סיפור בהמשכים לכתחילה

ל"ב.
סבתא אוספת אותי בחיבוק ורצה להכין תה.
נכנסים.
משחררת אנחה שקטה.
הכל ממהר לי פתאום אפילו הלב. אני מתיישבת. סבא מסתכל לתוך נשמתי. מרגישה שהוא יודע הכל.
סבא מחייך ובעיניו הטובות אהבה ענקית.
"היסוד החמישי בעולם הוא אהבה. רק שאנשים כל כך לא אוהבים את עצמם לכן הם לא יודעים את זה"
אני זעה באי נוחות.
"שוין. אז מה שלומכם?"
שלוימי מחייך חיוך רחב. אין לו דאגות לאיש שלי.
"ואת מירילה? מה איתך?"
"אני בסדר"
"מירילה. מילא לשקר עליי. אבל על עצמך? את לא נראת לי בסדר."
"אני מבולבלת" מרגישה שאני צריכה להתעורר.
סבתא נכנסת ומתיישבת לידי. נותנת לי כח.
סבא נשען לאחור עוצם עיניים ומתחיל לדבר.
"אתם לא יודעים עליי הרבה. אבל כל מה שיש לי זה מהסבתא הצדקת שלכם"
מתאים לסבא לפרגן לה אני מחייכת.
סבתא מסתכלת עליי.
"אני הולך לספר לכם משהו שאף אחד לא יודע. אתם יודעים שעליתי מליטא אחרי המלחמה.
לא ממש ליטא. זה היה על גבול אוקרינה ואולסקו. אצלנו הגבולות היו סגורים ועליתי ארצה רק באחד הסיבות שזכיתי לעלות לארץ זה בגלל חבר יקר שהצליח לגנוב נשק והצלחנו לברוח"
את הסיפור הזה שמעתי הרבה פעמים.
סבא מתנער וממשיך. "הגעתי לארץ ילד בן שתיים עשרה שאיבד הכל. לבד. לאורך כל הדרך ידעתי שאני בדרך לארץ ישראל ושיש לי דוד בירושלים. במחשבה שלי ראיתי את המשיח מגיע איך שאני דורך על האדמה הזו. הייתי בטוח שאפגוש פה את ההורים וכולם יחכו לי כאן."
"לא חיכה לי פה כלום. כלום. רק חלום אחד שסחבתי בלב. אני רוצה לדעת להחזיק נשק. אני רוצה ללכת לצבא. לא סיפרתי לאף אחד על החלום לא היה גם למי. אחרי כמה חודשים הצלחתי לאתר את דוד שלי שלא היה לו לתת לי מאומה. הוא לקח אותי לבני ברק. שם נכנסתי לישיבה. גדלתי למדתי. זכיתי ללמוד עם הגדולים של הדור הקודם והדור שלנו. יחד איתם גדל החלום. דודי קיים את הבטחתו לאבי ודאג לי מבחינה רוחנית ולשידוך. את אחיינית שלו סבתא שלכם"
סבא מסתכל על סבתא במבט מעריך. סבתא מסתכלת עליו בחזרה ואני מקנאה בהם.
"סבתא שלכם לא ידעה כלום. אמרו לה שאבי היה רב. ושאני מיוחס בן אחר בן לרב לוי יצחק מברדצ'ב. כמו שאתם יודעים סבתא באה ממשפחה ירושלמית שורשית שלא פוחדים מכלום.
התארסנו. לא בגלל שהתאמנו ולא בגלל שבחרנו אלא כי לא היה.
התחתנו בחתונה קטנה. והגענו הביתה.
בבוקר הראשון שאחרי השבע ברכות הנחתי את הפצצה.
"אני הולך לצבא"
"מה???" הפעם לא אני צועקת. זה שלוימי.
הלם.
"כן. לצבא. סבתא דברה איתי. שיכנעה אותי. הזכירה לי את הבית ממנו באתי. הייתי שבוי בתוך רצון שהיה חזק ממני. זוכרת מה אמרתי לך?" סבא פונה לסבתא. היא מחייכת.
"אמרתי לה שאני הולך.אבל מוכן להתגרש אם היא מרגישה שזה מקח טעות"
 
ל"ג.
אני לא נושמת.
כוס התה צוחקת עליי קרה.
"סבתא לא ענתה לי. היא אמרה לי שאני מציע לה הצעה והיא רוצה כמה שעות כדי לענות לי תשובה"
"הלכה להתייעץ עם סבא שלה?" שלוימי. וחיוך בעיניו.
"חילך לאורייתא. בדיוק."
סבתא מספרת לי את סיפור חיי על חלומות שאיפות ורצונות טובים. ריח מתוק של בראשית בחדר.
ענן ורדרד עוטף את מילותיה.
מילים של רעיה.
אשה.
"סבא שלי איש ירושלים אמר לי אנחנו לא נלך איתך. ולא אסכים לחתנים לדבר איתו. לא תוכלו לשבת איתנו בחגים ושבתות עד שהוא יסיים את השירות הזה.
אבל את, הוא אמר בזעקה. את תלכי איתו. ותשבי איתו. ותיהיי איתו. כי הוא הבעל שלך. כי הוא חצי של נשמתך.
והיה אם תצליחי לעזור לו, שיהיה לו מרגוע גם בלי ללכת לצבא, עוד יותר טוב.
ואם לא תצליחו, עלייך להיות לו לעזר עד שיגיע למקום שהכי טוב לו. 'עולה עימו ואינה יורדת'"
סבתא מתנשפת. עיניה טובות ליבה רטוב.
"את יודעת מה הכוונה עולה עימו ואינה יורדת?"
"שאם האשה הייתה עשירה בעלה מחוייב לתת לה כמו שהיא רגילה" שלוימי עונה. אני פחות בעינייני גמרא.
"זה הפשט. יש כאן הבטחה אחרת."
סבא מטפס על כיסא אני עוצמת עיניים בפחד.
"מירילה. אני עולה לפה לפחות פעם בשבוע. קחי."
סבא מושיט לי תמונה של איש צעיר כבן 17 עם מדים.
עולם שלם מתפוצץ לי בפרצוף. לא דומה ראיה לשמיעה. הגמרא מנצחת.
"סבא נתן לי הבטחה שאם איהיה בשבילו גם אם אצטרך לרדת הוא לוקח אחריות למצבי הרוחני.
לא הוא לוקח את האחריות אלא חז"ל. שעומדים אחרי זה"
סבא מחייך.
"עוד דבר אמר האלטער. הוא אמר שסבתא תיהיה ישרה לא לגנוב על הדרך."
מבט מהיר עובר בין שניהם.
"חצי שנה הייתי בשירות. התפכחתי והבנתי שאת הכאב שלי לא אצליח להשכיח לא על ידי צבא ולא באימונים. בכל יום ראשון קבלתי מכתב מסבא. למרות שכולם ידעו שהוא לא מדבר איתי."
סבא מטפס שוב.
דפים צהבהבים אני נושמת הסטוריה מרגישה אבק.
סבא פותח אני אקריא מתורגם, כדי שתוכלי להבין.
'קיווע שלנו.
איך עבר השבוע? אני שולח לך שוב את התזכורת שקבענו.
אתה נשאת את עטל זכור שאתה מחוייב לה.
לשמח אותה. לדאוג לה. לתת לה בטחון ושייכות לעולם שלך. אל תאבד את המחוייבות הזו בשביל חירות לא אמיתית.
'עבד ה' לבד הוא חופשי' ככל שתיהיה עבד ה' לרצונו. וככל שתשמח אותה תיהיה חופשי באמת.
זכור שמחכים לך בכל יום ובכל שעה. מזכיר לך שוב שכל מה שהוצאתי אותך ממשפחתינו הינו זמני ורק בשביל חינוך הילדים.
אוהב אותך מאד ומצפה לך בבניין ירושלים אמן."
"שלוימי. אני רוצה שמירי תלך איתך. באש ובמים. אני יעזור לה לעשות את זה."
סבא משתתק נאנח.
"אבל אתה שלוימי, אתה יכול להתחייב לה?"
 
אני מודה לה' עכשיו, על שתי דברים.
1. על שגיליתי את הסיפור.
2 על שגיליתי אותו עכשיו ולא הייתי צריך להיות במתח בכל אותן הפסקות שהיו במהלך הזמן.
מקווה שעכשיו זה יהיה ברצף.
 
ל"ד.
סבא יוצא ומשאיר אותנו לבד.
"אני מחוייב לך מתמיד." שלוימי. מתרווח
שונאת קולות של קנאקים. שבירות מכל סוג עושים לי רע.
"אתה לא."
"אני כן."
"אתה לא. אני נזכרת בעשרים דברים לפחות שלא היית מחוייב לי."
"תני לי דוגמא"
"כשעברנו דירה."
"הסברתי לך. לא העזתי להגיד לאמא שלי שאת לא אוהבת את הדירה וכבר לא היה נעים לרדת מזה."
"זה לא שאני לא מחוייב לך."
"זה בדיוק זה. ועם השם של מאיר."
"את הסכמת."
"אמרת לדוד שלך שאתה מסכים ואפילו תשמח. ואז הודעת לי את ביום של הברית. לא היה סיכוי לשנות את זה."
"אני יכולה להביא לך עוד דוגמאות. אם אתה רק רוצה זה בדיוק הנקודה, שלוימי. אתה לא מחוייב לי."
ענן אופף אותי. מרגישה את החרדה מעקצצת אותי בגב. לא פוחדת משום דבר. גם לא ממך גברת חרדה.
החיים שלי על השולחן.
חרדת נטישה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני טובה. רק אל תעזבו אותי.
"כמה פעמים השארת אותי לריב עם השכנים?"
"כמה פעמים הייתי צריכה לגלות כל מיני דברים שלא בדיוק אמרת לי ו.."
לא רוצה לדבר לעצמי.
מאה עשרים שניות רצות ביננו.
"אז אני לא מסוגל. זה מה שאני יכול. והגיע הזמן שתדעי את זה."
"כי אתה לא אוהב אותי."
"אולי. אני לא יודע. את אומרת."
"אתה לא."
"אולי אני לא יודע לאהוב"
מפולת סלעים נופלת עליי.
סלע ועוד אחד ועוד כמה. לא התרגלתי. ולא התרגל הלב שלי כי הוא נבהל גם הפעם.
סבא נכנס. לא פוחד ממפולות.
"מירי. שלוימי. יש לי סוד לגלות לכם. ילדים גדולים שכמוכם"
שלוימי מרים עיניים דוק על פניו. קשה לי בשביל שנינו.
"אתם הכי קרובים לבחור. אל תתפתו לוותר על זה."
 
וואו! חתיכת שיחה...
"כמה פעמים השארת אותי לריב עם השכנים?"
"כמה פעמים הייתי צריכה לגלות כל מיני דברים שלא בדיוק אמרת לי ו.."
לא רוצה לדבר לעצמי.
לא הצלחתי להבין מי אומר מה במשפטים האלה...
"אולי אני לא יודע לאהוב"
מפולת סלעים נופלת עליי.
וואי וואי... גם עלי נפלו כמה.
 
- - - 16 עמודים. קראתי. עכשיו. ברצף. כולל התגובות.
העלילה והתיאורים שואבים, מהפנטים, נושמים ובועטים.
תודה!!
ובכל הנימוס הראוי-
עוד!!!!

אה, ואני רואה שאת אוהבת ביקורת ונהנית מתגובות. אז קבלי את שלי:)
2 דברים מרכזיים שהפריעו לי לאורך העלילה:
קודם כל, הפיסוק, האיות והמרווחים הלא הגיוניים. אם רק הייתה עריכה והגהה צמודה, בטוחה שהנאת הקריאה הייתה קופצת בכמה קומות.
דבר שני- האיפיון. הוא כל כךךך טובבבב!! כל כךךךך אנושי!!!! אבל פה ושם היו סתירות קטנות, ותהיות, כנראה בעיה של ניסוח או השמטה של פרטי מידע, מה שקצת סירבל ובלבל את העסק. ובטעם אישי- לי מפריע שדמויות מרכזיות בסיפור (ובמיוחד בסיפור כמו זה שאין בו כמעט גיוון בדמויות ובסצנות) מאופיינות בדמיון מובהק כל כך וקרוב אחת לשניה. אז נכון, זה מולבש בצורה שונה ואפילו הפוכה, הזמנים הם אחרים, הסיטואציות רחוקות. אבל בתכל'ס, שורה תחתונה: שלוימי=יפי=סבא בצעירותו. איכשהוא, קיטשי לי מדי.

ועוד קטנות פה ושם, שמצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה על התגובות, על התשובות. לא יודעת איך היה הסיפור בעיניים שלי בלי לקרוא גם את כל המסביב, מה שמביא אותי שוב למסקנה שאם הוא אמור להתפרסם כספר הוא יהיה חייב לעבור עריכה מקצועית ומדוקדקת.
אבל בבקשה- אל תתני לזה להסיג אחורה אף אחת וחצי ורבע מהתכניות העתידיות של היצירה המופלאה הזאת.
 
ל"ה.
"אני לא יכולה" לואטת.
"כל כך הרבה לבד. ניסיתי הכל.זה לא רק השקרים שלו. הוא באמת לא יודע להיות..להיות בעל"
סבא שותק עיניו מלטפות.
"שום דבר לא מספיק לך. את רוצה דברים שאין לי מושג מה. אסור לצאת עם חברים. אסור למכור את הדירה. אסור לנשום"
למכור את הדירה.
תמיד היה לו חלום להתעשר בקלות.
"נמכור את הדירה. נקנה שתיים..נמכור נקנה.."
זה נגמר בזה שאמרתי לו חד משמעית שאני לא בסיפור הזה.
"אתה פשוט מדומיין. חסר תקנה יש אלפים כמוך, שלא נשאר להם כלום"
"ויש כמוך פחדנים שלא מתקדמים לשום מקום"
"אתה פשוט מנותק"
"נכון" עונה לי שלוימי ומשתתק.
אאוצ' על הלב שלי.
שלוימי לא טוב במלחמות אולי לכן גם אני משתתקת. לא מסוגלת לנצח אותו.
"אתה מנותק שלוימי?" סבא שואל. ושלוימי מהנהן חרש.
"ואת מחוברת מירי?"
"כן" מנסה לא להתכבד בקלונו של שלוימי.
הכי פוחדת שסבא שוב יציע לי להתגרש. ושלוימי פשוט יסכים.
אין לו בעיה. הוא כל כך נח וסתגלתן זוכרת באיזה קלות הוא נכנס לבית הוריי. כאילו היה שם תמיד.
מה הוא צריך אותי? קנאית מרובעת פחדנית שלא משחררת אותו להנות ולחיות.
עוד יותר מפחיד אם אי פעם הוא יתחתן ויטעם חיים אחרים. מאפשרים.
אוחחח אני מצתמררת.
"על מה את חושבת מיריל'ה?"
"שאם שלוימי קונה פלאפון עם הודעות או עושה רשיון אני לא יעמוד בזה. ואין לי מושג למה.
יש לי הרבה חברות שלבעלים שלהם יש. אני סתם חונקת אותו"
"אז למה לא? אם הוא רוצה?"
"אני פוחדת לאבד אותו" אני לוחשת
"וככה? ככה את לא מאבדת אותו?"
"אני כן."
"וזה עדיף לך"
"אני לא מצליחה אחרת"
"שלוימי היית רוצה ללכת ליעוץ?"
"לא אכפת לי. אם זה יעזור לה, בשמחה"
"אתה לא צריך עזרה?"
"לא, אבל בשבילה אני מוכן בכיף"
שלוימי מחייך אליי.
"לי אין בעיה איתה. לה יש בעיה איתי. אולי שמירי תלך לטיפול?"
תום בעיניו של שלוימי ולי הוא מרגיש רשע ואכזר וזר.
 
בז... פרק מדהים, מדוייק עד העצם.
רק - הפיסוק קצת מקשה על הקריאה. יש משפטים עם נקודה בסופם, יש כאלו שאיבדו אותה. והמשפט האחרון:
תום בעיניו של שלוימי ולי הוא מרגיש רשע ואכזר וזר.
חזק עד זעזוע, אך משהו בו קצת מתפתל, עם עודף של וא"וים.

בכל מקרה - שיהיה להם המון בהצלחה. מחכים לשמוע על המשך ההתפתחויות...
 
וולקאם, תודה!
"לי אין בעיה איתה. לה יש בעיה איתי. אולי שמירי תלך לטיפול?"
אני מבינה את מה שהוא מתכוון לומר, אבל אם מישהו מרגיש חנוק אז כן יש לו בעיה עם החונק. אני מאמינה שכל הזמן היא נותנת לו תחושה שהוא לא מספיק טוב, לא מספיק ירא שמים וכו'.

אבל אולי נתפסתי לקטנות וזה סוג של הומור ואירוניה.
 
ל"ו
"מירי בוודאי יכולה ללכת לטיפול. במיוחד שיש לה בעל מאפשר כמוך" סבא קורץ לשלוימי והוא נבוך.
מכירה אותו עוד יותר ממנו.
"השאלה אם אתה לא מרגיש אתה צריך טיפול?"
"המ..כן. אני מוכן"
"הוא לא שואל אם אתה מוכן. אתה לא מבין?" אני צועקת ומתנשמת בכבדות.
"סבא רק רוצה לדעת אם אתה מבין שיש לך בעיה"
"רגע, אז מה הבעיה שלי בדיוק?"
שלוימי שואל ואין זיק או שמץ מלחמה על פניו.
קשה להילחם איתו. אין גם למה. נזכרת שלפני שנתיים הלכנו לחתונה של בן דוד שני. האירוע היה בהפרדה מינימלית הגענו בשם המשפחה להגיד מזל טוב וללכת.
אם המשפחה כל כך שמחה שהגענו והכניסה אותה לבפנים.
שלוימי נכנס כולו חיוכים. הבני דודים אוהבים אותו.
ניסיתי לקרוא לו בעיניים. לרמוז לו. הוא לא הבין.
כשהתחילה המוזיקה והרגשתי שאני מעדיפה שהאדמה תפצע את פיה ותבלע אותי קראתי לו לצאת.
"מירי נהנית? ראית איזה אוכל מושקע?" שלוימי אור בעיניו.
"מושקע? אוכל? לא מצליחה לראות כלום חוץ מזה שזה לא המקום שלנו. וכל החיוכים הזחוחים שלך פשוט מיותרים גם אבא שלי וגם אבא שלך היו בורחים מפה. בשביל קצת צומי מדודה אתה מאבד את מי שאתה?"
נכבה.
שפוף משהו נכנס לקחת את המגבעת מבפנים.
יצאנו.
נזכרת בלידה של רבקי. הרופאה שלחה אותי לבית חולים. תחילת בין הזמנים.
מתקשרת דבר ראשון לשלוימי שיחה מתינה.
מנסה שוב. חוזרת הביתה.
"הו מירי טוב שחזרת את יודעת איפה הבגד ים שלי?"
"כן. אבל אני צריכה לצאת לבית חולים. ואתה לא עונה לי!"
"אהה הייתי באמצע שיחה עם חבר. יש לך מושג איפה שמתי אותו?"
"את מי?"
"את הבגד ים"
"אאני צריכה לצאת לבית חולים. ואני רוצה שתבוא איתי"
אז עוד הייתי מחונכת.
ביקשתי יפה. היה לו מידי קשה, אז ויתרתי. יצאתי לבד. הוא הגיע בערב עייף ושפוך.
בלילה כשהוא רדום על כסא בקצה המסדרון העבירו אותי מחלקה. גם אז ביקשתי להתקשר אליו.
הטלפון שקט. בבוקר כשהוא הגיע לחדר היה מופתע לגלות שאני במחלקה למעלה חובקת תינוקת קטנה.
"אתה מנותק ממני. מעצמך. מהחיים. ואתה צריך טיפול כדי להיות מחובר אני לא יכולה לשאת את הניתוק שיש לך מהניתוק."
"אם את מרגישה כזאת מחוברת. אולי הגיע הזמן שתתחברי לזה שאני מנותק."
"לאאא רוצההה לא יכולה יותר. אני כבר משתגעת. יש לי חרדות ובלאגן בראש. לא מסוגלת יותר. שלוימי אני רוצה בעל. שותף. משהו לחיות איתו את החיים ביחד. באמת.. עם שיתוף ואמון"
סבא מביא לי טישו ולוחש משהו לשלוימי.
"אין לי מושג. אי אפשר בחיים להרגיע אותה" הוא לוחש בחזרה.
 
הדוג' האחרונה קצת חורגת מהאופי הרגיל שלו, נכון שהוא מעופף, מעגל פינות, לא עקבי,
אבל כאן- היא הולכת ללדת והוא לים??
זה מרגיש חולני מידי.. לא כ"כ מתאים לאופי המסור שלו...
 
הדוג' האחרונה קצת חורגת מהאופי הרגיל שלו, נכון שהוא מעופף, מעגל פינות, לא עקבי,
אבל כאן- היא הולכת ללדת והוא לים??
זה מרגיש חולני מידי.. לא כ"כ מתאים לאופי המסור שלו...
הוא ביקש היא הסכימה.
למה חולני?
[היא נסעה בלי צירים או משהו קיצוני]
הוא מדמיין שזה יקח זמן, והוא יספיק גם וגם. שזה יהיה משעמם ועוד.



זה מקרה אמיתי שהגיע אליי, שם הבעל נסע למקום אחר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה