ב.ד.ה. אבל גדול בעולם היהודי: הרב משה קוטלרסקי ע"ה, מנהל מערך עולם השליחות החב"די

[דיאלוג]

*פרטים על הלוייה יעודכנו בהמשך.

ברוך דיין האמת: בחסידות חב”ד קיבלו הערב (שלישי) את הבשורה הקשה והמרה על פטירתו של הרה”ח השליח רבי משה יהודה קוטלרסקי ז”ל, בשנה ה-75 לחייו.
הרב קוטלרסקי מונה ועבד בצורה ישירה שנים רבות עם הרבי מליובאוויטש במערך "השליחות" העולמי, נשלח למאות מקומות ברחבי העולם לפעילויות שונות ובדיקת המקום לבואם של שלוחים קבועים, פיתח והקים ארגוני ענק בינלאומיים להפצת התורה במגוון רחב של פרוייקטים.
בעזרת קשריו הקרובים עם הפילנתרופ היהודי מר שמואל (סם) רוהר, יזם שורת פרוייקטים להפצת יהדות, ויוזמות וקרנות סיוע לשלוחי הרבי, בראשם המיזם העולמי חב"ד בקמפוס, ומכון רוהר ללימודי יהדות (JLI).
ובמשך השנים עמד בחזית עולם השליחות. כמו"כ היה אחראי באופן אישי וניהל את 'כינוס השלוחים העולמי' לצד כינוסים מקומיים במדינות ויבשות ברחבי העולם. במסירות של ממש דאג באופן אישי לאלפי משפחות שלוחים ברחבי העולם, עזר להם בצעדיהם הראשונים, לחלקם דאג למימון השנה הראשונה (השלוחים - כעיקרון שהנחה הרבי - דואגים כל אחד בעצמו למימון הפעילות והמוסדות אצלו), התמסר ודאג לטיפול הטוב ביותר באתגרים רפואיים או משפחתיים או כלכליים, ואף הקים שורה של ארגונים הדואגים לרווחתם הרוחנית והגשמית ומסייעת לשלוחים.

הרב קוטלרסקי ז”ל התמודד בשנים האחרונות עם המחלה הארורה ל”ע, ורבים התפללו לרפואת הרב משה יהודה בן גאלדע, אך למרבה הכאב והצער, היום החזיר את נשמתו ליוצרה.

מעבר לתפקידיו הציבוריים, הוא היה איתן וחזק באמונה, כאשר רק ביום שישי האחרון, בזמן ששכב על ערש דווי, הוא ביקש ממשפחתו להעביר מסר לאלפי החסידים: “אנו יושבים ליד מיטתו של אבינו והוא פנה אלינו והביא את דברי חז”ל: ‘אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים’. הוא ביקש שנשלח אימייל לשלוחים שהוא דואג להם מאוד, ולבקש מהם את התפילות שלהם בזמן הקריטי שלו”.



תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

נה

 

[דיאלוג]

הלוייה יום רביעי בשעה 13:00 תצא מ770 נ.י. ותמשיך בסמיכות לציון של הרבי מליובאוויטש זיע"א בקווינס ב14:00

המכתב המלא שנשלח לאלפי השלוחים:
B''H



ברוך דיין האמת

אבל כבד למשפחת השלוחים



לכ' שלוחי כ"ק אדמו"ר זי"ע בכל העולם

With profound sadness and broken hearts, we inform the family of the Rebbe's Shluchim worldwide of the tragic news of the passing of our esteemed colleague and dear chaver קאטלארסקיהרב משה יהודא בן צבי יוסף ע"ה , Vice Chairman of Merkos L’Inyonei Chinuch.

Reb Moshe – as he was affectionately called – dedicated his life to fulfilling the Rebbe’s mandate to him to situate Shluchim everywhere possible in the world. For over a yovel years, he served as the Rebbe’s Ba Koach to Shluchim and to communities around the world and was personally responsible for the opening of hundreds of Chabad centers. He was a mentor to many, a listening and compassionate ear for all who turned to him. He personally assisted many Shluchim in their time of need and participated and assisted in the simchos of countless Shluchim.

Reb Moshe took the Kinus Hashluchim that was so Chashuv to our Rebbe and developed it into the magnificent pillar of Shlichus that it is today.

Our Tzar is great and he will be sorely missed.

We call on the family of Shluchim to concentrate their efforts on what was of paramount concern to Reb Moshe – fulfilling the Rebbe’s mandate to prepare the world for the coming of Moshiach and assuring that the Rebbe’s message reaches each and every Jew, wherever they may be.

In the coming days, there will be ample opportunity to properly reflect on the long and unparalleled list of his lifetime achievements

The Levaya will be held tomorrow, Wednesday afternoon, passing by 770 at 1:00 pm. The kevurah will be at Old Montefiore Cemetery in Queens at 2:00 pm.

The Kotlarsky family will be sitting shiva at the Kotlarsky residence – 398 Crown St.

The Merkos Board

ספוילר: תרגום גוגל

ברוך דיין האמת

אבל כבד למשפחת השלוחים



לכ' שלוחי כ"ק אדמו"ר זיע בכל העולם

בעצב עמוק ובלב שבור, אנו מודיעים למשפחת שלוחי הרבי ברחבי העולם על הבשורה הטרגית על פטירתו של עמיתנו הנכבד וחברנו היקר קטלארסקי הרב משה יהודה בן צבי יוסף ע"ה , סגן יו"ר מרכז לענייני חינוך.

ר' משה – כפי שנקרא בחיבה – הקדיש את חייו למילוי המנדט של הרבי לו למקם שלוחים בכל מקום אפשרי בעולם. במשך למעלה משנות יובל שימש כבכח הרבי לשלוחים ולקהילות בעולם והיה אחראי באופן אישי לפתיחת מאות מרכזי חב"ד. הוא היה חונך לרבים, אוזן קשבת וחומלת לכל מי שפנה אליו. הוא סייע באופן אישי לשלוחים רבים בשעת מצוקתם והשתתף וסייע בשמחות של אינספור שלוחים.

ר' משה לקח לרבינו את כינוס השלושים שהיה כה חסידי ופיתח אותו לעמוד השליחויות המפואר שהוא היום.

הצער שלנו גדול והוא יחסר מאוד.

אנו קוראים למשפחת השלוחים לרכז את מאמציהם במה שדאג לרבי משה - מילוי המשימה והיעוד של הרבי להכין את העולם לביאת המשיח ולהבטיח שהמסר של הרבי יגיע לכל יהודי ויהודי באשר הוא. .

בימים הקרובים, תהיה הזדמנות מספקת להרהר כראוי על הרשימה הארוכה וחסרת תקדים של הישגי חייו

הלויה תתקיים מחר, יום רביעי אחר הצהריים, במעבר ליד 770 בשעה 13:00. הקבורה תתקיים בבית העלמין הישן מונטיפיורי בקווינס בשעה 14:00.

משפחת קוטלרסקי תשב שבעה במעון קוטלרסקי – רח' קראון 398.

מועצת המל"ח

 

[דיאלוג]

אחד הסיפורים המדהימים איתו שלאחרונה נסגר מעגל כשהרב קוטלרסקי ע"ה חיתן את הבן של גיבור הסיפור בחתונה חב"דית חרדית למהדרין.

"אין כזה דבר יהודי קטן"
הרב אלי גרוסמן
גדלתי בקורקאו שבאיים הקריביים. באותה תקופה לא היו כל בתי ספר יהודיים על האי, ונאלצתי ללמוד בית הספר הפרוטסטנטי-נוצרי.

הלימוד בבית הספר היה קשה מאוד. על אף שגדלתי בבית לא שומר מצוות, סירבתי בעקשנות להשתתף בטקסים הנוצריים ובשיעורי הנצרות שהיוו חלק מתוכנית הלימודים של בית הספר. תלמידים לא יהודיים התגרו בי בקביעות ואף הייתה לי תחושה שמוריי ומנהל בית הספר מצדדים בהם ולא בי.

כשהגעתי לכיתה ז', מצב העניינים הלך והחריף. החיים לא נעשו קלים יותר. להפך, המריבות ביני ובין תלמידי בית-הספר הלכו ותכפו, ויחסיי עם מנהל בית הספר נהיו עויינים במיוחד. התחלתי להיעדר מבית הספר. במקום לשבת בכיתה, הייתי מבלה את היום במשחק גולף במועדון הגולף הסמוך ושבתי לחצר בית הספר בדיוק בזמן כדי לפגוש את אבי, שהסיעני הביתה מדי יום ביומו.

יום אחד קרא מנהל בית הספר לאבי להגיע למשרדו, על מנת לברר מדוע לא הייתי בבית הספר בשבועות האחרונים. כשנפגשנו כשהוא בא לאסוף אותי, כרגיל, שאל אותי אבא, "איך היה בבית הספר היום?" – "כמו תמיד", השבתי. ואז שאל אותי אבי, "האם הלכת לבית הספר היום? ובשבוע שעבר, ולפני שבועיים?" כיוון שלא רציתי לשקר, הודיתי שלא הייתי בבית הספר בשבועות האחרונים.

אבי נתן לי שתי ברירות: או להיכנע ולהשתתף בפעילויות בית הספר כמו כל הנערים האחרים, או לעזוב את בית הספר וללכת איתו כל יום לעבודה. לא הייתי צריך לחשוב הרבה. נכנסתי למשרדו של המנהל, הנחתי את הספרים על שולחנו ורצתי חזרה החוצה אל אבי.

ואז החלו להגיע לביתינו מכתבי אזהרה. על-פי החוק המקומי, כל קטין חייב לבקר בבית הספר. יחסי משפחתי עם הקהילה החלו להתקלקל אף הם.

אבי היה מודאג ביותר בשל מצבי, אך הוא לא ידע מה לעשות. לילה אחד הוא חלם חלום. בחלומו הוא ראה את עצמו כילד בן שלוש כשהוא יושב בחיק סבתו. סבתו אמרה לו, "ליובו ("אהובי" ברוסית), בכל פעם שתהיה בצרה, הרבי מליובאוויטש יוכל לעזור לך". הייתה זו הפעם הראשונה שהוא שמע את שמו של הרבי.

בבוקר שלמחרת הלך אבי לבית הכנסת שלו, מבנה קטן ולא בולט הסמוך לביתו. הוא ביקש מן הגבאי לפתוח עבורו את הדלת והלך לארון הקודש, שם שפך ליבו בפני אלוקים ופנה ללכת משם.

---

באחד מימי טבת תשד"מ, הרב משה קוטלרסקי, קיבל שיחת טלפון מעוזרו הראשי של הרבי, הרב חיים חודקוב. "רחץ את ידיך", הורה לו הרב חודקוב. היה זה קוד שפירושו שהרבי היה על הקו ומקשיב לכל מילה. "הרבי רוצה שתיסע מיד לאי קורקאו".

כשהרבי אומר לחסיד לפעול, הוא לא שואל שאלות. הוא פועל. הרב קוטלרסקי לקח עמו תלמיד ישיבה צעיר בשם לוי קרינסקי ושניהם עלו על הטיסה הבאה לקורקאו. כשהגיעו לנמל התעופה, כיוון שלא ידעו לאן ללכת ומה לעשות שם, עצרו מונית וביקשו לנסוע לבית הכנסת.

בקורקאו, נהגי מוניות רגילים לבקשות שכאלה, ובדרך כלל הם מביאים את הנוסע לבית הכנסת הגדול ביותר באי, "מקווה ישראל עמנואל", הידוע כבית הכנסת העתיק ביותר בחצי הכדור הצפוני. בית כנסת זה, שבו מתנהלים תפילות בשבת בלבד, משמש גם כמוזיאון במהלך השבוע. הוא ניחן במאפיין ייחודי: רצפתו מכוסה בחול לבן, יתכן כי הדבר נובע מכך שמייסדיו, שברחו מן האינקוויזיציה, כיסו בחול את המדרגות המובילות לבתי הכנסיות שלהם בפורטוגל כדי להשתיק את צליל צעדיהם.

אולם משום מה, נהג המונית לקח את הרב קוטלרסקי לא לבית-הכנסת מקווה ישראל עמנואל, אלא לבית כנסת שכונתי קטן. כשהמונית עצרה ליד הדלת, הרב קוטלרסקי ראה אדם עוזב את הבניין. הוא ראה בכך הזדמנות לקבל מידע על הקהילה היהודית במקום, ולפיכך פנה אליו ואמר לו: "נשלחנו לכאן על ידי הרבי מליובאוויטש. אנו רוצים להכיר את היהודים כאן. אנו גרים במלון פלאזה. האם אתה יכול לספר לנו על הקהילה המקומית?" האיש, שהיה לא אחר מאשר אבי שזה עתה יצא מבית הכנסת, כמעט והתעלף.

אבי סיפר לרב קוטלרסקי על המצוקה שבה הייתה שרויה משפחתנו. הוא ערך בינינו היכרות. השאלה הראשונה ששאלתי את הרב קוטלרסקי הייתה: "האם מותר לאדם להגן על עצמו אם מישהו בא ומכניס לו אגרוף?" מן הסרטים ותוכניות הטלוויזיה שבהם צפיתי אודות השואה, קיבלתי את הרושם שיהודים הם חלשים ולא יודעים להגן על עצמם. הרב קוטלרסקי השיב לי: "בוודאי שעליך להגן על עצמך! השב להם מנה אחת אפיים, כך שלעולם לא יריבו איתך שוב"! חשבתי לעצמי: איזה רב טוב!

הרב קוטלרסקי הזמין אותי לטוס לניו יורק באותו קיץ ולהשתתף בקייטנת 'גן ישראל' בהרי הקטסקילס, ולאחר מכן ללכת ללמוד בתיכון-ישיבה בספטמבר. הייתה זו התשובה לתפילותיי וקיבלתי את הצעתו מיד.

אני רוצה להודות לרבי על כך שהוא דאג לי ולבני משפחתי. על כולנו ללמוד מן הדוגמא שהוא משמש לנו כיצד עלינו לדאוג ליהודי אחר. לא רק ליהודי בקורקאו הרחוקה, גם למישהו שגר ממש בסמוך אלינו. אין ספק שעל ידי הליכה בעקבות הרבי נזכה כולנו לגאולה.

(הנה צילום מכתב שקיבל אבי מן הרבי זמן קצר אחרי הסיפור הזה):

מנחם מענדל שניאורסאהן ליובאוויטש

770 איסטערן פארקוויי, ברוקלין, נ.י.

ב"ה

ג' בניסן התשמ"ד

ברוקלין, נ.י.

מר חיים יוסף גרויסמן

ת"ד 2073

ברידרסטראט 74

קורקאו,

האנטילים ההולנדיים

שלום וברכה,

שמחתי לקבל את ברכותיך באמצעות ידידינו המשותפים הנכבדים.

אולם, עליי לחלוק על הכינוי שכינית את עצמך "יהודי קטן מקורקאו". הרי אין כל צורך להדגיש בפניך באריכות כי כל יהודי, איש או אישה, יש לו נפש אלוקית, המהווה "חלק אלוקה ממעל", כפי שמוסבר בתניא, החל בפרק השני. לפיכך לא קיים דבר כזה "יהודי קטן", וליהודי(ה) אסור אף פעם לזלזל בפוטנציאל העצום שלו/ה.

עם התקרב חג הפסח, אני מנצל הזדמנות זו כדי לברך אותך בתפילתי שחג החירות יביא לך ולבני ביתך חירות אמיתית – חירות מחרדה חומרית ורוחנית ומכל דבר שעלול להסיח את דעתך מעבודת הבורא בשמחה ובלב שלם – ושתישא חירות ושמחה אלו במשך כול השנה.

בברכת פסח שמח וכשר לך ולבני ביתך

בברכה

מ. שניאורסון

אחרית דבר

חברים בקהילה היהודית של קורקאו כתבו לנו ודיווחו כי מצב החיים היהודיים על האי השתפר בהרבה במהלך עשרים השנים שחלפו מאז המאורעות המתוארים בסיפור זה. כיום יש שם בית ספר עברי משגשג ושירותים קהילתיים נוספים.
אלי גרוסמן לאחרונה חיתן את בנו הבכור בחתונה חסידית חב"דית למהדרין עם בת למשפחת שלוחים שהרב קוטלרסקי בא לחתן אותם.
אביו נפטר בשנים האחרונות ועל מצבתו נכתב "זכה שהרבי מליובאוויטש כתב לו כי אין כזה דבר יהודי קטן".

https://col.org.il/news/32501

 

[לוי ו.]

ב.ד.ה

 

[דיאלוג]

שרים ואישי ציבור סופדים:
יו"ר יהדות התורה, שר הבינוי והשיכון, הרב יצחק גולדקנופף:
"קיבלתי בצער רב את הידיעה המרה, על פטירתו של הרה"ח ר' משה יהודה קוטרלסקי ע"ה, סגן יושב ראש המרכז לענייני חינוך ויו"ר כינוס השלוחים העולמי. הרב קוטרלסקי ע"ה היה ציר נאמן לשולחו, כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, אשר זכה לקבל ממנו הדרכות מקיפות על כל צעד ושעל, לטובת פיתוח מפעל השליחות, בהדרכתו סייע להקים רבבות בתי חב"ד בעולם כולו, להרחיב את גבולות התורה והקדושה בכלל אתר ואתר ולקרב את ישראל לאביהם שבשמיים. 'חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין"'.
יו״ר ש״ס אריה דרעי:
"משתתף בצערם של כלל חסידי חב״ד על פטירתו של ׳אבי השלוחים׳ הרה”ח ר’ משה יהודה קוטלרסקי ז״ל סגן יושב ראש המרכז לענייני חינוך ויו”ר כינוס השלוחים העולמי.
במשך עשרות שנים פעל במסירות נפש למען פרויקט השלוחים האדיר להפצת יהדות וקירוב רחוקים בדרכו של הרבי זי״ע. זו אבידה גדולה לתנועת חב״ד המפוארת ולעולם היהודי כולו."
שר ירושלים ומסורת ישראל, מאיר פרוש:
"ברוך דיין האמת. יחד עם כלל חסידי ליובאוויטש אני אבל על פטירתו של הרה”ח ר’ משה יהודה קוטלרסקי זצ"ל, סגן יושב ראש המרכז לענייני חינוך ויו”ר כינוס השלוחים העולמי. במשך כל שנותיו פעל בשליחות הרבי זיע"א להפצת מעיינות החסידות בכל העולם היהודי, גם בשנים האחרונות בהם נאבק ל"ע במחלה הקשה. זוהי אבידה גדולה לעולם החסידות".
השר עמיחי אליהו:
"האבא והאמא של שלוחי חב"ד. שליחו הנאמן של הרבי. הרב משה קוטלרסקי ז"ל."
אבדה גדולה לחסידות חב"ד ולעם ישראל כולו.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף:
"ברוך דיין האמת. יחד עם כל שלוחי וחסידי הרבי קיבלתי בצער רב את ההודעה על פטירתו של הרה”ח ר’ משה יהודה קוטלרסקי זצ"ל, סגן יושב ראש המרכז לענייני חינוך ויו”ר כינוס השלוחים העולמי. את דאגתו לשלוחים בכל רחבי העולם כאילו היו בניו, נזכור תמיד. אבד חסיד מן הארץ.
ח"כ הרב משה רוט, יהדות התורה:
"בצער רב קיבלתי הידיעה הכואבת, על פטירתו של הרה"ח ר' משה יהודה קוטרלסקי ע"ה, סגן יושב ראש המרכז לענייני חינוך ויו"ר כינוס השלוחים העולמי. הרב קוטלרסקי ע"ה פעל במסירות נפש להרחבת מפעל השליחות כפי רצונו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, ומתוך דאגה עמוקה לשלוחי חב"ד בכל רחבי העולם.
תנחומי הכנים למשפחתו הנכבדה, לאלפי השלוחים באה"ק ובעולם, לחסידי חב"ד ולכל העוסקים בחינוך ילדי ישראל ובקירוב יהודים למסורת ישראל. ויהי רצון שנזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו."
*
גם בתקשורת ספדו לרב קוטלרסקי ע"ה:
עמית סגל:
"כל מי שהיה בבית חב״ד בטיול אחרי צבא, בלימודים באוניברסיטה או סתם כי עבר ליד בטיול ופתאום התגעגע - חייב משהו למי שלא הכיר, הרב משה קוטלרסקי שהלך אתמול לעולמו."
ר' מנחם כהן, עורך 'כפר חב"ד':
אבל כבד מאוד בחסידות חב"ד, הלילה, עם פטירתו של הרב משה קוטלרסקי, חייל נאמן של הרבי מליובאוויטש, שהקדיש את חייו במסירות אין קץ, יום ולילה, למען צבא השלוחים בכל רחבי העולם. הרב קוטלרסקי התמודד בשנים האחרונות עם מחלה קשה והלילה השיב את נשמתו ליוצרה
ישי כהן, כיכר השבת:
לפני כשנתיים התארחתי בביתו של הרב משה קוטלרסקי זצ״ל בשכונת קראון הייטס. הוא ניהל במסירות רבה, בפקחות שקשה היה להחמיץ אותה, במאור פנים נדיר, וגם בהומור קל, את מפעל השליחות חובק העולם של חב"ד.
הוא כבש לבבות באותנטיות שבו, באכפתיות שהפגין.
שיחה קצרה עמו הספיקה כדי להבין שהוא חי בכל רגע נתון אלפי נקודות יהודיות של שלוחים בכל העולם.
כעת מגיעה הידיעה המצערת על פטירתו. אבידה גדולה ליהדות התפוצות.
ברוך דיין האמת.
ר' יוסי אליטוב, 'משפחה':
אבל כבד יורד הלילה על עדת חסידי חב״ד: הזרוע הארוכה של הרבי זי״ע בהקמת אלפי בתי חב״ד בעולם, המנוע הענק שמאחורי צבא השלוחים, הצדיק מאיר הפנים שאירח בביתו אלפים רבים, ידיד בית אבא, הרב משה קוטלרסקי, הלך לעולמו לאחר מחלה קשה. אובדן גדול לחסידות ולעולם היהודי כולו. מי ייתן תמורתו!

 

[דיאלוג]

חי שליחות: גלריה חובקת עולם מחייו של הרב קוטלרסקי ע"ה

פטירתו של סיו"ר המרכז לענייני חינוך הרב משה יהודה קוטלרסקי מעוררת אבל כבד בעולם השליחות | מרכז התקשורת החב"די COL מפרסם גלריה של תמונות מחיי...

col.org.il

 

[דיאלוג]

ממאות מדינות בעולם.

ספוילר: "זו המורשת שברצוני להותיר" טור של יוסי אליטוב

לפני כתשעה חודשים התוועדנו למפגש פרידה. חסידים, כך אומרים, לעולם אינם נפרדים. אבל בליבי חשתי שאת הלילה ההוא שהקדיש לי רבי משה קוטלרסקי ע"ה, אחד מגיבורי חיי, עליי לנצל עד תום.
בין רבי משה לאבי מורי זצ"ל, שררה ידידות אמת. היה אחד משלושת האנשים הכי קרובים לאבא, וכך גם היה להיפך. מאז הכירו בשנת תשל"א, כשנפגשו בעת שאבי יצא מהיחידות הראשונה אצל הרבי זי"ע, ועד יומו האחרון של אבי, שררה ביניהם ידידות של אמת.
כמה ימים לפני הסתלקותו של אבא, הוא ביקש לדבר עם רבי משה. זה היה כבר אחרי שרבי משה חלה במחלה, ואילו אבא, כבר כמעט שהה בעולמות עליונים. ישבתי ליד אבא, הם שוחחו, והוא אמר לו, רבי משה, מיין ברודער (אחי), "אל תשכח: חסידים לא נפרדים". קולו של רבי משה נשנק מדמעות. אבא, שחזר אז מטיפולים, רק אמר לו, "בינינו, זו ידידות אמת, שלא על מנת לקבל פרס", והחל לשיר את הניגון המיוחס לחכמי ירושלים, 'אברהם אבינו', בלדינו, שאותו אבא היה משורר בקביעות כשהתארח בבית משפחת קוטלרסקי, בסעודות שבת. הם ניגנו אותו, שרו יחד, וסיימו בניגון את שיחתם האחרונה. כי חסידים - אינם נפרדים.
באותו ערב אחרון במחיצתו ישבתי לצדו, ושחזרתי כיצד משך שלש עשרה שנה, מגיל 11, בחגי תשרי, כשנסענו לשהות בצל קדשו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, ביתו היה לביתי.
ילד צעיר הייתי כשמולי ניצב רמטכ"ל שלוחי חב"ד. הזרוע הארוכה של הרבי. יהודי בעל פיקחות נדירה, שהצליח להקים את רוב נקודות האור של חב"ד בעולם בתושייה עצומה ובמסירות נפש, כשהוא מקפץ מטרמינל למשנהו ומדלג בין ארצות ורק לעיתים נדירות פוגש את זוגתו, אשת החינוך הרבנית רבקה שתחי' לאוי"ט, ואת תשעת ילדיו. הוא גייס מיליארדים לפעילות השלוחים, אך עיקר עיסוקו היה בהפצת אור היהדות ממזרח וממערב, ברוסיה ובארצות נידחות. אין מקום בגלובוס שלא הצית בו את הנר. אחריו, המשיכו השלוחים והמרכזים שהקים את המסע, וצברו רבבות מתקרבים ובעלי תשובה.
עבור מיליוני יהודים בעולם, רבי משה היה המפקד העליון של מוסד השלוחים החב"די. אחד המפעלים שהעולם היהודי שלאחר השואה, לא היה נראה כפי שהוא נראה כיום, בלעדיו. עבורי, הילד בן האחת-עשרה, תיצרב לנצח התמונה שלו עומד בערב יום הכיפורים ומשרת כמאה יהודים שישבו לסעודה מפסקת, בהכנסת האורחים המופלאה שנהג בה בשבתות ובחגים, כשהתאפשר לו לשהות בקראון הייטס.
תמיד תהיתי כיצד הוא יכול לחייך אל קשה יום, למצוא את המילה הנכונה לנער צעיר מצרפת, ובה בעת למצוא את המסילות לליבם של עשירי תבל, מקושרים ומשפיעים, שהסבו לשולחנו. והכל בפשטות, בקלות. שום דבר לא היה קשה לו.
הייתה ברבי משה מזיגה של פקחות פולנית, מסירות נפש רוסית, אהבת אדם אינסופית ויכולת נדירה לעמוד מאחורי מערכות גדולות שבנה מאפס. ועם זאת, לתת לכל אדם את מקומו ולהביא לידי ביטוי כישרונות חבויים. אין יבשת שלא דרך בה. אין עיר בעולם שלא הכיר. ובכל מקום ידע לשתול את האנשים הנכונים. הוא פעל בהדרכתו הצמודה של משלחו הגדול, באמנות דיפלומטית ובתושייה נדירה, אך תוך התבטלות מוחלטת לרבי זי"ע.
בעשרים השנים האחרונות, ביקשתי ממנו מספר פעמים להתראיין ל'משפחה'. בכל פעם הוא סירב. "אני עוד צעיר, יש לי עוד הרבה להספיק", היה חומק ממני. לפני כחמש שנים, נעתר סופסוף. ישבנו עמו, אני ועמיתי אריה ארליך, במלון 'מצודת דוד' והשיחה קלחה. אולם השמחה על ריאיון החג ההישגי, הייתה מוקדמת. משדה התעופה הוא ביקשני: "יוסי, אתה הרי כבן משפחה. בוודאי לא תכעס עליי. אני חש שעוד לא הגעתי לשלב הסיכומים בחיי". הריאיון נגנז.
כשנפגשנו לפני תשעה חודשים, המשמעות הייתה ברורה לנו. מפגש פרידה. ההידרדרות במחלה הארורה שתקפה אותו הייתה קשה. הוא סירב להיכנע והתעקש להמשיך להיאחז ככל יכולתו במפעל השלוחים, למרות המחלה ששלחה גרורות אכזריות לכל עבר. עד הרגע האחרון גייס עשרות מיליוני דולרים, חנך מרכזים חדשים ואיתר שלוחים חדשים למדינות מוסלמיות. לא ברור כיצד אדם אחד יכול היה להשיג דברים שמאה אנשים במשרה מלאה לא היו מסוגלים לבצע.
שוחחנו אז שעות רבות. הוא ישב על הכורסה, לגם מים, ומדי פעם זוגתו הגישה לפניו פלחי תפוח. לפתע יצאה מפי השאלה: רבי משה, איך תרצה שנזכור אותך? הוא התיישר על מקומו והתרה בי, "אני מבקש ממך: אל תגזים. יש דבר אחד שאני רוצה שיזכרו: שעשיתי כל שביכולתי לקיים את שליחות הרבי. עם זה אעלה לישיבה של מעלה. זה מה שארצה שיזכרו". אמרתי לו: מה שעשרות חצרות חסידים לא עשו, ויהודים רבים בדור לא זכו, אתה עשית. "זה לא שלי", הוא עצר אותי. "שום דבר איננו שלי. הכל מכוח הרבי והזכויות נזקפות כלפיו. האם עשיתי כל מה שיכולתי? הלוואי. אבל אין לי רצון שיזכרו דבר מעבר לעובדה ששליח הייתי, ואת שליחותי השתדלתי לבצע ככל שהיה ביכולתי. זו המורשת שאני רוצה להותיר". דמעות זלגו מעיניו.

הפצרתי בו להילחם במחלה, לגייס מולה את הכוחות הכבירים שניחן בהם. הוא הגיב קצרות: "הפסקתי מכבר להתנהל לפי תכתיבים רפואיים. כל רגע שמעניק לי הקב"ה, מוקדש לטובת השלוחים. הזמן איננו שלי. את התפקיד שקיבלתי מהרבי, אשיב כשאעלה אליו ואומר לו: עשיתי כל מה שיכולתי במצוותך, לתקן את העולם ולהביא את הגאולה".
בלילו של יום שלישי האחרון, כשהוא על סף יום הולדתו ה-75, יצאה משלחת אדירה מפמליה של מעלה לקדם את פניו של היהודי הצדיק והנדיר הזה, מלאך אמיתי שידענו עליו כה רבות אך למעשה לא ידענו כמעט דבר על סוד פעליו.
אין ספק: הרבי זי"ע קיבלו בלחיצת יד ל'שלום עליכם', ואמר לו, 'עשית הרבה יותר מכפי יכולתך. העולם היהודי בארבעים השנים האחרונות לא היה נראה כה מואר ומתוקן בלעדיך. קירבת את הגאולה ומקומך בהיכלו של משיח'.
מועקת החסר של אבי השלוחים רובצת על הלב. עתה הוא הזמן להיזכר בדברים שאמר הרבי בעת שאחיו של ר' משה נלקח לבית עולמו בצעירותו, בעודו בחור. הרבי אמר אז לאביהם, בשבת שבתוך ה'שבעה' בלשון הזו בערך: "הער זיצט יעצט און הערט תורה פון דעם רבי'ן דער שווער". הוא יושב כעת, ניחם אותם הרבי, ושומע 'תורה' מחמיו, הרבי הריי"צ זי"ע.
אין לנו אלא להתנחם בכך שגם רבי משה יושב עתה בישיבה של מעלה, וזוכה להאזין לדברי אלוקים חיים מפי הרבי שאליו היה קשור בעבותות אהבה. רכבת מעשיו הטובים היא הסנגורית הגדולה לעם ישראל בתקופה שבה אנו כה זקוקים לה.
יהי זכרו ברוך
> הטור מתפרסם השבוע בגיליון החדשות של 'משפחה'

ספוילר: "למליוני יהודים אין מושג שהלילה נפטר יהודי שדאג להם מאוד"

מי שיודע מיהו הרב משה קוטלרסקי שנפטר הערב, יודע מה גודל האבדה לעולם היהודי כולו.

אבל רוב מי שהרב קוטלרסקי השפיע על חייו - בכלל לא יודע מי הוא היה. כי כל מי שהושפע מאיזשהו בית חב"ד בעולם בעשרות השנים האחרונות - חייב לו תודה אישית. ומדובר הרי על מיליוני אנשים.

הרב קוטלרסקי, סוג של "אבא" של כל השליחים בעולם, גר בברוקלין אבל חי בעיקר במטוסים. הוא הכיר אישית כל שליח וכל ילד של שליח. שום דבר לא היה קטן מדיי. אבל שום דבר גם לא היה גדול מדיי - חלומות ענק הוגשמו בזכותו. בזכות נאומיו הסוחפים והחזון המלהיב שלו, הוא גייס אישית מאות מיליוני דולרים לאורך השנים לפרויקטים של חינוך יהודי, של מלחמה באנטישמיות, של עזרה לנזקקים.

זכיתי לקבל ממנו עצות נבונות ולהתרשם מקרוב מהלב הרחב ומהראש הגדול, כשנאמתי בכנס השליחות בניו יורק. יש הרבה בולדוזרים ויש הרבה אנשים רגישים. יש מעט אנשים שהם גם וגם, על מלא.

יש עוד הרבה סיפורים וציטוטים, אבל הרב קוטלרסקי הרי היה מתנגד לכל ההספדים האלה וטוען שהוא בסך הכול חסיד פשוט של הרבי מלובביץ'.


בכינוסים הגדולים של השליחים והשליחות, חיכו כולם למעמד השנתי ששמו ה"רול קול" - הרב קוטלרסקי מכריז על כל המקומות שבהם פועלים שליחים, חדשים וישנים. עוד מדינה ועוד דגל ועוד יבשת, הוא בעצם עובר כך בהתרגשות על העולם היהודי כולו, ובסוף מכריז: "מחיאות כפיים לכל העולם!", וכל הקהל באולם פורץ בריקוד.

הוא סבל לאורך השנים מבעיות בריאותיות, אבל המשיך, כל עוד נשמה בקרבו, לפעול ולעשות. הרי "צריך להביא את המשיח".

לאחרונה מצבו החמיר. בשבת האחרונה פגשתי בירושלים שליחה מאחד הקמפוסים בארצות הברית. היא סיפרה לי שהייתה בכותל והתפללה גם עליו. היא אמרה לי שהיא דמיינה שם איך עכשיו, בשיא המלחמה, הגאולה מגיעה והוא מגיע לעשות "רול קול" בכותל, כי כל הגלויות מתקבצות לירושלים.

ותנחומים גם למיליונים - פליטים יהודים מאוקראינה, סטודנטים מלונדון ונערי בר מצווה משדרות או מאוסטרליה - שאין להם מושג שהלילה נפטר בניו יורק יהודי שדאג להם מאוד.

הלוייה: