אבא הכי שלי!

  • הוסף לסימניות
  • #21
יעל מהמם...ואין מילים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י מלכי אייזנבך;1718702:
אוי איך אהבתי.
יעל יש לך רעיונות...:)

היא תמיד מחפשת סיפור לתמונה...
והיא מוצאת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י יעל א;1718519:
יש עוד כמה לא מספיק ישבתי על זה..
וזה באמת צהוב ירוק מידי אני אתקן תודה על ההערה
הצעת הגשה:
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אהבתי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
קקטוס
ההצעה שלך טובה אם לא שדבר ראשון בלט הטיטול...
לא נעים
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י יעל א;1722190:

גמאני
כי מה שהכי משדר בתנוחה הזאת זה אבא ובת
זה מזכיר לי מהזמנים ששככה היינו עומדים על הרגליים של ההורים אחרי המקלחת עד למיטה כששכחנו לקחת נעלי בית
(שכחנו הרבה פעמים :p)
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נראה לי שאף אחד לא הבין את קקטוס. שהגיב כאן כבר פעם שניה.
התמונה שצלמת עם כל היופי של הצבעים וההבעה. היא תמונה נחמדה. אבל לא משדרת את ההתרפקות שלה על האבא. א' כי לא רואים את זה על הפרצוף שלה אפילו אם במציאות זה כן היה. והב' הגדול- לא רואים את האבא. אז יכול להיות שלא רציתם להעלות תמונה מפורשת שלו לפורום ציבורי. אבל תכלס' אין כאן אבא ובלי אבא איך תצא תמוה של 'התרפקות הבן על האב' זה מה שלא הבנתי לכל אורך האשכול.
וקקטוס כשמו עשה צחוק מכל הענין למי שהבין.

והנה דוגמא קטנה שכן מבטאת קשר בין אב לבן. שאפשר לראות על ההבעה והתנוחה של הבן את השלווה וההתרפקות. ואל תצלצלו לי כי התמונה לא שלי והעלתי אותה רק לדוגמא.
צפה בקובץ המצורף 249746
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אוקי, אולי התמונה הזאת אתה צודק,
אבל הראשונה שהועלתה.. פשוט מדהימה ביופי של המבט וההבעה שלה,
היא פשוט מדברת גם אם לא רואים שם את האבא.

ללא עריכה :p:p:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י OR_Design;1723079:
אוקי, אולי התמונה הזאת אתה צודק,
אבל הראשונה שהועלתה.. פשוט מדהימה ביופי של המבט וההבעה שלה,
היא פשוט מדברת גם אם לא רואים שם את האבא.

ללא עריכה :p:p:p

כתבתי: התמונה יפה. אבל אל תכתבי לי 'התרפקות על האבא' כי לא רואים אבא.
אני הייתי מפריד ועושה את התמונה הנ"ל ללא אבא בכלל. כי זה תמונה יפה עם הבעה יפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
התמונה שראובן 10 העלה היא תמונה מאוד מפורשת
ואילו היופי של התמונה שהועלתה בתחילת האשכול הוא דווקא זה שהיא לא מפורשת, יחד עם ההבעה של הבחורה הקטנה ותנועות הגוף שלה.
לטעמי גם יפה מאוד שהמכנסיים לא יצאו הרגע מניקוי יבש, כי לא מדובר כאן בצילום סטודיו מוקפד, אלא בהנצחת "רגע חולף" מתוך היומיום של החיים השגרתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
זה בדיוק מה שעושה את התמונה שהאבא לא נראה כאן, יותר אומנותי יותר מביע, יותר נותן לראש להמשיך עם זה הלאה.
הרבה יותר דרמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י יעל א;1723142:
זה בדיוק מה שעושה את התמונה שהאבא לא נראה כאן, יותר אומנותי יותר מביע, יותר נותן לראש להמשיך עם זה הלאה.
הרבה יותר דרמה.

התרפקות באה משני הכיוונים. מתחילה עם הצד הא' שמתרפק ונמשכת עם הצד השני שנותן שיתרפקו עליו, וגם נהנה ממנה.
תמונה כזו לדעתי היתה מביעה יותר.
ולא נכנס לויכוח מה יותר אומנותי. מסתורין מתאים לתמונה מסוג אחר. לא כאן.
דרמה אולי גם יש אבל לא זה הנושא. זאת דעתי.
שוב זה יכול להיות תמונה טובה. אבל תחשבי על פעם הבאה למה לא להציג את מכלול האנשים. זה מספר הרבה יותר על הסיצואציה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אני אנסה להסביר קצת למרות שאני חושבת שאם לא הבנת לבד גם לא תבין.-


אני לא רוצה לספר על הסיטואציה שהיא משהו שקורה כל הזמן בכל משפחה.
עין של צלם אמורה לראות קצת אחרת, קצת מעבר
אני רוצה להעניק למאורע הפשוט הזה נופך שיגרום להתעכב עליו שוב מזוית חדשה ומרתקת יותר. לא תיעודית של עוד אבא ובת שמתרפקים , זה לא מעניין בעיני.


‏(אגב צילמתי אותם גם בצורה שתיארת סתם כי כבר היד הייתה על ההדק.. אבל לא זה הפריים שרציתי ותכננתי. אלא מה שהעליתי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י GRN;1723131:
לטעמי גם יפה מאוד שהמכנסיים לא יצאו הרגע מניקוי יבש, כי לא מדובר כאן בצילום סטודיו מוקפד, אלא בהנצחת "רגע חולף" מתוך היומיום של החיים השגרתיים.

איזה כייף. הבנת בדיוק את מה שרציתי להביע
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
הבנתי אותך מצוין.
אבל בא לא נחיה בבועה שתמונה לא הכי מוצלחת [מבחינת הסיפור שלה] תקרא אומנותית.

מבחינתי הסיפור שבתמונה הוא חלקי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י ראובן 10;1723242:
הבנתי אותך מצוין.
אבל בא לא נחיה בבועה שתמונה לא הכי מוצלחת [מבחינת הסיפור שלה] תקרא אומנותית.

מבחינתי הסיפור שבתמונה הוא חלקי.
הבנתי שזה לא מוצלח לדעתך.. וזה בסדר גמור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י ראובן 10;1723022:
נראה לי שאף אחד לא הבין את קקטוס. שהגיב כאן כבר פעם שניה.

וקקטוס כשמו עשה צחוק מכל הענין למי שהבין.

והנה דוגמא קטנה שכן מבטאת קשר בין אב לבן. שאפשר לראות על ההבעה והתנוחה של הבן את השלווה וההתרפקות. ואל תצלצלו לי כי התמונה לא שלי והעלתי אותה רק לדוגמא.
צפה בקובץ המצורף 249746
נראה לי שגם אתה לא הבנת אותי
אני חושב שהתמונה של יעל מספרת את הסיפור כפי שצריך לספר אותו, עם התנועות הקטנות והפחות מוחצנות, פחות תיאטרליות, יותר אמיתיות.
לא עשיתי צחוק מכל העניין, להפך.
הדוגמא שאתה הבאת, משדרת בדיוק להפך ממה שאני ניסיתי לומר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"לא בוכים על חלב שנשפך. אתם לא רוצים לשתות חלב מהול בדמעות, נכון?" הזהיר אותם אבא.

הם לא רצו, כמובן.

לכוס החלב ששתו אתמול היה באמת טעם מוזר. הם לא ידעו אם החמצמצות נבעה מהדמעות שנמהלו בחלב שנשפך ונאסף מהרצפה, או בגלל המקרר שכובה בכל לילה כדי לחסוך באנרגיה.

כך או כך, הם לא בכו בכלל. לא על החלב, לא על הבשר שלא טעמו מעולם, ולא על הטיול הכיתתי שלא נסעו אליו. גם לא כשחלפו בעיניים כלות ליד מדפי סופר עמוסי חטיפים ונוטפי שוקולדים מפנקים.

אבא תמיד אומר שאל הבית שלהם אין כניסה לרעל.
לבית שלהם אין כניסה להמון דברים.

מזגן, לדוגמה, הוא מוצר מיותר לחלוטין. מזיק למנגנון ויסות החום הטבעי של הגוף. בחורף, כשקר מאוד, אבא ממליץ פשוט להתחבק. זה גם מחמם, וגם מוסיף לאווירה המשפחתית.

לא הייתה להם סיבה לבכות.

חייהם זרמו על מי מנוחות.
הפרוסה שלהם מעולם לא נפלה על הצד של החמאה.
לא כי אבא שיחד את מרפי. הרי על אף כספו הרב השוכב בבנק בחוסר סבלנות, הוא לא נהג לשלם עבור מטרות שאינן בגדר פיקוח נפש. הפרוסה נפלה על צדה הריק, מהסיבה הפשוטה שלא הייתה שם חמאה. שני הצדדים היו זהים.

ולא שאבא קמצן, חלילה. קמצן?! מה הקשר, איזה רעיון משונה. אבא הוא הכי לארג' בעולם. הוא בעצמו אומר את זה תמיד. הוא אפילו נתן פעם לכל אחד עדש שלם, כשיצאו לסיור בבניין המשרדים הגדול שבבעלותו. פשוט חשובה לו מאוד השמירה על הבריאות ועל איכות הסביבה. זה הכל.

הם מבינים את זה לגמרי. הרי מי בכלל מסוגל למרוח על הלחם שוקולד רעלי, חמאת בוטנים שומנית, גבינה צהובה משומרת או טחינה משמינה להחריד?

אפילו גבינה לבנה - מסוכנת. קרוב ל50% מהאוכלוסייה סובלים מרגישות ללקטוז, גם ללא ידיעתם. זה נורא! מספיק להסתכן עם כוס החלב של הבוקר. בתקווה שלא יהיה לה טעם מוזר.

גם לאכול ירקות סוג ב', זו לא סיבה לבכי.

אבא שלהם חכם. הוא עשה מחקר וגילה שככל שהירקות מתרככים - הם מתעכלים טוב יותר. ירקות טריים, סוג א', הם גולמיים ובוסריים מדי. המשווקים האינטרסנטים מוכרים אותם כך, בלי מצפון, כדי להיפטר מהסחורה במהירות ולחסוך את עלויות האחסון. וההמון הנבער קונה אותם ביוקר.

אבא חשף אבסורד משנה חיים: מה שיקר – מזיק. מה שזול - בריא, טבעי ובראשיתי.
זו נוסחה פשוטה. אפילו החמצן, המשאב החשוב ביותר - הוא חינמי.

אבא גאון. הוא לא צריך אפילו לבדוק את הערכים התזונתיים שמופיעים על גבי המוצרים. הוא פשוט סומך על שיטת "שקל לקלוריה": מה שיקר מדי - לא נכנס לגוף.

פירות הם מזון לא בריא בעליל, תוססים בקיבה ומזיקים לבריאות. כלים חד פעמיים - הם אסון אקולוגי. בגדים חדשים - הם תוצר של תעשייה חולנית המזהמת את כדור הארץ היפה. תמיד עדיף לקנות יד שנייה.

לבית הספר, במרחק שעה הליכה, הם צעדו כל יום ברגל. כמה טוב לשמור על כושר, לצעוד יחד באוויר הצלול, כשברגליים נעולות נעליים במידה אחת גדולה יותר, לאוורור. אין תחליף לתחושת השחרור המדהימה הזו. שומרים על סביבה ירוקה, במקום להיות תלותיים ב'רב קו' ירוק וסחטן.

כך הם חיו בשלווה ובנחת, בלי לבכות אף פעם, עד שהגיע חג השבועות.

ליל שבועות הוא לילה מסוגל.
הם לא ידעו עד כמה.

לאחר סעודת ליל החג, שכללה תפריט מרשים של לחם טבול בקוטג', הם צעדו יחד עם אבא לבית הכנסת.

אבא פתח עבורם ספרים, וידא שהם יושבים ולומדים בהתמדה, ויצא רגע לסדר עניין חשוב.

כשהם החלו לפהק בשרשרת, לאחר כמה שעות, החליטו לקום ולחפש את אבא.

הם מצאו אותו.

יושב ליד שולחנות הכיבוד החינמי, מדושן עונג. לפניו צלחת אימתנית עמוסה רוגלך, בלינצ'ס, ושלל מאפים. ביד אחת הוא חותך פרוסה עבה מעוגת גבינה בגובה חמש קומות, וביד השנייה מצמיד לשפתיו כוס חד פעמית, מדיפת ניחוח קפה מהביל, ולוגם בקולניות.

הם הביטו בזעזוע עמוק בשפתיו מכוסות הקצפת, בכוסות המעוכות הזרוקות לצדו ובפצצות השומן והלקטוז שהלעיט את גופו.

"אבא???"

הוא ניתר בבהלה. נתקל בקרטון חלב שעמד שם. החלב זרם בחופשיות.

והוא לא אסף אותו.

וגם לא בכה.

למה שיבכה.

לא בוכים על חלב שנשפך.
שיתוף - לביקורת פרי עץ הדר
רעש בבית.
במטבח יגעות הבנות בקקפוניה משולבת של מיקסר בוש רב עוצמה, שירי חג בווליום מוגזם וציפצופיו הנואשים של התנור שעמל וטיפס למאה ושמונים מעלות סלציוס, ולאף אחד לא אכפת. גם ככה הבצק עדיין במיקסר. בסלון שני נערי חמד קולעים קוישאלאך תוך פלפול בהלכות ארבעת המינים פלוס הלכות כבד את אביך ואת אמך, בדגש על ה'את'. בכניסה ערמות ארגזים עמוסים בכל טוב רמי לוי, וכל הטלפונים תפוסים, מי באיחולי חג שמח לדודים ומי בשיחה דחופה מהמכולת או מחנות הטמבור.

ולתוך הקלחת הזו היא נכנסת, מבררת איפה אפשר להושיט יד, מבינה שעוד לא אכלו כאן היום. מוציאה מחבת, ביצים, כמה ירקות וקרש חיתוך, מאלתרת ארוחת ביניים לאחים הקטנים שלה. מסתכלת סביב, מחפשת מה עוד אפשר לעשות, לא מוצאת. אמא אומרת שעוד מעט המייבש יסיים, היא תצטרך עזרה בגיהוץ, אבל לא נעים לה לחכות על הספה כשכולם סביבה עובדים. היא שוקלת לקפוץ הביתה לרגע ואז לחזור, אבל אז הוא מגיע. ילד חינני בן שלוש, נוסע על בימבה בפראות ראויה לשמה מעיף את הארגזים המלאים, מכריז שהוא אוטובוס. אח שלה. היא מסתכלת עליו, מבינה איזו עזרה אמא שלה צריכה עכשיו.
הוא לא מסכים לרדת מהבימבה, האוטובוס חייב להגיע לבית של סבא מהר, הוא מסביר לה. הסוכה של סבא עוד לא מקושטת. אז הם נוסעים לסוכה, מדמיינים שהיא הסוכה של סבא. נהג האוטובוס מצביע בגאווה על מלבן צבעוני, 'זה אני עשיתי!' הוא אומר. היא מתקרבת, בוחנת את הסוכה העשויה מקלות ארטיק והסכך העשוי מנקה מקטרות ירוק. והתמונה באמצע. התמונה של הילד החינני בן השלוש, אח שלה. פאותיו מתנופפות ברוח ובידו הוא אוחז בובת ארבעה מינים, והחיוך שלו כובש, מאושר. האותיות הצבעוניות התלויות בקשת מעל לסוכה הקטנה מאחלות לאבא ולאמא שלה הרבה נחת מפרי עץ ההדר שה' נתן להם.

נהג האוטובוס הקטן בוהה בה, מצפה להתפעלות הנדרשת, היא לא מגיעה. העיניים שלה מהופנטות לתמונה, לחיוך, לנחת מפרי עץ הדר. והן נרטבות, העיניים. היא נשענת על הסדין הלבן כאילו היה הכותל המערבי. היא רוצה פרי עץ הדר, אבא. על זה היא חולמת. על חיוך של ארבעת המינים, על פאות מתנופפות ברוח, על פלפולי הלכות בסלון וחלות לכבוד יום טוב במטבח. אחת היא שואלת, מבקשת, בוכה. שיתמלא הבית רעש, שיתמלא הלב שמחה, שיתמלאו קירות הסוכה שלה בסוכות קטנות עשויות מקלות ארטיק ומנקי מקטרות, ותמונות.

וזו לא שעת הדלקת נרות, אך היא מרגישה את שערי השמים נפתחים, את עת הרצון. וזכני, היא לוחשת, לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה', היא מתחננת.
נהג האוטובוס שואל אותה אם היא עצובה. היא מרימה אותו, מחבקת ומחביאה את פניה בין כתפיו. מה פתאום, היא לוחשת אל תוך אוזנו, אני הכי שמחה בעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה