דרוש מידע עושק במוסדות החינוך

  • פותח הנושא nori
  • פורסם בתאריך
מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אבל המנהל חייב לתת לה גם את התשלום הרגיל, בגלל תנאי השכר של עובדי הוראה בישראל, שמחייבים תשלום מלא על 12 חודשים.
האשה הזאת מחויבת לעבוד לפי הלו"ז של תלמודי תורה,
כך שאין לה אפשרות גם להיות מדריכה בקייטנה.

הכסף ממוען אליה ממשרד החינוך.
מה לא ברור?
ממש לא מחייב,
המנהל יכול לקחת כל אשה אחרת עם תעודת גננת
מכיוון שהיא בכל מקרה נמצאת בשטח הוא מבקש ממנה את הטובה הזאת.
זה לא שלו. משרד החינוך לא חלק לו מתנה. לגננות כן.
זה כן שלו.
אם הוא לא ירוויח את זה,
אין לו שום ענין בכל כאב הראש הזה.
החיידר פועל בכל מקרה עד תשעה באב, והעובדת הזאת תעבוד ככה גם בלי הקייטנות.

היא יכולה לראות את זה כרווח
שאם היאת רשם יהיה לה אפשרות לקבל בכיף עבור הגן שלה
גם אביזרים ליצירות, גם תקציב להפעלות נחמדות, טרמפולינות וכדו'
בלי שזה יקזז לה מדמי השכלול.
מה שמבקשים ממנה בתמורה, זה להירשם כמפעילת קייטנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לא חשבונות רק טיפה'לה ראיה מערכתית.
יש פה עיוות מובנה של תשלום כפול, על חשבון הציבור, לעובדי ההוראה בחודש יולי.

אז במקרה בו נמנעה הכפילות מעובד פלוני, והוא מקבל רק את משכורתו הרגילה, זה עצוב, ולא הוגן מבחינת המעסיק - אבל עדיין לא מקומם מספיק כדי שנקום ונזעק.

אם נזעק, זה יהיה כדי לחייב בחוק כל מורה לעבוד ביולי בקייטנות, כחלק ממשרתו הנוחה. (ואל תשכחו שהשנה שנת קורונה ויותר התבטלו מלמדו).
במקרה כזה ראיה מערכתית עושה עוול עם שרה'לה הגננת.
העובדה היא שהכסף ממוען אליה והיא לא מקבלת אותו.
כל הסיפור מסביב? נושא לפוסט אחר (חשוב מאין כמוהו).
בינתיים הוא מסיח את תשומת הלב מעוולות שמתרחשות מתחת לאף שלנו ואנחנו נעים בין לעצום עיניים, למשוך בכתף או להצדיק אותן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
זה עושק כי זה כסף שניתן לה ורשום על שמה. חד וחלק.
ומערכת היחסים בינהם לא מאפשרת לגננת לסרב, זה ניצול במלא ההגדרה שלו.
אם המנהל רוצה שיפעיל קיטנה אם הוא לא רוצה שלא יפעיל. אבל אם הוא מפעיל הרווח שייך לדמות שנמצאת בכתה. כך קבע משרד החינוך. בעל המאה הוא בעל הדעה.
אם יש לו הוצאות וכאבי ראש שלא יפעיל קיטנה מה הספור? זה ממש לא חובה.
כתבת בראש האשכול שגננת שסירבה - הוא מצא דמות פיקטיבית אחרת לרשום על שמה.
כלומר, יש את האופציה לסרב, וזו בחירתה שלה על אותם ימי עבודה - האם לקבל משכורת רגילה או נוספת.
וקייטנה היא החלט לא חובה, מכירה מוסדות שמעדיפים לוותר עליה ועל הבירוקרטיה שהיא דורשת. אך לבקשת ולבחירת הגננות היא מופעלת בשיטה הנ"ל, כשהן מוותרות על חלק ממשכורתן.

ואגב זה עושק גם בגלל שהוא לא נותן לילדים את מלא הקיטנה. ימי שישי משולמים על ידי ההורים (הרי המוסדות האלו לא חינמיים), הימים שאחרי תשעה באב משולמים על ידי המדינה. משום כוון הוא לא יכול לקזז אותם. אבל זה באמת החלק הקטן.
זאת בעיה מול ההורים (שיתכן שכלל לא מודעים לכך שילדיהם רשומים לקייטנה הזו), לא מול הגננת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
לבוא ולנסות להתסיס אותנו על כך, בזמן שהם עובדים עבודה קלה יותר מהרגיל (כי בקיטנה אין לימודים סדירים) ומקבלים משכורת מלאה (עבור חודש יולי) גם אחרי ניכוי ההחזר, זה... קצת... פחות מתקבל על ליבם ואוזנם של עובדי שאר המשרות במשק.
אני אגיד לך למה זה מתסיס אותי?
כי לפני שאני עובדת במשק ומשוה את עצמי לעובדים אחרים או עובדים אחרים אלי.
אני אמא לילדים. ובעיניים האלה אני רוצה שיתוגמלו אנשי החינוך כמה שאפשר. חשוב לי שהעבודה הזו תהיה מתגמלת ושווה ומפנקת.
מאותו מקום שאני שונאת שעובדי הוראה מתלוננים ונרגנים ומחפשים חופש (כי לא מגיע לילדים שלי צוותים שלא רוצים לעבוד)
מאותה פינה בנפש בדיוק אני לא יכולה לראות שמנצלים אותם, מזלזלים בהם, מתיחסים אליהם בצורה שבעיני לא מקובלת (הרי אין סכוי שהבוס שלי היה פונה אלי עם הצעה מעליבה כזו)
ולכן זה מקומם אותי. הידיעה שגננת תבוא לעבודה בחודש יולי כבויה וממורמרת. ותצטרך לבצע העברה לכסף שמונח אצלה בחשבון על כל ההשלכות הנפשיות של זה מקוממת מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
ממש לא מחייב,
המנהל יכול לקחת כל אשה אחרת עם תעודת גננת
מכיוון שהיא בכל מקרה נמצאת בשטח הוא מבקש ממנה את הטובה הזאת.
תחשבי הלאה יקירתי.
שרהל'ה הגננת לא תקבל את הכסף, אבל שירה בת ה19 תקבל תלוש שיממן לה את הביטוח לאומי של אותו חודש, והכסף יכנס ישירות לכיסו של המנהל.
זה פייר זה?
על מה בדיוק מגינים כאן?
על עוולות במסווה של צדק?
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
העובדה היא שהכסף ממוען אליה והיא לא מקבלת אותו.
הכסף לא ממוען אליה,
הוא ממוען למפעילת קייטנה.
והיא לא יכולה כרגע להפעיל קייטנה מכיוון שהיא מחויבת לעבודה הקבועה שלה.

למה זה לא מובן?
כי התרגלנו להאשים את מנהלי המוסדות בעושק?

זה נכון שיש הרבה הרבה עוולות,
ואם הורים משלמים על קייטנה זה עושק מלא.
במקרה דנן זה לא!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
הכסף לא ממוען אליה,
הוא ממוען למפעילת קייטנה.
והיא לא יכולה כרגע להפעיל קייטנה מכיוון שהיא מחויבת לעבודה הקבועה שלה.

למה זה לא מובן?
כי התרגלנו להאשים את מנהלי המוסדות בעושק?

זה נכון שיש הרבה הרבה עוולות,
ואם הורים משלמים על קייטנה זה עושק מלא.
במקרה דנן זה לא!!!
הגבתי לך על הטענה הצודקת הזאת בתגובה הקודמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
האשה הזאת מחויבת לעבוד לפי הלו"ז של תלמודי תורה,
כך שאין לה אפשרות גם להיות מדריכה בקייטנה.

לפי מה שנראה מההודעה הפותחת, רושמים אותה כ'מדריכה' בכיתת הגן שבה היא מלמדת ממילא.
כלומר: חודש הלימודים הנוסף, מוגדר ע"י הת"ת כקייטנה.
הם מקבלים עבורו את הכסף כאילו הוא קייטנה
הגננת הקבועה מפעילה אותו
והם רוצים לשלם לה רק את המשכורת הרגילה על כך, ולא את הכפילות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
לא הבנתי...
בכל אופן, במקרה הספציפי הזה,
שגננת בכל מקרה צריכה לעבוד בחודש הזה,
וזה לא דורש ממנה כלום חוץ מהסכמה שישתמשו בשם שלה.
זה רק צרות עין ושנאת חינם.

אם זה היה דורש ממנה מאמץ ניכר,
היא היתה צודקת, ומכיוון שאין זה כך,
זה רק דעות קודמות שלנו, ותסכול ואולי קצת קנאה
כך שאין ענין להתווכח.

פי מה שנראה מההודעה הפותחת, רושמים אותה כ'מדריכה' בכיתת הגן שבה היא מלמדת ממילא.
כלומר: חודש הלימודים הנוסף, מוגדר ע"י הת"ת כקייטנה.
הם מקבלים עבורו את הכסף כאילו הוא קייטנה
הגננת הקבועה מפעילה אותו
והם רוצים לשלם לה רק את המשכורת הרגילה על כך, ולא את הכפילות.
ולמה ברור שמגיע לה כפילות של משכורת?
בגלל שיש כזה מושג בעולם?
בגלל שלמנהל יש אפשרות לקבל תוספת תקציב?
כל עוד האשה הזאת לא צריכה לעבוד יותר, זה לא עושק שלא להוסיף לה במשכורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
ממש לא מחייב,
המנהל יכול לקחת כל אשה אחרת עם תעודת גננת
כתבת בראש האשכול שגננת שסירבה - הוא מצא דמות פיקטיבית אחרת לרשום על שמה.
ואת זה אתן מקבלות בכזו שלות נפש.
שנשלח את ילדינו למוסדות טהורים עם מנהלים שקרנים.
אז בעצם המנהל זכה בפיס הוא יכול לקחת את הכסף ולסוע עם זה לחול. הרי ממילא המדינה נותנת את הכסף הוא רק בקש טובה מהגננת ויש לו את כל הכסף במזומן. למי בעיניכן הכסף שייך ולמה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
ורק משום והייתם נקיים:
כמורה שעובדת במקום שגם משתמש בקומבינות.
יכולה להוסיף
ששאלנו דעת תורה האם זה נקרא גזל מההנהלה
והתשובה היתה שלא!!
כל עובדת יודעת על סמך אלו תנאים היא מתחילה לעבוד,
וזכותו של כל מנהלת לנסות ולהשיג תקציבים בכל דרך אפשרית.

כאשר הורים מקבלים מתנה- קייטנות חינם
ומבקשים מהם תשלום, זה גזל מההורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אם מדברים על עיוותי שכר, עובדי הוראה מקבלים שכר על 12 חודשים מלאים ועובדים רק 9.
הבהרה חשובה:
מי שמקבלת משכורת כפולה גם מהמוסד שלה וגם מהקייטנה לא עובדת 9 חודשים בשנה כי אחרת לא הייתה מקבלת גם מהמוסד.
אני מדברת על גננות בחיידרים שהחופש שלהם הוא מסתכם בשלושה שבועות של בין הזמנים: מז' אב ועד ר"ח אלול.זה החופש שלה.לפני פסח היא מפסיקה לעבוד בז' ניסן.
היא עובדת 11 חודשים בשנה ולא 9.
והכסף מגיע להן לא כי הם שחוקות-כי מה הקשר?
זה משכורת שמגיעה לה מקייטנה ואין שום סיבה שלא תקבל את זה כי צרה עינו של מעסיקה אודות זה שחודש אחד בשנה היא מקבלת משתי מעסיקים במקום אחד.
ולבוא ולקחת לה את זה -זה גזל שחור על גבי לבן.
זה משכורת שמיועדת לה והמנהלים שיודעים שהעובדת בכיס שלהם-מנצלים את זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ואת זה אתן מקבלות בכזו שלות נפש.
שנשלח את ילדינו למוסדות טהורים עם מנהלים שקרנים.
אז בעצם המנהל זכה בפיס הוא יכול לקחת את הכסף ולסוע עם זה לחול. הרי ממילא המדינה נותנת את הכסף הוא רק בקש טובה מהגננת ויש לו את כל הכסף במזומן. למי בעיניכן הכסף שייך ולמה?
כאילו, מבחינתך נקודת המוצא היא שהכסף משתלשל לכיסו הפרטי?
אז אני יודעת אחרת, ויוצאת מנקודת הנחה שלא כל מנהל חיידר או מוסד חינוכי הוא גנב קטן ועושק כספי הורים וגננות.
הת"ת כמוסד זקוק לתקציבים, וזו עוד דרך לקבל מהם. מרביתם המוחלט לטובת הילדים והתלמידים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
והם רוצים לשלם לה רק את המשכורת הרגילה על כך, ולא את הכפילות.
אה, הם רוצים פשוט לתקן את העוולה. קדושים שכמותם.
לא לרשום את זה על שם פרוטקציונרית או לצורך הוצאה מסוימת.
חבל שאת עושה ערבוב בין הבעיות של מערכת החינוך לבין הכשל הנוראי של עבירות על החוק בנושא משכורות שמתאפשרות כאשר הכסף עובר יותר מדי ידיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אז נכון שהמנהל לא צריך לעשות כך וכולי וכולי. אבל קשה לצפות שהציבור יזדעזע פה במיוחד.
אז תודה רבה למנהלי המוסדות שדואגים לצדק הציבורי.

זה שיש עיוות בכפל משכורת- ענין לעצמו הדורש טיפול שורש מערכתי.
זה שהמנהל מצא פתרונות עוקפים- עוולה חד משמעית.
אין צורך לערבב בין המינים וליצור צידוק לעוולות אמיתיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אז תודה רבה למנהלי המוסדות שדואגים לצדק הציבורי.

זה שיש עיוות בכפל משכורת- ענין לעצמו הדורש טיפול שורש מערכתי.
זה שהמנהל מצא פתרונות נחמדים- עוולה.
אין צורך לערבב בין המינים וליצור צידוק לעוולות אמיתיות.

וזה שמצפים מהציבור הרגיל שעובד כרגיל ביולי אוגוסט, להתקומם נגד העוולה - זו תמימות.

זה פשוט לא עוולה מהסוג-המספיק-מקומם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
כאילו, מבחינתך נקודת המוצא היא שהכסף משתלשל לכיסו הפרטי?
אז אני יודעת אחרת, ויוצא מנקודת הנחה שלא כל מנהל חיידר או מוסד חינוכי הוא גנב קטן ועושק כספי הורים וגננות.
הת"ת כמוסד זקוק לתקציבים, וזו עוד דרך לקבל מהם. מרביתם המוחלט לטובת הילדים והתלמידים.
ממש לא.
אני שואלת אם לדעתכן הכסף הוא לא של הגננות. אז של מי הכסף?
ומי מחליט של מי הכסף?

נקודת המוצא שלי היא כשהניהול לא תקין הוא פשוט לא. מי שעושק גננות יכול לעשוק הלאה. מי שחושב שיכולה לצמוח איזשהי טובה לילדים שרמסו את הגננות שלהם לא מבין טובת ילדים מהי.
ואגב בררתי ולשמחתי אצלינו בחיידר המלמדים והגננות יקבלו את מלא הכסף (כפל משכורות) עבור עבודתם בחודש יולי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #40
זה פשוט לא עוולה מהסוג-המספיק-מקומם.
מי שזה לא מקומם אותו שלא יתקומם.

אפשר לדבר על קיצור החופש המיותר הזה מה שיחסוך את כפל המשכורת.
ערבוב הטענות לא מתיר את העוולה.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה