אז את אומרת שאם את רוקה בת 32 או 26 צריך לדאג לך לתנאים הולמים על בסיס קבוע.
ואם את נשואה עם פיצקלך באותו גיל אז תתמודדי ולא חיבים לך כלום.
ואם את רוקה וגרה בבית את ודאי עיפה, אבל אם את רוקה וגרה עם עצמך זה גם לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליך.
את צודקת ביחס שלך לרוקה. אבל את שופטת מאד לחומרה את המקבילה הנשואה שגם היא חסרת כח ועבר עליה משהו ורואה בבית ההורים עוגן לא על בסיס קבוע אלא מדי פעם.
(ולא אני לא מצדיקה התנהגויות כמו לצפות שישמרו על הילדים ואני חושבת שהיא צריה להוריד ולשטוף כלים וכו' וכו', אבל אמרו פה הרבה זה בעיקר היחס וההכלה לקשיים שלה ולצרכים שלה גם אם היא אשה נשואה בת 26 ולא ילדה בת 26)
אני היום בסטטוס לא מארחת ולא מתארחת כך שלא נוגע לי אישית, אבל מרגישה בדיון פה שעושים עוול לנשואות הצעירות ששבת בבית ההורים מדי פעם הן אויר לנשימה. זוכרת את הימים האלה.
אויש, לקחת אותי למקום אחר ממש...
אם הרוווקה נמצאת אצל ההורים כל שבת וחג, וכשהיא מגיעה- זה לחדר שלה, לא?
אז מה זה משנה איפה היא גרה כל השבוע?
זה שהרווקה המבוגרת תעבור לגור לבד לא יפתור את בעיית הפינוי שלה מהחדר בשבתות וחגים. מקסימום זה יעזור ללידות....
(משהיא רשמה פה שגם לפי ההלכה זה ככה, למי דואגים קודם...)
וברור שהנשואות הצעירות מגיעות ומגיע להן פינוק והתחשבות. אבל- רק אם אפשר ורוצים!
זה שהם עייפות (וברור שהם עייפות ועובדות קשה וכו', אבל זה לא נושא האשכול.) לא מחייב אותי לשמור להם על הילדים או להגיש לבד, בסדר? אם אפשר לפנק ולעזור בשמחה. אבל לא חייבים! זה ההבדל....
נזכרת עכשיו שבלילות שבת אחותי הקטנה היתה אומרת אני אשטוף את הכלים רק תשבו ותדברו איתי.. וככה היה והזכרונות של כולנו נעימים מאד. רק תזכרו שזה לא מחזיק נצח.. נראה לי כולנו היינו שמחים לחזור קצת אחורה לשבת במטבח ולצחוק יחד גם עם זה כולל ערמות כלים בחבילה.
אני שונאת לשטוף כלים וזה שכל גיסותי ואחיותי ידברו ליידי ישגע אותי יותר...
ענין אישי של כל אחת. ואין בעיה שבחורה תשטוף את כל הכלים אם זה בסדר לה...
הכל מצויין כל עוד שאלו וקיבלו תשובות כנות מה בשמחה ומה לא אפשרי...
וזה יכול גם להשתנות לפעמים, אבל כשהבסיס הוא על כבוד הדדי והידברות זה אמור להיות מצויין.....
מה שאני לא זוכרת שסבלתי ברוקות מלפנות את החדר, לסיע עם האחינים ולשטוף הרי הרים של כלים. יש תקופות קשות ויש תקופות קשות יותר ובכל מקרה אני מתיחסת בפאן הטכני כי ברגשי תמיד ידעתי להעריך ולהודות ולהנות מהביחד.
ברור לגמרי, אבל הנה מאתמול, האח האחרון יצא ב11 וחצי בלילה, המטבח עודנו פוגרום, בבוקר ב07:00 יצאתי לעבודה, והקירות של החדר מוכתמים מחותמת שאחד האחיינם הבובים סחב ממגירה של אחת הבנות בזמן הסעודה והחתים את כל הקיר במרץ רב...
עכשיו צריך לשטוף הר של כלים, לארגן מטבח וסלון מהמסד ועד לטפחות, לנסות לנקות את הקיר, ואני גם צמה, ועייפה מיומים עבודה+ יומיים עבודה לפני....
זה נראה לך הגיוני?
לי לא!!!
ורק בגלל שתמיד זה לא קורה, אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל הפעם היה יותר טוב ככה.
בדרך כלל אחיותי וגיסותי עוזרות גם אחרי המון!!!
אז כן, נהנהתי מאווווווד מהביחד, היה מקסים!! מה זה סותר את העייפות והמצב של הבית?