אתגר נספח כללי לאתגר החודשי #1: קומיקס

[אבימי]

היי שלום ואהלן ומיטב הברכות והמחוות!
נעים נעים, אני אבימי..
ממש מרגש אותי שפרויקטים כאלו עולים, כי מאיירים לא חסר ואף יהיו עוד ועוד
מה שכן חסר הם כותבים מוכשרים בעלי ראש גדול וחשיבה תסריטאית חדה ומרגשת.
כמו בעולם הכללי שבו המאייר יחסית זוטר ביחס לכותב\יוצר.
מה שפותח שערים ענקיים לאוחז העט הממוצע - אתה יכול ליצור קומיקס ענק ומדהים! כל מה שצריך זה נייר ועפרון, או מקלדת, וזהו. ציירים יבואו במהשך.

סתם שאלה תיאורטית:
אפשר להגדיר את האתגר ככתיבת תסריט שניתן לציור?
הרי בעצם, זה מה שצריך. לכתוב מלל לדמויות, כדי שבעזרת המראה שלהן תיווצר יצירה ברורה.

שמעתי את הדיון שהסתובב כאן לגבי סטוריבורד.
עזבו לגמרי את הפן הטכני, לחלוטין.
בלי איורים ובלי סטוריבורדים. בכלל אל תכנסו לנושא האיורי. תסריט אתם יודעים לכתוב?
מעולה. אז ככה, ובמקום סצנה - חלוקה לעמודים.
במקום שוט - חלוקה למשבצות\ ריבועים\פאנלים.
תתחילו בלוקיישן, אווירה , הוראות בימוי קלות, וטקסט, זהו.

בהצלחה לכם יקיריי.

ספר נהדר ועצום וחד פעמי לקריאה שיהפוך את עולכם מבחינת ההבנה מה זה קומיקס-
להבין קומיקס של סקוט מקלאוד, זמין בכל חנויות הספרים הכלליות
כמעט 100% נקי.
ושווה מאוד.

אני כאן ואשמח לענות על מה שיעלה בלבכם -
פשוט - תייגוני.

 

[מ. י. פרצמן]

@הזדמנות, שאפו! ברכות על הקפיצה למים ועשית את זה נהדר!
קראתי ברתק כמעט כל מילה. לא יודעת למה צריך ציורים, הסיפור מרתק גם ככה.

כמה הערות בקטנה:

תמונה 2: הפלאפון של האישה מצלצל. על הצג מופיע איש קשר בשם: לנשום עמוק. היא מגלגלת עיניים ותוהה מה השכנה רוצה הפעם

בועת דיבור האישה: מה היא רוצה הפעם?

את זה הייתי מחלקת לשני פריימים. באחד יראו בקלוז אפ את מסך הטלפון, לתת לשם המתקשר משמעות, ורק בשני יראו את הראקציה של האישה לפריים הקודם.

ומסמן: אי אפשר

מעניין אותי אם זה שיעורי בית למאייר, או שאנחנו צריכים להסביר איך מסמנים אי אפשר?

בועת דיבור המדריך: יאללה! תתחפף!

נראה לי קצת מוזר ומהיר מדי. המדריך עוד לא יודע מי זה הנער הזה, איך הוא הגיע מיד ליאללה?

בועת דיבור האבא: אחמד? תוכל לבוא? זה דחוף! עוד שעה זה עוד שעה באמת?

הקוראים לא יודעים מי זה אחמד, לא כדאי להסביר להם? אולי לכתוב שרברב על הפלאפון? או שזה קשור לכלל של @מרים יעל על לתת מקום לאינטליגנציה של הקוראים?

והערה אחרונה: לא הבנתי את הסוף? הוא סוף, או שהשארת אותנו באמצע? איך המסיבה קשורה למריבה של השכנה, ומה קרה לחוסר הנעימות מאסתי?

 

[נ. גל]

נראה לי קצת מוזר ומהיר מדי. המדריך עוד לא יודע מי זה הנער הזה, איך הוא הגיע מיד ליאללה?

בהתחשב בזה שמדריכי טיולים מכירים את השבאב הערבי, ויודעים שחייבים להעיף אותם כמה שיותר מהר, אחרת המצב רק ידרדר - נשמע לי דווקא מאוד הגיוני.
(ובערבית, "יאללה" זו מילה תקנית, ככה שהוא לא צריך שום דבר מיוחד כדי להשתמש בה.)

 

[מ. י. פרצמן]

בהתחשב בזה שמדריכי טיולים מכירים את השבאב הערבי, ויודעים שחייבים להעיף אותם כמה שיותר מהר, אחרת המצב רק ידרדר - נשמע לי דווקא מאוד הגיוני.
(ובערבית, "יאללה" זו מילה תקנית, ככה שהוא לא צריך שום דבר מיוחד כדי להשתמש בה.)

צודקת

 

[הנף מקלדת]

@הזדמנות שאפו.
נהנהתי לקרוא בלי ציורים למי שזוכר את האתגר 'אומנות הבמה' גם עסק בכגון דא.

גם לי הציק הקשר בין כל הארועים ובלי הסבר שיקשר את הכל.

בעית אמינות קלה במעבר במעבר של משפחה שעברה ארוע לאומני שכולל אבנים, לדרך חזור שיגרתית עם מריבות רגילות.

עוד הפריע לי, האם באמת עושים סיורים מודרכים בחברון באזורים ערביים ברכב פתוח כמו כזו משאית? אתמהה.

 

[הזדמנות]

@מ. י. פרצמן @הנף מקלדת @נ. גל תודה על ההערות המעולות! בכלל הופתעתי מכל אחד שקרא, כי בכל זאת זה קשה לקרוא טקסט שהוא לא קטע סיפורי רצוף ועוד ארוך ותודה על הפירגון

את זה הייתי מחלקת לשני פריימים. באחד יראו בקלוז אפ את מסך הטלפון, לתת לשם המתקשר משמעות, ורק בשני יראו את הראקציה של האישה לפריים הקודם.

צודקת

מעניין אותי אם זה שיעורי בית למאייר, או שאנחנו צריכים להסביר איך מסמנים אי אפשר?

חשבתי שאם הנהג ימשוך בכתפיים ויסמן בראש/בתןןי פנים אפשר יהיה להבין את זה משפת הגוף שלו. זה באמת שאלה למאיירים. באופן כללי מיעטתי מאוד מאוד בבועות דיבור, מה שהצלחתי לתת לו הוראות בימוי נמנעתי מלכתוב לו טקסט אבל בגלל שאתם לא רואים את השתלשלות הדברים אלא רק ממה שאני כותבת- יכול להיות שהייתי צריכה לפרט קצת יותר.

נראה לי קצת מוזר ומהיר מדי. המדריך עוד לא יודע מי זה הנער הזה, איך הוא הגיע מיד ליאללה?

נוער גבעות. חשבתי שהקונפליקט ברור ומתבקש

הקוראים לא יודעים מי זה אחמד, לא כדאי להסביר להם? אולי לכתוב שרברב על הפלאפון?

צודקת

והערה אחרונה: לא הבנתי את הסוף? הוא סוף, או שהשארת אותנו באמצע? איך המסיבה קשורה למריבה של השכנה, ומה קרה לחוסר הנעימות מאסתי?

בסוף זאת לא מסיבה, היא הספיקה להביא את הדרכונים בדקה התשעים לזוג שנוסע לחו"ל עם ביתם הנכה לצורך טיפול רפואי. אולי הייתי צריכה לפזר יותר מידע בשלה מוקדם של הסיפור

בעית אמינות קלה במעבר במעבר של משפחה שעברה ארוע לאומני שכולל אבנים, לדרך חזור שיגרתית עם מריבות רגילות.

נכון.
הייתי צריכה להוסיף כאן סצנה של התאוששות

עוד הפריע לי, האם באמת עושים סיורים מודרכים בחברון באזורים ערביים ברכב פתוח כמו כזו משאית?

אני השתתפתי בסיור כזה בחברון, זה היה מזמן. (לא ממש בתוך שכונות ערביות אבל ליד, אפשר לראות אותם) אני באמת לא זוכרת מה היה המסלול אבל באמת הייתי צריכה לעשות כאן יותר תחקיר אם מצב כזה ייתכן בהתחשב בזה שיש שם נוכחות צבאית חזקה. מה שכן- אם הצליחו לפגוע שם ביהודים למה שלא יצליחו לטפס על המשאית? ועדיין, כנראה שהייתי צריכה לעשות כאן יותר שיעורי בית

 

[אינספריישן]

יש מצב לשת"פים בין פורום המאיירים לפורום הכותבים?
מישהו מעוניין?
יש לי הרגשה שהביקוש יהיה א-סימטרי...

 

[הזדמנות]

היה כאן מישהו שדיבר על מגע הזהב של @דיונון , הנה, 'בקשה!

 

[מ. י. פרצמן]

יש מצב לשת"פים בין פורום המאיירים לפורום הכותבים?
מישהו מעוניין?
יש לי הרגשה שהביקוש יהיה א-סימטרי...

עובדים על יצירת אפיק כניסה שלהם לכאן. אודיע כשיעבוד
בינתיים אפשר לפנות ישירות אם רוצים מישהו ספציפי.

 

[אינספריישן]

אם רוצים מישהו ספציפי.

ומי אמר שהמישהו הספציפי ירצה?

 

[מ. י. פרצמן]

ומי אמר שהמישהו הספציפי ירצה?

אם לא תשאלי איך תדעי?

 

[מ. י. פרצמן]

@הדוויג, חוץ מביקורת על התוכן, שקיימת לי בשפע, רוצה להעיר מבחינת כתיבה. רחוקה מלהיות מבינה בקומיקס, אבל גם מהמקום הרחוק שלי זה צרם:
לא רואה פה סקריפט קומיקס, מכל כיוון שאסתכל על זה.
יש כאן בסיס למחזה, זה כן. מחזה מרתק אפילו, משעשע, מזכיר לי קצת את הסגנון של אלעזר המאירי בהנגשת תנ"ך בסצנות עכשויות. הרעיון בהחלט מקורי ומעניין.
אבל זה לא קומיקס. זה קטע ספרותי שכתוב כדו שיח. אין כאן חלוקה לפריימים, לא הוראות במאי, לא תפאורה (לכתוב 'סלון ראוותני' זה לא תפאורה, מצטערת. זה לצאת ידי חובה. תאר לנו מה יש בסלון הראוותני, מי נמצא שם, מי הם הגיבורים, מה הם באמצע לעשות.)
קומיקס צריך לתת לנו את הסיפור שמאחורי המילים, לא רק את הדו שיח. חשוב להגיד לנו מה הם אומרים, אבל חשוב יותר לפרט לנו מה הם לא אומרים. מה הסאבטקסט שלהם. מה הם חושבים. איך הם אומרים. אל תכתיב לנו את האודיו בלי הקומיקס.

מרגיש לי כאילו כל הסעיף הזה נרמס:

התמקדו על הסיפוריות, שימו לב להבדל בין סיפור מאויר בכבדות לבין שימוש במדיום הקומיקס כחלק בלתי נפרד מהסיפור. נצלו את האופציות שהמדיום מאפשר לכם: העצמה באמצעות העזרים החזותיים, מתח בין המלל למוצג, פרשנות שונה לכתוב וכן הלאה.

אין כאן שום שימוש במדיום הקומיקס כחלק בלתי נפרד מהסיפור. הציורים לא יוסיפו לנו שום דבר, אם יהיו שם. היה פה שיח, היה צורך להכניס אותו בקומיקס, אז אין ברירה נוסיף לו ציורים. אבל הם לא יתרמו שום דבר ליצירה.

עוד משהו, הסצנה הראשונה בעיניי מוגזמת ומאפילה על הסיפור האמיתי. היא האקספוזיציה בלבד, בואו לא ניתן לה להשתלט על הסיפור. כמה מקום ניתן לאקספוזיציה, לעומת הסיפור עצמו שתופס כמה עשרות מילים בלבד? פרופורציות חשובות גם כשאנחנו רוצים ליצור גיבורים עדכניים. לנפח אקספוציזיה כדי לספק אקשן זאת לא אופציה.

 

[הדוויג]

@הדוויג, חוץ מביקורת על התוכן, שקיימת לי בשפע, רוצה להעיר מבחינת כתיבה. רחוקה מלהיות מבינה בקומיקס, אבל גם מהמקום הרחוק שלי זה צרם:
לא רואה פה סקריפט קומיקס, מכל כיוון שאסתכל על זה.
יש כאן בסיס למחזה, זה כן. מחזה מרתק אפילו, משעשע, מזכיר לי קצת את הסגנון של אלעזר המאירי בהנגשת תנ"ך בסצנות עכשויות. הרעיון בהחלט מקורי ומעניין.
אבל זה לא קומיקס. זה קטע ספרותי שכתוב כדו שיח. אין כאן חלוקה לפריימים, לא הוראות במאי, לא תפאורה (לכתוב 'סלון ראוותני' זה לא תפאורה, מצטערת. זה לצאת ידי חובה. תאר לנו מה יש בסלון הראוותני, מי נמצא שם, מי הם הגיבורים, מה הם באמצע לעשות.)
קומיקס צריך לתת לנו את הסיפור שמאחורי המילים, לא רק את הדו שיח. חשוב להגיד לנו מה הם אומרים, אבל חשוב יותר לפרט לנו מה הם לא אומרים. מה הסאבטקסט שלהם. מה הם חושבים. איך הם אומרים. אל תכתיב לנו את האודיו בלי הקומיקס.

מרגיש לי כאילו כל הסעיף הזה נרמס:

אין כאן שום שימוש במדיום הקומיקס כחלק בלתי נפרד מהסיפור. הציורים לא יוסיפו לנו שום דבר, אם יהיו שם. היה פה שיח, היה צורך להכניס אותו בקומיקס, אז אין ברירה נוסיף לו ציורים. אבל הם לא יתרמו שום דבר ליצירה.

עוד משהו, הסצנה הראשונה בעיניי מוגזמת ומאפילה על הסיפור האמיתי. היא האקספוזיציה בלבד, בואו לא ניתן לה להשתלט על הסיפור. כמה מקום ניתן לאקספוזיציה, לעומת הסיפור עצמו שתופס כמה עשרות מילים בלבד? פרופורציות חשובות גם כשאנחנו רוצים ליצור גיבורים עדכניים. לנפח אקספוציזיה כדי לספק אקשן זאת לא אופציה.

אכן, כפי שציינתי אני חסר ניסיון בתחום של כתיבת קומיקס.
והאמת שדי חסר ניסיון גם בתחום של קריאת קומיקס..

 

[הנף מקלדת]

אכן, כפי שציינתי אני חסר ניסיון בתחום של כתיבת קומיקס.
והאמת שדי חסר ניסיון גם בתחום של קריאת קומיקס..

מוזר...
אז מה אתה עושה שם כל התפילה ליד הדוכן של י. בלוי?!

 

[דיונון]

היה כאן מישהו שדיבר על מגע הזהב של @דיונון , הנה, 'בקשה!

תודה תודה.

כיון שאף אחד לא דורך על הבעייתיות בקומיקס שלי, אעשה זאת בעצמי

הקומיקס משעמם!
מרדים.
כל הריבועים נראים אותו דבר, אותן דמויות, אותו רקע וכו'.
איך צובעים מיני-קומיקס כזה שיהיה חי יותר?
שיחרוך את בלוטות הטעם,
שנראה שמונה קוביות שונות אחת מהשניה,
איך עושים את זה?
@מרים יעל @ניהול קהילת כתיבה @בת שבע אינגבר-הבלין @אבימי (סדר השמות לפי א-ב )

 

[נ. גל]

הקומיקס משעמם!
מרדים.
כל הריבועים נראים אותו דבר, אותן דמויות, אותו רקע וכו'.
איך צובעים מיני-קומיקס כזה שיהיה חי יותר?
שיחרוך את בלוטות הטעם,
שנראה שמונה קוביות שונות אחת מהשניה,

מה עושים?
1. נכנסים לפורום האיור.
2. מחפשים מאייר איכותי.
3. מבקשים ממנו לאייר את הקומיקס.
4. משלמים כסף.
5. מקבלים קומיקס מרתק, יפהפה וחי.

מה לא עושים?
1. לא מבקשים עזרה מכותבים, הם יודעים לעבוד רק בשחור על לבן.
2. לא מבקשים עזרה בפורום תכנות, הם עובדים בלבן על שחור.

ת'כלס, הקומיקס מתבסס על הציור. לכן ברור שברמת הסקיצה הוא לא יראה משהו מיוחד.

 

[דיונון]

מה עושים?
1. נכנסים לפורום האיור.
2. מחפשים מאייר איכותי.
3. מבקשים ממנו לאייר את הקומיקס.
4. משלמים כסף.
5. מקבלים קומיקס מרתק, יפהפה וחי.

מה לא עושים?
1. לא מבקשים עזרה מכותבים, הם יודעים לעבוד רק בשחור על לבן.
2. לא מבקשים עזרה בפורום תכנות, הם עובדים בלבן על שחור.

ת'כלס, הקומיקס מתבסס על הציור. לכן ברור שברמת הסקיצה הוא לא יראה משהו מיוחד.

הצגתי סיפור דרך שמונה קוביות.
בסופו של דבר, לא משנה באלו צבעים נצבע אותן - מדובר בסצנה מאותו חלל ואותן דמויות, וזה יוצר שעמום.
שאלתי לכותבי הקומיקס המקצועיים היא, איך אפשר לשדרג קומיקס (למשל את הסיפור הקטן הזה) שיהיה וירטואוזי וחי יותר?

 

[אבימי]

חולק לחלוטין. עיקר המשקל הוא על הכותב. המאייר הוא כלי ביד היוצר כמו ששחקן הוא כלי ביד הבמאי .
ֿהכותב צריך לייצר סצנה מעניינת וחזקה, והמאייר רק נותן את הפן שלו , כמו שצלם נותן את הפן שלו בסרט.
ֿהאיור יכול להיות לעתיק ׳משעמם׳ או שחורר לבן מקושקש , והקומיקס יהיה חזק ובועט.
ֿקחו את ׳מאוס׳ לדוגמה.

 

[נ. גל]

@אבימי, מסכימה שהכותב חייב להיות מעניין כדי ליצור קומיקס שווה קריאה, אלא שטקסט הקומיקס של @דיונון נכנס להגדרה הזו, ולו רק מעצם העובדה שהוא מפתיע, מקורי וכתוב היטב.
תפקידו של הצייר משמעותי בהחלט, כיוון שהוא זה שמעניק לציור אופי ספציפי, תווי פנים ורקע. עם ציור הולם, יהיה ניתן לגוון את הסביבה (נניח, להעמיד שומרים וחלונות מאחורי הדמויות), ולאפיין את הדמויות כך שהוא יצא חי ומרתק.

 

[מרים יעל]

הצגתי סיפור דרך שמונה קוביות.
בסופו של דבר, לא משנה באלו צבעים נצבע אותן - מדובר בסצנה מאותו חלל ואותן דמויות, וזה יוצר שעמום.
שאלתי לכותבי הקומיקס המקצועיים היא, איך אפשר לשדרג קומיקס (למשל את הסיפור הקטן הזה) שיהיה וירטואוזי וחי יותר?

קודם כל אם הדמויות מעניינות, ומערכות היחסים ביניהן מעניינות, אז מה צריך יותר מזה? אם לדמויות יש אופי אז כל מה שתעשה איתן יהיה מעניין. אפילו רמזור שמדבר עם רוכב אופנוע יהיה מצחיק (עיין ערך ניר וגלי)
שנית, לעיתים יש צורך לחשוב איך לגוון את ההתרחשות, בעיקר אם הסצנה ארוכה. זכור לי שראיתי סרטון של מארק קרילי שהסביר איך הוא מתמודד עם סצנה ארוכה בין שתי דמויות (במקרה שלו, הוא הוסיף גורם שלישי חמוש בנשק שהיה שם כדי להפריע. זה יצר גיוון) קחו את הסצנה הבסיסית תוסיפו לזה עוד תיאור פרוע, ומשם תתקדמו.
לדוגמא: חתימת חוזה >>>> חתימת חוזה עם עשיר משוגע שהתעקש לעשות זאת על ספינת ויקינגים בלונה פארק.

לסיום, כמו בכל סוג של כתיבה גם בכתיבת קומיקס צריך לחשוב הרבה, ללטש, למחוק ולכתוב שוב ובעיקר אף פעם לא ללכת עם הרעיון הראשון.