עזרה את יכולה לעשות לי טובה קטנה בבקשה זה מאוד יעזור!!

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה לקנות פאה באליאקספרס והתמונות חסומות לי
פשוט המליצו לי על פאה מסוימת ממוכר זה
ואני פשוט רוצה לבחור צבע
יש מצב שמישהי תשלח לי את התמונות למייל
זה יעזור לי מאוד!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י זזזז:
אני רוצה לקנות פאה באליאקספרס והתמונות חסומות לי
פשוט המליצו לי על פאה מסוימת ממוכר זה
ואני פשוט רוצה לבחור צבע
יש מצב שמישהי תשלח לי את התמונות למייל
זה יעזור לי מאוד!!
לחצ/י כדי להרחיב...
כדאי לצרף קישור לאלי אקספרס...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י שולינקו:
אני יכולה בכיף
תכתבי מייל ותני קישור
לחצ/י כדי להרחיב...
תודה לך!!
derhyahאין לכתוב כתובת מייל
he.aliexpress.com

13.46US $ 56% OFF|EASIHAIR ארוך חום Ombre סינטטי פאות עבור נשים טבעי שיער גלי פאות אמצע חלק נשי פאת קוספליי עמיד בחום פאות|פאות מלאכותיות ללא תחרה| - AliExpress

Smarter Shopping, Better Living! Aliexpress.com
he.aliexpress.com he.aliexpress.com
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 2
    • נעול
    4K
    • ה
    התייעצות הצילו!!!! הפאנית שרפה לי את הפאה, יש מה לעשות???
  • הר חרמון //
    • הבאתי את הפאה שלי לפאנית (שהיא גם חברה שלי) לעבודת צבע,
    פאנית שנחשבת למומחית בתחום,
    הסברתי לה בפירוט והרחבה איזה צבע אני רוצה שיהיה בפאה,
    כולל תמונות והדגמות שעמלתי לאסוף ושלחתי לה במצגת (!) כדי שלא יהיו פאשלות,
    אבל--- היא לא הצליחה להגיע לגוון שרציתי ולכן ביקשתי ממנה שתנסה שוב,
    ומכיוון שזה כבר היה אחרי תקופה ארוכה שילמתי על הצבע מחדש...
    אבל גם אז שוב הצביעה לא נעשתה כמו שרציתי, ושוב הסברתי לה מחדש,
    שלחתי לה תמונות חדשות להדגמה ו-- כמובן- לא יצא טוב.
    מכיוון שזאת חברה שלי לא היה לי נעים להפסיק את הלופ הזה וללכת למישהי אחרת,
    ובמיוחד שגם הוצאתי על זה מלאאא כסף, וחלק מהתיקונים היו עדיין במסגרת האחריות...
    אחרי כמה פעמים של נסיונות כושלים היא הבטיחה שעכשיו זהו היא באמת קלטה מה אני רוצה והיא תקנה לי צבע מיוחד ותעשה איתו, כשבאתי לקחת את הפאה היא הייתה עצבנית עלי מאד,
    היא אמרה לי שזהו יותר היא לא מוכנה להתעסק עם הפאה שלי,
    היא פלטה משהו שלא הלך לה והיא הייתה צריכה לעבוד על זה שוב וזה לקח לה מלא זמן...
    לא ממש הבנתי מה קרה ועל מה העצבים אם זה העבודה שלה, אבל שתקתי והבנתי שהיא לחוצה בגלל העומס שיש לה,
    רק כשחזרתי הביתה הבנתי שקרה לפאה שלי משהו , היא פשוט נשרפה:(((((((
    סוף כל שיערה קיבל צבע לבן שקוף מוזר וכל השליש האחרון של הפאה מזדקר החוצה כמו פאת קש, והסירוק לא מצליח להחזיק מעמד מרוב שהשיער "מת"
    זאת פאה יקרה מאד, שיער טבעי, שעד עכשיו למרות הצביעות הייתה נראית מהמם! עד הפעם האחרונה שקרה משהו אבל לא הבנתי בדיוק מה.
    היא אמרה לי מראש שהצביעות לא מייטיבות עם הפאה, אבל הפאה עכשיו פשוט גמורה!
    יש לי רק פאה אחת, ואני אוכלת את הלב בכל פעם מחדש כשאני לובשת אותה.
    עד עכשיו הדחקתי אבל זהו, נשבר לי.

    שאלותי---
    1. יש אחריות על שריפת פאה אצל פאנית? אם כן איך זה עובד?
    2. מי קובע מה נחשבה לנזק?
    3. זה קרה למישהי שתוכל להעשיר אותי מנסיונה?
    4. האם זה שהיא אמרה לי שהצביעה לא מייטיבה עם הפאה זורק עלי את האחריות?
    5. במקרה והיא צריכה לשלם עליה, איך מחשבים את הערך של הפאה?

    אגב, עדיין לא דיברתי איתה על זה, ניסיתי לסרק אותה שוב וקיוויתי שאולי זה רק הסירוק האחרון שהיה גרוע, אבל כמובן שהתבדיתי, הפאה סיימה את תפקידה בעולם. אני רוצה לבוא אליה כשאני מוכנה, בעיקר שמדובר בחברה. כל מידע יעזור לי.

    תודה עצומה!
    • עצוב
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אחת111, (:1234, מ. ש ועוד 28 משתמשים31 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yudb
    כן. לי נהיה קרע בסקין מחום ממוקד (הרגשתי את החום בראש). צריך להיות זהירים עם פאה, ויש מה לחשוש...
  • 630
    • sol key
    בקשת תרומה מקרה חריג מאוד!!! עזרה!!
  • sol key //
    • רגע לפני שיום כיפור נכנס, כולנו רוצים חתימה טובה.
    אני רוצה לשתף אתכם שאני כבר 2 לילות לא ישנה טוב, מאז שהתוודעתי לסיפור המזעזע הזה-
    בטח חלקכם קיבלתם את המייל על הכלה שמנסה לחתן את עצמה לבד, כי אין להורים שלה אפשרות כלכלית..
    הכלה המיוחדת מהסמינר שלי, וכולנו אחיות לצרתה, ומנסות לעזור לה בכל דרך אפשרית,
    מצרפת את המיילים שנכתבו על הנושא- מצורף פה 2 הודעות שונות שכתבו אבל לא היה באפשרותי לחבר את שתיהן כל אחת זועקת יותר מהשניה..

    ואני פשוט לא כותבת עוד שום דבר כי זה אומר הכל!!!
    מבטיחה לכם שכל שקל!!! עוזר לה- אז גם אם אין לך אפשרות לתרום סכום גדול גם אם תתרמו שקל זה יעזור!!!
    אפשר לתרום דרך הקישור של קופת העיר או להעביר העברה בנקאית
    הפרטים בהמשך.
    -----------

    הסיפור הזה הוא סיפור קשה מאוד!!!
    תקראו כמה סיפורים ותיאורים אותנטיים מהשטח
    ותקדישו חצי דקה לדמיין את המצב.
    אולי זה יעזור לכם להניע אנשים נוספים לפעולה,
    לעשות ולתרום גם קצת מעבר למה שאתם רגילים
    ולעזור לאחות שלנו (!!!) שנמצאת במצב הזה.

    דוגמא קטנה- (שום פרט לא מוגזם)
    הגיעו אל בית הכלה אנשי הוצאה לפועל לקחת דברים (וזה כבר לא פעם ראשונה שהם באים)
    הבחורה חטפה מהר את התכשיטים שהיא קיבלה מהחתן ורצה מהר להתחבא במקלט כדי שלא יקחו גם את זה.
    סיפור נוסף,
    באירוסין אבא שלה הבטיח שהוא יקנה ש"ס
    והוא מאוד רצה לעשות זאת ולא ידע איך
    בסוף הוא הביא לאולם ששם עשו את האירוסין את הש"ס שלו בעצמו
    היא היתה צריכה תוך רגע למצוא הסבר
    ואמרה שזה רק בינתיים והחדש יגיע ישר הביתה שלהם...

    יש עוד בלי סוף סיפורים,
    הבנתם את המצב????
    מוסיפה שקיימת גם אפשרות להעברה בנקאית.
    אפשר להעביר ל:
    בנק פועלים.533 סניף .מס' חשבון 658675. ע"ש מאיר דוד וחנה לוינשטיין.

    ובמקביל לשלוח מייל ל-2 המיילים המצורפים.
    ולרשום בשורת הנושא עבור הכנסת כלה
    עם עדכון כמה העברתם.
    חני לוינשטיין co9974 @ gmail.com
    ידידה סופר soffer5879 @ gmail.com‏
    יכולה להעיד שהרבה זמן לא שמעתי סיפור עם כזו רמה של דחקות (ידידה סופר)

    או בקישור של קופת העיר-     https://www.kupat.org.il/Project/1988

    מצרפת גם את ההודעה שהועברה בין החברות-

    התגלגל לידי מקרה של בחורה מאורסת
    שההורים שלה לא מסייעים בהכנות לנישואיה
    אפילו לא בתשלום מקדמה לאולם.
    לא קנו ש"ס לחתן
    לא גביע לכבוד החג
    לא שילמו שקל בארוסין
    הכל הכלה מממנת לעצמה.
    (את התכשיטים שקבלה מחמותה מחביאה במקלט מאנשי הוצאה לפועל שמבקרים בביתה בכל עת...)

    עקב מורכבות הענין אני מנסה לסייע בעדה להתחתן ברמה סבירה.

    אני פונה אליכן,בחורות יקרות מאד!
    שעול הפרנסה עדיין לא מונח על צווארכן-
    להשתתף במצוות הצדקה הזו.
    מדובר בבחורה כמותכן ממש,
    חלקכן מן הסתם מכירות אותה
    ולא מעלות בדעתכן מה היא עוברת---
    איזה לחצים נפשיים אדירים!!!
    משפחת החתן לא יודעים כלום! ואם ידעו- יתכן ויבטלוהו---

    אם כל אחת מכן תקח אחריות להשיג 5 חברות/אחיות/בנות דודות
    שכל אחת תשים 200 ש"ח על השולחן
    סה"כ 1000 ש"ח
    שאת ארגנת !
    ועוד אחת ארגנה!!!
    ועוד אחת צדיקה שקוראת את המייל הזה!!!
    זה לא באמת קשה להשיג 1000 שקל שמשתתפות בו 5 בנות,נכון?
    יש גם המלצות של רבנים וכו' אבל לא נראה לי שזה מה שיניע אותך לפעולה!
    (באם יש צורך-שלחי מייל ל-<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> וניתן את כל המידע)
    אלא המחשבה על בחורה בת גילך ( סיימה סמינר עכשיו )
    שבמצוקה כל כך גדולה!
    מי שמרימה את הזכות הזו לידיה,
    יש לה זכות גדולה לבוא איתה ביום כיפור!
    תכל'ס:
    העבירי מייל זה לחברות שלך!
    הוסיפי כמה מילים משל עצמך ---
    בקשי שיכנסו לקישור-ויתרמו
    בקישור של קופת העיר- https://www.kupat.org.il/Project/1988

    שימי לב, גם מי שלא מתאימה לכך וקשה לה לפנות לאחרות:
    תפתחי תראש! אל תפני למשהיא שאת יודעת שאין לה שקל!
    זה סתם מצער את הצד השני שאין לו.
    פני לבחורות שמתפרנסות בעצמן, או שאת יודעת שבמשפחה יש יכולות כלכליות
    ואולי ההורים ירצו ליטול חלק במצווה יקרה זו.
    זהו, עד כאן להיום!
    ידעתי שלא תסרבי לנסות
    הקב"ה יודע שרצית- וזה העיקר!
    מי יהיו השליחים? רק ה' יודע---

    אם חשוב לך לאמת את המקרה אצל מורות שאת מכירה את יכולה לפנות
    ל: מזכירות המנהלת / הגב' קנייבסקי / הגב' סופר /גב' קנטור.
    • עצוב
    Reactions: ר' יהונתן, .חיה פ, אמונה זה הכל! ועוד 3 משתמשים6 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    ARTIKA#
    תרמתי. בשורות טובות בלב שמח
  • 783
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת ואם הייתי בכלא, למה אתם לא שוכחים לי את זה?
  • Natan Galant //
    • בהתחלה, פשוט שמחתי שאני כבר מחוץ לבית הכלא, בן אדם חופשי, יכול לקום מאוחר, לא צריך לעמוד במסדר כל בוקר, אני אדון לעצמי: אף אחד לא יחלק לי הוראות, אני לא צריך לישון במיטה נמוכה, לקבל כל היום בדיחות מעליבות משישא, הבוס של התא.
    אני יכול להסתכל על השמיים כמה שבא לי, לא רק בשעת חצר היומית.
    הכיף הזה, אתם לא יכולים לדמיין, לעשות מקלחת במשך יותר משבע דקות, בלי לשמוע צרחות אימים של הסוהרים: "תצא! תצא!" ופתאום המים הופכים לקפואים ואני שומע צחוק מרושע.
    כיף להיות אדם חופשי. ככה חשבתי.
    אלא ש... לצערי, חוויית השחרור לא הייתה כפי שחשבתי, ולמעשה רחוקה מאוד מהחלומות הורודים אותן רקמתי בליבי בשנות כליאתי הארוכות.

    זמן קצר לאחר השחרור התחלתי בעבודה הראשונה שלי. שוטף כלים במסעדת הברון הרזה, בפאתי יפו הערבית. הייתי שומע ניגונים בווליום, מלהתענג על האפשרות ליהנות בפרטיות. בלי ששישא חצוף מתערב לי ומכבה ומדליק לי כמה שבא לו.
    אני שמח בכך שמצאתי עבודה ויש לי אפשרות לשלם על השכירות, ועל השתייה ומתענג על החופש.
    אלא שאז, בערך כשבועיים לאחר תחילת עבודתי, הגיע אליי קוסקוס הרזה, הבעלים של המסעדה. תפס אותי באמצע שטיפת הכלים. ניער לי את הצווארון אפילו יותר מפחיד ממה ששישא היה אוהב לעשות, וצעק עליי:
    מה נראה לך שאתה עושה פה? שמעתי שאתה אסיר משוחרר!

    הסתכלתי עליו בלי לדבר, הידיים שלי עדיין טבולות במים הסבוניים. הלב התחיל לדפוק לי כמו פטיש על סדן. כמו שישא על הכתף שלי אם הוא דמיין שהסתרתי לו את הנוף של הרצפה או משהו. "אני עובד כאן כבר שבועיים," גמגמתי. "לא עשיתי שום דבר רע."

    קוסקוס, מצידו, צחק צחוק קר: "לא עשית שום דבר רע? אתה לא עשית שום דבר רע גם כשישבת בכלא, נכון?" הוא התקרב אליי עוד יותר, והריח של הדיאודורנט הזול שהוא אהב להשתמש בו הכה באפי כמו שריקה: "תקשיב לי טוב, פשעון קטן. אני לא רוצה פה בעיות. לא רוצה משטרה, לא רוצה לקוחות שיברחו, ובטח לא רוצה שאיזה גנב יעבור לי על הקופה..."

    מה יכולתי להגיד? אוקיי, הייתי בכלא, אני אסיר משוחרר - הנה אמרתי את המילים האלו! - אבל... אבל... "אבל אני לא גנב!!" ניסיתי להגן על עצמי. נראה לכם שהוא התרשם? פחח.

    "כולם אומרים ככה," הוא ירק על רצפת המטבח שגם ככה לא הייתה שיא הנקיון. "שמע, יש לי משפחה לפרנס ועסק לנהל. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכן איתך. ביי"

    וזהו. הרגשתי איך הקרקע נמסה מתחת לרגליי. שוב הייתי הופך למישהו שאף אחד לא רוצה, מישהו שכולם פוחדים ממנו, מישהו שלא מגיע לו הזדמנות שנייה. א-ס-י-ר מ-ש-ו-ח-ר-ר. מילים צורבות כל כך.

    "בבקשה," לחשתי. "אני צריך את העבודה הזאת. אני לא אעשה בעיות, מבטיח לך. וגם... אני... אני... לא גנב...".
    מזל שלא יצא כלום מהעיניים, נס.

    אבל קוסקוס לא התרגש, פנה ללכת, גבו מדבר אליי: "תקח את השכר עד היום ותיעלם מפה. אל תחזור."

    *
    ועכשיו אני יושב כאן, בחדר השכור הזה שמריח כמו פחית בירה מעוכה בוואדי, כותב. בחוץ יורד גשם, והטיפות על החלון נשמעות כמו מחיאות כפיים איטיות, לעגניות.

    אכן, כבר חמישה חודשים עברו מאז קוסקוס זרק אותי. חמישה חודשים של דלתות שנטרקות בפנים, של מבטים חשדניים, של המילה "אסיר משוחרר" שהופכת אותי לאדם בלתי נראה. לא, זה לא נכון. אני נראה מאוד טוב. יותר מידי. אמהות רצות לשמור ילדותיהן לצידן, קשישים ממהרים להניח יד על ארנקם כשאני עובר. הקופאי השכונתי שמחייך לכולם מביט בי במבט קפוא.

    אתמול קיבלתי עוד תשובה שלילית לבקשת עבודה. הפעם מחברת ניקיון. אפילו לא רצו שאבוא לראיון. "בגלל הרקע הפלילי," הסבירה לי המזכירה בקול מנומנם, כאילו היא מספרת על מזג האוויר. "מצטער, ובהצלחה".

    הרקע הפלילי. זה מה שאני עכשיו. לא בן אדם, לא אדם שטעה ושילם על הטעות שלו. רק שתי מילים מעורפלות. רקע פלילי.

    אני חושב לפעמים על שישא מהכלא. איך הוא אמר לי יום אחד: "תראה, לוזר, בחוץ זה לא מחכה לך פיקניק. הם לא מחכים לך עם פרחים ונשיקות. הם מחכים לך עם פטיש, מסמר וסדן".

    צחקתי עליו אז. חשבתי שהוא שישא. עכשיו אני מבין שהוא אמר לי את האמת הכי כנה שמישהו אמר לי אי פעם.

    החופש שלי זה לא חופש. זה כלא אחר, גדול יותר, עם חומות בלתי נראות. הפרק שבין הסורגים לחוץ לא קיים. השחרור הוא אשליה. האמת היא שהחברה ממשיכה להעניש אותך גם אחרי שסיימת את הזמן שלך. היא מסמנת אותך בחותמת בלתי נמחקת ואומרת לכולם: "הנה, זה המסוכן. תיזהרו ממנו."

    מחר אני חוזר לביקור אצל הקצין מבחן. אגיד לו שהכל בסדר, שאני מחפש עבודה, שאני משתדל להשתלב. כמובן. כל מה שהוא צריך לשמוע ולרשום בטפסים הארורים שלו. לא אגיד לו שאתמול חשבתי לרגע אחד, רק לרגע קטן, שאולי שישא צדק כשאמר שכדאי לחזור פנימה. לפחות שם יודעים מי אתה. ואם אתה לא דורך בטעות על הבוהן הלא נכונה, אתה גם זוכה ביחס די סביר מהחברה סביבך. אתה לא שקוף, לפחות. גם משהו, לא?

    אז אני מבקש ממכם, ההגונים, שוחרי החופש. אם תיתקלו בי פעם, או באחד מחבריי למעמד הלא מכובד, תנו לנו צ'אנס, זה הכל.
    לא ויתורים, לא הטבות, לא יחס מועדף, לא שאלות מטופשות, רק צ'אנס.

    אהלן, ביי. תודה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: הל בר, אנומה, שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 64 משתמשים67 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    וואו תודה על הגילוי הנאות האמת שחשדתי בזה ועניין אותי אם צדקתי. הקטע היה מעולה והכתיבה יפה...
  • 291
    • א
    שיתוף - לביקורת שנה טובה, וסליחה אם פגעתי.
  • אוראל סולטן //
    • יריתי את החץ.
    הוא פגע.

    המטרה נוקבה, וחור דק נוצר. שביבי עץ זעירים עפו לכל כיוון, מתפזרים על הקרקע היבשה וממלאים אותה גם ביובשם שלהם.

    חייכתי, מושך בחץ נוסף, פוגע גם איתו.
    טראח. טראח. טראח.

    עוד חץ. ועוד חץ. ועוד אחד. עד שנגמר לי מלאי החיצים בנרתיק העגלגל שעל גבי, והמטרה שהוצמדה לעץ כבר נוקבה מחיצים.

    העץ זעק בכאב, מדמם את השרף אל בין סדקי האדמה הגבשושית. אני המשכתי לחייך, נוטל את המטרה ממנו ושולה מתוכה את החיצים הדוקרניים.

    העץ העתיק הביט בי במבט מתחנן. אני, לעומת זאת, לא חננתי אותו אפילו בזה. העלווה ירוקה שריפדה את הדשא ברכות רשרשה תחת רגלי, ואני נפניתי להתיישב על גזע עץ כרות ויבש שניצב מרוטש על צדה של הדרך, מכניס תוך כדי את המטרה בחזרה לנרתיק העגלגל ומוציא ממנו את מעט האוכל שעוד נותר בקרבו.

    עצי האלון התמירים שעמדו סביב נדמו כמגנים בגופם העבות על שאר העצים החלושים ששמם ומוצאם בלתי ידוע לאיש. הם סוככו בכנפי העלים הענקיות שלהם על שמי התכלת, וכיפתם הסבוכה הסתירה כל מוצא מכיפת השמים הריקים.

    והם גם הסתכלו עלי במבט עצבני.
    מאוד עצבני.
    אוי לא.

    "מ.. מה את רוצים?" אמרתי בקול מבוהל, שעה שכמעט ונחנקתי מפרוסת הלחם הדקה שאחזתי בין אצבעותיי. אך הם המשיכו להביט בי בכעס, ולא ענו ולו מילה אחת.

    רגע, חשבתי לעצמי, היום קוטיקמוטי (טו' בשבט), ראש השנה לאילנות! אולי בגלל זה הם מעוצבנים עלי.

    כן, בטח. הם כנראה רוצים שאני אברך אותם בשנה טובה.

    "שנה טובה," קרקרתי, כשאני ממשיך ללעוס בכוח חתיכה קשיחה של לחם שגודלה לא אפשר לה להיבלע בגרוני.

    הם עדיין היו עצבניים.
    מאוד עצבניים.
    אוי אוי אוי.
    אולי הם מעוצבנים על זה שתקעתי בחברם הישיש את המטרה והחצים, הבריקה בי המחשבה בפתאומיות, טוב, בסדר, אם הם מתעקשים, אני אבקש מהם סליחה.

    "וסליחה אם פגעתי," המשכתי את דברי, בולע את פירורי הלחם האחרונים שנשארו בכפות ידי.

    הם עדיין כעסו.
    מאוד כעסו.

    כל כך כעסו, עד שרימון היה נראה חיוור מבחינתם.
    כל כך כעסו, עד שהם העלו את צמרתם למעלה, כך שנותרתי חשוף לפגעי השמש והחום.
    כל כך כעסו, עד שחסמו לי את היציאה.
    גזעניים.


    יומיים ישבתי שם, מנסה לכופף את הענפים הדקים והעבים, לצאת מבין סבכי העלים המקיפים את חלקת האדמה עליה אני נמצא.

    שום דבר.

    אחרי עוד יום-יומיים כבר ישבתי מיואש על אותו גזע יבש, מביט בקרקע ובוטש ברגבי החול בעצבים ובעוצמה.

    כשלפתע נפל לי האסימון.

    טוב, אין מה לעשות. לפחות ננסה. עצת השם היא תקום.

    ניגשתי באיטיות אל עבר העץ הזקן והחבול, שהשרף הזולג ממנו כבר התייבש זה מכבר, והוא נותר מדמם אך בליבו. העצים הניעו את ענפיהם, מפלסים לי דרך ומעבר.

    התכופפתי. ואז אספתי בכפות ידי את שאריות השרף היבש שנשרו על העלווה המרשרשת שעל האדמה. גירדתי אותה מבין סלעים, מגזעים יבשים ומתוך סדקי האדמה.

    ואז ניגשתי אל הנרתיק העגלגל, מוציא משם פיסת בד לבנה כשלג, קושר אותה כשק, ומניח בתוכה את השרף.

    העץ התכווץ ממרחק מכאב שלווה בחשש. התקרבתי אליו בשנית, מלטף את גזעו הישיש בעדינות בידי האחת, בעוד השנייה מחזיקה בבד.

    העץ ניסה להתחמק, אך אז תפסתי אותו במקומו במהירות. הוא נרתע בבהלה מפוחדת. חייכתי לעברו.

    הבד שבידי השנייה החל להכביד. פתחתי אותו והוצאתי ממנו את גושי השרף. החורים הדקים שבעץ ניבטו אלי מכל כיוון. נשכתי את שפתי ותחבתי את הגושים לתוכם, מכסה וקושר בבד הלבן והעדין.

    "סליחה." אמרתי. "סליחה, עץ. זה לא... לא ידעתי... לא התכוונתי... זה... זה היה בטעות... ת'מבין?"

    אך זה לא עזר לי, העץ הביט בי בזעם שגבר מרגע לרגע, ובשנייה שבאתי להתרחק, הוא הנחית את עצמו עלי במכה פוגענית.

    בקושי הספקתי לפלוט 'אאוצ'' וכבר כל עצי החורשה שמסביב קרבו אלי בענפיהם, חובטים בי כל אחד לפי תורו.

    זה לא יעזור עכשיו, הכתה ההבנה במוחי, הייתי צריך לבקש סליחה מוקדם יותר.

    וכך העצים המשיכו לחבוט בי, עד אשר ירד הליל והם התעייפו מזעמם, כך שבנס הם לא חסמו את דרכי אל החופש.

    ברחתי משם כל עוד נפשי בי. העצים, למזלי, לא התעוררו, ואני הצלחתי להתחמק מן היער ולהגיע למקום ישוב סמוך.

    כעבור שנים שבתי לשם, ועץ ישיש ועייף עמד מולי, ויישר כשראה את פני, חייך.

    "זה אתה?" שאלתי.

    הוא הנהן לחיוב. ואז סימן לי בענפיו להביט אל האדמה.

    עלווה ירוקה כבר לא הייתה שם, אך במקומה, על האדמה התחוחה, החל העץ לחרוט מילים.

    סליחה שהייתי כפוי טובה אליך, רשם, פשוט הייתי יותר מדי מרוכז בעצמי ובאגו שלי מכדי להבחין שגם אתה סובל ממני, ולא רק אני ממך.

    סליחה שלא מחלתי לך מיד, הרי בזכותך אני חי. וסליחה על זה שהייתי צריך לבקש סליחה, ולא ביקשתי ממך עד עכשיו.

    וכך המשיך וכתב, מחק ורשם ומחק, עד שרגבי האדמה התשושים נראו כמו סדקי פניו הישנות יותר מאשר כמו רגבי חול קשים.

    "גם אני צריך לבקש ממך סליחה," אמרתי, והופתעתי איך קולי שלי יצא כזה חד ובהיר, "אני זה שלא התנהג אליך בסדר. אני זה שבגללו נחבטת ונשרטת. אני זה שבגללו נזל ממך לב. אני האשם, לא אתה."

    שוב שפתי ננשכו, כמו ביום ההוא, ושוב קרבתי אליך, נוגע בעדינות בפיסת הבד הלבנה והקרועה, שעדיין נותרה מן הפעם שעברה.

    "סולח?"

    העץ הנהן לעברי בחיוך מאושר, ומשהו רטוב החל נוגע בשפתי. הנחתי את ידי מתחת להן, ולא האמנתי למארה עיני הבוכות, עד כי קלטתי שזהו העץ המזיל עימי דמעה.

    הדמעות שלי נקוו גם הן. התקרבתי עוד יותר אל העץ הישיש וחיבקתי אותו חיבוק עז. העץ חיבק אותי חזרה בענפי, ושנינו בכינו.

    "רגע," אמרתי, והתרחקתי מחיבוקו. ואז הורדתי את הנרתיק העגלגל מכתפי, "אני רוצה להביא לך משהו."

    הכנסתי את ידי וחייטתי בתאים, ובסוף נתקלתי במשהו קשיח ועגול. הוצאתי אותו.

    העץ הביט בי בתמיהה. המטרה הייתה מונחת בכף יד, קטנה ומחוררת כמו אז, כאילו מתביישת בעצמה שזהו תפקידה, לספוג חיצים מאחרים ולשתוק.

    "הנה," אמרתי, והגשתי את המטרה לעץ, "קח את זה בשבילך. אני לא רוצה יותר להמשיך ולפגוע ללא מטרה. כלומר... עם מטרה ללא מטרה. כלומר... הבנת אותי."

    העץ הנהן.

    "זה מגיע לך," הנחתי את המטרה בין ענפיו של העץ, שלקח אותה בדממה, "אתה עמדת איתי בגבורה ענקית, יחסית לעץ שפגעו בנפשו. אני לדוגמה לא יודע מה הייתי עושה במקומך... אתה גיבור עץ. אתה חזק. רק תאמין שאתה טוב, ותצליח להמשיך ולשרוד."

    הבטתי בעץ. סדקיו זהרו כאילו אור זהוב ומסנוור יוצא מביניהם. מכל סדק וסדק, מכל שבר ושבר, הוא צמח, והתעצם. מכל התגברות, מכל מחילה שלי, אני התעצמתי.

    חץ ישן וקטן נגלה לפתע על הרצפה למול עיני. אחזתי אותו בידי, ושפשפתי איתו את כפותי בחום.

    וישבתי שם, על גזע יבש, והבטתי בעץ זקן.
    ושברתי את החץ.



    מוקדש לכל המתגברים. לכל המוצאים בעצמם את הכוח למחול. לכל העומדים איתנים למרות שנפגעו, כדכתיב: "אוהביו כצאת השמש בגבורתו." לכל השורדים באמונה, השותקים בתפילה והעומדים במסירות. יהי שכרכם הרב משולם מן שמיא.

    אנצל הזדמנות זאת לבקש מחילה וסליחה מכל חברי פורם פרוג בכלל, ומכל חברי קהילת כתיבה בפרט במקרה ופגעתי בהם, בשוגג או שמא ח"ו במזיד, בכל פרטי ודקדוקי הדינים הקיימים, ולומר שאני מוחל מחילה גמורה לכל אדם באשר הוא יהודי אם בטעות ח"ו יצא שנפעתי מדבריו, בין בשוגג בין ח"ו במזיד, בכל פרטי ודקדוקי הדינים הקימיים.

    שנה טובה ומתוקה.

    (שכוייח גדול ל     @הווה פשוט על ההשראה לסיפור.)
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כותב בקצב, זה אני ולא אף אחד, מטעמי השבת ועוד 28 משתמשים31 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    אגב, בקריאה שנייה אני שם לב ששאבתי כאן די הרבה מסגנון הכתיבה של @אבינועם גולדברג. קרדיט נכבד...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה