מעשה באברך צעיר, חדור ברוח שליחות, שהחליט בברכת רבותיו להיכנס לתחום החינוך ולשמש כמלמד.
התקופה הראשונה חלפה לה בנעימים. אמנם הוא לא קיבל אף פעם מחמאה מהורים (הרי כשהכל זורם אין סיבה להתקשר...), אך גם טענות לא היו.
עד שקם שמערל, התלמיד שיודע תמיד לעשות שמח ועשה את אשר עשה. המלמד, שהשתדל מאוד להתנתק מתחושת כעס אישית ולפעול אך ורק לשם ה"למען ישמעו ויראו", החליט לתפוס את אומנות רבותיו בידיו וסטר לתלמיד בלחיו.
למחרת, קרא לו המנהל לחדרו ואמר לו בסבר פנים חמורות, "לא חשבתי שאני צריך לעדכן אותך, אבל השיטות האלו לא קיימות היום! אתה יודע איזו סערה חוללו ההורים? בקושי שכנעתי אותם לא לפנות למשטרה..."
המלמד, סבר וקיבל והבין שהגישה השתנתה. מהיום עובדים בכיוון ההפוך, בגישה חיובית, נו מילא.
כעבור תקופה, הבחין המלמד בשמערל שמתאמץ מאוד להקשיב בשיעור. הוא שוב הלך בדרכי רבותיו ולאחר השיעור קרא לשמערל והחמיא לו על כך, תוך כדי שהוא צובט את לחיו בחיבה. גישה חיובית...
הפעם, המנהל כבר לא חיכה, הוא התקשר אליו בשעת לילה מאוחרת. "אתה השתגעת?! אתה לא יודע שהיום לא נוגעים בילד??? עוד יגידו עליך שאתה...".
המלמד הבין. גישה חיובית, אך בלי מגע פיזי.
כעבור תקופה, בוצע מעשה קונדס קבוצתי שבו השתתפו כמחצית מן הכיתה. לאחר מחשבה מעמיקה, הגיע המלמד לרעיון יצירתי איך לתגמל את אלו שלא השתתפו ולהעניש בו זמנית את אלו שהשתתפו, כל זאת מתוך גישה חיובית. הוא קנה ארטיקים וחילק אותם אך ורק לאלו ששלטו ביצרם ועמדו מנגד.
את התגובות הנזעמות שהוא קיבל הוא לא ישכח לעולם. "היום ישנה מודעות גבוהה לתזונה בריאה. אנחנו עמלים להרגיל את ילדינו לאכול רק בריא ואתה בא לכיתה ומחלק ארטיקים?!". היה אף את ההורה היצירתי שהציע לו לחלק כתחליף חמוציות.. (מעניין שרק הורי התלמידים שלא קיבלו את המאכל הלא בריא התלוננו...)
אז להכות אסור, לתת מגע של חיבה אסור, לחלק ממתקים אסור, להוציא מהכיתה אסור, לצעוק אסור, אז מה נשאר לעשות...
והנה נמצא הפתרון. בפעם הבאה שילד התחצף לא עשה לו המלמד כלום! הוא רק איים עליו שבפעם הבאה שיעשה זאת ייענש.
כעבור שעות הוא מקבל טלפון מההורים, "יוסי אומר שאמרת לו שיבדקו במצלמות ויבואו שוטרים לשים אותו בכלא. זה לא בסדר! אנחנו נפנה להנהלה!!!"
סיפור בדוי כמובן, אך המסר ברור.