שיבושים שנכנסו לציבור מטעויות של זמרים

[מדויק]

זכור לי שיש על זה איזה פרןש או מדרש

נכון - כמדומה לי שזה מדרש

 

[אברהם]

שאלה לגבי פיוטים שנכתבו בכוונה עם חרוזים באמצע משפט, וסיום משפט באמצע חרוז. האם זה שגיאה לשיר אותם לפי החרוזים או לפי המשפטים, (ויש מנסים לצאת ידי שניהם).

זו לא שגיאה, כי כך דרך הפיוט,
למרות שיש שהתרעמו על כך וכתבו שלא לשיר כך

ויש שהגדילו לעשות וחתכו אפילו באמצע מילה

(כמו בפיוטים לך אלי תשוקתי, לדוד שיר ומזמור ועוד)

 

[שימיגם]

"כל זמן שאני רואה חתן וכלה אני שר להם מתוך שמחה"
לדעתי זה לא כתוב בשום מקום (חוץ מהעטיפה של הדיסק)
גם התוכן עצמו נשמע ילדותי ומוגזם ולא הגיוני שהוא מהמקורות

 

[בן עמרם]

שיר ידוע להקפות בשמחת תורה ותחזינה עינינו...והשב את העבודה לדביר ביתך ולירושלים הבנויה. (מאיפה זה?)

 

[תלמידים]

"אבא מלך העולם, מלך של כולם, שוב אליך עוד בורח..."

אברח ממך אליך (רינ"ג).

 

[במבונה]

מה המקור למילים
כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה חזו בני....

הגאון מוילנא.

 

[efrat1]

יש שיר מפורסם שלא ברור מדוע הדביקו שני פסוקים ללא קשר ביניהם
ונשגב ה' לבדו ביום ההוא
ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו וכ"ו

ויהי לפלא

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" (בראשית לב, כד) - 'אין כא-ל ישורון רוכב שמים בעזרך' (דברים לג, כו) רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר: 'אין כא-ל - ומי כא-ל? - ישורון'. ישראל סבא. מה הקב"ה כתוב בו (ישעיה ב, יא) 'ונשגב ה' לבדו [ביום ההוא]', אף יעקב, 'ויותר יעקב לבדו' (בר"ר עז, א).

 

[חגי פאהן]

ב "ושמחת" זה ציווי על לעתיד ולכן הוא במלרע, מי ששר במלעיל משנה את משמעות הפסוק כאילו זה מעשה שהיה לשעבר.

אם רצונך למנות את השירים ששרים במלעיל ומלרע בצורה נכונה, לא תמצא הרבה. מילא שירים, אבל בתפילה, קריאת התורה וברכות שאנשים יתחילו להקפיד!

בפיוט "צמאה לך נפשי" יש מנגינה ששרים שני בתים ביחד כל פעם, ואז אומרים "נסוגים אם אבו, ומדרכם שבו, טרם ישכבו בית מועד לכל חי. על כל אהודך, כל פה תיחדך, פותח את ידך ומשביע לכל חי". והבן אדם שואל את עצמו "רגע, מה עם הנסוגים האלה שהלכו קפוט? כמו סיפור שנפסק באמצע". אבל "נסוגים" הוא ההמשך של הבית שקדמו, "בלב יצר חשוב כדמות חמת עכשוב, ואיככה ישוב הבשר החי?" כלומר, יש יצר הרע בלב, ואיך מתקנים מה שקלקלו? התשובה: נסוגים וכו'.

 

[פרויקטורית]

קרליבך:
אתיתי אוי לחננך בלב קרוע ומורתח, לבקש רחמים...
הוא פיוט לשחרית ר"ה שמיוסד ע"פ סדר א"ב: אתיתי, בקש. לא 'לבקש'.

 

[פרויקטורית]

בדרור יקרא:
שבו נוחו ביום שבת, ולא שבו ונוחו.

ראה בזמירות שבת 'מתיבתא' עוז והדר.

 

[פסיק]

הגאון מוילנא.

לא מהר"ם שפירא?

 

[פרויקטורית]

פריד:
פדותך לעמך בקרוב תגלה. עמון ומואב מהרה תכלה.
הוא מזמירות למוצ"ש 'חדש ששוני', והוא לפי א"ב,
קודם עמון, אח"כ פדותך.

 

[פרויקטורית]

"מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"
מורכב מ-2 פסוקים:

• כִּֽי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָֽיִם (שמות יז יד)
• תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח (דברים כה יט)

 

[פסיק]

לפעמים יש הפתעות. לא כל מה שאנו רואים כשגיאה היא כזו.
כמו שדעך הפלא על קשר 'ויותר ויעקב' ל'ונשגב' על ידי פיסת מידע מהמדרש, תדעכנה עוד תמיהות עם מעט מידע.

יש חצר חסידי נחשב שהאדמו''ר הזצוק''ל היה מכניס לפעמים מילים באידיש בתוך הפיוטים.
אחד מהמילים היה בפיוט צמאה נפשה.
וכך היה אומר: נסוגים אם אבו אבער ומדרכם שבו.
המילה 'אבער' פירושו אבל. ואני התפלאתי על זה. איך זה שהאדמו"ר לא שם לב ל'אבל' שנכנס במקום הכל כך לא נכון.
כי משפט כזה (בהמרה לשפה רגילה ופחות פיוטית) נראה לי מאד לא הגיוני. אם רצו הנסוגים אבל ישובו מדרכם. וכל ילד קטן מבין שמקומו של ה'אבל' הוא בתחילת המשפט; 'אבל אם רצו הנסוגים ישובו מדרכם'.
לא הרהרתי אחר האדמו''ר הקדוש הזה. אבל זה קנן בליבי.

לפני כמה חודשים התגלגלה לידי זמירות נוסח ויזניץ, ומה אני רואה? שהם גרסו 'נסוגים אם עוו ומדרכם שבו'.
ופתאום הבנתי כמה קטן אני וכמה גדול העולם. ויכול להיות שניסוחו של אדמו''ר של החצר הנ''ל היה כנוסח ויזניץ, ומקומו של האבל הוא מדויק.

חשוב מאד שלפני שאנחנו קובעים משהו כמוטעה, לחשוב על אפשרות שאנחנו חסרי מידע.

 

[פסיק]

"מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"
מורכב מ-2 פסוקים:

• כִּֽי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָֽיִם (שמות יז יד)
• תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּֽח (דברים כה יט)

השילוב הזה הוא כבר בן מאתיים שנה.
בספה''ק ישמח משה (ה'תקי''ט - ה'תר''א) ותפארת שלמה (ה'תקס"א - ה'תרכ"ו), צוטט הפסוק בדברים עם תיבת מחה בתחילה.

 

[במבונה]

לא מהר"ם שפירא?

מתוך המכלול.

על הגאון מווילנה מעידים ששר שיר זה בשמחת בית השואבה בסגנון מעט שונה, ר' אברהם בן הגר"א מעיד בספרו "באר אברהם" (וילנא תרמ"ז) שנוסח הגאון היה "ראו בנים חביבים שיש לי דשבקין צערא דידהו ועסקין בדידי, מיד מתמלא רחמין על ישראל" ובספר מעשה רב מובא נוסח אחר (מעשה רב השלם עמ' רפ"ג): "אשריכם ישראל כשאתם עוסקין בשמחת בית השואבה כונס הקב"ה לכל פמליא דיליה ואומר ראו בנים החביבין שיש לי דשבקין צערא דידהו ועסקי בדידי".

בכמה קהילות אשכנזיות ובפרט קהילות בני הישיבות נוהגים לזמר שיר זה בשמחת תורה ובשבועות משום שהיא עוסקת בעניין שמחת התורה.

הלחן המפורסם על המילים[3], מיוחס לרבי מאיר שפירא מלובלין, אשר חיברו לרגל סיום הש"ס של מחזור הדף היומי הראשון בליל ט"ו בשבט ה'תרצ"א שנערך בהיכל ישיבת חכמי לובלין[4]. ויש המיחסים אותו להרב ר' ברוך בער מקאמעניץ.

לחן נוסף שזכה לפופולריות בציבור החרדי חובר על ידי משולם גרינברג והופק בביצועו של בני פרידמן[5].

 

[פסיק]

הוא אשר אמרנו. מהר"ם שפירא היה הראשון שחיבר את המילים לענין עסק התורה.
וסגנן את המילים כלשונות הזוה''ק.

 

[אלי 100]

מה המקור למילים
כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה חזו בני....

-------------------

זה לא כתוב בשום מקום!!
מספרים שהחזו"א לימד את המילים והמנגינה לר' קלמן לנדא (כמדומני ר"מ בטשיבין אבא של ר"י לנדא) והוא הפיץ את זה בפונוביז' וכך זה התפרסם

 

[במבונה]

הוא אשר אמרנו. מהר"ם שפירא היה הראשון שחיבר את המילים לענין עסק התורה.
וסגנן את המילים כלשונות הזוה''ק.

מהר"ם שפירא היה הרבה שנים אחרי שהשיר יצא לאור. [לפחות 100 שנה אם לא יותר.]
הוא רק חיבר והלחין מנגינה.
לפני כן היו כמה נוסחאות בשיר .
הבאתי רק חלק מהמכלול אפשר לראות שם קודם מה עוד כתוב ע"ז.

עוד שורות מהמכלול.

מקור המילים אינו ידוע בבירור. למרות שהמילים הם בסגנון ארמית זוהרית, מה שנותן מקום לטעות ולחשוב שמקור השיר הוא בספר הזוהר, השיר לא נמצא בספר הזוהר או בספרות קבלית אחרת קדומה. אך נוסח דומה מופיע בספר הזוהר[1]: "קודשא בריך הוא כניש לפמליא דיליה, ואמר חמו בני רחימי, דאינון דחיקין בגלותא, ושבקין צערא דלהון ותבעין לי על מטרוניתא".

אברהם וואלט (נולד במינסק, תרל"ב) מצטט שיר דומה ששרו בילדותו בשעת ההקפות[2]:

בשעה שישראל שמחים בשמחת התורהקודשא בריך הוא אומר לפמליא של מעלה שלו:חזו בני חביבי, חזו בני חביבישהם משתכחים בצרותא דלהוןועוסקים ועוסקים בשמחה דלי.
על שיר זה הוא כותב (ביידיש): מהיכן נלקחו מילים מדהימות אלו - לא ידוע לי. חיפשתי וחקרתי ולא מצאתי. שמעתי את הזמר עוד במינסק, עיר מולדתי, ועוד בגם ב"בלומקעס קלויז", קלויז ישן שעברו עמוס בזכרונות של השאגת אריה ואחיינו ר' רפאל כהן, שמעתי שיר זה עוד ממתי שזוכר אני את עצמי, כשששרים אותו בחיות והתלהבות".

 

[שוקי פרוגר]

השיר הולך כך:
שוב ושוב אתה סולח, רק אליך עוד בורח.

אברח ממך אליך (רינ"ג).

ה'עוד' לא ממש מובן לי.