פנאי קרוב ככל שתרצי- רותי קפלר

אם היית עושה הפוך, מספרת על דודי כשלם ושמח עם הגרושים
אבל מתארת את יפהלה ככאובה ומתגעגעת..
לדעתי זה היה פחות מפריע לאנשים.
מסכימה.

כי למרות שאצל שניהם היו נפילות והיו עליות
אצל יפהלה התהליך הפנימי תואר לנו בפחות פירוט, ככה שמראש פחות התחברנו אליה.
ואם נוסיף לזה את העובדה שהספר הסתיים בהתרחקות מכיוונה, ולא בהתקרבות כמו אצל דודי,
זה בהחלט היה פחות מפריע לציבור גם בעיני.
 
שאלה מצויינת.
אולי כיול מחדש של משהו. תאוצה או התנעה מחדש.

וההתנגדות הציבורית הגורפת לגירושין האלה, היא בעיני תופעה שראויה להיחקר בפני עצמה.
לא אכפת לאנשים שהצדיקים בסיפורים סובלים. אבל רק נוגעים להם בדודי - והם כועסים.
כי את זה שחוץ מחרדים (חסידים/שמרנים/ליטאים מלאו את הקבוצה שלכם) כולם בוגדים ולוקחים סמים אפשר למצוא אצל 95% מהכותבים האחרים, או לקרוא כאן בפרוג אשכולות של "אשרי העם" וכיוצ"ב.
עד שיש סיפור אחד שחורג מהסטיגמות, קשה שהוא מיישר קו עם הטמטום הציבורי
 
כי את זה שחוץ מחרדים (חסידים/שמרנים/ליטאים מלאו את הקבוצה שלכם) כולם בוגדים ולוקחים סמים אפשר למצוא אצל 95% מהכותבים האחרים, או לקרוא כאן בפרוג אשכולות של "אשרי העם" וכיוצ"ב.
עד שיש סיפור אחד שחורג מהסטיגמות, קשה שהוא מיישר קו עם הטמטום הציבורי
כי זו לכאורה הדמות שהקוראים הכי התחברו אליה.
או ריחמו.
 
כי את זה שחוץ מחרדים (חסידים/שמרנים/ליטאים מלאו את הקבוצה שלכם) כולם בוגדים ולוקחים סמים אפשר למצוא אצל 95% מהכותבים האחרים, או לקרוא כאן בפרוג אשכולות של "אשרי העם" וכיוצ"ב.
עד שיש סיפור אחד שחורג מהסטיגמות, קשה שהוא מיישר קו עם הטמטום הציבורי

הסיפור לא אמר ש’חוץ מחרדים כולם בוגדים ומסוממים’.
הוא הביא תיאור של פירוק מסגרות, שנוטה לקרות יותר, יחסית, אצל כאלו שמלכתחילה היו במקומות פחות יציבים.
במקביל, הגישה של ’להגשים ולממש את עצמי’ שמקדשת אינדבידואל, נותנת את אותותיה גם בשיעורי גירושין.

סטטיסטיקה לא כיפית אינה הופכת, עדיין, לטמטום.
 
עד שיש סיפור אחד שחורג מהסטיגמות, קשה שהוא מיישר קו עם הטמטום הציבורי
רותי כבר כתבה לפני כן באופן ברור:
יש פה ויכוח על נתונים?
ככל שמדובר בציבור שמקדש את ה'אי-גדרות', יש לזה מעלות ויש לזה חסרונות.
אי אפשר להשוויץ בכך שהציבור הזה מוצלח בכך שלא כופים על זוגות שלא מסתדרים להמשיך לחיות יחד
ובאותה נשימה להתעלם מהצד השני - שיש יותר גירושין.
הציבור החסידי המודרני, אותם כאלו שקצת 'זלגו' מהשטאנץ החסידי של הממסד - הוא ציבור לא קטן.
לא כולם שם מתגרשים - אבל בהחלט שם פירוק בית קורה באחוזים גבוהים יותר.
זה עובדות יבשות - וההגיון הפנימי של הנתונים הלאו הוא גם ברור ונהיר.

כמו שכתבתי:
מי שכועס על סופרת חרדית שמרנית על כך שמעגלת פינות בהקשר של הפגמים בהתנהלות השמרנית-ממסדית
לא יכול לדרוש פתאום להתעלם מהפגמים הקיימים בציבור המודרני יותר.
 
ובכל מקרה- בסיפור הקצר, האמא אמרה בפה מלא על השידוכים שהיא בוחרת

היא אמרה את זה כחלק מאפיון דמותה המאוד מסויימת, ככזו שלא מסוגלת לצאת מעצמה אפילו לרגע כדי להיות עם בנה בכאבו.
מבחינתה הכל קשור אליה, אם משהו מצליח זה בגללה ואם נכשל זה בגלל שלא התייעצו איתה.
 
שאלה מצויינת.
אולי כיול מחדש של משהו. תאוצה או התנעה מחדש.

וההתנגדות הציבורית הגורפת לגירושין האלה, היא בעיני תופעה שראויה להיחקר בפני עצמה.
לא אכפת לאנשים שהצדיקים בסיפורים סובלים. אבל רק נוגעים להם בדודי - והם כועסים.
אולי כי קוראי הספר הזה (או סיפורי הסופרת הזו) - הם קהל שנוטה לפעמים להתחבר יותר לדודי (במיוחד כשמגישים לו את זה מהזוית של דודי)?

חוץ מרגע אחד של אור שהיא מוכנה לקצר את הפאה (ובדיוק אז, זה בניגוד דעתו של דודי...)
או עם העוגה והבן של יוכבד בייגל.
 
פעם הלכתי עם בעלי בתחנת רכבת, ובעלי ניגש לאיזה מאבטח לשאול כמה שאלות ואני כמובן עמדתי בצד
המאבטח מסתכל עלינו, ואומר לבעלי עם דמעות בעינים!!(מבטיחה)
''תאמין לי הכי טוב להתחתן עם אישה דתית, הם הכי טובות, הכי מכבדות, תתפלל עלי שאני אזכה''
שיתחיל מלכבד כמו שגברים חרדים יראי שמים ובעלח מידות מכבדים את האישה שלהם. לא חכמה להתחיל לרצות את הצד שלה.
 
שיתחיל מלכבד כמו שגברים חרדים יראי שמים ובעלח מידות מכבדים את האישה שלהם. לא חכמה להתחיל לרצות את הצד שלה.
לכי תגידי לו את זה...

וחוץ מזה שזה ממש לא מדוייק.
לגבר יש רצון בסיסי להיטיב עם האישה שלו, המהפכה הנשית
שקוראת 'אל תהיי פראיירית' היא אחת הסיבות לזוגיות שלא מחזיקה.

כשהאישה מכבדת את בעלה, הוא מרעיף עליה טוב (במקרים תקינים, כמובן)

שמעתי מכלי ראשון מאדם שעובד בעמותה של זוגות שאחד מבני הזוג ירד בשאלה
ואמר לי ש90% מהמקרים אם האישה היא זו שירדה מהדרך - הזוגיות לא מחזיקה מעמד.
במקרה ההפוך של גבר שירד מהדרך - הזוגיות מצליחה להחזיק מעמד על אף הקשיים.

היא לא ניסתה ללמוד בכלל.
היא כן.
 
אפשר בבקשה להעלות את הפרק ממשפחה?

(אם זה נוגד חוק/כלל כל שהוא, ראו בקשה זו כמבוטלת)
 
לכי תגידי לו את זה...

וחוץ מזה שזה ממש לא מדוייק.
לגבר יש רצון בסיסי להיטיב עם האישה שלו, המהפכה הנשית
שקוראת 'אל תהיי פראיירית' היא אחת הסיבות לזוגיות שלא מחזיקה.

כשהאישה מכבדת את בעלה, הוא מרעיף עליה טוב (במקרים תקינים, כמובן)

שמעתי מכלי ראשון מאדם שעובד בעמותה של זוגות שאחד מבני הזוג ירד בשאלה
ואמר לי ש90% מהמקרים אם האישה היא זו שירדה מהדרך - הזוגיות לא מחזיקה מעמד.
במקרה ההפוך של גבר שירד מהדרך - הזוגיות מצליחה להחזיק מעמד על אף הקשיים.


היא כן.
אז הוכחת שנשים מתאמצות יותר בשביל הזוגיות.
 
שמעתי מכלי ראשון מאדם שעובד בעמותה של זוגות שאחד מבני הזוג ירד בשאלה
ואמר לי ש90% מהמקרים אם האישה היא זו שירדה מהדרך - הזוגיות לא מחזיקה מעמד.
במקרה ההפוך של גבר שירד מהדרך - הזוגיות מצליחה להחזיק מעמד על אף הקשיים
לא בטוח שזו הסיבה

אולי זה בגלל שגם אם אחד מבני הזוג לא דתי, יש הלכות שהוא לא יכול שלא לשמור אם הוא נשוי לאדם דתי.
ולרוב לאשה יהיה יותר קשה לקיים אותן אם זה רק בשביל בעלה, ולא כי היא מאמינה שכך נכון.
נניח יותר קשה לשמור על מטבח כשר, כשמי שאחראי על המטבח לא בקטע לשמור כשרות. ולרוב זו האשה.
שלא לדבר על דברים שאין מקומן כאן.

אם כי זו השערה בלבד, ויכול להיות שהסיבה היא כן מה שכתבת.
 
בסיפור הזה קראתי על אחריות אישית.
אדם שעד כה האשים, או היה תלותי.
ורב על האחריות עם אשתו.
לומד אומנם בדרך הקשה להבין שהוא הבעלים של חייו והוא היחיד שיכול להיות אחראי להם.

בד"כ כשאני סוגרת ספר/סיפור אני נפרדת מהדמויות שלחייהם הצצתי ומניחה להם להמשיך בחייהם.
באמת שהדמויות בספר הזה, מסקרנות, והסיפור הקצר הזה בהחלט מלבה את הרצון להמשיך "להיות בקשר" עם הגיבורים.

לדעתי, הצעד הזה של האחריות, הוא מאד משמעותי.
הוא הופך את דודי מנע ברוח לאיך שבא.
לבוחר ויוזם אקטיבי את מה שיבוא.
ממילא יש לו יותר סיכוי לגבש צורת חיים ספציפית יותר, סוף סוף להסגר על מה חשוב לו - היררכית ערכים.
ובע"ה לבנות בית מתוך מטרה - למצוא לה (למטרה) שותפה רצינית ובע"ה להצליח יותר.
 
לכי תגידי לו את זה...

וחוץ מזה שזה ממש לא מדוייק.
לגבר יש רצון בסיסי להיטיב עם האישה שלו, המהפכה הנשית
שקוראת 'אל תהיי פראיירית' היא אחת הסיבות לזוגיות שלא מחזיקה.

כשהאישה מכבדת את בעלה, הוא מרעיף עליה טוב (במקרים תקינים, כמובן)

שמעתי מכלי ראשון מאדם שעובד בעמותה של זוגות שאחד מבני הזוג ירד בשאלה
ואמר לי ש90% מהמקרים אם האישה היא זו שירדה מהדרך - הזוגיות לא מחזיקה מעמד.
במקרה ההפוך של גבר שירד מהדרך - הזוגיות מצליחה להחזיק מעמד על אף הקשיים.


היא כן.
בגלל שטהרת הבית היא בסיס של בית דתי ותלויה כמעט רק באישה.
 
בגלל שטהרת הבית היא בסיס של בית דתי ותלויה כמעט רק באישה.
לא בגלל זה
אז הוכחת שנשים מתאמצות יותר בשביל הזוגיות.
לא בטוח שזו הסיבה

אולי זה בגלל שגם אם אחד מבני הזוג לא דתי, יש הלכות שהוא לא יכול שלא לשמור אם הוא נשוי לאדם דתי.
ולרוב לאשה יהיה יותר קשה לקיים אותן אם זה רק בשביל בעלה, ולא כי היא מאמינה שכך נכון.
נניח יותר קשה לשמור על מטבח כשר, כשמי שאחראי על המטבח לא בקטע לשמור כשרות. ולרוב זו האשה.
שלא לדבר על דברים שאין מקומן כאן.

אם כי זו השערה בלבד, ויכול להיות שהסיבה היא כן מה שכתבת.
זו השערה לא מדוייקת, למרות הפערים יש זוגות שבהם האישה חילונייה לחלוטין והזוגות חיים באושר ובאמון.
זה אפשרי, העניין שחוכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת תהרסנו זה מדבר על הכח העצום שיש בידיים של האישה
כשאישה היא כשרה, היא עושה רצון בעלה וממילא הוא מחזיר לה. כשאישה לא כשרה היא מכעיסה את בעלה.

העולם הכללי קורא לאישה להיות עצמאית ובלתי תלויה לדרוש כבוד ולפתח את עצמה בשביל עצמה.
זה מתכון בדוק לבעל שמרגיש שאין לו מה להוסיף בעניין.

זה אחד הדברים המדהימים בעיני, את יכולה לראות בכל משפחה בחורים שהיו נמושות לפני החתונה, חלשים וחסרי בטחון עצמי
וכמה שנים אחרי החתונה - את לא מזהה את הבן אדם!
האישה נותנת לו גב, ובטחון ועוצמה, הוא מנהל בית! הוא המלך של אשתו והילדים שלו!
זה פשוט וואו! וזה מרגש אותי עד דמעות כל פעם מחדש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה