שיר אֱלוּל תְּלוּל מַסְלוּל

[פרוגמטי]

וְהִנֵּה הָאָשָׁם נִצָּב עָלָיו

מְכַסֶּה אֶת כֻּלּוֹ

מַזְכִּיר לוֹ חֲטָאָיו

מִי יוּכַל הֲצִלּוֹ



וְהִנֵּה הַ'שֵׁם' נִצָּב מוּלוֹ

עוֹצֵר אוֹתוֹ, חוֹסֵם

הֲרֵי הִקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ

הַיּוֹם הַכֹּל מִתְפַּרְסֵם



וְהִנֵּה הוּא שָׁם לְבַדּוֹ

כִּמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתוֹ

אֵין לוֹ מָנוֹס, מִי יְעוֹדְדוֹ

הָעֲדֵי אֹבֵד אַחֲרִיתוֹ



וְהִנֵּה הַשֵּׁם נִצָּב עָלָיו

בּוֹכֶה עִמּוֹ, שֻׁתָּף בְּצַעֲרוֹ

בִּגְלַל אֵלּוּ הַסִּבּוֹת רַבִּים חֲלָלָיו

לוּ רַק הָיוּ שׁוֹמְעִים מַאֲמָרוֹ



פִּתְּחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט

שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה עֲלֵיכֶם

זוּ הַבְּשׂוֹרָה, כֹּה מְשַׂמַּחַת

בּוֹאוּ לְהִטָּהֵר וַאֲסַיֵּעַ בְּיֶדְכֶם

 

[הנף מקלדת]

לא התאפקת. או שיש לך כבר חומר לכל השבועות של אלול, שהיית חייב להקדים.

בכל אופן מדהים.

 

[פרוגמטי]

לא התאפקת. או שיש לך כבר חומר לכל השבועות של אלול, שהיית חייב להקדים.

ידוע שאצל הצדיקים אלול לא מצטמצם לחודש אחד אלא הולך וסובב אותם כל השנה.
אם אנחנו לא כך כל השנה, אז לפחות כשמתעוררים.
וברצינות, זהו שיר ראשון שכתבתי בחיי ולכן לא התאפקתי.
ואם בכתיבה אני טירון, אז בשירה אני רב טירון (כמו אקסטרה S), ולכן אשמח לביקורת בונה מכל מי שיש לו ידע בשירה.
תודה רבה.

 

[מ. י. פרצמן]

אם זו רמה שאדם יכול להגיע אליה בכתיבת השיר הראשון שלו, הרי שלעולם יש סיבה טובה להיות אופטימי!
יפהפה, אמיתי ומרגש. אהבתי את המשחק בין ה'שם' להשם.

הרגיש לי, עם זאת, קצת הכלאת כלאיים בסגנון הביטויים.
מצד אחד יש לנו ביטויים אומנותיים במשלב הגבוה:

וְהִנֵּה הָאָשָׁם נִצָּב עָלָיו

הֲרֵי הִקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ

הָעֲדֵי אֹבֵד אַחֲרִיתוֹ

רַבִּים חֲלָלָיו

כלומר, אנחנו רואים שהמשורר רוצה לשמור על משלב גבוה ופיוטי,
ומצד שני, אנחנו רואים גם הרבה מילים פשוטות, עממיות ובשפת היום יום:

עוֹצֵר אוֹתוֹ, חוֹסֵם

שֻׁתָּף בְּצַעֲרוֹ

זוּ הַבְּשׂוֹרָה, כֹּה מְשַׂמַּחַת

זה מרגיש לי כמו אירוע יוקרה היי-קלאס, שלקחו עבורו וואזות וראנרים מגמ"ח הכנסת כלה, כי לא היה מספיק.
חושבת שכדאי לעבוד עוד על הפיכת כל המילים למשלב גבוה (אלא אם אתם רוצים לעשות הפוך - להפוך הכל למשלב נמוך, אבל לדעתי חבל).
עם זאת, כדאי לשים לב לכלל חשוב שהרבה נופלים בו: כשהופכים מילים למשלב גבוה, לא למתוח אותם לגובה בכוח. לקחת מפיון פשוט מגמ"ח ולצייר עליו דוגמת מעויינים זה... חמוד. אבל כדי להפוך מילים בשיר למשלב גבוה, צריך לחפש מילים שבאמת יתאימו, שבאמת יהיו ראויים להיכנס לשיר (שיבוצים הם דוגמה מעולה), ולא רק יהיו שם בשביל התפאורה.

עוד משהו, כדאי גם לעבוד על המקצב, אחרי התאמת כל המילים. לשים לב שהשיר מתנגן טוב בקריאה, שאין עודף הברות מציק בשום שורה.

נקודה שלישית, לגבי התוכן: לא הרגיש לי שהשיר הזה מחדש לי משהו. אפילו לא בהרגשה. התוכן שלו הוא קצת בנאלי, מזכיר לנו שאלול בפתח ואת הקונפליקט של כולנו, אבל זה לא תרם פה משהו, לדעתי. אם כן היה רעיון כלשהו שלא הבנתי - חושבת שכדאי לחדד אותו, ואם לא - כדאי למצוא אחד כזה. לכתוב שיר עם מילים יפות זה כיף, אבל לכתוב שיר אמיתי זה רק עם רעיון, זו דעתי.

ועוד משהו אחרון -

וְאָשׁוּבָה עֲלֵיכֶם

אלא אם לא הבנתי את המשמעות, הרי שהמילה עליכם אמורה להיות אליכם.

מקווה שלא קטלתי מדי, ביקרתי רק כי אני יודעת שהכותב לוקח כל ביקורת כבונה, ואני רוצה לקחת לי קרדיט בתוצאות האדירות שיבואו יום אחד... חוץ מזה השיר מצוין ממש, ובתור שיר ראשון הוא מקבל את מדליית הכבוד. המון הצלחה!

 

[קוביד]

מבחינה תחבירית אני מסכים לכל מילה של @מ. י. פרצמן (ובעיקר לתדהמה שלה).
אך ביקורתה המנומסת על החסר בתוכן, הוא כנראה מחוסר הכרה של תופעות מסוימות, ואפרט:
יחסו של עולם הישיבות הליטאי לימים הנוראים בפרט ול'אלווווול' בפרט מתחלק לשניים, עבר והווה, הכרה והזנחה.
בעברו של הגרי"ס מסלנט התעלפו הנשים לשמע קול הקורא אלול, גם אלפי בני ישיבות בעלי דעה ביכו את אי-התעלפותם וראו בזה חוסר יראת שמים והכרה באימתם של ימי המלוכה והדין.
בהווה (עם העתיד הקרוב, תקופה בלתי מוגדרת) האיום הפך לאדישות קרה ומצערת, דומה שזה מפני שידעו לחנך ולהעביר את האיום שבימים אלו, אך לא ידעו לחנך להתמודד עם האיום הגודל והנורא.
מגיע @פרוגמטי , האיש והבשורה, לוקח אותנו שלב אחרי שלב:

וְהִנֵּה הָאָשָׁם נִצָּב עָלָיו

מְכַסֶּה אֶת כֻּלּוֹ

מַזְכִּיר לוֹ חֲטָאָיו

מִי יוּכַל הֲצִלּוֹ

איום ונורא! האשם ניצב עליו וחונק ממש, לימדו אותי עליו, אני מאמין בו וחש אותו, אבל לא לימדו אותי להתמודד עמו. אללי.

וְהִנֵּה הַ'שֵׁם' נִצָּב מוּלוֹ

עוֹצֵר אוֹתוֹ, חוֹסֵם

הֲרֵי הִקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ

הַיּוֹם הַכֹּל מִתְפַּרְסֵם

גם כשהוא מנסה להתמודד ולשים פניו לעתיד מזהיר, העבר רודף אותו וה'שם' מראה לו שהוא לא מתאים. נעבך.

וְהִנֵּה הַשֵּׁם נִצָּב עָלָיו

בּוֹכֶה עִמּוֹ, שֻׁתָּף בְּצַעֲרוֹ

בִּגְלַל אֵלּוּ הַסִּבּוֹת רַבִּים חֲלָלָיו

לוּ רַק הָיוּ שׁוֹמְעִים מַאֲמָרוֹ

כאן הבשורה! שכחת שגם החטא לא פרטי שלך, אני בכיתי אתך ובוכה כעת, היזהר שלא תיפול ברשת זו שרבים נפלו בה ושכחו שאני מחכה לתשובתם, כמאמרי:

פִּתְּחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט

שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה עֲלֵיכֶם

זוּ הַבְּשׂוֹרָה, כֹּה מְשַׂמַּחַת

בּוֹאוּ לְהִטָּהֵר וַאֲסַיֵּעַ בְּיֶדְכֶם

יישר כח!
חילך לאורייתא!

 

[קוביד]

וכעת חזרה קטנה על ה'שעור כללי' של הרה"ג @פרוגמטי שליט"א.
אָשֵׁם מֶלֶךְ
הַ'שָׁם' מָלָךְ
הַשֵּׁם יִמְלֹךְ
לְעוֹלָם וָעֶד!

 

[פרוגמטי]

קודם כל, תודה רבה על הביקורת המקצועית והבונה, עם ירידה לפרטים ברמה יוצאת דופן. זה ממש מועיל לי באופן אישי ובוודאי מקפיץ את הפורום הזה ואת חבריו בכמה רמות.

אהבתי את המשחק בין ה'שם' להשם

אמנם זהו משחק מילים ממש עם אותן אותיות, אבל אני התכוונתי לשחק עם הצליל הדומה בארבעת הבתים (האשם, ה'שם', הוא-שם, השם) והסתפקתי אם זה חוקי בשירה. אבל משם צץ הרעיון לשיר.

הרגיש לי, עם זאת, קצת הכלאת כלאיים בסגנון הביטויים.
מצד אחד יש לנו ביטויים אומנותיים במשלב הגבוה:

כלומר, אנחנו רואים שהמשורר רוצה לשמור על משלב גבוה ופיוטי,
ומצד שני, אנחנו רואים גם הרבה מילים פשוטות, עממיות ובשפת היום יום:

זה מרגיש לי כמו אירוע יוקרה היי-קלאס, שלקחו עבורו וואזות וראנרים מגמ"ח הכנסת כלה, כי לא היה מספיק.
חושבת שכדאי לעבוד עוד על הפיכת כל המילים למשלב גבוה (אלא אם אתם רוצים לעשות הפוך - להפוך הכל למשלב נמוך, אבל לדעתי חבל).

תודה. לוקח את זה לתשומת ליבי. השאלה האם כשמדברים יותר מידי בלשון גבוהה ופיוטית, זה לא מבריח את הרגש והחיבור לתוכן?

עוד משהו, כדאי גם לעבוד על המקצב, אחרי התאמת כל המילים. לשים לב שהשיר מתנגן טוב בקריאה, שאין עודף הברות מציק בשום שורה.

הייתי שמח לדוגמאות מתוך השיר, כדי שאבין היטב את המשמעות.

נקודה שלישית, לגבי התוכן: לא הרגיש לי שהשיר הזה מחדש לי משהו. אפילו לא בהרגשה. התוכן שלו הוא קצת בנאלי, מזכיר לנו שאלול בפתח ואת הקונפליקט של כולנו, אבל זה לא תרם פה משהו, לדעתי. אם כן היה רעיון כלשהו שלא הבנתי - חושבת שכדאי לחדד אותו, ואם לא - כדאי למצוא אחד כזה. לכתוב שיר עם מילים יפות זה כיף, אבל לכתוב שיר אמיתי זה רק עם רעיון, זו דעתי.

אני לא יכול לחלוק, כי רגש זה מה שאדם מרגיש, אבל לדעתי וכמו שהסביר @קוביד בטוב טעם, זה ממש פירוט ופירוק של חלק מהסיבות שהיצר לוקח אותנו אליהם וכל כך מצליח להשאיר אותנו באותו מקום רע (לפעמים) שאנו נמצאים בו. ועד כמה השם רוצה, שלא נתייחס ל'תירוצים' הנ''ל ונעשה את הצעד הקטן-גדול והוא ירוץ אלינו ויקבל אותנו בזרועות פתוחות.
ולמעשה כנראה שהכותרת היא זו שהוציאה את התוכן של השיר והפכה אותו לבנאלי לשיטתכם, ומזה אפשר ללמוד מה רב כוחה של כותרת, שיכולה להקפיץ קטע ולהרוס אותו באותה מידה.

ועוד משהו אחרון -
אלא אם לא הבנתי את המשמעות, הרי שהמילה עליכם אמורה להיות אליכם.

אכן טעות.

מקווה שלא קטלתי מדי, ביקרתי רק כי אני יודעת שהכותב לוקח כל ביקורת כבונה, ואני רוצה לקחת לי קרדיט בתוצאות האדירות שיבואו יום אחד... חוץ מזה השיר מצוין ממש, ובתור שיר ראשון הוא מקבל את מדליית הכבוד. המון הצלחה!

תודה על כל מילה. ניכרת ההשקעה המרובה שלכם בפורום. ואכן כשתהיינה תוצאות אדירות יום אחד, הן יזקפו לזכות המבקרים יותר מהמחמיאים.

 

[פרוגמטי]

מבחינה תחבירית אני מסכים לכל מילה של @מ. י. פרצמן (ובעיקר לתדהמה שלה).
אך ביקורתה המנומסת על החסר בתוכן, הוא כנראה מחוסר הכרה של תופעות מסוימות, ואפרט:
יחסו של עולם הישיבות הליטאי לימים הנוראים בפרט ול'אלווווול' בפרט מתחלק לשניים, עבר והווה, הכרה והזנחה.
בעברו של הגרי"ס מסלנט התעלפו הנשים לשמע קול הקורא אלול, גם אלפי בני ישיבות בעלי דעה ביכו את אי-התעלפותם וראו בזה חוסר יראת שמים והכרה באימתם של ימי המלוכה והדין.
בהווה (עם העתיד הקרוב, תקופה בלתי מוגדרת) האיום הפך לאדישות קרה ומצערת, דומה שזה מפני שידעו לחנך ולהעביר את האיום שבימים אלו, אך לא ידעו לחנך להתמודד עם האיום הגודל והנורא.
מגיע @פרוגמטי , האיש והבשורה, לוקח אותנו שלב אחרי שלב:

איום ונורא! האשם ניצב עליו וחונק ממש, לימדו אותי עליו, אני מאמין בו וחש אותו, אבל לא לימדו אותי להתמודד עמו. אללי.

גם כשהוא מנסה להתמודד ולשים פניו לעתיד מזהיר, העבר רודף אותו וה'שם' מראה לו שהוא לא מתאים. נעבך.

כאן הבשורה! שכחת שגם החטא לא פרטי שלך, אני בכיתי אתך ובוכה כעת, היזהר שלא תיפול ברשת זו שרבים נפלו בה ושכחו שאני מחכה לתשובתם, כמאמרי:


יישר כח!
חילך לאורייתא!

תודה.
לא יכולתי להסביר יותר טוב ממך.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

טוב, חולק על מר\ת @מ. י. פרצמן
אין שום בעיה - לשלב משלבים.
זה לא מרגיש כמו אירוע יוקרתי עם וואזות מגמ"ח
זה מרגיש כמוב בחור ישיבה בקעמפ, עם בורסלינו וחולצת טריקו של כללית.
הכלל היחיד שצריך להיות הוא שזה יעניין, יסעיר, ירגש, ידבר בשפה חדשה ודברים חדשים.
כל השאר זה לבושים שאפשר לשחק איתם לכאן ולכאן, כמו מפה שמונחת על שולחן, ואפשר לפרוש אותה או לשים אותה, או להניח אותה בכל מיני זוויות או צורות.
אם הייתי מדבר עם כותב בעל טכניקה עשירה, מיומן בכתיבה, הייתי יכול להצביע על מילה מסויימת, ולהציע לו להשתמש במילה שמביעה טוב יותר את המסר.
אבל צורניות של כתיבה בתולית היא הצד הפחות רלוונטי שלה, וכליאה שלה בשבלונות, רק מוציאה כותבים צעירים מדעתם, ומשאירה אותם בשבלונות, בלי לתת לילדות הזאת שום ביטוי חדשני ועסיסי.
באמנות בכלל אני ממליץ תמיד לצעוד בשני ערוצים במקביל - מהתחלה, מהרגע שאתה מתחיל לחשוב על עשיה כל שהיא בתחום כלשהו:
1. להכיר את הכללים, ללמוד אותם היטב, ולהתייחס אליהם בכל יצירה.
2. להפר את הכללים, לשכוח את כל מה שלמדת, ולהתעלם מהם לחלוטין.
וכל זה במקביל.
איך עושים את זה?
זאת שאלת השאלות.
א. אם באת לעולם בשביל להיות טכנאי כתיבה, אתה צריך להתעלם מסעיף 2 לעיל.
ב. אם באת ליצור אמנות, ואמנות היא מעיין רוח חיים מפכה, שפורץ בכל דרך החוצה, אתה צריך לשכוח את סעיף 1 לעיל, ולחפש את הנקב הזעיר בסלע, גם אם הספר אומר לך אחרת.

 

[קוביד]

לא נראה לי שמר @יואל ארלנגר - קקטוס מתנגד בתוקף לכך שפרוגמטי יטרח להנעים את שיריו לעיני הקורא,
יוכל אדון @פרוגמטי לתעל את רעיונותיו-דעותיו-חזיונותיו-השראותיו לסגנון אחד בכל שיר (כמובן שנרצה לראות את כל הסגנונות). מעט הכוונה ושימת לב לא פגמה מעולם בבתוליות המשורר שמר @יואל ארלנגר - קקטוס כה חרד עליה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לא נראה לי שמר @יואל ארלנגר - קקטוס מתנגד בתוקף לכך שפרוגמטי יטרח להנעים את שיריו לעיני הקורא,
יוכל אדון @פרוגמטי לתעל את רעיונותיו-דעותיו-חזיונותיו-השראותיו לסגנון אחד בכל שיר (כמובן שנרצה לראות את כל הסגנונות). מעט הכוונה ושימת לב לא פגמה מעולם בבתוליות המשורר שמר @יואל ארלנגר - קקטוס כה חרד עליה.

מעט אכן לא מזיק.
אכן כדאי לכוון ולהעיר.
הדימוי שניתן על יד המכוון הרתיח אותי.
ובאופן כללי אני בעד לשלב משלבים בכמה רמות באותו טקסט, בעיני זה יפה ואסטתי, ומלמד אותי על המחבר, הרבה יותר מאשר טקסט שיושב על משלב מסויים, ומסתיר לחלוטין את המחבר.

 

[פרוגמטי]

זה מרגיש לי כמו אירוע יוקרה היי-קלאס, שלקחו עבורו וואזות וראנרים מגמ"ח הכנסת כלה, כי לא היה מספיק.
חושבת שכדאי לעבוד עוד על הפיכת כל המילים למשלב גבוה (אלא אם אתם רוצים לעשות הפוך - להפוך הכל למשלב נמוך, אבל לדעתי חבל).

זה לא מרגיש כמו אירוע יוקרתי עם וואזות מגמ"ח
זה מרגיש כמוב בחור ישיבה בקעמפ, עם בורסלינו וחולצת טריקו של כללית.
אין שום בעיה - לשלב משלבים.

מחלוקת בין הרים גדולים. אולי יבוא @דיונון ויכריע?