שיר אַלּוֹן בָּכוּת

[משולש ברמודה]

ולכאוב שלא התגעגעתי
כבר שכחתי מזמן.
וגם שמות לא קראתי
למקומות השכוחים שחרבו.

ובינתיים רק עברתי
מסתיו לעיר מושב
ושלכת יפה ציירתי
לחלום ההוא שקברתי קפוא.

ורוב הזמן חייכתי
בין אביב לחום שרב
וסיפרתי איך אהבתי
את החורף האפור השבור.

והוצאתי וגם גאלתי
וייפיתי את שחרב
והתעלמתי שנפלתי
מרוב הכאב הלח הכלוא.

ואפילו מאד התעקשתי
בלילות חסרי כוכב
והבטחתי שמצאתי
את הטוב ההוא החבוא.

ושוב אותה תקופה
בכל שנה בקיץ
וקרא עלי מועד לשֶׁבֶר
ועת לִבְכּוֹת הגלות.

 

[דיונון]

ושוב אותה תקופה
בכל שנה בקיץ

'...ושוב אותו ניגון בכל שנה בקיץ...' (אמא אם הייתי יכול - חנן בן ארי)

 

[משולש ברמודה]

'...ושוב אותו ניגון בכל שנה בקיץ...' (אמא אם הייתי יכול - חנן בן ארי)

נכון. התלבטתי אם לציין כי חשבתי שמוכר מספיק וגם כי בשיר שלו הוא עושה רפרנס לשיר אחר.

 

[דיונון]

הרעיון מאד יפה!
לגבי המבנה -
אינטליגנטי!
אם כי... ישנה תחושת חוסר מסוימת, כאילו משהו חסר, לא גמור.
כמו ארכיטקטורת פנים יפה מאד, אבל חסרה לה עדיין הצביעה והתאורה.
אולי הייתי מוסיף קצת שורות לבתים, ובמקביל יוצר שורות מסוימות ארוכות יותר לעומת קוצר האחרות, אולי אפילו משחיל שורה בת מילה-שתיים בין לבין.

וגם כי בשיר שלו הוא עושה רפרנס לשיר אחר

הבה נחכמה.

 

[משולש ברמודה]

הרעיון מאד יפה!
לגבי המבנה -
אינטליגנטי!

תודה רבה!

הבה נחכמה.

שיר של יונה וולך 'בכל שנה בקיץ'.

ספוילר

בְּכָל שָנָה בַּקַּיִץ
אָבִי בֶּן שְלֹשִים וְשֵש שָנִים
שוּב מֵת בְּאוֹתָה צוּרָה
נוֹפֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ
עַל הָאָרֶץ
הַצְּחִיחָה
אֲבָנִים וֲעֲשָבִים יְבֵשִים
וְקִלּוּחֵי הַדָּם
זוֹרְמִים
עִם הַחַיִּים.

בְּכָל שָנָה בַּקַּיִץ
אָבִי שוּב צָעִיר
בֶּן שְלֹשִים וְשֵש
פּוֹרֵחַ בְּשִיא חַיָּיו
מֵת שוּב
עַל הָאָרֶץ

בְּכָל שָנָה בַּקַּיִץ
הַיַּתְמוּת פּוֹרֶשֶת כָּנָף
וְצִלָּהּ עַל הָאָרֶץ.
תָּמִיד אָבִי
לֹא מִתְבַּגֵר
נִרְאֶה אוֹתוֹ דָּבָר
שָלֵם וְנָאָה
כְּאוֹת הַחַיִּים.

יונה וולך, מתוך "שירים אחרונים" (ספרים, הוצאה לאור, 2007)