שיתוף - לביקורת מאך א ברכה

  • הוסף לסימניות
  • #1
עוד אחד ועוד אחד, ועוד.
התור מתקצר לאט לאט ועוד רגע אני כבר בראשו.
אני מסתחרר לרגע ומשעין את ידי על הכיסא שלצידי, ערב החג השנה היה עמוס במיוחד, אין ספק.

אסתר שחזרה אתמול מאם וילד, הילדים שיהיו בריאים, חמותי שבאה לעזור...
הם בטח כולם מחכים לי עכשיו שאחזור כבר. אבל לאחר שנת קורונה בבית אין פה מישהו שמתכוון לוותר על ברכת שנה טובה מהרב.

האווירה מרגשת. מן "גילו ברעדה". גם הילדים פה בשקט. מחכים בסבלנות לתורם.

אני מדבר עם הרב מדי פעם. זו לא פגישה חד שנתית. בפרט השנה כשאבא ז"ל..
מוזר שכשאני חושב עליו היד כבר לא מתקרבת לאיזור העיניים.

זה היה מוזר לנסות להסביר ליוסי מה זה אומר בשבילי ובשביל הקהילה ה"שנה טובה" והכמה מילים מהרב בליל ראש השנה.
הפעם הראשונה מתי היא הייתה? אה כן, כשהייתי בן 3, ב"מכינה". כשאבא לקח אותי אליו..

מן משהו כזה שאי אפשר להסביר אותו, וכשמנסים זה נשמע קיצ'י ומטופש. אני יודע מה זה בשבילי וזה מספיק, לגמרי.



***

מלמולים אחרונים נשמעים בבית הכנסת.

אלו שנשארו כבר התברכו בהתחלה, מסתבר שלא נשאר אף אחד.

אמ.. בהחלט. מסתבר שכך.

אם כך הגיע הזמן לקום וללכת הביתה, לסעודת ליל ראש השנה.

הוא קם בכבדות ופוסע החוצה לאט לאט.

מעט מן האור שהשפיע על הסובבים אותו בשעה האחרונה - חדר אליו. אבל קצת יותר פנימה, ובכן, משהו שם עמום כזה, לא מאד מואר.

ליל ראש השנה! באמת! זה מה שיש לך בראש? פניו נוקשות. היום ממליכים את הקב"ה למלך, היום נכתב גזר דינם של כל באי עולם, ואחרי השנה האחרונה, כל מה שצריך להיות שם זה תפילה, תפילה עמוקה ונואשת.

אבל היא לא שם, במקום זה התנחלה שם תחושה מוכרת, מוכרת מאד. בת הלוויה הקרובה אליו ביותר מאז נפטרה אשתו לפני שלש שנים.

אבל בחג.. זה לא היה אמור להיות ככה.. רק שאיכשהו יצא שבנימין ומשפחתו נכנסו ברגע האחרון לבידוד. ואת השאר.. הוא הבין שלא נוח להם, ולא רצה להטריח. גם להם יש בלי עין הרע בנים ובני בנים לארח. נתן להם להבין שהוא מסודר. והחג נכנס.

פתאום הוא נכנס.

ברגע אחד של הדלקת נרות, שאחריו פתאום הבין מה זה להיות לבד בחג. לגמרי לבד.

הנשימה שלו כבדה פתאום, הוא מתיישב לכמה רגעים על ספסל בגינה נחמדה שמוסתרת מעט על ידי בניין נאה.

ברכותיו מהשעה האחרונה בה ישב במקומו בבית הכנסת, עולים במוחו

או,הנה חיימקה ציווליך, קצת כפןף אבל נראה טוב יותר ב"ה "חיימקה, לשנה טובה ומתוקה תיכתב ותחתם, הרבה נחת מהילדים, ושהשנה תהיה פרנסה בהרחבה בעז"ה"

"תודה כבוד הרב" לחיצת יד, סיבוב אחרונית ויציאה זריזה מבית הכנסת.

יוסף של מאיר. "לשנה טובה ומתוקה תיכתב ותחתם, תמסור גם לדוד שלך".

חיוך נבוך, סיבוב ויציאה.

"לשנה טובה ומתוקה ר' שמען, תמשיך להאיר את הקהילה שלנו"

הנהון של תודה, סיבוב ויציאה.

ככה זה המשיך.

ושם על הספסל, פתאום הוא רואה את פניה של מרים ע"ה. הוא חוזר מבית הכנסת, מוקף בילדים ונכדים, היא פותחת את הדלת והוא הראשון –"לשנה טובה ומתוקה תיכתבי ותחתמי".

והיא.. פשוט עונה לו "לשנה טובה ומתוקה תיכתב ותחתם".


וכשהיא לא פה? שוב אין הוא זכאי לקבל ממאן דהוא ברכה כזו? ושמא אין הוא ראוי להיכתב חלילה...

"סבאלה!" הוא מתנער פתאום, קול רענן השייך לבחור בלי כיפה פונה אליו בעליזות, מהספסלים לצידו קמים כמה קשישים ונכנסים לבניין הנאה.

הבחור, נטול כיפה ולבוש במדי בית האבות פונה אליו שוב , "סבאלה, שנה מתוקה שתהיה לך! תרצה שאקרא לאחת העובדות שתעזור לך להיכנס לסעודה? קדימה, יהיה נחמד!"

הוא קם, כשחיוך קל בזווית שפתיו. "אני אמשיך לכיוון הבית" הוא מביט על הבחור בחיבה "ושתיכתב ותחתם גם אתה לשנה טובה ומתוקה".

ובפסיעות רציניות וחגיגיות הוא פוסע לביתו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו! קטע נהדר.
משהו שקצת הפריע לי במבנה הסיפור - אין סגירת מעגל.
יש את מי מקבל מהרב, יש את האחד שגם נותן לו.
קצת הציק לי שאין קשר בין השניים, כיוון שמדובר בקטע אחד, שאמור לסגור את עצמו איכשהוא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
משהו שקצת הפריע לי במבנה הסיפור - אין סגירת מעגל.
יש את מי מקבל מהרב, יש את האחד שגם נותן לו.
קצת הציק לי שאין קשר בין השניים, כיוון שמדובר בקטע אחד, שאמור לסגור את עצמו איכשהוא.
קודם כל תודה על הביקורת
מודעת לבעייתיות של הטקסט הנ"ל, שלא יודעת איך לקרוא לו:) זו מן אפיזודה שהצטיירה לי בראש ונגעה לי בלב. אז ממש בער לי לכתוב.
האדם הראשון בא לתת דוגמא על אחד מתוך המתברכים. התלבטתי אם לשתול לו מחשבה על מתנדבים בבית אבות שהיה צריך לדאוג להם בתוך הבלגן או משהו כזה, אבל - א. לא היה נראה לי מאד מוצלח, ב. משום מה רציתי להשאיר את זה בתור אפיזודה, פחות כסיפור. סיטואציה נוגעת ללב מהחיים.
ייתכן שזה באמת לא אפשרי באורך כזה ובצורה כזאת
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קודם כל תודה על הביקורת
מודעת לבעייתיות של הטקסט הנ"ל, שלא יודעת איך לקרוא לו:) זו מן אפיזודה שהצטיירה לי בראש ונגעה לי בלב. אז ממש בער לי לכתוב.
אם זה מגיע ככתיבה אישית, בוערת וספונטנית, ולא ככתיבה מקצועית הבנויה לתלפיות - וודאי שאין מקום לביקורת הנ"ל.
האדם הראשון בא לתת דוגמא על אחד מתוך המתברכים. התלבטתי אם לשתול לו מחשבה על מתנדבים בבית אבות שהיה צריך לדאוג להם בתוך הבלגן או משהו כזה, אבל - א. לא היה נראה לי מאד מוצלח, ב. משום מה רציתי להשאיר את זה בתור אפיזודה, פחות כסיפור. סיטואציה נוגעת ללב מהחיים.
ייתכן שזה באמת לא אפשרי באורך כזה ובצורה כזאת
הקטע אכן מאוד נוגע ללב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הוא לא רואה כלום. ערפל כבד. ריח מחניק של נשק חם.

חפצים מתעופפים מעליו. הוא מתכופף אינסטינקטיבית, מנסה להדוף, להבין מהיכן ולמה.

דמות מתקרבת אליו במהירות, הוא לא מספיק להתגונן ומשהו מוטח עליו בפרצוף, משהו לוהט.

מרגיש את הנוזל החם שמתפשט על פניו, שורף לו בעיניים, נכנס לתוך פיו.

מתכונן לטעם החמוץ, המבחיל, אבל לא. בכלל לא.

יש לזה טעם של שוקולד.

שוקולד חם, כזה שמשפריץ בינות לעלי רוגלעך עסיסי, כזה שמדיף ריח שאין לעמוד בפניו, אחד כזה שכל אדם ירוץ אליו מבלי יכולת להתנגד.

אין לו לזמן להתמכר לטעם המפתיע, עליו להתחמק ממטר הבורקסים שמכסה מעיניו את הכל. הוא רוצה להשיב אש.

משהו נופל לידו. ליתר דיוק – הרבה משהואים. ארגז נחמה גדול, מוסדי, של גביניות מתוקות, עטויות אבקת סוכר. אבקת סוכר, מעולה.

הוא מתחיל לזרוק את הגביניות לכל עבר, מעלה עננים לבנבנים לכל כיוון. פתאום הוא כבר לא היהודי הנרדף, יש לו יכולות, עוצמות שהוא לא היה מודע להן.

הרצפה דביקה, מלאה עיסה חסרת צורה של מאפים משלל סוגים. הוא מנסה לנתר ביניהם.

בום!!! כוכבים מסתובבים מול עיניו.

זהו סמבוסק אבן קשיח, מלא במילוי הירוק של האזכרות, עם ביצה וירקות וגרגרי תירס וטונה וקארי ומלפפון חמוץ וקוויאר וצ'ונט, פרווה כמובן כי איך שלא יהיה תמיד ידחפו מלא גבינה קשורה שלא צהובה לכלום, וקורט זנגביל.

כמויות של פראנות נדחפות בין רגליו, בגט ארוך נדפק בראשו, ידיו נכפתות מאחור באמצעות בייגל קשיח במיוחד והוא נופל, מאבד הכרה.

...

מתעורר, אור מסנוור מול פניו, מנסה לשחזר מה קרה לו.

הוא הלך לבחור חלה איכותית לשבת, זרויית שומשום טרי, וכמוהו עוד המון המון אנשים, אך מה יעשו ונשארה חלה אחת?

כושל בקושי החוצה. שמש שוקעת לשמיים סגולים. יהודים עטויי לבן מזדרזים לבית הכנסת. זקן ממהר ובידיו שתי אגודות הדסים.

האם זה קרה, או שמא היה זה רק משל?
(נכתב בהשראת ברדק והסודה)

יאללה תנו ביקורת בראש!
מכירים את אלה שתופסים חיזוק באלול?

אז זהו שר' נוחעם הוא ממש לא אחד מהם!

כל החיזוק האלולי נתפס אצל ר' נוחעם כעדות על אותה חולשה כרונית ממנה סובלים ה'מתחזקים' האלוליים למיניהם במשך כל השנה, וזה עוד בלי לדבר על הנפילה הצפויה להם במוצאי יום כיפור ישר אל תוך סיר הלוקשן...

יש אנשים שמבחינתם מעגל השנה הוא דבר שהולך וחולף, יצא אב נכנס אלול יצא אלול נכנס תשרי.

אצל ר' נוחעם, כל השנה זה 'אלול'!

כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'פסח' ולכן ר' נוחעם הוא מאלה ששואלים את המוכר במאפייה גם בי"ג כסלו, 'האם זה 'נטחן'...'
כל השנה זה אלול! בדיוק כמו שכל השנה זה 'סוכות', ולכן לא משנה מתי, תוכלו תמיד למצוא בכיס של ר' נוחעם שלל זכוכיות מגדלת עם או בלי לד, וגם כשכל האתרוגים נכמשו והפכו לכמעט בלתי נראים... הוא ממשיך לעשות אימונים על בלעטלאך של תפוחים...

ככה זה אצל ר' נוחעם, כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'תשעה באב'...

אם תשאלו את ר' נוחעם איך ייתכן שחותם ה'אלול' לא ניכר על פניו, הוא יגיב מן הסתם בתנועת ביטול ויאמר שזו לא הבעיה שלו, הוא כמובן יוסיף וימנה תריסר מגדולי ישראל שכפי הידוע לו מעדות של איש מפי איש - לא ראו עליהם שינוי מיוחד בין אלול לשאר ימות השנה, מה שאומר שזו כנראה 'בעיה' בעיקר של צדיקים.

בטח אתם שואלים את עצמכם, אז למה ר' נוחעם רועד כל כך... למה הוא נתקף ברעד בלתי נשלט שלא עוצר?
מתברר... שר' נוחעם רועד במשך כל השנה, בלי קשר או עם קשר לאלול..
זה שאנשים שמים לב לזה רק באלול ממש עושה לו עוול!

ר' נוחעם תמיד אמר שלפי הבדיקות שערך, גם הדגים שבים רועדים במשך כל ימות השנה ולא רק באלול, ואל תתווכחו עם ר' נוחעם שקיבל היתר מרב לצאת מהארץ למצפה התת ימי באילת כדי לבדוק עם סיסמוגרף ימי את הרעידות של הדגים וזה היה בכלל באמצע החורף.
הוא גם בדק פיזית את הרעידות של הדגים כשהוא הוציא אותם מהמים וצפה בהם איך שהם רועדים ורועדים ורועדים עד למותם הטראגי, 'הם כנראה נחתמו בספרן של רשעים גמורים' הכריע ר' נוחעם ומייד לימד עליהם זכות – לפחות הם זכו לקחת חלק במחקרים של ר' נוחעם...


אז מה הבעיה של ר' נוחעם? אתם בטח שואלים

היה זה רגע של גילוי לב מצידו של ר' נוחעם, כשהוא השיח את כאבו והתוודה בפה מלא, שמכל התפילות הרבות של הימים הנוראים, הוא לא יודע ואין לו שום מושג איך הוא מוציא מהפה את הקטע הזה שנקרא 'וידוי'...

הוא כל פעם נעמד מול הסידור, ופיו נאלם, הוא לא מצליח להוציא הגה מהפה, איך אפשר לשקר במצח נחושה כשעומדים לפני ה'? הוא פשוט לא מסוגל!

כל השנה ר' נוחעם מצליח איך שהוא להתחמק מזה, בכל שני וחמישי שאז התחנון מכיל בתוכו וידוי, ר' נוחעם עם חוש הריח המפותח שלו ל'שמחות' מצליח למצוא מניין עם חתן או אבי הבן או סנדק, גם אם לא הוא פונה לשטיבלאך החסידי, שם לבטח יש יארצייט/הילולא של איזה 'צדיק', אז הוא גם מתפנק על ליקר בננה שהוא כל כך אוהב.
וב'בין המיצרים' שחל בתקופה שנולדים רק בנות ב'מעייני הישועה' וביום ששום צדיק לא נפטר בו, ר' נוחעם נאלץ למצוא סיבה ממש טובה לברוח מהתפילה לפני תחנון, הוא כמובן אומר לעצמו שהוא ישלים אחר כך, אבל הוא תמיד שוכח...

מה שנשאר לר' נוחעם זה רק הווידויים של הימים הנוראים

אם זה היה רק 'יום כיפור', ניחא!
עשרה ווידויים? נו, עוברים את זה... גם ככה הוא סובל מהצום ומהקור של המזגנים, אז הוא יסבול עוד קצת מלומר מילים שהוא לא מבין איך הן קשורות אליו.

אבל מהסליחות של בני אשכנז ר' נוחעם לא יכול להתחמק, ושם הוא הרי צריך להתוודות, אך גם לזה מצא ר' נוחעם פתרון יצירתי במיוחד, ל'סליחות' הוא בוחר ללכת לבית הכנסת הכי צפוף באזור, ולפני הקטע של הווידוי הוא תר בעיניו אחר האדם הכי מפוקפק שבקהל ובאלגנטיות הוא מוצא את דרכו אליו וכך ר' נוחעם נעמד בצמוד אליו ומשתדל במהלך הווידוי לדפוק מחצה עליו ומחצה על אותו מפוקפק לא לפני שהוא העריך בעיניו החודרות עד חדרי בטן ששום מילה מהרשימה הארוכה של הווידוי לא תיאמר לבטלה על אותו אדם.

הבעיה הגדולה של ר' נוחעם היא שהוא גילה ממש לאחרונה שיש לו שורשים ספרדיים מלפני גירוש ספרד, [וזה כנראה המקור לאות 'עי"ן' שנוספה לשמו]
מה שאומר שהוא התחיל להגיד סליחות בסתר מראש חודש אלול, ונכון שיש הרבה מוקדי אמירת 'סליחות' עם קהל צפוף של בני עדות המזרח שיכולות להיות לו הפתרון האולטימטיבי, אבל זה אומר שהוא מסתכן בכך שאם מישהו חלילה יראה אותו מסלסל בסילודין את 'קה שמע אביונך, המחלים פניך'... כל המוניטין שהוא בנה כר' נוחעם בסכנה, ולזה הוא לא מוכן!


לאחר שאלת רב, ועוד רב ועוד רב, מצא ר' נוחעם את הרב שהתיר לו באופן פרטי לחבר נוסח ווידוי אישי ל'סליחות' אותם הוא אומר ביחידות וזה נוסח הוידוי של ר' נוחעם:

אנא ה' או"א תבא לפניך וכו' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל, מה לעשות, צדיקים אנחנו ולא חטאנו!
אהבנו, ברכנו, גמלנו חסד, דיברנו טוב, הרהרנו הרהורים טובים, ועדנו עצמנו לדבר מצווה, זכנו, זכינו וזיכנו אחרים, חמלנו, טהרנו, ישרנו, כיבדנו אב ואם, למדנו, מלמלנו דברי תורה ברחוב, ניחמנו, סעדנו, סיימנו מסכתות, עצרנו מכוניות בשבת, פיללנו, צמנו, צילמנו רבנים וגדולי ישראל, קמנו מפני שיבה, קינאנו קנאת סופרים, רשמנו דברי תורה, רתחנו מרתחא דאורייתא, שמענו שיעורי תורה בנסיעות, שמרנו שבתות, תנינו, תמכנו ונתמכנו...

מה נאמר וכו'...

ע"כ נוסח הווידוי של ר' נוחעם 'הספרדי'...


לעוד תכנים של ר' נוחעם כנסו ל -
ר' נוחעם בעל האתרוג 123 ר' נוחעם יודע לתקוע...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה