עזרה נוסעים להורים לראש השנה? לא שוכחים את האחות הקטנה

מצב
הנושא נעול.
אבל קרה לי כבר כמה פעמיים שהייתי באמצע לשטוף את כל הבית והאחיינים הגיעו.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה?
זהו
שאחותך הגדולה היתה צריכה למצוא גם תעסוקה הולמת לילדים
או בשעות הלילה המאוחרות
כדי שהקטנים לא יסתובבו בתוך השלוליות...
היא לא יכלה מתי שבא לה לשטוף...
היה מקרה נוסף שהייתי צריכה לשבת עם ההורים בשאלה האם לסגור שידוך או להוריד
ואחותך הגדולה- לא יכלה בכלל לשבת עם ההורים ולדון על זה
כי הסתובבו כולם והקשיבו בקשב רב ובאוזניים כרויות
ככה שהיתה צריכה לצאת או למצוא זמן מיוחד ונדיר...
 
רק תעדכנו או שהייתי לא שוטפת או הייתי אומרת לכם תבוא עוד 10 דקות -אחרי שיתייבש.
ברור שעדיף מראש לעדכן מתי מגיעים
מעולם לא הגעתי להורי אחרי החתונה בלי תיאום של זמן ושעה פחות או יותר
סתם נראה לי יותר סביר...
 
לא הבנתי מי זה שהחליט שהחובה הזו מפסיק בדיוק ביום החתונה.
מהאשכול משתמע שכל עוד הילד בבית, ללא כל תלות בגיל, חובה על ההורים לספק לו את צרכיו עם כל הנוחות שיש.
וברגע שמתחתן - אין שום צורך לעזור לו.
מי אמר שאישה רווקה בריאה עובדת ומפרנסת צריכה יותר את בית ההורים מיולדת בלידה ראשונה בשחרור מבית החולים?
אולי אם נורא חשוב לה מקסימום נוחות, פרטיות ושקט היא יכולה להתארח במלון לשבוע שאחותה תוכל להתאושש?
החובה מפסיקה אחרי החתונה בדיוק כמו שבצדקה ליתומים אחרי הנישואים שלהם אין מצוות צדקה להם יותר מאשר לנשואים אחרים.

ואף אחד לא דיבר כאן על מי צריך יותר,
דיברו על הצורך בלדעת ולהכיר שיש הקרבה מצד האחות הקטנה,

ולו יצוייר שאכן יש מקום בבית או ליולדת אחרי לידה ראשונה או לאחות הצעירה האם גם אז היית זורקת את האחות הרווקה מהבית ?
 
בואי,
אם מוגנות,
זו זה מה שיעצור.
שום דבר כמעט לא יעצור פוגע.
תחושת מוגנות זה דבר חשוב שהאחריות שלנו ההורים לספק.
אנחנו מפרידים בשינה בין בנים לבנות לא כי אנחנו חושבים שבכך נעצור פגיעות, אלא כי כך נכון וצנוע להתנהל.
 
עוקבת אחרי האשכול מההודעה הראשונה ועד לשלי....
יש כאן ניסיון להשוות כל הזמן בין החיים של הילדים הגדולים לילדים הקטנים
אם הם עזרו לאמא אז האם זה נכון שהם יעזרו לאחות
אם הקטנים הפריעו לגדולים האם זה נכון שעכשיו הגדולים (או ילדיהם) יפריעו לאחיהם הקטנים (שכבר גדלו)
אולי הגיע הזמן להבין שברוב בתי ישראל יש חלוקה מאד טבעית בין הדורות?
יש בית שמגדל את הילדים הגדולים עם הנתונים שלו ויש את הבית עם הילדים הקטנים והנתונים שלו וזה אותו בית עם אותם הורים
ממילא הצרכים של הגדולים והצרכים של הקטנים שונים
אם אחותי נצרכה לעזור בשמירה על הקטנים אני נדרשתי לעזרה בהכנות לשבת
האם בגלל זה היום אני חייבת לעזור לה עם הקטנים או שהיא חייבת להכין לשבת?
לא
האם זה יפה/מתבקש וכו'?
כן
לדעתי כמובן.....
 
גם לאחות בכורה קרה ששטפה את הבית ובדיוק כל האחים הקטנים שלה נכנסו
גם בנות עם אחים קטנים צריכות לפעמים לשבת לדון עם ההורים שלהם על שידוך או על כל נושא אחר ובבית יש עוד כמה אנשים שהם לא אורחים...
יותר מזה, אחיותי הגדולות אפילו לא יכלו לעשות פגישות שידוכים בבית כי הבית מלא והומה כל הזמן. אני לא מדברת על לנהל שיחה עם ההורים רק עמוק בתוך הלילה.
אני זוכרת שאני אמרתי להורים שלי שאני רוצה להפגש בבית (כנהוג לפחות בעבר שפגישה ראשונה בבית ואם לא בבית הבחורה אז בדירה זרה או קרובי משפחה). הוא כבר מלא פחות ומי שנמצא אפשר לשתף שיהיה שקט. לקח להם זמן להבין שהתנאים קצת השתפרו...
איזה עצוב שאנשים בוחרים להתקרבן ולהיות מסכנים במקום להנות מיתרונות שקימים בכל בית ובכל הרכב משפחתי.
 
מה שאני רוצה להגיד פה לאחר כל הדיונים,
שפשוט תגידו תודה אלף פעמים שיש לכם לאיפה ללכת.

זה הכי לא מובן מאליו בעולם.
אף אחד לא חייב לכם כלום.

אני נגיד - לא משנה אם אני חייבת אוורור או מרגישה על הפנים - אין לי לאיפה לנסוע בכלל.
צריכה להעמיד שבת מאלף עד תו לבד!
ולא מתמסכנת, בדרך כלל ממש בסדר עם זה.
רק תדעו להעריך!!!
 
נערך לאחרונה ב:
על כן יעזוב איש את סינר אביו ואימו ...
ולא אמרינן ודבק בבית הורי אשתו, שאם היה נדבק בבית הורי אשתו אין העולם מתקיים,
ועוד אמרו, שבח באחיות הגדולות שמביאות ילדיהן לבית הוריהן, ומלמדות אותן נימוסי ניקיון, ודיני פרטיות,
וכל הורה הנוהג עם ילדיו הרווקים, בהבנה ובכבוד, ואין מתעדף את נוחותם על פני הבכור המפונק, מובטח לו שיראה אך שלום ושלווה בבית, וכל שאין שם אל ליבו את הילדים שבבית ואומר, אחתן את ביתי הראשונה ואתן עליה את כל רכושי, ושאר ילדי יזונו בפת קיבר מן הצדקה, מובטח לו שיראה עניות עצבות ומריבה, בשארית חייו עם ילדיו
 
זה באמת נושא חשוב מאד,
מצד אחד הנשואים עדיין רוצים להרגיש את הבית של ההורים ולבוא כשבא להם ולהרגיש רצויים!
ומצד שני יש את האנשים שחיים בבית הזה ויש להם חיים משל עצמם, עם כל הכבוד לזוגות הנשואים!
וכן ברור שיש זמנים וסיטואציות שלא, לא מתאים עכשיו שתגיעו!
אפילו שגם אתם ילדים ,והם הורים גם שלכם.
זה לא קשור לזה, אם אתם רוצים להגיע ושיתייחסו אליכם אז בבקשה תעדכנו ותשאלו קודם אם מתאים.
זה יחסוך הרבה בעיות ותקלות.

אין לכם שום זכות להרגיש שאתם המחליטים על הבית של ההורים.
תגידו בעצמכם תודה על המלון שהוא לא מובן מאליו בגיל בוגר.
ותושיטו יד. תגישו, תורידו, תטאטאו. העולם לא עובד אצלכם.
ולגבי זה, אני ממש לא מסכימה עם זה.
ברור שההורים אמורים להיות המחליטים בבית! אין על זה דיון,
אבל זה גם ברור שלרווקים שבבית יש את הזכות להביע דעה אם בא להם לארח השבת, ואם כן את מי...
כי בסופו של דבר הרבה מאד מהעזרה ומהארוח תלוי ונופל עליהם!!!!!!
ואם הם לא יעזרו זה לא היה קורה!
וזה טבעי לגמרי שהם יחליטו את מי יש להם כח לארח אחרי שעות של ניקיון ובישולים וקניות...
כדי שהם יהנו גם מהארוח ולא ירגישו רק כמלצרים!
עובדים מכינים ,מנקים, עורכים, מפנים ואז גם צריכים לנקות הכל אחרי !!!!!
ואם יש זוג שמלכלך יותר, מבלגן יותר ופחות עוזר זה ברור שאין חשק לארח אותו!

אז בבקשה תתחשבו ותבינו גם כשאין כח לארח אתכם!
כי זה דורש הרבה מאד!

וכשעושים את זה ,אז תעריכו ותשתדלו להושיט יד...
 
ברור שעדיף מראש לעדכן מתי מגיעים
מעולם לא הגעתי להורי אחרי החתונה בלי תיאום של זמן ושעה פחות או יותר
סתם נראה לי יותר סביר...
תמיד !
חייבים להודיע לפני שמגיעים, לכל מקום.
גם להורים וגם לסבא וסבתא וכו'
גם בחור ישיבה שקפץ לביקור, כדאי מאוד שיודיע קודם.

כל מי שלא צפוי שיגיע, צריך להודיע קודם.

למה להפתיע ?
זה טובת בעל הבית והמתארח.
 
האמת קראתי כאן את רוב התגובות ובתור האמצעית בבית שביני לבין האחים שמעלי יש רווח די גדול וגם ביני לבין האחים שמתחתי יש רווח די גדול אני רוצה לשתף אתכם שהרבה הרבה הרבה יותר קשה כשהנשואים מתארחים וכן למרות שחלק מהאחינים בגיל של האחים שלי והילדים אצלנו קטנים ממש (כולל תינוקת)
כשהנשואים מגיעים יש עבודה לפחות פי 2 או 3 ולמה? כי צריך יותר אוכל וצריך יותר לטפטפ את הבית ולהזכירכם הקטנים שלנו קטנים מחלק מהאחיינים שלהם כך שגם לנו יש שבועות שאין לנו כוח ו...כן אנחנו מפנים להם את החדר בשמחה ואוהבים מאוד את האחינים המתוקים שלנו ועדיין, גם כשהגיסות והאחיות עוזרות זה עדיין הרבה יותר קשה משבת רגילה וההורים הנפלאים שלנו משתדלים מאוד שפעם בחודשיים-שלושהתהיה שבת שקטה בלי נשואים בכלל ואגב גם כשהנשים במצב הגברים בהחלט עוזרים נכון הם לא שוטפים כלים ובכללי זו עזרה די "גברית" כן זה עוזר מאוד ועוד אגב לנשואות שבינינו ובעיקר לגיסות על תיכנסו בלי רשות למקומות שלא רוצים שתיכנסו
(גיסתי רצתה פעם להיכנס לחדר שלי להאכיל את התינוק ובאותו שבוע הייתי בלחץ מטורף בלימודים ועם מבחנים גדולים וכמעט לא הספקתי לסדר אז פשוט דחפנו את כל הבלאגן אלי לחדר וסגרנו את הדלת, אז אמרתי לגיסתי שנראה לי פחות מתאים עכשיו אצלי בחדר כי קצת מבולגן שם כרגע ואני אוציא לה את הכורסא לחדר השני, אני נכנסת לחדר והגיסה נכנסת אחרי בטבעיות אל תדאגי לא מפריע לי בלאגן😰🥶🤬)
 
גם לך יש אחות בסמינר

שעוד זכורה לך אוכלת עם סינר

כן כן, האחות הזו שלפתע פתאום גדלה

ויש לה דעות על הגוון של השמלה



ההיא שמאוד אוהבת את האחיינים המתוקים

משתעשעת איתם ומשתתפת איתם במשחקים

כשאנו מנצלים זאת היטב ומתפנקים

ונותנים לה לשמור עליהם זמנים ארוכים



בקיצור, איזה כיף להגיע לבית של אבא ואמא

מהמטבח יש ריח של געפילטע או חריימה

להיכנס לחדר נקי ומאורגן - כולל שמיכה וסדין

והבית ערוך ומסודר לכבוד יום הדין



אחרי כל פתקי השנה טובה והתמונות

בתום כל לוחות השנה והרעיונות

בואו נזכור לרגע את האח או האחות

שבזכותם אנו בשלווה מתארחות



כל ההתארגנות ליומיים חג

ולחפש מתכון טוב ל"ראש של דג"

סידור ופינוי החדר שלה - בלי לומר דבר

וזה קשה - למרות שהחדר היה שלך בעבר



יש לה חלום - לקום מחר מוקדם לתפילה

והיא עייפה ומפורקת כל כולה

אז בתום הסעודה - לפני שכולם נעלמים

לפחות נסדר את הסלון - ואולי גם נשטוף כלים
את כותבת מרגש מאוד
אצל ההורים שלי בניו יורק זה שם בית גדול אבל לא לפנות חדר אבל עבודה רצינית מאוד
תמיד היו מדגישים שצריך להעריך את האחות הקטנה
שעוזרת ואני תמיד הייתי מאוד מתרגשת משוקולד או מתנה ומה שלא כתבת
זה מכתב או הקדשה שזה היה לי מרגש
 
אז את אומרת שאם את רוקה בת 32 או 26 צריך לדאג לך לתנאים הולמים על בסיס קבוע.
ואם את נשואה עם פיצקלך באותו גיל אז תתמודדי ולא חיבים לך כלום.
ואם את רוקה וגרה בבית את ודאי עיפה, אבל אם את רוקה וגרה עם עצמך זה גם לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליך.
את צודקת ביחס שלך לרוקה. אבל את שופטת מאד לחומרה את המקבילה הנשואה שגם היא חסרת כח ועבר עליה משהו ורואה בבית ההורים עוגן לא על בסיס קבוע אלא מדי פעם.
(ולא אני לא מצדיקה התנהגויות כמו לצפות שישמרו על הילדים ואני חושבת שהיא צריה להוריד ולשטוף כלים וכו' וכו', אבל אמרו פה הרבה זה בעיקר היחס וההכלה לקשיים שלה ולצרכים שלה גם אם היא אשה נשואה בת 26 ולא ילדה בת 26)
אני היום בסטטוס לא מארחת ולא מתארחת כך שלא נוגע לי אישית, אבל מרגישה בדיון פה שעושים עוול לנשואות הצעירות ששבת בבית ההורים מדי פעם הן אויר לנשימה. זוכרת את הימים האלה.
אויש, לקחת אותי למקום אחר ממש...
אם הרוווקה נמצאת אצל ההורים כל שבת וחג, וכשהיא מגיעה- זה לחדר שלה, לא?
אז מה זה משנה איפה היא גרה כל השבוע?
זה שהרווקה המבוגרת תעבור לגור לבד לא יפתור את בעיית הפינוי שלה מהחדר בשבתות וחגים. מקסימום זה יעזור ללידות....
(משהיא רשמה פה שגם לפי ההלכה זה ככה, למי דואגים קודם...)
וברור שהנשואות הצעירות מגיעות ומגיע להן פינוק והתחשבות. אבל- רק אם אפשר ורוצים!
זה שהם עייפות (וברור שהם עייפות ועובדות קשה וכו', אבל זה לא נושא האשכול.) לא מחייב אותי לשמור להם על הילדים או להגיש לבד, בסדר? אם אפשר לפנק ולעזור בשמחה. אבל לא חייבים! זה ההבדל....
נזכרת עכשיו שבלילות שבת אחותי הקטנה היתה אומרת אני אשטוף את הכלים רק תשבו ותדברו איתי.. וככה היה והזכרונות של כולנו נעימים מאד. רק תזכרו שזה לא מחזיק נצח.. נראה לי כולנו היינו שמחים לחזור קצת אחורה לשבת במטבח ולצחוק יחד גם עם זה כולל ערמות כלים בחבילה.
אני שונאת לשטוף כלים וזה שכל גיסותי ואחיותי ידברו ליידי ישגע אותי יותר...
ענין אישי של כל אחת. ואין בעיה שבחורה תשטוף את כל הכלים אם זה בסדר לה...
הכל מצויין כל עוד שאלו וקיבלו תשובות כנות מה בשמחה ומה לא אפשרי...
וזה יכול גם להשתנות לפעמים, אבל כשהבסיס הוא על כבוד הדדי והידברות זה אמור להיות מצויין.....
מה שאני לא זוכרת שסבלתי ברוקות מלפנות את החדר, לסיע עם האחינים ולשטוף הרי הרים של כלים. יש תקופות קשות ויש תקופות קשות יותר ובכל מקרה אני מתיחסת בפאן הטכני כי ברגשי תמיד ידעתי להעריך ולהודות ולהנות מהביחד.
ברור לגמרי, אבל הנה מאתמול, האח האחרון יצא ב11 וחצי בלילה, המטבח עודנו פוגרום, בבוקר ב07:00 יצאתי לעבודה, והקירות של החדר מוכתמים מחותמת שאחד האחיינם הבובים סחב ממגירה של אחת הבנות בזמן הסעודה והחתים את כל הקיר במרץ רב...
עכשיו צריך לשטוף הר של כלים, לארגן מטבח וסלון מהמסד ועד לטפחות, לנסות לנקות את הקיר, ואני גם צמה, ועייפה מיומים עבודה+ יומיים עבודה לפני....
זה נראה לך הגיוני?
לי לא!!!
ורק בגלל שתמיד זה לא קורה, אני מרשה לעצמי לכתוב, אבל הפעם היה יותר טוב ככה.
בדרך כלל אחיותי וגיסותי עוזרות גם אחרי המון!!!

אז כן, נהנהתי מאווווווד מהביחד, היה מקסים!! מה זה סותר את העייפות והמצב של הבית?
 
מנצל את ההזדמנות.

מענין לענין באותו ענין.

מאוד חשוב לבנות את הבית שלנו בעצמינו, ולהתרגל לעשות מה שיותר לבד.
נכון, מקובל אצל הרבה שבתחילה ההורים יותר תומכים,
אבל צריך לראות כל הזמן האם אנחנו כבר יכולים לקחת את המושכות לידיים.
להתפרנס לבד.
לכבס לבד.
לבשל לבד.

ובד בבד, לשמור על הקשר עם ההורים.
יש הורים שמתאפשר להם יותר לארח,
ויש שפחות,
לשים לב איפה אנחנו והההורים שלנו נמצאים על המפה.

ולבדוק הרבה, האם אנחנו יכולים לארח את ההורים?
בפרט בתקופות כמו עכשיו, לפני/אחרי החגים,
להזמין את ההורים לשבת אלינו הביתה!
להוריד מהם עול וטירחה.

מעבר לזה שמצוות הכנסת אורחים היא לכל אחד, ולא רק להורים,
כיבוד הורים זוהי מצווה ששייכת אלינו ולא אליהם...
ובמקביל, נוכל כך ללמוד טוב יותר, מה מקשה על מארחים, ומה עוזר להם, בכדי שנוכל ליישם זאת כשאנחנו המתארחים.
 
כן קצת צרם לי החלק הזה בתגובה
ובכללי לא צריך ליפול על אמא כלום
כווולם צריכים להיות שותפים
כוווווווווולם כולל כולם, הווי אומר כולל הנשואים!! אם כ-ו-ל-ם באמת יעזרו כל העסק יראה אחרת...
 
לא חושבת שנשואים נקראים אורחים שבאו להתארח.
אממ
אם הם מתנהגים כמו אורחים אז מה הם אם לא אורחים
מה שכן
אם הם יפסיקו להתנהג כמו אורחים (שככה זה אצלינו ב"ה) אז אולי
ולכן זה הוגן שלא חולקים איתם את הבית 360 יום בשנה, אלא רק שבתות.
זה יהיה הוגן
בתנאי שזה באמת על דעת המתגוררים בבית לאורך ימות השנה
בשח כנה ופתוח
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה