שיתוף מה קורה לך כשאתה רואה תמרור עצור?

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום לכולם, סימתי עכשיו קורס קופרייטינג בפרוג, שיתפתי פה את פרויקט האמצע שלי https://www.prog.co.il/threads/שלום-התייעצתי-איתכם-לגבי-פרסומת.640157/

כשהגיעו הדרישות לפרויקט גמר בפרוג, נבהלתי.. זה היה קשה יותר מכל מה שיכולתי לדמיין.
ליצור מודעה- על_____
"אלימות במשפחה במגזר החרדי".
הזום השתתק, נהיה הלם, ואז כולן דיברו בבת אחת...
אני רק חיפשתי לברוח, איך אני יכולה? זה לא בשבילי, לא מתאים שאני אתעסק בזה...
ועוד ועוד תירוצים על זו הדרך.
כשנגמר שלב ההדחקה, הראש לא הפסיק להעלות את הנושא ומצאתי את עצמי חושבת על זה המון, ומתחילה לקרוא ולבלוע כל פיסת מידע שיש (לא שיש הרבה לציבור שלנו).

מתוך מחשבה על הציבור שלנו, עך החסמים שלו, הבנתי שכל מה שהופך את הקהילה החרדית לכזו מיוחדת ומשתמרת וחזקה בערכים שלה. הופך במקום הזה לחיסרון,למונע ולמעכב.
הערבות ההדדית, תחושת הערך העצמי הגבוה, הסגירות שלנו- שומרים עלינו חזקים- אבל כל פעם שיש משהו שמאיים על הערך העצמי שלנו, אנחנו מטאטאים, מתעלמים ובורחים מלהגיד שהתופעה הזו חלק מאיתנו, כל אחד יכול להיזכר בתופעות שונות בקהילה החרדית שבמקום להתמודד מולן, מצאנו את עצמנו מפטירים רחמונעס ומודים לה' שבקהילה שלנו הדבר לא קיים...


גם כאן, כל קהילה תאמר שהדבר לא קורה אצלה, יחד עם הנושא הרגיש היא תוסיף שלא מתאים וצנוע להתעסק עם זה והדבר יעלם שוב..

לעבודה הצטרפה אלי רבקי פרנקל המוכשרת שתרמה המון מנסיונה ומהידע שלה, יחד הבנו והגענו לשורת הבריף-
לאחר התייעצויות והתלבטויות וגיבוש האסטרטגיה. זה הזמן תודה ל@nimrod nir המורה, שנתן גב לרעיון.

אחרי זיקוק הדעה והבריף, הבנו שאנו רוצות לפנות למגזר החרדי שלא נמצא באינטרנט, לקהילות היותר סגורות ולהביא את השינוי ממוקדי כוח בקהילה, ולגברים בקהילה בכללותה.
ידעתי ששינוי והכרה אמיתית, עם התגייסות מצידם יהיה אפשר לשנות המון ביחס למציאות הזו.
גייסתי את הערבות הקהילתית, תחושת המושלמות בקהילה מול הקונפליקט הזה שרוצה לומר אין כמונו, בעיות לא אצלנו .

הגעתי לשורת בריף- מכוח היות הקהילה כל כך איכותית, מגוננת עם ערבות קהילתית היא חייבת להפסיק להתעלם מהתופעה ומאותן נשים כי בסוף אותה אישה אם נרצה או לא- היא חלק ממנו.

ואז עם המון מחשבה ויגיעה הבנו אני ורבקי שנכון להתפצל ויצרנו שני תוצרים סופיים, אציג פה את שלי.
מזמינה את רבקי להציג גם את שלה.

יצרתי סדרה, שמדברת למקום המזדהה של כולנו. כולנו נסכים כשנראה את המודעה כי הדבר יזיז לנו משהו, יגע בנו.. התגובות המעשיות אולי יהיו שונות. אך כשנראה, כשנדע, כשנשמע על כך- לא נוכל להתעלם.
מעניין אותי איזה דוגמאות נוספות הייתם מכניסים לסדרה.

בהזדמנות זו אומר תודה למקצים ולפרוג בכלל, הלימודים היו חוויה אחת גדולה והובילו לעולם מדהים..@פרוג

IMG-20210416-WA0009.jpg
IMG-20210416-WA0007.jpg
IMG-20210416-WA0008.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מצטרפת כאן עכשיו, גאה לראות את כל מה שכתבת וזה באמת מרגש.במשך התקופה שניסינו לחקור ולעלות על קצה חוט שיוביל אותנו למטרה אחת והיא : חידוד הנושא במגזר החרדי והיכרות שאכן הוא קיים ועוד איך, וכל המטרה שלנו בקמפיין היה להגיע להעלת המודעות במגזר החרדי . עוד לפני העיצות והפתרונות או התירוצים שתמיד עולים.
ואכן אני מרגישה וגם מלכי הרגישה אחרי התקופה שהנושא היה כל כך קשה לפיצוח וברגע שהבנו שהוא יכול להגיע מכמה כיוונים החלטנו שעלינו לייצר 2 סוגי קמפיינים כי כל אחד נוגע בנקודות שאי אפשר להתעלם מהם.
בנוסף לשיח וחקירה עם מלכי הגעתי גם אצל אנשי מקצוע בעיירית אלעד וגם אצל כמה נשים שהתמודדו ומתמודדות במציאות הזו יום יום ומכאן הקמפיין הגיע לשלב הגמר בזכותו של המעצב הגרפי פינגווין ובזכות הדיוקים שעשינו יחד מלכי ואני. הגענו למילים חזקות שאשמח לתגובה מצדכם האם המסר הזיז בכם את ההכרה והביא אתכם לעשות פעולה קטנה אפילו לחשוב האם אני מכיר משהי כזו או משהו דומה לתחושה זו...
בהזדמנות זו אודה לכל המרצים שלימדו אותנו שפרסום וכתיבה זה הרבה מעבר למה שנקרא פרסום, יש לנו שליחות בעולם ועליה לא נוותר.
IMG-20210418-WA0011 (1).jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
@פנסאית 'אתה לא יהודי שמתעלם' - תובנה חזקה ומדוייקת!

האם המסר הזיז בכם את ההכרה והביא אתכם לעשות פעולה קטנה
עושה רושם שזה קמפיין שחותר נטו להעלות את הנושא למודעות, לא?
אין הנעה לפעולה או משהו.

ושאלה לשתיכן:
האם השימוש בויזואל מעולמות תוכן גבריים הוא מכוון?
(וכנ"ל לגבי הקופי בקמפיין הראשון)

המודעות חזקות ביותר!
הרבה הצלחות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
'אתה לא יהודי שמתעלם' - תובנה חזקה ומדוייקת!
חזק לגמרי...
אהבתי!!
מסר חכם וגאוני!!
עלי והצליחי

כיוונים מעולים וביצוע מצוין. בהצלחה!
תודה לכולם!

האם השימוש בויזואל מעולמות תוכן גבריים הוא מכוון?

מכוון, באנו ממחשבה שמוקדי הכוח בקהילה בסוף הם גברים (וועדות צדקה, משבקים של האדמור/ ראש הישיבה/ קבלה למוסדות וכולי ) זה הם.
בחרנו לפנות אליהם ולהרוויח על הדרך יכולת להכניס את המודעה לכל מקום.

לדעתי זה גם משדר יותר עוצמה וחוזק בצורה הזו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
רעיון יפה מאוד,
מפריעה לי מאוד הדמות במודעה השניה....
נראה כי אין הרבה קשר בינה לבין הקהילות ה"סגורות" אליהן רצית לפנות...
אני חושבת שאם הפניה הינה לקהל יעד מסוים - קהל היעד צריך להרגיש שהוא נמשך לפרסומת
ושהיא מדברת אליו, לא שהוא יראה את הפרסומת יבין שיש מציאות כזו והתת מודע שוב יכחיש שהנה,
אין פה שום סממן שאצלנו זה קיים...

שוב, זו עניות דעתי...
מעבר לזה שאפו על הרעיון ושאר הביצועים!
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #12
לא. נציע לה תמיכה, אוזן קשבת,
לא להירתע גם אם היא מתרחקת (אולי מרחיקים אותה? אופייני מאד!!), ואם נהיה עדים לסיטואציות אלימות, נוכל לשאול בעדינות אם אפשר לעזור,
אולי נדאג שהיא תראה פלייר של אחד מארגוני העזרה בתחום, וכד'.

וודאי שאם היא מחליטה להיפרד, על העסקנים לעזור לה ולא לדרוש שלום בית....
לרחם על מי שבאמת צריך לרחם, ולא על מי שלא יצליח למצוא שידוך נוסף.... :rolleyes: :confused: (אמיתי... לצערי...)

והפרסומות מעולות ומעבירות את המסר.
הרבה הצלחה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
המטרה היא שכשישמעו על המושג/ על המקרה לא יאמרו "פע זה לא אצלנו, היא משוגעת וכולי
ולכן לחשוף אנשים למציאות כזאת ?!
דבר שגורם להרבות מקרים נוספים כאלה.
הפרסום קריאיטיבי.

אבל הנושא והמסר, הם בעיתיים ביותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
המטרה היא שכשישמעו על המושג/ על המקרה לא יאמרו "פע זה לא אצלנו, היא משוגעת וכולי
אפשר לבנות פרסום על מסר,
לכבד אותה, גם כשהסיפור נשמע לך מופרך לגמרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ולכן לחשוף אנשים למציאות כזאת ?!
דבר שגורם להרבות מקרים נוספים כאלה.
הפרסום קריאיטיבי.

אבל הנושא והמסר, הם בעיתיים ביותר.
למה?
המציאות של ההדחקה היא הבעייתית...
אנשים מרשים לעצמם דווקא בגלל השתיקה שאנחנו אוחזים בה
והיו מקרים מעולם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
[QUOTE="הקופירייטר מפופולר,
אבל הנושא והמסר, הם בעיתיים ביותר.
[/QUOTE]
האמת שמתלבטת אם להגיב, מעלה בי המון מחשבות ותשובות ודרכי תגובה, אבל אני אנונימית ויחידה ואולי לא מרבה להתייעץ וללמוד.
מעדיפה לתייג פה אנשים משכילים ממני שהובילו את הפריוקט.
לעומתם מה שאומר יחוויר.

אבל הבשורה שלי בפרויקט פונה בדיוק למקום הזה שמעדיף לברוח לטענות שווא להתמודד עם המציאות..

@נמרוד ניר
@ prog
@prog office
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
היי לכולם.ן,
קודם כל חייב לציין לטובה את העבודה המקיפה, החכמה והרגישה שעשיתן והפתרון שהבאתן. מדבר בעד עצמו ומישבתי לכן בפירוט בפרטי, אז אתייחס כאן לדברים שלא אמרתי קודם ולסוג של אסימון שירד לי בשרשור הזה.
דבר ראשון, אני מציע להעלות גם את הבריף והדרך - כי בלי שאנשים מבינים את הנתונים והשכל מאחורי הפתרון, הוא יכול להיראות תלוש.
דבר שני, אני שם לב שהרבה כאן מדברים על כך שבסדרת מודעות המסרים עקיפים ולא ברור מה ההנעה לפעולה.
זה נעשה במכוון, מתוך הבנה שקמפיין ראשון בנושא כה רגיש צריך להות מטופל בכפפות משי ובעדינות ותבונה אחרת עלול לגרום לאפקט בומרנג.
אבל פתאום חשבתי שאולי למעשה - שני הפתרונות שהבאתן, יכולות לעבוד כשני שלבים של אותו מהלך!
שלב ראשון: סדרת המודעות שמייצרת סוג של טיזר, מנכיחה את הבעיה, נוגעת בלב היהודי בצורה לא מאיימת אבל מדויקת.
שלב שני: קמפיין הלא מטייחים, שיש להוסיף לו למטה הנעה לפעולה: לוגו וטלפון של עמותת בת מלך עם איזה משפט שאומר שיש למי לפנות אם נתקלים במקרים כאלה.
בכל מקרה, עבודה יפה, חכמה ורגישה - שבנויה על ניתוח מקיף.
ישכוייח,
נמרוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ולכן לחשוף אנשים למציאות כזאת ?!
דבר שגורם להרבות מקרים נוספים כאלה.
הפרסום קריאיטיבי.

אבל הנושא והמסר, הם בעיתיים ביותר.
ב''ה

לא כל בעיה פותרים בפרסומת.
ליתר דיוק, בעיה לא פותרים בפרסומת, ולפעמים היא עלולה אפילו להזיק.
מובילי דעת קהל לא משתכנעים מפרסומות, וסתם דישה ציבורית במקומות כואבים - לא הוכחה כיעילה.
מי שבאמת אכפתי לבעיה צריך לעשות עבודת שטח, החל מהסמינרים, ממדריכות הכלות ומדריכי החתנים,
עסקני ציבור, רבני קהילות וכד'.
להעביר את המסר בפורומים שהם נוכחים בהם, בצורה מכובדת שתדבר אליהם. אני מניחה שרב קהילה שמכבד את עצמו לא נעמד לדקות ארוכות ליד לוח מודעות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הפרסומת יפה ומדויקת!
אני גם מצטרפת לכך שאין שום עם לדוש בנושא הזה
בקהילות השמורות שציינת פה,
זה במילא לא יעזור,
וזה גם לא ערוץ התקשורת שהם מכירים.
אם באמת רוצים לעזור- צריך להעלות את המודעות לעניין
בצורה נסתרת יותר, לדבר עם הרבנים, אנשי חינוך וכו'.
אבל זה כבר באמת לא קשור אלייך @פנסאית, אלא למורים שלך.
בכל אופן, הביצוע שלך יפה מאוד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אולי טעיתי כשלא כתבתי את זה במודעה, הרעיון המקורי היה לשלב את המודעות בעבודה משותפת יחד עם הגורם המפרסם. כלומר המודעה תהיה עבודה משותפת עם העיתון, העיתון יכתוב כתבות ויקח גב לנושא והעבודה תהיה משותפת.
הכל פה הוא ברמת התיאוריה. מחר בבוקר לא יצא קמפיין כזה.. לכן קשה לצפות איך הוא יעבוד בשטח והעבודה איתו תדרוש המון אומץ והמון עבודה מסביב.
בנושא רגיש שכזה- כמובן שאי אפשר לשנות דעת קהל ממודעה אחת בעיתון...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בכיתה ד' נסענו עם הכתה לטיול בגן החיות.
למדתי אז בבית יעקב מרכז בירושלים, בשכונת גאולה.
כדי שיקבלו אותי ללמוד שם היתה צריכה אימי להתחנן ולבכות במזכירות, כי לא רצו לקבל ספרדיות (אולי בצדק.. רק לא היה באזור בית ספר אחר). אמא שלי מאוד רצתה שאלמד קרוב לבית, כך היתה הולכת מידי יום לבית הספר יושבת שעות במזכירות בוכה כדי שיקבלו אותי (מעניין שעשרות שנים אחרי, אני צריכה להתחנן שיקבלו את ספרי להפצה בהוצאות לאור).
בקיצור, יום אחד באו למקום אנשי תקשורת לסקר את העניין הזה, ובית הספר נכנע או שלא, אבל כן נכנסתי ללמוד שם איכשהו...

באופן אישי לא הרגשתי קיפוח עדתי כ"כ, אולי מכיוון שגם בתוך הספרדים נחשבנו סוג ב'.
ככה זה היה בעבר, היו משום-מה מעמדות.
אנחנו נחשבנו - לדעתי - כמעט בתחתית המעמד בשרשרת המעמדות.
כך לדעתי - באותה תקופה לא היו יחסי ציבור טובים, ולא רק זה גם אני ואחיותי די צחקנו על העדה של עצמנו, יחד עם זה שלא יחסנו לעצמנו עדה כלשהי, לא הסתובבתי מתוך מחשבה שאני שייכת למגזר מסוים... היו לי בעיות אחרות מלבד מחשבות איזו עדה אני.
בכל מקרה לא היו לנו ציפיות מהסביבה, כי לא הרגשנו שיש בזה עניין יוצא דופן, כך שלא כל כך עניין אותי אם יש קיפוח.
אם אנשים נהנים לקפח - שיערב להם.

בקיצור, באותו יום חזרנו מהטיול, אני הייתי טיפוס מופנם, התמודדתי עם אילמות סלקטיבית בגלל שהתביישתי בגמגום שלי וגם התפדחתי מהצל של עצמי.

בכיתה שלי היתה ילדה דחויה יותר ממני, בת למשפחה עולים חדשים שלא הכירה את השפה והמנטליות, היא לא דיברה בכלל ולא קיימה אינטרקציה עם אף אחת.
כשחזרנו לכתה, מהטיול, שמתי לב שהיא לא נמצאת.
מיד חשבתי אולי נשארה בגן החיות.
דמיינתי אותה מבוהלת, לא מצליחה לתקשר ולבקש עזרה.
התגברתי על חרדתי ונגשתי למורה ואמרתי לה שלא ראיתי את דיצה.(שם בדוי)
זה היה סוף יום, כולם התארגנו לחזור לבית, המורה דאגה כמובן וביקשה שנלך להתקשר אליה.

הלכתי לטלפון ציבורי שהיה במבנה ליד הסמינר החדש (באותה תקופה במבנה של הסמינר החדש היה סמוך לבית יעקב מרכז שם למדתי).
הקו השמיע צליל של שפופרת שלא הניחו אותה כמו שצריך, כמו צליל תפוס.
חזרתי למורה ואמרתי שהקו לא עובד והצעתי לה שאלך לבית של החברה לראות אם היא הגיעה.
המורה ביקשה משתי בנות להתלוות אלי, הן הסכימו.
היינו אחרי טיול מפרך וכל אחת רצתה כבר לחזור לבית, אבל הבנו שצריך ללכת לראות מה עם דיצה.
המורה אמרה שהיא צריכה ללמד כעת שיעור בסמינר כך שנחזור חזרה להודיע לה מה קורה עם דיצה.
המרחק היה רב יחסית נניח קצת פחות מללכת מהתחנה המרכזית בירושלים עד שוק מחנה יהודה (רק בסמטאות).
הלכנו אני ועוד שתי חברות לבית שלה, נקשנו בדלת, שאלנו אם הגיעה לבית ואחיות שלה ואמרו לנו שכן, היא הגיעה לבית.
כעת היינו צריכות לחזור על עקבותינו לומר למורה שהכל בסדר.
התחלנו ללכת, הדרך היתה מפרכת כפליים, השמש הירושלמית שלחה קרניים ללא רחם, רציתי כבר לחזור לבית והבנתי שגם חברותי בטח רוצות להגיע לבית לארוחה חמה, והן גרות יותר רחוק ממני!
ובכלל, למה שלושתנו נעשה את הדרך למורה אם אפשר שרק אחת תגיע להודיע למורה את הבשורה הטובה?

המחשבה הזו היתה פשוטה: אם מספיק שרק אחת תחזור להודיע למורה, זאת יכולה להיות אני כי אני גרה יותר קרוב לבית הספר..
"אני חושבת שלא צריך שכולנו נלך למורה" אמרתי בקול מתנשף, "אני יכולה ללכת לבד".
"את בטוחה?" שאלו אותי.
"כן, לכו לבית, אסתדר", השבתי.
הן נענו בשמחה להצעה, ואני המשכתי לבית הספר, סך הכל זו היתה אשמתי שהחלטתי לדמיין שדיצה נשארה בגן החיות התנכי...
כשהגעתי לבית הספר, נכנסתי לתוך המבנה הענק שהיה ריק, פסעתי במסדרונות בין כיתות ריקות, מחפשת כתה מאוכלסת, לא ידעתי באיזו כתה המורה, כי היה אסור לנו להסתובב בסמינר כך שלא הכרתי את האזור.
בכל זאת חיפשתי את הכתה עד שמצאתי.
דפקתי על הדלת, וראיתי כתה מלאה בבנות ענקיות (כשאת בבית ספר בנות הסמינר נראות לך מאוד ענקיות בלי פרופורציה, אפילו יותר מהמורות) המורה שמחה לקראתי כי היא כנראה דאגה מאוד וסיפרה לבנות על דאגתה.
ראיתי את תחושת הרווחה שלה ששמעה שהכל בסדר.
היא קראה לי להיכנס לספר לה מה קרה, ואני, סמוקה ומתנשפת, בקושי הצלחתי להוציא מילה...
חמודה המורה וחמודות הבנות, הן שמחו לשמוע הבשורה הטובה שהכל בסדר, ושוחררתי משם חזרה לביתי.
הרגשתי אמנם חוסר נעימות שעמדתי מול הכתה הענקית במצב כה עלוב, אבל בה בעת חשתי נהדר עם עצמי, כי הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון.
נכון שהיה לי יותר קל אם חברותי היו באות איתי, אבל שמחתי שלקחתי אחריות ושחררתי אותן מהתפקיד הזה, כי באמת היה מספיק שרק אני אעשה זאת.

*
אין לסיפור הזה פואנטה או מוסר מלבד אווירת ילדות מקסימה של פעם.
היום אני רואה את העולם החדש, עולם מסודר יותר. ממה שהיה בילדותי.
רוב האנשים גרים כיום בבתים חדשים ויש נוחות בהרבה תחומים, אנחנו גדלנו וגרנו רוב הזמן בדירות ישנות עם חוויות מאתגרות.
בנוסף, עברנו דירה. פעמים רבות יחסית..
רוב האנשים מכירים סביבה אחת, אנחנו הכרנו המון תרבויות: סבתא שדיברה בוכרית ורוסית והיתה לה מנטליות בוכרית רוסית (זה מרתק מאוד), אחיה ואחיותיה (ששרדו, היו לה אחים שהלכו לעולמם בבוכרה בגלל חוסר טיפול רפואי מתאים) ,
סבתא נוספת שדיברה בפרסית עם מנטליות מעניינת מאוד, דודים ודודות פרסיים מעניינים, שכנים אשכנזים, וגם עירקים וגם דתיים לאומיים ועוד... דודים חילונים או חוזרים בתשובה מצד האבא, דודים חרדים מצד האמא, הכרתי המון תרבויות והרבה סוגי אנשים, נחשפתי להרבה סגנונות ותגובות, תלונות או מריבות.

היום כשאני מביטה על הדור החדש אני מבינה שחייו אולי יותר קלים בהיבטים מסוימים, אבל האתגרים של הדור שלי הם גם עיטורי כבוד.
*
יש מעלה אחת בדור החדש שאין בדור ממנו באתי: הדור החדש עם הרבה פחות אגו, לדעתי.
הרבה יותר גמיש וקשוב. הרבה יותר חכם ומודע לעצמו.
זה יתכן אמור להפחיד את הדור שלי, או אולי מפחיד אותי באופן אישי, לראות את הדור החדש, את הפתיחות שלו, ואת זה שהוא מוריד מחסומים וחומות שהיו לי ברורים מאליהם.
אני חושבת שזו גם יצירה של בורא עולם, בכל מקום בו יש התקדמות יש גם פחד וחשש ותחושת זרות וחוסר יכולת להכיל שינויים, אבל השינוי בין הדורות הוא בטח לטובה.
אני שמחה שחוויתי את הדור הקודם, עם כל הקשיים המטורפים שהיו בו (לדעתי) ומנסה לקבל כוחות להכיל את הדור הבא...
אני חושבת שבמובן מסוים כן גדלתי לדור יותר מתקדם מהדור של הורי שגדלו באווירה יותר מחנכת וקשוחה, בעוד הם גידלו אותנו במצע יותר מתחשב ובאוירה פחות חינוכית וקשוחה. אבל בדור שלי עדיין היה נהוג להכות או לצעוק עבור חינוך.
בדור הזה זה פחות מקובל, וזו רק דוגמה לשינוי בין הדורות.

אנשים שמרנים מתקשים להכיל שינויים, בעיקר כמו מה שמסתמן היום, אבל אני משתדלת להתגבר על הקושי הזה ולהבין שאין חדש תחת השמש, גם בעולם של שינויים, התורה לא תהא מוחלפת, למרות שאנשים משתנים ומתחילים לחפש לחיות יותר ויותר ברווחה נפשית,שמקבלת ביטוי גם בחתחושת חופש וללכת מול הזרם, כדי למצוא את עצמי, ולהשתחרר מחשיבה מגזרית מבדלת, למרות זאת התורה נשארת בטהרתה, גם בעולם שרוצה להגאל ולצאת מחושך לאור, התורה ומצוותיה הם המגדלור.
כי אפשר לשלב בין ישן לחדש, בין שמירת ערכים, מוסר ושמרנות לבין פתיחות מחשבתית ונכונות להקשיב למציאות.
זה לא סותר, זה כל היופי שלנו כבני אדם שמוכנים להכנע לפני הטוב והחסד של בורא עולם, שברא הכל לכבודו, ולמען עולם טוב יותר.

יש לי עוד סיפורים מעניינים על ימי ילדותי והדמויות שהכרתי והחוויות שעברתי, שאומנם בעבר נדמו לי שגרתיים, אבל היום ממרחק של שנים הם מצטיירים לי כאוצר.
אם מעניין אתכם, אכתוב סיפורים נוספים בל"נ.

֫

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה