זכות. באותם רגעים הבלתי ייאמן קרה, האיש ששכב מעלי חולץ ונפתח לי נתיב לנשימה שהצילה את חיי.

 

[nothing]

לכאורה כן. קדוש זה מי שנהרג על קידוש ה'.

חוששת שזה מגיע מהאסלאם, להבדיל אלפי הבדלות. אצלם מי שמת מצפיפות במהלך החג' במכה נחשב קדוש.

 

[יצחק ג.]

האדמו"ר מויזניץ אמר בליל שבת שהם נקראים 'קדושים'.

 

[2OR]

מכתב מדהים מהרבי מליובאוויטש
אודות אדם שכתב לרבי שהכניס ספר תורה, ובעת ההכנסה אשה צעירה נפטרה במקום.

 

[טיגריס]

חוששת שזה מגיע מהאסלאם, להבדיל אלפי הבדלות. אצלם מי שמת מצפיפות במהלך החג' במכה נחשב קדוש.

לא נכנס לדיון. רק נראה לי שכוונת הכותב כי הם חרדים.. ואם זה היה אירוע למגזר אחר זה לא היה קורה..

 

[שטאנץ]

איכה ישבה בדד.
אמא לילדהּ ממתינה בצד.
מחייגת, שוב ושוב נראית על הצג.


אמא מתקשרת עולה הקריאה.
שוב ושוב אף לא אחת דחייה.
בליבה פנימה מטפסת יראה, מתייראה.


ילדי ילדי היכן אתה? פציעה.
מתרסקת אט אט אל תוך אי הידיעה
עוד לא שמעה, עינה דמעה.


רק תחזור עולה מפיה בכייה.
לרבי שמעון נסעת, חזור חזרה.
בני בני, זכור! אני אליך ממתינה.


בצדהּ אבא אל הקיר פונה.
אחרי שעות של שיחות ללא מענה.

שבור ורצוץ מהנורא מכל.
לא שהוא יודע, אבל זה אומר הכל.


פחד פחדים ק-ל נורא עלילה
רק עליך, עַמך יסמוך. נורא.
צווה למידת רחמים ותתגלגל.
להורים, למשפחות - נחמם בנחמתך. הק-ל.


*באחד הסיפורים המטלטלים נראה טלפון מצלצל על יד אחד מההרוגים. על הצג נכתב, פעם אחר פעם "אמא מתקשרת".

- מי ייתן ותנוחם במהרה בנחמת ציון וירושלים ויחד עם כל קרובי המשפחות והאבלים לא תוסיף לדאבה עוד. אמן.
ד.א.ב.

 

[יהודית 80]

מפי בעל המעשה:
שכבתי בעומק ערמת האנשים. מעלי ומתחתי בחורים וילדים מחרחרים. חש את כוחותי עוזבים. אלו נשמותיי האחרונות...
באותם רגעים הכה בי ברק הזיכרון. נזכרתי ביהודי שפגע בי קשות לא מזמן. החלטתי למחול לו בלב שלם ולדון אותו לכף זכות. באותם רגעים הבלתי ייאמן קרה, האיש ששכב מעלי חולץ ונפתח לי נתיב לנשימה שהצילה את חיי.

האם תוכלו ליצור עמי קשר בהודעה פרטית?
תודה רבה!

 

[בבושקלה]

אז אני לא חרזנית של שירים
וקטנה אני מלנחם משפחות בעלי שיעור קומה גבוה כ''כ.
משפחות שנבחרו עם הפינצטה האלוקית.
היו שם אלפים,
נרמסו שם מאות,
הסבל והמחנק היה בלתי נסבל עד כדי --
הקרבנו עשרות קרבנות,
ותפילתנו להחלמת המי יודע כמה פצועים,
פצועי הגוף נספרים ושמותיהם לתפילה ידועים יותר או פחות,
אך יש את פצועי הנפש, שזקוקים גם לישועה.
ואיך ערוך ושיעור כמה הם רבים, אלו שראו, שמעו, סיעו, זיהו, שכבו תחת ערימות ועוד ועוד.
אוי טאטא!!
הצער עמוק!
הכאב עצום!
הצלקת לא תיעלם!
קבלנו סטירה מאבא אוהב,
מכה מטלטלת,
אבל כשאבא סוטר אבא גם מחבק,
לא תמיד רואים
לא תמיד מבינים
אבל תמיד תמיד
מאמינים.
אנחנו חייבים משיח, גאולה.
אבא!
ברחמים!! לא בדין!!
לא זמן לחיפוש אשמים,
לא זמן לחיפוש אחר סיבות.
גם אני
כמו כל עמ''י, כמו כל העולם,
אבלה, כאובה, מדברת, מקשיבה, בוכה.
וגם חושבת.
אני חושבת לעצמי את מה שחשבתי לפני זמן מה,
העולם מצא חיסון לקורונה ולאט לאט התחלנו לחזור לשגרה, לא צריך מסיכות, אפשר להתקהל, חיסון עדר וכו'.
באמת, אבא תודה!!
אבל אותי זה הפחיד.
מה? זהו? הקורונה נגמרה?
חוזרים לשגרה?
אין סגרים, כל הדלתות נפתחות
ומשיח לא בא לגאול אותנו?????
הרי שנה שעברה, ערב פסח היה ברור שהוא כאן!!! איתנו!! בינינו!! כולנו חשנו התעלות.
מהר התחזקנו, רצינו להיות יותר טובים, אוהבים, צדיקים, הרי כולנו רצינו לזכות לחזות.
אבל לא זכינו עד היום,
והקורונה נכנסת לה אי שם לתוך דפי ההיסטוריה.
והנה, האסון.
ועל מה מדברים? להתחזק, בנ''א לחברו, שמירה''ל, אחדות, אהבת חינם.
הרי עשינו את זה לפני שנה, אה? איפה זה?
וזה מה שאני מרגישה, וחושבת לעצמי.
הרי זה שהיה שם מתחת לגופות ל''ע ו'שוטר' משך אותו.... נראה לכם? הקב''ה ברחמיו משך אותו.
וזה שנפל עם הפנים לצד ומצא חריץ לנשום דרכו. במקרה? לא. הקב''ה הפיל אותו שם.
וההוא ש.. שבדיוק היה אמור להיות שם וברגע האחרון לא נסע. כי החבר שכנע אותו? לא. אבא הכניס לך את זה לראש.
ומה נאמר? על 45 עולות תמימות שעלו בסערה השמימה? אבא רצה אתכם שם, לידו, בחר בכם בפינצטה.
ואנחנו נותרנו כאן, כואבים, המומים, שבורים, רצוצים ומלאי דמעות כמים.
אתם מלמעלה שוחקים, יושבים בין גדולי עולם, מוצפים אור יקרות, לומדים בחיק האבות, תנאים, אמוראים, נביאים.
לא יתכן שהקב''ה יקח אותנו, יחזיק אותנו חזק בידיו הרחומות, האוהבות, ומחר- מחרתים נחזור לשגרה...
חובה עלינו להראות לו שהבנו, שהרמז היה ברור וחד, שנצא מכאן מחוזקים, שונים, טובים יותר ממה שהיינו אתמול, מאמינים ובטוחים בו שכל מעשיו הם לטובה.
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
תודה לך אבא רחום אוהב ודואג.
רוצים להיות טובים יותר.
מייחלים לעשות לך נחת רוח.
מתפללים לבנין המקדש שיהיה מקום לשכינה.
מצפים לביאת גואל צדק במהרה בימינו
ברחמים גדולים!!
ותפילה אישית שלי, אבא! תאיר את עיני שאשכיל ואבין מה ה' רוצה ממני עכשיו. הרי רחוקה אני מלהיות מושלמת, ולקבל את כל הקבלות ביום אחד זו שגיאה. מה אתה רוצה ממני הכי עכשיו? ותן לי הכח והכלים לעמוד מול נסיונות.

 

[Lady D]

אני חייבת להגיד שהמשפחות של ההרוגים פשוט עושות קידוש השם אדיר. אני שומעת אותם בתקשורת ובוכה.
כמה אהבת השם, כמה אמונה... איך אלמנה צעירה מצדיקה עליה את הדין, איך אמא שכולה אומרת ''הקב''ה לא חייב לנו שום דבר, קיבלנו פיקדון לשבע עשרה שנה''.
ממקום שברם הם מחזקים ומעודדים אותנו, את כל מי ששבור ומרוסק גם בלי להכיר אף אחד מקרוב....
ה' יתן להם כוחות, ינחם אותם ובקרוב נזכה לראות את תחיית המתים...

 

[שיראל לוין]

זה נכון שיש אחד שהוא נעדר עדין?

 

[reish]

אני חייבת להגיד שהמשפחות של ההרוגים פשוט עושות קידוש השם אדיר. אני שומעת אותם בתקשורת ובוכה.
כמה אהבת השם, כמה אמונה... איך אלמנה צעירה מצדיקה עליה את הדין, איך אמא שכולה אומרת ''הקב''ה לא חייב לנו שום דבר, קיבלנו פיקדון לשבע עשרה שנה''.
ממקום שברם הם מחזקים ומעודדים אותנו, את כל מי ששבור ומרוסק גם בלי להכיר אף אחד מקרוב....
ה' יתן להם כוחות, ינחם אותם ובקרוב נזכה לראות את תחיית המתים...

תעלו לכאן

 

[רבקה שורץ]

מילים שאומרות הכל

 

[מים צלולים]

כל רודפיה השיגוה. המוות מתדפק על החלונות. כל החלונות. ללא הבחנה בין נער לזקן, בין ילד למתבגר. "אות חיים אני מבקש. רק אות חיים"
משקפיים שבורים, כובעים מעוכים, נעליים מיותמות, ארנקים, שברי עגלות ילדים ופריטים אישיים התגוללו באין מפריע על שביל המוות ושרטטו קווים ראשונים לדמותה של הטרגדיה הנוראית. שעה קלה קודם לכן היתה להם זהות. שם, פנים, כתובת. עם תחולתן של דקות האימה הם הפכו לגלעד מצמרר. לעדות מזוויעה לאסון האזרחי הגדול ביותר שידעה ישראל מאז הוקמה.
שנה שלמה נותר ההר מיותם בעטיו של הנגיף. 5 שעות לאחר פתיחתו הוא שוב התרוקן בעטיו של המגף. לחץ וצפיפות. רמיסה והימחצות. נחשול אנושי אדיר שיצר דבוקה קטלנית. צרחות אימתניות של 'אני לא נושם'. ושקט מקפיא דם שיישבר רק לקול ה'קדיש' הפצוע של הרב אנשיל פרידמן בבוקר יום שישי מחוץ למשאיות זק"א שהובילו את עשרות הנספים בדרכם למנוחת עולמים.
השמחה הפכה לתוגה. התזמורת כובתה. הכינורות נתלו. אין היום מי שישיר משיר ציון. כל רודפיה השיגוה, המוות מתדפק על החלונות. כל החלונות. ללא הבחנה בין נער לזקן, בין ילד למתבגר. פרחי חמד שלא טעמו טעם חטא התחייבו בנפשם, עוללים רכים נופצו אל חגווי הסלע.
עשרות אלפים מתהלכים בהר ואינם יודעים את נפשם. התבהלה עדיין רשומה על פניהם. המח מסרב להפנים את גודל האסון. הלב מתקשה לעכל את עוצמת הטרגדיה. מהר מאד מתחלף ההלם העז בעצב וכאב. חלקם מתייפח בבכי בלתי נשלט. חלקם מנסה לפלס דרכו החוצה ולהימלט מתימרות העשן.
למרגלות ההר ומחוצה לו בכל רחבי הארץ מאות אלפים מודאגים לגורל יקירם. כמו אלפים אחרים גם אני מסתובב בחניון פרוד, כוסס ציפורניים מרוב דאגה על קרובי המשפחה שנמצאים על ההר, באזור האסון, והאצבע לוחצת על לחצן החייגן בפעם ה-86, 87, 88, 89. כמו תמיד באזורי אסון, הקליטה הסלולארית מהם והלאה. שעה וחצי שנדמות לנצח נצחים חולפות עד שהם משגרים אות חיים.
לקראת השעה 2:30 אני שומע קול יבבה מאחורי. עלם חמודות חסידי בשנות העשרה לחייו, שואל אותי האם אני מגיע לצפת. "אני צריך לבקר את אחי שנפצע באסון הנורא", הפטיר בקול סדוק.
היית שם, אני שואל אותו. "כן. ניצלתי בניסי ניסים", הוא משיב. "השבת אברך ברכת 'הגומל' בשם ומלכות. נרמסתי יחד עם אחי בין ההמונים. התעלפתי כמה פעמים, מחוסר חמצן כנראה, כשהמונים שוכבים עלי. לאחר שכוחות ההצלה הגיעו – התאוששתי. חסדי שמיים שאני כאן".
חלפו עוד כמה דקות ואברך חסידי בגיל העמידה מספר בקול בוכים שאינו מצליח לאתר את חלק מבני משפחתו שהשתתפו בהדלקה ב'תולדות אהרן'.
"רק אות חיים אני מבקש. רק אות חיים", הוא מתחנן בעמדה המשטרתית שמכוונת אותו למספרי החירום שהתפרסמו באותה שעה בכלי התקשורת.
פתאום שום דבר כבר לא נראה מובן מאליו. מודים אנחנו לך על חיינו המסורים בידיך ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

מאיר ברגר | הטור פורסם הבוקר בעיתון המבשר

 

[חיים המפיק]

זה נכון שיש אחד שהוא נעדר עדין?

כן יש עוד אדם אחד נעדר

המשטרה הודיעה הבוקר (ראשון) כי פתחה בחיפושים נרחבים אחר נעדר, העונה לשם איכט חיים יצחק בן 39, אשר השתתף ביום חמישי בהילולה במירון - ומאז אבדו עקבותיו.
איכט, תושב העיר באר שבע, נראה בפעם האחרונה ביום חמישי, 29.4.21 בשעה 20:30 בהר מירון. במשטרה ביקשו מהציבור הרחב לפקוח עין ולסייע בחיפושים אחריו.
תאורו של איכט, כפי שפרסמה המשטרה: גובהו 1.85, מבנה גוף רזה, שיער חום בהיר, עיניים חומות, מזוקן עם פיאות, מרכיב משקפי ראיה עם מסגרת שחורה, לבש בגדים בצבע שחור/לבן. מגבעת שחורה או קסקט שחור / אפור.
"כל היודע דבר אודות מקום הימצאו מתבקש לפנות למוקד 100 של משטרת ישראל או למשטרת ישראל תחנת באר שבע בטלפון 08-6462744/5", נמסר מהמשטרה

 

[דן הלמדן]