הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
באותו ערב שחרורי השכבתי את הילדים מוקדם מהרגיל, הדלקתי להם סיפור משעמם ופניתי לחדר העבודה ו/או השינה, אל המקלדת השחוקה, במרוץ לעוד דד ליין מטורף.
עורך העיתון קנה שביתה על צווארי, ונשף בעורפי כאילו הייתי תירס חם אצל קוקו מהשוק. הוא איש נחמד בדרך כלל אך הפעם קצה נפשו בנונשלנטיותי ובתירוציי הלעוסים עד דוק.
שלשה סיפורי נושא ושיר אקטואלי אחד בחרוזים זה לא נורא, אם ההזמנה היא לתקופת החגים הבאה, הפעם מדובר היה על יום ושעתיים בלבד. המוח כותב והלחץ מוחק.
לקחתי שני גרעיני סיפור ישנים, זרעתי אותם בקובץ וורד ולאחר השקיית מילים מרובה וזיבול משפטי קישור מאולצי נושא, צמחו יצורים סבירים הראויים להיקרא.
מרוצה מעצמי הלכתי להכין קפה, היטבתי את השמיכות על הילדים, והשתרעתי שוב על הכיסא שהיה פעם מרופד, מטה את המשענת לכדי שכיבה על ידי הידית התותבת שהשתלתי בעצמי.
פתחתי חלונית מייל וכתבתי: אין כמוני, אני גאון, לפעמים אני מפתיע אפילו את עצמי, אשרי יולדתי, מוח מבוזבז שכמוני, יכולתי להיות גדול הדור כמו כלום. נ.ב. גם איינשטיין הוציא לשון לעצמו מדי פעם.
המענתי את עצמי ושלחתי. זו אחת השיטות שלי להעצמה אישית, חיכיתי בחיוך שיגיע אליי המייל אך במקום זאת עלתה הודעה מחבר עתיק עם שורת סימני שאלה, ואחריה עוד אחת, ועוד.
ואז הגיעה הודעה מעורך העיתון: אם אתה כל כך גאון עד שאתה מפתיע את עצמך, איפה הסיפורים שלי??? – הסמקתי והחוורתי חליפות, חשבון פשוט שעשיתי הראה שאין לי היכן להראות את פרצופי בחצי גלובוס, ובחצי השני יש מים.
ביד רועדת עשיתי 'השב', צירפתי את הסיפורים וכתבתי: אני מצטער, ההודעה הזו נשלחה בטעות, היא הייתה אמורה להיות לעצמי. מצו"ב הסיפורים וסליחה על העיכוב.
לאחר מספר דקות החבר הארכיוני כותב: סיפורים משעממים, הסוף ידוע מראש והנושא מאולץ. נ.ב. איינשטיין לא שלח לעצמו מיילים.
הטלפון בבית צלצל, אשתי ענתה, זו הייתה אמא שלי שהתקשרה לשאול אם אני מרגיש טוב, כי מדברים בחוץ על כך שמשהו עובר עליי. אחר כך התקשר המנהל של הבן שלי אם אנחנו צריכים עזרה, ומקופת השכונה השאירו ארגז מצרכים ליד הדלת.
נעלתי את עצמי בחדר ועיצבתי מודעה עילגת בערבית ועברית 'מוות לישראל' עם דגל פלסטין וחמאס איראן ודאעש, צירפתי את כל אנשי הקשר שלי ושלחתי. לא יאומן כמה שאני גאון.
לאחר שתי דקות הגיעה הודעה בערבית מעורך העיתון, תרגמתי אותה בגוגל טרנסלייט: לכבוד ההאקר המוכשר נשמח אם תיאות להמשיך לכתוב אצלנו בעיתון. הסיפורים שנדבת לנו יפורסמו והכותב הקודם יפוטר. נ.ב. תעשה 'השב' ולא 'השב לכולם'.
עורך העיתון קנה שביתה על צווארי, ונשף בעורפי כאילו הייתי תירס חם אצל קוקו מהשוק. הוא איש נחמד בדרך כלל אך הפעם קצה נפשו בנונשלנטיותי ובתירוציי הלעוסים עד דוק.
שלשה סיפורי נושא ושיר אקטואלי אחד בחרוזים זה לא נורא, אם ההזמנה היא לתקופת החגים הבאה, הפעם מדובר היה על יום ושעתיים בלבד. המוח כותב והלחץ מוחק.
לקחתי שני גרעיני סיפור ישנים, זרעתי אותם בקובץ וורד ולאחר השקיית מילים מרובה וזיבול משפטי קישור מאולצי נושא, צמחו יצורים סבירים הראויים להיקרא.
מרוצה מעצמי הלכתי להכין קפה, היטבתי את השמיכות על הילדים, והשתרעתי שוב על הכיסא שהיה פעם מרופד, מטה את המשענת לכדי שכיבה על ידי הידית התותבת שהשתלתי בעצמי.
פתחתי חלונית מייל וכתבתי: אין כמוני, אני גאון, לפעמים אני מפתיע אפילו את עצמי, אשרי יולדתי, מוח מבוזבז שכמוני, יכולתי להיות גדול הדור כמו כלום. נ.ב. גם איינשטיין הוציא לשון לעצמו מדי פעם.
המענתי את עצמי ושלחתי. זו אחת השיטות שלי להעצמה אישית, חיכיתי בחיוך שיגיע אליי המייל אך במקום זאת עלתה הודעה מחבר עתיק עם שורת סימני שאלה, ואחריה עוד אחת, ועוד.
ואז הגיעה הודעה מעורך העיתון: אם אתה כל כך גאון עד שאתה מפתיע את עצמך, איפה הסיפורים שלי??? – הסמקתי והחוורתי חליפות, חשבון פשוט שעשיתי הראה שאין לי היכן להראות את פרצופי בחצי גלובוס, ובחצי השני יש מים.
ביד רועדת עשיתי 'השב', צירפתי את הסיפורים וכתבתי: אני מצטער, ההודעה הזו נשלחה בטעות, היא הייתה אמורה להיות לעצמי. מצו"ב הסיפורים וסליחה על העיכוב.
לאחר מספר דקות החבר הארכיוני כותב: סיפורים משעממים, הסוף ידוע מראש והנושא מאולץ. נ.ב. איינשטיין לא שלח לעצמו מיילים.
הטלפון בבית צלצל, אשתי ענתה, זו הייתה אמא שלי שהתקשרה לשאול אם אני מרגיש טוב, כי מדברים בחוץ על כך שמשהו עובר עליי. אחר כך התקשר המנהל של הבן שלי אם אנחנו צריכים עזרה, ומקופת השכונה השאירו ארגז מצרכים ליד הדלת.
נעלתי את עצמי בחדר ועיצבתי מודעה עילגת בערבית ועברית 'מוות לישראל' עם דגל פלסטין וחמאס איראן ודאעש, צירפתי את כל אנשי הקשר שלי ושלחתי. לא יאומן כמה שאני גאון.
לאחר שתי דקות הגיעה הודעה בערבית מעורך העיתון, תרגמתי אותה בגוגל טרנסלייט: לכבוד ההאקר המוכשר נשמח אם תיאות להמשיך לכתוב אצלנו בעיתון. הסיפורים שנדבת לנו יפורסמו והכותב הקודם יפוטר. נ.ב. תעשה 'השב' ולא 'השב לכולם'.
Reactions: פרפר משי, אביגלוש, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //