נראה לי שיש אנשים שנרתעים מהמושג הזה ששמו "מחלות נפש" כי אין מספיק מודעות מאיפה נובעת ההתמודדות הזו. בד"כ התגובה שלנו לדברים שכאלה: בררר אמאל'ה מלח מים וכו'...
לא אפתח פה את הנושא הזה, למרות שאני עצמי מתמודדת עם כמה בעיות נפשיות, לצערי או למזלי (אם נתייחס לאימרה שצרות יכולות להפוך לאוצרות אז למזלי...)
מה שכן חשוב לי להדגיש עד כמה מודעות היא מילת מפתח.
כשאני נקלעתי למצבים מאתגרים אולי תתפלאו לשמוע שמה שסייע לי בין השאר ברוך ה' זו העובדה שקראתי ספרים בעבר עם מידע בנושא הזה:
"זכור שהייתי" שמדבר על פראנויה, וה"נורמלי האחרון" - על הנביא החמוד ההוא שהשתגע מרוב אהבה לירושלים.
כשאנחנו מודעים שיש לבעיה שם, שהיא פוקדת עוד אנשים, שיתכן והמחשבות והרגשות אינן נכונות אלא הן הבעיה עצמה, זה כבר חצי מהתרופה.
ידע=כוח!!
חייבים להכניס שיעורי מודעות לבתי הספר! (זה כבר נכנס ככל שאני שמה לב, יש כיום שיח בריא על מגוון תחומים, צריך להרחיב את נושאים, כמובן עם סינון מתאים וכמובן להתאים את הדברים, אגב אם מדברים מגיל קטן על נושאים שקרו בהיסטוריה, ומדברים, בהחלט, יש חובה לדבר! אז אין סיבה לא לדבר על דברים שנוגעים לחיי היומיום, בצורה שמותאמת לתלמידים. זו חובה של ממש, הצלת נפשות!
והערת אגב נוספת - מוסדות החינוך חייבים להבין שצריך לדבר על הבריונות ברשת ומה זה אינטרנט, הסכנות, הזיופים, האנשים הרעים שנמצאים שם לצד התועלת שיש בעולם המחשבים - גם בבתי ספר שלנו שבאופן רישמי לא מאשרים שימוש באינטרנט. אין סיבה שמה שבעולם הכללי התלמידים יודעים מגיל אפס התלמידים שלנו לא ידעו.. לפעמים כשאני נתקלת בצעירים חרדים ש'נפתחים לעולם' בגיל מסוים - לפעמים לצערנו לא בהסכמת ההורים אלא דרך הסביבה - אני קולטת את גודל העוול שנעשה להם, כי העולם הוא סוג של ג'ונגל, אז לפחות שיהיו כלים לדעת את מהות הג'ונגל שיש שם, את הכלים להתמודד, לא מתוך מקום ביקורתי של 'הם' ו'אנחנו' אלא מתוך הבנה שזה העולם, צריך להכיר אותו)
ידע וכוח שווים אושר ובריאות וכו'.
ובחזרה לעניין של התמודדות נפש -אני חושבת שאין מספיק שיח ומודעות כי אנשים לא מבינים איך להכיל את המצב הזה, ורוב מה שאנחנו יודעים עליו מגיע מהעולם הגויי שהמציא את המושג "סכיזופרניה" ונתן לו כינוי כל כך בלתי ידידותי.
לפי דעתי האישית, מתמודדי הנפש הם אנשים בעלי נפש עצמאית, שזקוקים להרבה מרחב פנימי אמיתי (כל אדם זקוק לזה, הם במיוחד כנראה)
הם יכולים להיות אנשים בעלי כשרון גדול שלא יכולים לממש את עצמם.
מתמודדי הנפש יכולים להיות אנשים שחוו חוויה לא נעימה, שלא קיבלו את הצרכים שלהם וכו'.
הם יכולים להיות אנשים רגישים שלא קיבלו מענה ריגשי
הם יכולים להיות אלו שחוו חוויה של ביקורתיות או שהם בעלי רגישות לביקורת או ביקורת עצמית גבוהה מידי.
אילו הייתי יכולה הייתי מוחקת את הביקורת מהעולם, לא מבינה איזו תועלת יש בה. כל האנשים הם טובים מעצם טבעם, ולא צריכים ביקורת כדי להיות טובים יותר. ואם יש בנו צד רע, אז הביקורת לא תהפוך אותו לטוב יותר, במקום ביקורת אפשר לדעתי להתחבר לעצמנו, למקום הטבעי שלנו, שאוהב את עצמנו ללא תנאי, תמיד, מתוך ידיעה שאנחנו מורכבים.
ככל שתגבר המודעות למניעים, לסימפטומים ולעובדה שהנפש היא בריאה תמיד גם כשהיא עצמאית וחושבת באופן קצת שונה ו'מוזר', ברגע שנלמד לחבק את עצמנו ונביא מקום לביטוי האישי של כל אדם, מתוך גישה חיובית וכו' אז נהיה סבלנים וסובלניים יותר, בס"ד.
*הערת אגב - אנחנו נוטים לייחס לחוכמת הגויים כבוד גדול ממה שמגיע לה. העולם המערבי ניסה לטפל בבעיות שונות במשך דורות וזה יפה מאוד. התפקיד של העולם היהודי הוא לא רק לטפל בבעיות אלא כנראה 'להאיר' אותן, להוציא מתוק גם ממקומות מרים וחמוצים, להפוך חושך לאור וכו'.
הנושאים החמים
